סיפורי היציע http://img57.imageshack.us/img57/7733/tribuenezw7.Xxx לכל אחד יש את האהבה שלו, באהבה הזאת יש סיפורים שמחים, עצובים, מרגשים ומרתקים. כל אוהד אשר חווה את החוויה המרגשת לעמוד ואו לשבת באצטדיוני הכדורגל הגרמנים, בטריבונות הלוהטות של אירופה, הרועשות כל כך ולפעמיים המרגשות ביותר, מוזמן לספר לנו את סיפורו באחד מיציעי האצטדיונים בגרמניה. נשמח לחלוק עימכם את החוויות שלכם, השמחה שלכם, העצב שלכם והרגש שלכם. ספרו לנו על הרגעים שלפני המשחק, שאחרי המשחק ובעיצומו של המשחק. ספרו לנו איזה משחק זה היה ? עם מי הייתם ? ואיפה התרחש המשחק ? וכל חוויה נוספת, נשמח לקרוא ולהתדיין עימכם על סיפורכם ביציעים החמים באירופה, היציעים בגרמניה. http://img262.imageshack.us/img262/6514/fussballwm2006vorrundenih7.Xxx אוהדי גרמניה במופע ראווה במשחק נגד אקוודור, מונדיאל 2006. צוות אייסוקר גרמני, מאחל לכם דיון מהנה ופורה !
אני אתחיל : גמר הגביע הגרמני אמש, בורוסיה דורטמונד בעונה גרועה מגיעה לגמר הגביע הגרמני, נגד הפייבוריטית, המכונה המשומנת של אוטמאר היצפלד, שכבר זכתה באליפות ובגביע הליגה בעונה הזאת, באיירן מינכן. הכל התחיל כאשר בן דוד שלי החליט לעצבן אותי, ואמר לי במבטא מעמק הרואר "יונתן יש לי כרטיסים לגמר הגביע", הוא אוהד באיירן ואני אוהד דורטמונד, "איך זה יגמר", שאלתי אותו, והוא ענה לי "אם היו לנו כרטיסים ... " התאכזבתי אך אמרתי לעצמי "לאבא יש קשרים בדורטמונד, אני חייב כרטיסים". יומיים לאחר מכן, אבא שלי נותן לי שני כרטיסים למשחק הגמר בברלין ומלון לשתי לילות. הגענו לברלין אחר הצהריים, לאחר שיצאנו כבר בשש בבוקר מהבית על מנת להגיע בזמן לברלין, הגענו מוקדם מהצפוי, המשחק החל ב20.00, שמנו את הדברים במלון, לא חשבנו פעמיים ויצאנו כבר בשעה 14:00 לשער הברנדנבורג בברלין. איזה אווירה, הכל צבוע בצהוב שחור ומעט אדום לבן. העיר ברלין כולו של בורוסיה דורטמונד. אוהדי דורטמונד חוגגים כבר לפני המשחק את הגעת הקבוצה לגמר. בשעה 17:00 החלטתי שזה הזמן ליסוע לאצטדיון האולימפי, אולימפיה שטדיון בברלין. נסענו ברכבת אני ובן דוד שלי אוהד באיירן שכבר מזמן שכח איך קוראים לו, לקח לנו עשרים דקות מהתחנה המרכזית עד האצטדיון. הגענו לאצטדיון, אוהדי דורטמונד יוצאים מהרכבות בשירה גדולה, NUR DER BVB, אני כמובן מצטרף לשירה ולא מפסיק להתרגש לרגע. האצטדיון מתקרב מקטן נהפך לעצום. האצטדיון עטוף כולו באוהדים של שתי הקבוצות, רוב קטן לאוהדי בורוסיה דורטמונד, אווירה נפלאה בין שתי מחנות האוהדים, בירות, בראטוורסט, פומאס, בראצל ועוד מאכלים גרמנים מסורתיים. נכנסתי לאצטדיון, המקומות שלנו היו בFAN BLOCK של דורטמונד, בן דוד שלי המשיך להסתובב בחוץ ולדבר עם אוהדי באיירן ולהוסיף עוד קצת אלכוהול לדמו. על כר הדשא משחקות להן שתי קבוצות נשים שהגיעו גם כן לגמר פרנקפורט נגד זארברוקן, תוצאה חד משמעית של 5-1 לטובת פרנקפורט בעוד שזארברוקן הובילו 1-0. השחקנים עולים על הדשא, הכרוז של דורטמונד נורברט דיקל הגדול מכולם, מוציא מאוהדי הקבוצה את הטונים הגבוהים ביותר, השאגות של אוהדי הקבוצה נהפכו לקונצרט אחד גדול. מהעבר השני אוהדי באיירן עם הכרוז שלהם, מנסים להישמע כמו אוהדי דורטמונד, איך לא נשמעים כלל. המשחק מתחיל, כדורגל