מוזמנים לשתף את האחרים באיזו נבחרת (נבחרות?) אתם אוהדים או תומכים במונדיאל, ממתי, למה וכל אנקדוטה אחרת כמובן.
אני אתחיל - לא ממש אוהד נבחרות או בכלל מתעניין גדול בכדורגל נבחרות, אבל מתוקף ארץ הלידה, ההיסטוריה והעניין הרב שלי בכדורגל המקומי אני לרוב תומך בארגנטינה. אורוגוואי תמיד באה לי יותר טוב מכל הבחינות, חוץ מאיכות הכדורגל לרוב, וזה גם מתחבר עם משפחתה של אימי שנולדה שם. אבל למרות זאת הקרבה הגדולה יותר לכדורגל הארגנטינאי לרוב הכריעה לצד הדרומי והמערבי של ריו לה פלאטה. לא משנה מה אני כנראה אתמוך בשתי הנבחרות האלו מול כל נבחרת אחרת ברגע האמת, כשאני רואה אותן על הדשא הכוונה, גם אם לפני המשחק אני "מקשקש" על זה שלא ממש באה לי טוב הנבחרת הזו היום ספציפית במונדיאל הזה יש לי פחות מתמיד שחקנים שאני מתחבר אליהם באלבי-סלסטה ונכון לעכשיו, שזה אומר לפני שראיתי אותן על הדשא, אני מודיע רשמית על אי תמיכה! זה כמובן ישתנה בקרוב, כנראה בחימום לפני איסלנד, אבל באמת שיש לי דאון רציני מאז סגירת הסגל (למרות שמקצועית ההחלטות הגיוניות ברובן המוחלט וזה נטו אמוציונלי). @cazzo זו חצי תשובה לשאלה שלך? הנציגה האפריקאית האהובה עלי, גאנה, לא פה ותוחלף על ידי ניגריה לאחר כבוד. נטו בגלל המדים כנראה. ומאלו שבאמת בעלי סיכוי לזכות אני אעודד את ברזיל רחמנא ליצלן. מעריך מאוד את המאמן, אוהב את הכדורגל בשנתיים האחרונות ויש שם לא מעט שחקנים שאני מחבב עם דגש על בחור קטן עם רעמת שיער מכובדת ששמו לא מאוית מרסלו.
קולומביה. אין לי שום קשר למדינה הדרום אמריקאית החביבה ואפילו קיללתי אותם לא מעט כאשר ביזבזו את הזמן באיצטדיון ר"ג כדי להעפיל למונדיאל על חשבונה של ישראל ב-1989 כילד בן 9 שחיכה לראות את המדינה שלו במונדיאל. באותו מונדיאל באיטליה תמכתי בארגנטינה בגלל קאניג'ה אבל בחצי עין לטשתי לכיוון קולומביה כדי לראות "מה היה קורה אם ישראל היתה מעפילה". במקרה נפלתי על משחק שמינית הגמר המפורסם מול קאמרון עם היציאה של היגיטה ובמקום להרגיש שמחה שהם הודחו, די היה עצוב לי עליהם. בסה"כ הם גם שיחקו יפה בטורניר. שנה מאוחר יותר ההורים שלי התחברו לכבלים ולראשונה בישראל שודר טורניר הקופה אמריקה בצ'ילה. מכאן החל המסע שלי שנמשך עד היום, הייתי מהתחלה ועד הסוף עם הקולומביאנים. בעידן הפרה אינטרנט לא היה פשוט לשאוב עליהם מידע, הייתי מתעדכן בעיקר בכל מיני מגזינים בטלוויזיה או ב-CNN ששידרו תוצאות ותקצירים. את קבוצת אתלטיקו נאסיונאל התחלתי לאהוד מאחר ורוב הנבחרת הגיעה ממנה, לכן גם השמות היו מוכרים לי. האהדה רק הלכה והתחזקה ברמה כזו שביום יום אני פשוט נושם כל דבר שקשור לכדורגל הזה. גם ספרדית התחלתי להבין ולדבר עם השנים בזכות המשחקים והכתבות. צברתי גם חברים בקולומביה שהם בהלם לא פחות מהחבר'ה הישראלים שלא מבינים למה דווקא קולומביה ואפילו ראיינו אותי לאחד המגזינים שם בנושא הזה. זה די מגניב אותם הסיפור הזה שבחור ישראלי ללא קשר למדינה הוא פנאט שלהם ולא נניח, ברזיל או ארגנטינה. מיותר לציין שהם הנבחרת שלי גם אם וכאשר יהיה משחק מול ישראל בגמר הגביע העולמי. זה כבר מעבר לאהדה איתם. זה יכול להיות משחק במונדיאל או משחק אימון זניח, כשהדקות מתקרבות לקראת משחק של הקפטרוס, ההתרגשות אצלי עולה. בשבוע הבא אני עולה על מטוס לקאזאן ללוות אותם לראשונה במונדיאל מקרוב. לא יכול לחכות. במונדיאל הזה גם אחזיק אצבעות לפנמה שכנראה לא יעזרו הרבה. אחרי הפנמים אני כבר עוקב למעלה מעשור, בעיקר בגלל שבעבר (עכשיו פחות), לא מעט פנמים היו משחקים בליגה הקולומביאנית. הנבחרת מאוד השתפרה, הייתי עד להתקדמות האדירה שעשו ועכשיו קוצרים את הפירות. עוד קשר הוא כמובן המאמן הקולומביאני שלהם, הרנן דריו גומס.
