בגלל שקודם כל כולכם בטח רצים אל הסקר, הייתי ממליץ א' לקרוא את ההודעה עד הסוף אפילו שזה לא קצר, וב' להדגיש שהשאלה בסקר היא מאוד קיצונית- או שאין עונש מוות בכלל, או שקיים במקרים היפותטיים כאלה ואחרים, אין דגש על אילו פשעים. חשבתי בזמן האחרון על העניין הזה בהקשר אחד, ועכשיו חשבתי עליו בהקשר שני, ולכן החלטתי להעלות אותו כאן- אני אכתוב את דעתי בסיפור על שלושה מקרים: המקרה הראשון התרחש בראשית שנות השישים. אדולף אייכמן נלכד בארגנטינה ומובא לארץ למשפט. גזר הדין שהוא מקבל, לראשונה בתולדות המדינה הצעירה, תוצר של השואה שאייכמן היה מאדריכליה, מוות. לא מזמן נחשפו פרוטוקולים של ישיבת ממשלה שבה עולה הצעה לתת לאייכמן חנינה ובמקום ההריגה, לאסור אותו, אך הממשלה הצביעה נגד החנינה. תארו לכם מה היה קורה אם אייכמן היה נכלא במאסר עולם? מדי שנה או כמה שנים היו עולות הצעות כאלה ואחרות מהציבור והתקשורת- "הוא מבוגר", "הוא חולה", "הוא שילם מספיק על פשעיו" והדיון בחנינה לפושע נגד האנושות היה מקבל במה, שזה בכלל גרוע כשלעצמו. אני מהמר שבסוף הוא גם היה משוחרר ומסיים את חייו חופשי במדינה כזו או אחרת שהייתה נותנת לו לחיות בתוכה (בטח לא ישראל וגרמניה, אולי מדינה איסלמית). המקרה השני התרחש בשנות השבעים- מחבל לבנוני בשם סמיר קונטאר חודר מגבול הצפון, מגיע לבית משפחת הרן ומחסל את כולה. הוא נתפס, נשפט ונגזר עליו עונש מאסר כבד. מאז ועד עצם היום הזה הוא נחשב לקדוש בעודו חי בקרב תומכי חזבאללה בלבנון וודאי במקומות נוספים, ועל מנת לזכות באהדת הציבור, מצהיר נסראללה שיעשה הכל למען שחרורו, מצהיר וגם מבצע- חטיפות החיילים בהר דוב, חטיפת אלחנן טננבאום וחטיפות החיילים רגב וגולדווסר בקיץ שעבר מוקדשות להשבת האסירים הלבנונים היושבים בכלא הישראלי, כשקונטאר הוא גולת הכותרת. קונטאר, אגב, מקבל רשות לכתוב מכתבים ללבנון, אשר מיד מפורסמים בעיתונות המקומית. במכתבים הללו הוא קורא להמשך המלחמה בנו ולהמשיך לעשות מאמצים להשבתו. לא עלה בדעתו של אף אחד במערכת הביטחון לקחת לו את העט מהתא. אם אתם שואלים אותי- עסקת חילופי שבויים תתרחש לא בעוד זמן רב, ובמסגרתה יושב קונטאר לחיק משפחתו תמורת החיילים שלנו, בין אם הם חיים או מתים. סיפורו של קונטאר מעניין עוד יותר מכיוון שבעסקת השבויים הקודמת (הר דוב וטננבאום) הוא נשאר בארץ כחלק ב' של העסקה, בה נאמר שיושב תמורת מידע ממשי על רון ארד, רק מה, שלחזבאללה כנראה באמת שאין מידע כזה, ולכן קונטאר עוד כאן. הבעיה היא שעכשיו בממשלה חוששים להחזיר אותו מכיוון שזה ויתור בלתי רשמי על הנווט האבוד, וזה הדבר המרכזי שמעכב עכשיו את החזרת חטופי יולי 2006. תארו לעצמכם שקונטאר היה מוצא להורג אי שם לפני כ-30 שנה - הוא לא היה סמל כזה גדול לארגון ההתנגדות הלבנוני, והגופה שלו הייתה מוחזרת באחת מבין עסקאות השבויים הרבות שנערכו במרוצת הזמן. לחזבאללה לא היה אינטרס כל כך גדול לחטוף לנו חיילים, על מנת להחזיר את שבוייו לחיק המשפחות. מה שקורה כיום, לדעתי, זה שהמרחק בין קונטאר למשפחתו, הולך ומתקצר, ואולי חזבאללה שוקדים על חטיפה נוספת על מנת להגביר את הלחץ לסיים את סאגת השבויים. המקרה השלישי והאחרון התרחש לפני 12 שנים בדיוק וגם הוא מלווה אותנו עד הלום. יגאל עמיר רצח את ראש הממשלה המנוח יצחק רבין וקיבל על כך מאסר ממושך. מאז ועד עצם הרגע הזה ליוותה את נשיאי המדינה השאלה האם לקצוב את העונש (שעומד על מאסר עולם ועוד 14 שנים במצטבר) או לתת חנינה. משה קצב הצהיר שלא יקצוב את העונש (וסביר להניח שגם פרס לא יעשה