גדול זה לא היה, אך מי עולה ליתרון באיירן, לא נורא לא קרה כלום ! הקהל של בורוסיה דורטמונד ממשיך לדחוף את הקבוצה קדימה, המון מצבים אך הקבוצה לא כובשת, המון ניסיונת אך קאן הודף. מגיעים לתוספת הזמן, הכל נראה אבוד. אך פתאום מגיע הנס, מלאדן פטריץ' כובש את שער השוויון לדורטמונד, היציע בעננים, רימוני עשן מתפוצצים להם עם עשן שאפילו בטדי לא רואים. ממשיכים להארכה, באיירן נכסנת חזק לעניינים ומי אם לא לוקה טוני מעלה את באירן ל 2-1, בתוך תוכי ידעתי שהכל כבר אבוד, וזה מה שהיה באמת, באיירן מנצחת ומניפה את הגביע. אכזבה לצד שמחה, אחד הימים היפים בחיי עם אוהדי בורוסיה דורטמונד והיו רבים כאלו, אך זה היה המיוחד ביותר, שמחה לצד אכזבה. הקבוצה הייתה יכולה לנצח אך אי אפשרות לצפות מקבוצה שהייתה חלשה אשתקד לנצח את באיירן החזקה של היצפלד.
לי יש סיפור מכל אחד מארבע נסיעותיי לבולילנד: בפעם הראשונה, בספטמבר 2005, נכחתי במשחק שחנך את האליאנז ארינה במסגרת אירופאית: באיירן נגד קלאב ברוז'. ישבתי ממש על קו האמצע והאוהדים לידי היו שקטים משהו...עשיתי רעש ביציע בשביל כולם עד שחובשת של הצלב האדום שהיתה במגרש הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהשמיים (מה גם שכל הצעקות שלי היו בעברית... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx ). בפעם השנייה טסתי לרבע גמר ליגת האלופות מול מילאן באפריל 2007: מכיוון שהיתה טעות בסוכנות נסיעות ונתנו לי כרטיס ליציע של אוהדי מילאן הייתי אובד עצות לחלוטין במגרש. ניגשתי לשוטרים גרמניים שהיו שם וספרתי להם על הטעות ועל כך שלא נראה לי שאשב עם אוהדי הקבוצה היריבה. הם היו סבבה ואחד מהם הסתלבט עלי ואמר שאולי אשים מעיל עם הרוכסן עד למעלה כך שלא יזהו אותי כאוהד באיירן ביציע של האיטלקים... בסוף הם אמרו לי לגשת ליציעי עמידה של אוהדי באיירן, שם לא חשוב איזה כרטיס יש לך (בטלויזיה לא רואים את האוהדים ביציע הזה כי הם מוסתרים ע"י המקומות של הנכים ויש גג מעליהם). שם היו אוהדים כלבבי: צעקות ושירים כל המשחק. העניין שדי דחוס שם ועד שתפסתי מקום לא יכלתי ללכת לשירותים או לקנות בירה פן מישהו אחר יתפוס לי את העמדה...) הפעם השלישית היתה ברבע גמר גביע אופ"א מול חטאפה באפריל 2008: היה קור אימים ובמשחק החלו לרדת פתיתי שלג, הייתי קפוא לגמרי. לידי ישב מישהו שהיה בטוח שאני סטודנט שלומד בגרמניה אחרת לא היה ברור לו איך הגעתי מישראל רק בשביל לראות משחק...כמובן שהרעשתי עולמות והוא אמר לי שהייתי צריך להיות ב-SUDKURVE... הפעם הרביעית היתה בספטמבר האחרון עם אשתי היקרה במשחק הגביע מול נירנברג. בשורה מלפנינו ישבו 2 אוהדי נירנברג מתוסכלים ולידם אוהדים של באיירן שעישנו גראס בלי הפסקה. כל העשן הגיע אלינו, יצאנו מסטולים לגמרי מהמגרש... בחלק מהנסיעות היו לי שיחות מעניינות עם אוהדים של באיירן ברכבת בדרך למגרש, ממש היו מופתעים מההגעה שלי מישראל וחלק מהם גם נכחו בת"א כשבאיירן שיחקה מול מכבי ת"א ב-2005 עד ששניים מהם הרגו אותי כששאלו מה קורה עם מכבי פ"ת ואשדוד... :aaarofl:
אכן חוויות נעימות עברו כאן החברים שלנו, כיף לקרוא http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx היו גם אחרים שנסעו השנה למשחקים, אז יהיה נחמד לשמוע גם מהם כמה סיפורים (נדב?)...