ארגנטינה. נולדתי שם, ההורים נולדו שם, סבא וסבתא נולדו שם וכך הלאה. מקושר פחות למדינה ומאוד מקושר לנבחרת. תמיד מאמין באופטימיות אבל נראה שאנחנו בדרך לקמפיין קשה כבר מהמשחק הראשון נגד איסלנד. בתקווה לפחות שברי לב כמו בפעמים הקודמות.
לרוב אני עם צרפת. חושב שזה התחיל ב-2006 עם פרנק ריברי שהדהים (ומאז, בערך כשעבר לבאיירן, התהפכתי עליו 180 מעלות) אבל עוד הרבה שחקנים שהכי קל להתחבר אליהם: הנרי, טרזגה, וילטורד, גאלאס וכמובן זידאן. נבחרת עם השילוב הנכון של כישרון, הישגים ובאז לא מוגזם שהופך אותך לאחד מהעדר. השנה, בנסיבות המיוחדות - יש עוד נבחרת. כשאמא מאוקראינה, אבא מלטביה, ויש נציגות מכובדת לשחקנים מהקבוצה שאפילו סבא רבא שלי (גם הוא מלטביה, אלא מה) היה אוהד, הלב הולך אוטומטית עם רוסיה.
מאז אני אוהד כדורגל,תמיד הלכתי עם איטליה. הפעם בגלל הנסיבות אני עם ספרד. שהוא מבחינתי הנבחרת הכי מסקרנת,מעניין איך לופטגי יצליח לעשות את החילופי משמרות עם הדור הצעיר והסופר מוכשר שיש לספרדים.
קבוצה אי אפשר להחליף אבל בכדורגל נבחרות החלפתי יופי יופי... באיטליה 90 ממש סימפטתי את המארחת. אבל תוך כדי המונדיאל התאהבתי בגויקוצ׳אה ובגמר בכיתי עם מארדונה. בארה״ב 94 משום מה התחברתי מאוד לגרמניה של מתיאוס, הסלר, מולר, רודי פלר ושאר החבורה. ממש נשבר לי הלב כשהיא הודחה ברבע הגמר ע״י בולגריה. ביורו 96 כבר הייתי כולי אנגליה ודי התקבעתי עד היום. האהבה של האנגלים לנבחרת מרגשת אותי. ב 1998 היתה לי סימפתיה גדולה לצרפת בגלל פטריק ויירה ועמנואל פטי בהתרגשות שאחרי הדאבל של ארסנל. באופן כללי ממש אהבתי את הנבחרת הזו עם לורן בלאן, דידייה דשן, פירס והנרי(שגם בהמשך הגיעו לארסנל) ואיך על כל התזמורת הזו ניצח זינדין זידאן. פחות מחובר היום לנבחרת האנגלית אבל יש לי הרגשה שאיך שיתחיל המונדיאל הלב שוב ילך איתם. Sent from my iPhone using Tapatalk
נולדתי באנגליה לאבא אנגלי ולכן אני נאלץ להתמודד עם ההשלכות של אהדת הנבחרת המאכזבת ביותר בעולם, שמנוהלת שנים ארוכות על ידי חבורה של דגנרטים ודינוזאורים. למען ההגינות, ההתאחדות האנגלית מבצעת שינויים חיוביים בשנים האחרונות וזה בהחלט בא לידי ביטוי בנבחרות הצעירות ובאקדמיות הנוער ברחבי המדינה. לא אקבע מסמרות ואצהיר שבקרוב לאנגליה יהיה איזה דור זהב ברמה היסטורית, אבל יש מקום לאופטימיות. אבל כן, אני תולה את תקוותי ב״סופרסטארים״ כמו עלי, קיין וסטרלינג. אם יהיה לי מזל, סאות׳גייט יבין שכדאי לו להשתמש בלופטוס-צ׳יק ואז בכלל אהיה מאושר.
