שוט! בחירות שלי: באטיסטוטה רונאלדו קנטונה אינייסטה רונאלדו דל פיירו ואן ניסטלרוי בירהוף סקולס (פה יכול לתת דירוג של חמשת האהובים - אחריו בקהאם, שרינגהם, אואן, רוני)
בשביל להקל על המגיבים הבאים: ארגנטינה - ברזיל - צרפת - ספרד - פורטוגל - איטליה - הולנד - גרמניה - אנגליה -
דיון מרענן שובר שגרה, בטוח שזה לא מהמגזין של Four-Four-Two או משהו כזה? ארגנטינה - קון אגווארו הוא אחד השחקנים שהכי התבאסתי שלא שיחקו בקבוצה שלי, אבל אבחר בחאבייר זאנטי האגדה של אינטר, יש לי חולצה שלו גם כן. שמר על עצמו עד גיל מאוחר ושיחק גם כקשר - וואו. ברזיל - רוברטו קרלוס היה עם סגנון משחק ייחודי שאשכרה עשו ככה גם בפלייסטיישן, המגן השמאלי הגדול בהיסטוריה ובניגוד למרסלו גם טוב הגנתית, תופעת טבע וסמל בקבוצה שלי. במקום השני: רונאלדו נזאריו. קנטונה צרפת - התלבטות קלה למען האמת, "התאהבתי" בארסנל בגלל תיירי הנרי, שחקן שהיה לו הכל, אבל זינדין זידאן אגדה, אומן עם הכדור, גם כמאמן, בהיכל התהילה של ריאל מדריד. פורטוגל - שנים שזה היה לואיס פיגו - פתח את עידן הגלאקטיקוס, הדריבלים בקו, עצם זה שהגיע מברצלונה, אבל: כריסטיאנו רונאלדו, כל מילה מיותרת, נכנס לוואקום שהיה עם עזיבתו של ראול בקיץ 2010, מודה על כל רגע ששיחק בקבוצה שלי. שלישי: פפה. ספרד - חשבתם אחרת? "ראול הוא ריאל מדריד - וריאל מדריד היא ראול". השחקן שבגללו אני כל כך אוהב כדורגל, זה מעולם לא דעך, מסוגל לראות גולים שלו ביוטיוב (זוכר את כולם) ולהתלהב כאילו זה בלייב. הכדורגל מחזיר אותך לילדות. במקום השני: סרחיו ראמוס ואז איקר קסיאס. איטליה - פאביו קנבארו הייתי אומר, תצוגת בלמות מושלמת במונדיאל, החייה את הקריירה מחדש ביובנטוס, בלון ד'אור, שמח ששיחק בקבוצה שלי ואפילו יש לי חולצה שלו, מי היה מאמין. אחר כך: כריסטיאן ויירי-בובו, ואלסנדרו דל פיירו. הולנד - אריאן רובן מבחינתי תמיד היה ווינר ענק - ניצח את הסרטן, ניצח את תדמית הלוזר, ניצח את הפציעות, זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותו ביורו 2004 והחילוף הארור של אדבוקט. במקום השני: רוד ואן ניסטלרוי מפלצת השערים. גרמניה - אוליבר קאן, סמל של באיירן מינכן של פעם, זו שניצחה בזכות שוער והגנת ברזל. מנהיג, שוער בלי חסרונות, לצד הסיפור האדיר של רונאלדו היה לי עצוב שבגמר הוא פישל (2002). אנגליה - דיוויד בקהאם - האמת שבזמנו לא ממש התלהבתי מהגעתו משום שכילד אתה גודל על מוסכמות - בקהאם זה יונייטד. היה חלק מקבוצת גלאקטיקוס מטורפת. הבעיטות החופשיות, הקרנות, הווינריות, אייקון כדורגל, בכל מסע משחקים של ריאל אשכרה כל האוהדים לא עזבו אותו. אחריו: סטיבן ג'רארד, מייקל אואן ואשלי קול.
