שווה ת'רד נפרד, בוודאי, ואולי היה עדיף בפורום העולמי אבל פחדתי שזה 'יתפספס'. https://pbs.twimg.com/media/Fxzz8dJWIAEh1BM?format=Xxx&name=large יום ראשון בכדורגל האירופי הוא תמיד גדול, בטח בסיום עונה, אבל ה-אירוע המרכזי אתמול היה בסאן סירו עם פרידה מהענק והגאון השבדי זלאטן איברהימוביץ' שהודיע על פרישה בגיל 41 וחצי וזכה לכבוד של מלכים. אפילו זלאטן הוכיח שהוא אנושי והרשה לעצמו להזיל דמעה מהמחווה המרגשת של מילאן. "זלאטן לא פורש מהכדורגל, הכדורגל פורש מזלאטן", כמו שאומרים. הילד שגדל במאלמו וכבש את שער העונה בהולנד הצליח בכל מקום להוציא אולי את העונה מברצלונה. תארים באייאקס, אליפויות ביובנטוס - גם אם הן 'נגזלו', החזיר את אינטר לקדמת הבמה, הצליח מעבר לכביש וחזר כעבור עשור לעשות היסטוריה, הפך לאגדה גם בפריז סן ז'רמן ודרש לשנות את שמו של מגדל אייפל ואפילו עונה יפה במדי מנצ'סטר יונייטד. אתלט מדהים, טכניקה עילאית - לא סתם קראו לו 'אברה-קדברה', בעיטת תותח מהמקום, סיומת בשתי רגליים, משחק ראש אדיר. אולי השחקן שכבש הכי הרבה שערים מהאוויר או מהעקב. אינספור ציטוטים למזכרת ("עכשיו עיתונאים רבים יפוטרו, בלעדיי") כשאפילו פפ גווארדיולה בכוננות, שערים בלתי נשכחיים כמו המספרת ההיא במשחק בין שבדיה לאנגליה ואוהדים מרוסקי לב כשהגיבור שלהם החליט שזהו-זה. 922 משחקים ו-573 שערים אומרים הנתונים. דמות צבעונית שתהיה כל כך חסרה במגרשים. הביטחון העצמי והשחצנות והחוצפה, קור הרוח, המנהיגות בדרכו, האיש שסוחף אחריו. אולי חלק עדיין מצפים שזלאטן יפרסם פוסט ויגיד: "עבדתי עליכם, מטומטמים. נתראה בעונה הבאה". חתך הקריירה מאלמו: 1999-2001: שנתיים וחצי| 18 שערים ב-47 משחקים אייאקס: 2001-2004: שלוש שנים| 48 שערים ב-110 משחקים יובנטוס: 2004-2006: שלוש שנים| 26 שערים ב-92 משחקים אינטר: 2006-2009: שלוש שנים| 66 שערים ב-117 משחקים ברצלונה: 2009-2010: עונה אחת| 22 שערים ב-46 משחקים מילאן – פרק א': 2010-2012: שנתיים| 56 שערים ב-86 משחקים פריז סן ז'רמן: 2012-2016: ארבע שנים| 156 שערים ב-180 משחקים מנצ'סטר יונייטד: 2016-2018: שנה וחצי| 29 שערים ב-53 משחקים לוס אנג'לס גלאקסי: 2018-2020: שנתיים| 53 שערים ב-58 משחקים מילאן: 2019-2023: שלוש וחצי שנים| 37 שערים ב-78 משחקים נבחרת שבדיה 2001-2023: 62 שעקים ב-122 משחקים נושאים לדיון: - איזה החלטות לא נכונות הוא לקח בקריירה? האם הנדודים הרבים פגעו לו בקריירה? - איפה אתם מדרגים אותו בראייה היסטורית וגם בדור הנוכחי? ועד כמה זה משנה שאין לו זכייה בליגת האלופות? - התכונה הכי טובה של זלאטן לדעתכם. - עם איזו קבוצה לדעתכם הוא הכי מזוהה? - האם יש כאן מישהו שהוא השחקן האהוב עליו ביותר? ***** הכדורגל היה 'פחות נגיש' בשנת 2002 אבל אני זוכר שאז 'נדלקתי' על זלאטן בגלל השם המצחיק שלו. הייתי משחק עם כדור מנייר אפור בבית ומשדר משחקי כדורגל מכל העולם. כילד בכיתה ד' אתה מחבב קבוצה מכל ליגה וחיבבתי את אייאקס בגלל זלאטן. "שידרתי" הרבה גולים שלו. אני זוכר אותו מבקיע בנונשאלט את שער העונה בשבדיה כשעבר באיטיות מרשימה שם איזה 4-5 בלמים וכל פעם דחה את הבעיטה לשער. הוא באמת היה גאון, אולי רק מהירות הייתה חסרה לו. חסרים שחקנים ודמויות כאלה בכדורגל, עם פה ללא מעצורים, עם ביטחון, כאלה שרוצים לקחת על עצמם הכל ולא בורחים. אני מעדיף את הגישה הזו מאשר את הגישה 'הבנזמאית'. מצחיק שהוא פספס את ליגת האלופות בטרבל של אינטר (עדיין יש לי חולצה שלו מעונת 2006/07) ובכלל לאורך הקריירה, לא אתנגח בו על כך אבל אולי זה היה חסר באמת. הסיפור שלו במילאן יפה מאוד. הוא ביזבז כמה שנים אדירות מהקריירה כשהיה בשיא כשירותו עם הטיול הזה בפריז.