אני אציג הודעת פתיחה קצת אחרת ומי שרוצה מוזמן לשתף פעולה יחד איתי. "המונדיאל ואני" ספרו על הנבחרת שאתם אוהדים, ולמה, עד כמה זה חזק אצליכם? על הרגע המרגש ביותר. על הרגע העצוב\רגע השפל\הרגע ההזוי האם הייתם פעם במשחק של הנבחרת? תחזית שלכם לגבי המונדיאל המונדיאל עצמו - אוברייטד? כיצד אתם מתכננים לראות את המשחקים? \ לנשואים\תפוסים חזק שבינינו - החוקים שלכם לאישה במהלך המונדיאל. אני אתחיל, בתקווה שיהיה דיון נחמד: https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/9/998542f1f3c17591fbd7655eeed65fbfa4302ea4.Xxx יכולתי לשים כאן תמונה של איקר מניף את גביע המונדיאל הקדוש או בוכה מאושר, גם ראמוס זה בדם אבל האחד והיחיד הוא ראול. צר לי, וזה תמיד יהיה ככה - שראול פיספס מעט את דור הזהב של הנבחרת ואם נאמר את האמת - להוציא את מונדיאל 2002 - לא הצליח לעמוד בציפיות שתלו בו. רגע השיא היה הזכייה במונדיאל ב-2010 והגול של אינייסטה שגרם לרייטינג שיא בכדורגל הספרדי ושלח את האוהדים לחגוג עם דמעות של אושר, אבל הנבחרת שברה את נאחס רבע הגמר עוד ביורו 2008 עם הפנדלים נגד איטליה, זהו, הוסרה הקללה. בסיום גמר היורו נגד גרמניה - ואני זוכר את השאגות של קמאצ’ו בשידור אחרי הגול של טורס - ראיתי בוידאו את שחקני הנבחרת מתפרצים למסיבת העיתונאים ומשתוללים עם ארגוניס ולמדתי את ההמנון של הנבחרת בעל-פה. רגע השפל היה יכול להיות הפנדל המוחמץ של ראול ביורו 2000[אני יודע מי יכתוב את זה], אבל הייתי צעיר מידיי. התאכזבתי מאוד מההדחה כבר בשלב הבתים ביורו 2004, אבל אני אבחר במונדיאל 2002. ראול הפצוע נעדר נגד דרום קוריאה, הודחנו בפנדלים(חואקין הנפלא מחמיץ] וזו הייתה אולי שערוריית השיפוט הגדולה ביותר בכדורגל נבחרות. זוכר את עצמי כילד צעיר לא מעכל את מה שאני רואה מול המסך במונדיאל הצהריים. בצעירותי(25) התקופה הזו בקיץ הייתה חלום אחד גדול. אני זוכר את גמר מונדיאל 2002 ואת רונאלדו ‘קם לתחייה’ עם התספורת המוזרה, רואה את הגמר עם גיסי בדירה, הפלייסטיישן והמזגן, נישנושים ושטויות ואלבום המונדיאל - אין כמו סופרגול - הולך לקנות קלפים עוד רגע - תקופה שלא תישכח. למחרת גמר יורו 2012 הייתי אמור לצאת לאבט"ש בגלל המפקדת המאנייקית - תורנות נפלה, זה קצת הרס לי את החגיגה באותו ערב. למזלי לא יצאתי לאבט"ש. מתכוון לראות את המשחקים של הנבחרת פה בדיזינגוף, נמצא איזה מקום, ואם יש ראיון להקים מפגש אז בכיף, בכיף. ברמת המרצ’נדייז - דגל של נבחרת ספרד, חולצה של ראול מיורו 2000 עם המספר 10, חולצה מיורו 2004, מהמונדיאל 2002 ועוד חולצה ללא שם. שחקן הנבחרת שהכי אהבתי מעבר לראול והחבר’ה מריאל מדריד - דויד ויאה, חלוץ הנבחרת הטוב ביותר בהיסטוריה של הסלקסיון. וכמה מילים ברמה המקצועית - הנבחרת על סף שלמות, לא מבין את אלה שרצים להכריז על ברזיל או צרפת לפני ספרד. הריענון הנדרש בקישור קורה עם אסנסיו ואיסקו, אנחנו מאוד מגוונים. שמח עבור קרבחאל שבשעה טובה עם טורניר גדול ראשון שלו. קצת חושש מהרגל המסיימת, אין כמו דויד ויאה, לא מרוצה מהחלוצים שזומנו ומפחד שננסה להיכנס עם הכדור לשער יותר מדי. מבחן עצום לדייגו קוסטה. עוד חושש מהתשישות של אינייסטה, מקווה לטורניר גדול שלו סטייל זידאן ב-2006. ואמוס. Que Viva Espana
ביורו הקודם בו הולנד לא שיחקה לא הייתה לי קבוצה אהודה, אך הפעם יש נבחרת שגרמה לי להתחבר אליה. בטיול של כמה חודשים בדרום אמריקה שלא מזמן סיימתי, הייתה מדינה אחת בה אי אפשר היה ללכת ברחוב ולא להרגיש את ההתרגשות מהמונדיאל, בפער מכל מדינה אחרת בה הייתי ביבשת. כמובן שזה קשור לעובדה שהנבחרת העפילה אחרי 36 שנה - אבל האווירה הזאת גרמה לי להתאהב בפרו. הייתי במדינה בזמן משחקי הידיות מול קרואטיה ואיסלנד והאווירה ברחובות ובברים הרגישה כאילו מדובר במשחק הפתיחה של המונדיאל. בערך חצי מהרחוב הפרואני מסתובב עם חולצות כדורגל, וזה כולל מלצרים במסעדות וקופאיות בסופר. נושא השיחה המרכזי ברחוב היה האם פאולו גררו ישחק או לא. הנבחרת עצמה גם עזרה לי להתחבר אליה לפי ההופעות במשחקי הידידות - חבורה ממושמעת של לוחמים עם שחקנים מוכשרים בחלק הקדמי שיכולים ליצור משהו מכלום. העובדה שהמדינה עצמה היא מדינה מדהימה מכל כך הרבה בחינות והייתה הפייבוריטית שלי בטיול רק הוסיפה לעניין. החולצה של גררו כבר מוכנה - במונדיאל הקרוב אני עם פרו!