לרוב אני לא נוהג לכתוב יותר מידי ושומר את הדברים האלו לעצמי, אך הפעם אם מבקשים אז אספר על חוויה אותה חוויתי העונה. מחזור מס' 5 במבצרנו בקלזנקירשן מול פרנקפורט היה לי אישית חוויה כמו כל ביקור בהר הגעש שלנו. אומנם לא הצלחתי למצוא כרטיס במקום טוב ביציע (ראיתי את המשחק בזווית מלמעלה), אבל מי בא לראות משחק שהקהל מספק את החוויה? פשוט כמו תמיד, מדהים. אדרנלין שאין כמותו בקהל אולי הסוחף ביותר באירופה. זה מחריש אוזניים ומרעיד את הגוף. אומנם ניצחנו רק 0-1, אבל כמו שהדגשתי, מה שקורה על הדשא הוא לא החוויה המרכזית שנכנסים לארינה. יש לי כמה תמונות עם אוהדים נחמדים שאני יעלה בהמשך http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx
תמונות זה תמיד טוב, יאללה תעלה כמה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx היית בעוד משחקים? אם אני זוכר נכון אז גרת בגרמניה לא?
למעשה המשחק הראשון שחוויתי בבונדסליגה השפיע עלי בצורה כ"כ מסיבית שפתאום הבנתי שהבונדסליגה זה לא רק באיירן וגיליתי אהבה אמיתית לקבוצה הכי רומנטית בבונדסליגה שטוטגארט http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx הסיפור בנדון כבר פירסמתי בטופיק אחר בפורום. בכל אופן רציתי דווקא לתאר משחק של אחת הקבוצות השנואות שלי שאלקה 04. זה היה סוף שבוע של אמצע מרץ, בעיקבות ביקור הורי נסעתי לפרנקפורט לחברים שלנו כדי לפגוש אותם. באמצע הפיתה עם זעתר שהחברת משפחה שלנו הכינה לבד (בומבסטי!) הצהיר בפני הבן שלה שיש לו כרטיסים למשחק של מיינץ בשאלקה. אז שעה אחר כך לקחנו את האוטו ונסענו לגילזנקירשן. בדרך כבר פגשנו את האוטבוס של אוהדי מיינץ שאני חייב לציין הותירו אצלי רושם מאד חיובי, אנשים שחיים כדורגל וילוו את הקבוצה שלהם בכל מצב בכל מקום ולא הפעם זה באמת לא קלישאה. אז אחרי בראטוורסט קטלני המשכנו בדרך עד שהגענו לעיר הדי מוזרה גילזנקירשן. מוזרה כי אין בה שום דבר מיוחד חוץ מכדורגל, בכל מקום פוסטרים של קוראני, רפיניה ושות, בכל מסעדה דגל המועדון מונף בגאווה וכולם במצב רוח טוב, רק טיפ אחד למי שעוד לא ביקר במקום, לא לציין את השם דורטמונד בשום הקשר! לבסוף הגענו לפלטין ארינה אווף שאלקה. ווואווו! איזה רגע מדהים, נכנסים לאחד האיצטדיונים היפים ביותר בעולם ומקבלים צמרמורת מהשירה המדהימה של אוהדי שאלקה. אחרי שעה וחצי המשחק יצא לדרך, איזה אווירה, איזה משחק, איזה קצב! האמתי שהיה משחק בינוני בשליטה מוחלטת של הקבוצה הביתית, אבל האוהדים...האיצטדיון...