פאבליטו איימאר קאקה זידאן מוריינטס פפה דל פיירו ברגקאמפ מולר ג'רארד Sent from my SM-N970F using Tapatalk
סאנטי קאקה קאנטה. הייתה תקופה שממש אהבתי את פאייט, אבל היא הייתה קצרה מידי דויד וייה דקו, אם הוא נחשב פורטוגלי ולא ברזילאי יש כל כך הרבה, מאלדיני חייב להיות בראש. אבל כל הנבחרת של 2006 היא honorable mentions*. ברחאמפ או איך שלא מבטאים את זה האמת, קשה באופן די מפתיע. עד לפני שנה לא הייתי מתלבט יותר מידי לפני שהייתי כותב מרקו רויס, אבל זקנתו מביישת את נעוריו. אז שיהיה טוני קרוס, למרות שרק קבוצות שאני ממש שונא נהנו ממנו. פלוריאן נויהאוס מועמד מוביל לרשת אותו, אבל גם הוא בטח ימצא את עצמו בבאיירן. סקולס, ברירת מחדל. סיכוי טוב שסאנצ'ו יירש אותו אבל הוא צריך לבחור טוב טוב את הקבוצה הבאה שלו, ולא לעשות בעיות בשביל לעבור אליה. * לא אתה, מטראצי. פצו די מרדה.
ארגנטינה - חבייר זאנטי ברזיל - רונאלדיניו צרפת - תיירי הנרי ספרד - סאנטי קאזורלה פורטוגל - ריקארדו קווארסמה איטליה - פרנצ'סקו טוטי הולנד - רובין ואן פרסי גרמניה - פיליפ להאם אנגליה - סטיבן ג'רארד בונוס: בלגיה - ראג'ה ניינגולאן.
ארגנטינה-באטיסטוטה ברזיל-ריבאלדו צרפת-הנרי ספרד-צ'אבי פורטוגל-רוי קוסטה איטליה-זולה הולנד-ואן ניסטלרוי (כאן מרשה לעצמי להיות סובייקטיבי, אובייקטיבית הבחירה הראויה היא ברגקאמפ) גרמניה-נוייר אנגליה-בקהאם במילימטר מעל סקולס. (הבהרות: את קנטונה לא ראיתי בחי ולכן לא יכולתי לבחור אותו, את רונאלדו תמיד התקשיתי לאהוב, גם כששיחק אצלנו, בצד ההכרה בגדולתו ההיסטורית).
ארגנטינה - מסי ברזיל - רונאלדיניו צרפת - הנרי ספרד - צ'אבי פורטוגל - אין איטליה - דל פיירו הולנד - ברקאמפ גרמניה - אין אנגליה - רוני
ארגנטינה - ליאו מסי. ברזיל - רונאלדיניו. צרפת - קאנטה. ספרד - צ׳אבי. פורטוגל - כריסטיאנו רונאלדו. איטליה - פירלו. הולנד - רובן. גרמניה - לותר מתיאוס. אנגליה - סטיבן ג'רארד. בונוס: בלגיה - דה בריינה. סנגל - מאנה. * כמה נקודות חשובות: 1. מעולם לא אהבתי שחקן כמו פרננדו טורס, שבר את ליבי ובעקבות זה לא בחרתי בו. שמתי לב שיש לי חולצות של ריינה, וייה וטורס אבל בחרתי דווקא בצ׳אבי כי הוא אחד הגדולים שראיתי, אנדרייטד עצום רק כי לא כבש מספיק. 2. כמובן שאת מתיאוס לא ראיתי, פשוט התלבטתי בין נוייר לסאנה (כן כן) אז הלכתי עם מאמן מכבי נתניה לשעבר כי הוא אחראי לתקופה הכי יפה שלי כאוהד כדורגל ב-2008/09 בישראל, ימים מדהימים. 3. רציתי לשים את אליסון ו-ואן דייק אבל שחקנים כמו: רובן, דה בריינה ושאר השחקנים שציינתי אלה שחקנים שנספר לדורות הבאים, לחלקם יש גם אישיות יוצאות דופן. 4. פירלו היחיד שבאמת לא אהבתי, לא היה לי איטלקי אחר לשים.
אם כבר אנחנו בבונוסים אז מה עם אורגוואי? היא לא ראויה לנציג? אני חושב שברור לכולנו מי זה צריך להיות https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/4/45/Paolo_Montero.Xxx