בהיעדר ישראל ואוקראינה, מונדיאל שני ברציפות שאני הולך עם קולומביה. בתור ילד התחברתי אליהם בגלל היגיטה ו-ולדרמה, באמצע שנות האלפיים החיבור קיבל חיזוק בגלל פוטבול מנג'ר ופקאינג פרדי גוארין שהיית יכול להביא אותו להפועל פתח תקווה לקחת אליפות להגיע לליגת אלופות ואז למכור אותו במיליונים לאחת מאריות היבשת ולבסוף בגלל רדאמל פלקאו שהוא החלוץ הכי אהוב עליי בעולם אחרי אנדריי שבצ'נקו. השנה הולכים עד הסוף!!
http://www.culture24.org.uk/asset_arena/4/90/78/487094/v0_master.Xxx זה האיש שבאשמתו אני עם נבחרת אנגליה. מאז היו רבים שכמעט הצליחו לגרום לי להתנתק (בעצם הצליחו חלקית-את משחקי המוקדמות אני כבר לא רואה במלואם כמו פעם), אבל בסוף בכל טורניר אני חוזר הביתה אל עוד כישלון ידוע מראש.
https://i.ebayimg.com/images/g/Q6kAAOSwOVpXcWzi/s-l300.Xxx מאז שהתאהבתי בגלדיאטור הרומאי פרנצ'קו טוטי אז הנבחרת השנייה שלי אחרי ישראל הייתה איטליה. הזוי שהאזורי לא במונדיאל. הפעם בגלל הנסיבות המפתיעות והמפתיעות פחות שאיטליה וישראל לא במונדיאל אז הנבחרת שאני אתמוך בה היא ניגריה\סנגל, יש משהו בשמחת חיים של הנבחרות באפריקה שאני מאוד מתחבר אליו. אהבתי במיוחד את ההישג האדיר גאנה במונדיאל ביבשת השחורה - נבחרת אדירה. ניגריה וסנגל מחזיקות בחלק התקפי עם פונציאל רב, החלק האחורי זה כבר סיפור אחר. גם כולל גם את מרוקו האדירה. נבחרת בעלת סיכויים ממשים בטורניר שאני ארצה שתזכה היא צרפת, המשפחה שלי עלתה לארץ מצרפת וחלק גדול עדיין חיי במדינה. נבחרת בעלת סגל נוצץ במיוחד וכמעט בכל עמדה מחוזקת בשחקן בטופ העולמי ולרוב מדובר גם בשחקן צעיר שמוגדר כ"ילד פלא". אני רק מקווה שזה ייתחבר להם להגיע רחוק כי יש להם את הכלים. וכמובן בגלל הבחור למטה בתמונה, https://www.allwikidetails.info/wp-content/uploads/N%E2%80%99Golo-Kante.Xxx איך אפשר שלא לאהוב את השחקן הזה? כל כך צנוע ועם הפרצוף החמוד בעולם. נבחרת שאני לא אעודד המונדיאל היא בלגיה, אי זימנו של ניינגולאן עדיין לא נשכח. מאמן פח אשפה.
אנגליה מאז הטורניר בו מאמנה הנוכחי דמע. [emoji16] חיבור טבעי שנוצר דרך אהדה ליונייטד וליגה אנגלית. Sent from my SM-G930F using Tapatalk
אורוגוואי. במשפחה שלי אין הרבה ברירות רובן פס, פונסקה, מונטרו, גרסיה, רקובה ואחרים עזרו לבסס את רוע הגזרה כשהייתי עוד פתוח להשפעות עכשיו זה אבוד