שחקן ששכח לפרוש ומיצה את הגימיק שלו כבר לפני שנתיים. בעברו שחקן מהטובים שראיתי. Sent from my SM-S908E using Tapatalk
כמו רוב השחקנים שהלכו לפריז, הוא קצת נשכח שם. אמנם במילאן לא יכל להישאר כשנגמר לברלוסקוני הכסף, אבל לדעתי היה צריך ללכת לאנגליה כבר באותן שנים. לגבי ליגת האלופות, זה לא רק שאין לו אחד כזה. סגנון המשחק שלו היה אחת הסיבות, בעיני, שהקבוצות שלו אף פעם לא התקדמו באמת רחוק, ואני מוציא את השנה בברצלונה מחוץ למשוואה. יש לו אגו מטורלל ורואים את זה היטב גם בספר שלו, ולדעתי זה פגע בו. ברמה המקומית ברור שזלאטן אחד הגדולים. אולי הכי גדול ששיחק באיטליה מאז מראדונה, ואולי לא. צריך לזכור שהוא תמיד שיחק בקבוצה הכי חזקה בליגה, אולי חוץ ממילאן של השנה שעברה. אם טוטי היה משחק ביובנטוס כל הקריירה היו לו אליפויות כמו לזלאטן.
נקודות מעניינות בשיאו , לא היה רחוק באותה הנקודה מרונאלדו ומסי. הם התרחקו ממנו מאוד אחרי דמות אולי הכי צבעונית שהייתה בכדורגל ברמות האלה ווינר ואחד שבדרך כלל ניקנק אותנו.
עשה טעות ענקית לדעתי(כמו ניימאר ואמבפה בעייני) עם המעבר לפריז בהסתכלות על 'מורשת', שחקן מדהים עם סט יכולות משוגע. בהחלט נתגעגע
יש כאן לא מעט אוהדי יובנטוס, אוהדי אינטר, לא רוצה להגזים בפן האמוציונאלי, אבל זלאטן, גם בגלל הפה הגדול אולי - הפך לשנוא מיד כשעזב? זוכרים לו חסד מהתקופה שלו בקבוצה שלכם? בעיקר אינטר למשל, הוא הבקיע שערים לא נורמליים ואולי שיחק שם את הכדורגל הטוב בקריירה שלו. כל קליפ ביוטיוב היה כמו לצפות בדיסני, קוסמות. לגבי ליגת האלופות, זה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו כמובן, אבל נניח נדבר על התקופה באינטר. ההדחה הראשונה הייתה די מביכה נגד ולנסיה. שנתיים אחר כך? נפלה על האנגליות להן היה יתרון ברור בעמדת הקווים מול רוברטו מנצ'יני. אני ראיתי את מנצ'סטר יונייטד הקרובה לשלמות דורסת אותה ללא תנאי במשחק השני. גם ליברפול הייתה מאוד טובה ממנה. איברהימוביץ' היה הכוכב הראשון הבאמת גדול בפריז וזה מה שריתק אותו. מנצ'סטר סיטי אז כבר הייתה בעידן הכסף הגדול. לריאל מדריד הוא לא היה מגיע כשהיה שם כריסטיאנו רונאלדו.