האווירה. קודם כל אוהדי מיינץ שישבתי בחיכם, גם שנראה שהמשחק אבוד, גם שנותרו דקות ספורות לסוף המשחק והסיכוי להוציא משהו היה משהו כמו אפס אחוז הם תמיד קפצו, שרו, תמכו. האמתי שאני נגד העתקת שירים כמו YOU WILL NEVER WALK AGAIN של ליברפול, אבל במקרה הזה של אוהדי מיינץ הזדהתי עימם. אם יש קבוצה חוץ מליברפול שראויה לשיר הנ"ל זאת מיינץ, איזה אמוציות, איזה תשוקה, פשוט מרגש, במיוחד שמדובר בקבוצה קטנה וחסרת אמצעים כמו מיינץ 05. ולמרות הכל ולמרות שגם אני האמנתי בתומי ובעיקבות ההשפעה של אוהדי מיינץ שהם הולכים לעשות זאת, שאלקה עשתה את שלה וניצחה 1-3. האמתי הרבה בזכות האוהדים שלה. איזה שירה, אחידות, קצב, פשוט פנומנאלי. בסוף המשחק לא שיניתי את דעתי, שאלקה היא אחת הקבוצות השנואות עלי בבונדסליגה, אבל לאוהדים שלה מגיע אליפות, זה בטוח, מדהים!
דרבי 2008 העונה החדשה, בורוסיה דורטמונד מארחת את שאלקה, הדרבי החם באירופה, המשחק הלוחמני ביותר, מחנות האוהדים הרועשים ביותר, באצטדיון הגדול ביותר בגרמניה. בורוסיה דורטמונד נגד שאלקה. הכל התחיל לאחר הניצחון הראשון העונה בליגה על באייר לברקוזן בבאי ארנה. החלטתי כי אני חייב לקחת לבן דוד שלי את המנוי לדורטמונד נגד שאלקה, היה קשה אך לאחר שיכנועים רבים, המנוי שלי למשחק בורוסיה דורטמונד נגד שאלקה, משחק שכל אוהדי הליגה מצפים לו. 9 וחצי בבוקר כל אוהדי הקבוצה מארגון הדספרדוס נפגשים בתחנה המרכזית בדורטמונד, יורדים העירה על מנת לשתות קצת ולאכול בראטוורסט, שעתיים לאחר מכן, 11 וחצי מתחילים בצעדה המונית עם אלפי אוהדי הקבוצה לאצטדיון, למבצר שלנו, הווסטפאלן-שטדיון. תוך כדי שירה המונית, תופים רבים ואבוקות בצבעים שונים, אנו מגיעים לאצטדיון עם המון שוטרים בכלל הצדדים. נכנסים ליציעים וממלאים כל מקום שרק אפשר. המשחק מתחיל בטעויות ענקיות של הקבוצה, שאלקה עולה ל 2-0 הכל נראה גמור, אך הזודטריבונה לא מפסיקים להרעיש ולדחוף את הקבוצה קדימה, הקבוצות עולות למחצית השנייה, שאלקה עולה ל 3-0 הכל נראה גמור, בכי ודמעות אצל אוהדי הקבוצה לצד שירי אהבה לקבוצה. דורטמונד חוזרת עם שער מצמק 3-1. אוהדי הקבוצה ממשיכים לדחוף את הקבוצה ודורטמונד ממשיכה לצמק עם 3-2, לא מספיק עדיין. שאלקה ממשיכה לקבל עוד כרטיס אדום. אלכס פריי מקבל את הזדמנות חייו להפוך לאליל בורוסיה דורטמונד כאשר נשרקת עבירת 11 מטרים לטובת בורוסיה דורטמונד. אלכס פריי ניגש לבעוט, השקט שהיה באצטדיון לא יאמן, השקט שלפני הסערה. פריי כובש, ואוהדי הקבוצה והשחקנים בשמיים, שירי נאצה נגד שאלקה שירי אהבה לדורטמונד, כמו ניצחון בליגת האליפות בגמר. חגיגות בכל מקום בדורטמונד עד חצות הליל עם המון בירה ובראטוורסט. אחד הימים שלא ישכחו בחיי.