זאת), וב-2001 נחקק חוק שאומר שאסור לועדת השחרורים להמליץ על חנינה לרוצחי ראשי ממשלה (מה שמן הסתם נקרא 'חוק עמיר'). למרות כל זאת, כל שנה סביב יום הזיכרון שב הנושא הזה ועולה, ואפשר לומר שמדי כמה זמן מפזרים מלח על הפצע הזה בחברה שלנו ופותחים אותו שוב לדיון. בימים אלה, כשעמיר נשוי, ובקרוב מאוד נשוי + ילד, סביר להניח שיגברו הבקשות לחופשות שונות, לקיצור העונש וגם לחנינה מוחלטת. כל זאת כשעמיר ממשיך להצהיר שהוא לא מתחרט ושהציל את עם ישראל מאסון, וזאת כשהחיוך המזוויע שלו מרוח לו על הפנים. נסו לתאר מה היה קורה אילו הוחלט על עונש מוות לעמיר. הסיפור הזה היה נקבר, תרתי משמע, באותו הרגע, ואני יכול להתחייב לכם שלא היו מדברים על עמיר היום, כפי שהוא ראוי שלא יזכירו אותו בכלל. גם כאן יש לי תחושה שעמיר ישוחרר מהכלא בזמן כזה או אחר בעתיד ויסיים את חייו בשלווה עם משפחתו, לא לפני שגרם עוגמת נפש עצומה ומתמשכת לרוב הכמעט מוחלט של הציבור. לסיכומו של דבר, לאור המקרים הללו (ואולי יש דוגמאות נוספות שלא חשבתי עליהן מעולם), אני חושב שבמקרים מסוימים, כשמול אדם שפשע עומד עונש מאסר ממושך עד כדי כך שלמעשה הוא קובע שיסיים את חייו בכלא (והחוק יכול לצאת מנקודת הנחה שהפושע יחיה עד הגיל הממוצע של תוחלת חיי גבר/אישה בישראל), אם ועדה מיוחדת תקבע שכליאת האדם תביא לעוגמת נפש מתמשכת לציבור (מה שהוגדר כפתיחת הפצע כל פעם מחדש), יש להטיל עליו עונש מוות ולסיים ברגע את הפרשה, במקום לתת לה כל פעם ביטוי (בעיקר סביב סוגיית שחרור מוקדם) שרק יפגע בכלל הציבור במשך שנים רבות, מה גם שתיתן במה למעשה הפשע עצמו. מצטער על האורך. דעתכם בעניין תתקבל בברכה.
בהחלט נגד! מה אתם, חיות? לתת לממשלה להחליט את מי להרוג? אני בעד לקחת את הצדק (לא את החוק) לידיים ולהוציא להורג רוצחים ואנסים, ובמיוחד פוליטיקאים.
לדעתי צריך להוסיף לחוקה שגזר דין מוות יכול להיות תקף גם על פעילי טרור. כיום החוק תקף רק על בוגדים והנאצים ועוזריהם, לטעמי צריך להוסיף את החוק של גזר דין מוות גם על פעולות טרור רצחניות. אם כי, אני מקווה שהפעם הוא יהיה יותר מיושם מאשר החוק לדוגמא על הבוגדים שעד היום לא בדיוק התממש. על פי המשפט בישראל כיום, לפי חוק בתי המשפט, כל עבירה שעונשה מוות תידון בבית משפט מחוזי בהרכב של שלושה שופטים, שאחד מהם שופט של בית-המשפט העליון, והעבירות שבית משפט אזרחי במדינת ישראל יכול להטיל עליהן עונש מוות (שיבוצע בתלייה) הן: בגידה - מי שעשה בכוונה מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה של המדינה או כדי לגרום ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה (סעיף 97 בחוק העונשין). חרחור מלחמה - מי שעשה כדי להביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל והתכוון לסייע לאויב (סעיף 98 בחוק העונשין). סיוע לאויב במלחמה - מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייעו לכך. (סעיף 99 בחוק העונשין). עשיית מעשה שהוא בגדר פשע כלפי העם היהודי או האנושות או פשע מלחמה, בתקופת השלטון הנאצי, בארץ עוינת (חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, התש"י-1950 והחוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם-1950). לפי סעיף 21 (7) בחוק השיפוט הצבאי, רשאי בית דין צבאי להטיל במסגרת סמכותו עונש מוות. לפי סעיף 43 יכול בית הדין לגזור גזר דין מוות על חייל שבגד, עזב את המערכה, סייע לאויב או מסר לו מידע ובלבד שמעשה כזה נעשה בתקופת לחימה. לפי סעיף 493 (א) לחוק זה עונש המוות יבוצע בירייה.
בעד. לא הממשלה מחליטה על עונש המוות. אלא בית המשפט. אולי היום, כשהכל עובד על סחיטות ועל שחיתויות אז לא. אז אם הגזירה באה מראש נקי, אז בהחלט בעד. יש אנשים שלא מגיע להם לחיות.
אני נגד הטיעון שלך באופן עקרוני גל, כי מה שאתה אומר הוא למעשה "להוציא להורג כדי להשתיק דעה ציבורית". צורת המחשבה הזו היא לא דמוקרטית בעליל וחריגה. מערכת משפט נבונה צריכה למנוע חריגות מחריגות מדין מוצדק שניתן לפושעים מהסוג שהצגת.
אני בעד,אבל רק בנסיבות ממש ממש מיוחדות,גם את יגאל עמיר אני לא חושב שצריך להוציא להורג. מקרים כמו אייכמן וקונטאר דווקא מתאימים לחוק מוות למרות שבמקרה של קונטאר יכול להיות שאם נוציא אותו להורג נסבול מזה בעתיד בשיגידו שכמו שהוצאנו להורג "חייל" שלהם ככה הם יוציאו להורג חיילים שלנו[והם יעבירו את זה גם על האזרחים. הקטע המפחיד בחוק עם הוצאה להורג זה לחשוב שיש סיכוי שבעקבות טעות או שחיתות אפשר להרוג אדם חף מפשע ובגלל זה צריך להיות בטוח לא ב-100 אחוז אלא במיליון אחוז שאותו בנאדם מוצא להורג בגלל מה שהוא עשה.
אני בעד. אני לא חושב שיש הרבה מה להוסיף על מה שגל אמר אבל בכל זאת, לי אישית מציקה העובדה שבן אדם יכול לרצוח בן אדם אחר, ואז לשבת בכלא ולחיות על חשבון המשפחה של הבן אדם שהוא רצח. יש דברים בודדים שבהם עדיף להיות אולי פרימיטיב וללכת לפי החוקים הקדומים. זה אחד מהם. יותר מעניין אותי איך באמת עוד לא הוצא להורג פה מחבל. סיפור שאני זוכר הוא שבזמנו תפסו את אחד מהאחראים על הלינץ' הנורא ברמאללה בתחילת האינתיפאדה השנייה, והביאו אותו למשפט בבית משפט צבאי. מתוך הרכב של שלושה או חמישה שופטים רק אחד היה בעד עונש מוות בעוד שהשאר העדיפו לתת לו מליון מאסרי עולם או משהו חסר משמעות אחר. זה עניין הרתעתי. אולי ובעיקר למחבלים שנתפסו בעת מעשה ולא הצליחו לבצע אותו. וגם לאלה שכן הצליחו. הייתי אפילו מראה את ההוצאה להורג בשידור חי. באופן כללי אני נגד אלימות ונגד חזרה לשורשים הפרימיטיביים שלנו כחברה, אבל עניין ההוצאה להורג מאוד מפריע לי מבחינה עקרונית.
אני לא חושב שזכותנו ליקבוע למי מגיע ליחיות ולמי לא, אבל בהחלט צריך ליגרום לאנשים מסוימים להיות כמו מתים, להיתעלל בהם עד שהם יתחננו למוות. זה כן, להרוג-לא.
זיו, כל המקרים האלה הם ברורים לחלוטין. הרי אייכמן לא הכחיש את מעשיו בשואה אלא רק טען שהיה פיון קטן. קונטאר מתגאה במעשים שלו עד היום. יגאל עמיר מספר לנו כמה הוא משיחי בזה שהוא רצח את ראש הממשלה.
למה בנאדם שרצח חושב שיש לו את הזכות לקבוע מי צריך לחיות?אני מאמין שבכל הדתות יש את העניין של עין תחת עין.. כמו שגל אמר,אי אפשר אבל לדעת עם מערכת המשפט/ממשלה ויותר מידי גופים בארץ[משטרה למשל], ככה שחוק כזה לא מתאים פה.
בעד, אך תלוי מהי חומרת הפשיעה. רצח של חפים מפשע לדוגמא מבחינתי זה הפשע הכי גדול שיכול להיות, ועל דבר כזה, לרצוח אנשים תמימים שלא עשו כלום, את אותם רוצחים לדעתי צריך להוציא להורג.
בעד, בעיקר כנגד טרוריסטים כמו קונטאר, וכמובן נגד בוגדים במדינה, כגון ואנונו ובעיקר בעיקר עזמי בשארה, איכס.
זה מוגזם, מה אנחנו באירן שקוראים לכל העיר לכיכר המרכזית כדי לראות איך תולים מישהו?! יש מקרים שמצדיקים עונש מוות כמו אייכמן, יגאל עמיר ומרגלים. אבל לא כל אחד שרצח צריך לקבל עונש מוות.