בשמינית גמר הצ'ימפיונס של עונת 2009 המאמן של זלאטן באינטר היה מוריניו ולא מנצ'יני ובכל זאת זה לא עזר לו יותר מדי. לדעתי סמואל אטו שהגיע לאינטר תמורת אברהימוביץ' שהלך לבארסה היה זה שעשה בסוף את ההבדל וסייע לאינטר לזכות בגביע אלופות ראשון מזה 45 שנים, הוא היה הרבה יותר ווינר מזלאטן(בכל הקשור לצ'מפיונס)ואם לומר את האמת אז לדעתי הוא גם נחשב לחלוץ מוכשר ממנו. לגבי סיום הקריירה של זלאטן אז אין ספק שמדובר בחלוץ השוודי הגדול בכל הזמנים, וגם חלוצים שוודים אגדיים עתיקים כמו גונאר נורדהאל,נילס לידהולם, וגונאר גרן היו פחות גדולים ממנו(כולם אגב כולל זלאטן שיחקו במילאן). לדעתי העובדה שלא זכה בצ'מפיונס, ובשני המונדיאלים הבודדים בהם שיחק הוא לא הצליח לבלוט יתר על המידה ולהוליך את שוודיה להישגים משמעותיים היו קצת בעוכריו אבל העובדה שזכה באליפות כמעט בכל מועדון בו שיחק, וגם שיחק תמיד מחוץ לשוודיה במועדונים מהטופ האירופי בהחלט הופכים את הקריירה שלו למיוחדת ומרשימה. אני מאחל לנו חובבי כדורגל שנזכה לראות בחיינו עוד הרבה חלוצים כמו זלאטן!
גם עונה לאחר מכן מנצ'סטר יוניטד הייתה מפלצת מבחינת ה-11 שלה. לא חושב שלסמואל אטו יש 30% אפילו מהכישרון של זלאטן איברהימוביץ'. הוא היה זריז כמו שד ועם סיומת מדהימה, המציא את עצמו מחדש אחרי הפציעה, אבל זה לא דומה אפילו. אטו שחקן שעובד יותר קשה והסכים 'לחלטר' כקשר שמאלי או מגן שמאלי, איך שתרצו. אטו באותה זכייה בצ'מפיונס כבש רק פעמיים ושער אחד בלבד בנוקאאוט - נגד צ'לסי בחוץ. כמובן שאני רוחש כבוד ליחיד שזכה בשני טרבלים ברציפות. אגב אינטר של רוברטו מנצ'יני, שנה לפני זלאטן - הודחה נגד ויאריאל ברבע הגמר וגם זה לא הישג גדול.
אחד השחקנים הגדולים של ה-15 שנים אחרונות. אחד מהשחקנים הגדולים ששיחקו בסריה א'. נדיר מאד לראות שחקן בגובה 1.95 שהוא גם וירטואוז, זלאטן למעשה נהנה מכל העולמות. זה שהוא התאמן באומנויות לחימה מאד סייע לזה. לא פחות משהוא היה גדול על המגרש הוא היה גדול גם מחוץ למגרש. השחקן הכי צבעוני שנתקלתי בו. היה מרענן לראות כדורגלן שלא יורה כל הזמן קלישאות חבוטות אלא מביא הרבה הומור ושלא דופק חשבון לאף אחד. רגע השפל-המעבר לבארסה. רגע השיא-שתי האליפויות של מילאן. בראשונה הוא היה הכוכב של הקבוצה, בשניה היה על תקן מנהיג בחדר הלבשה. אין לי ספק שכל גופי התקשורת עומדים עכשיו בתור כדי להעסיק אותו בתור פרשן.
למרות שהפך למילאניסטה, היה ונשאר אחד האהובים עליי. בלי שחקנים כמו זלאטן ומאמנים כמו מוריניו, הכדורגל זה לא אותו דבר. שילוב של איכות וכריזמה על המגרש ומחוצה לו שנדיר לראות ומבחינתי כל אחד כזה שמצטרף למשחק הוא משובח. מבחינת כישרון טהור הוא מעל רונאלדו מבחינתי. הוא יכל לעשות כל דבר שהוא רוצה עם הכדור והוא הוכיח את זה יותר מפעם וגם יותר מ-20 פעמים. הסיבה שהוא לא הגיע למספרים של רונאלדו היא שזלאטן גדל על איכות ולא כמות. גם בביוגרפיה שלו (מהטובות שקראתי בעולם הספורט) הוא מתאר איך בילדות הם היו משחקים במי כובש את השער הכי יפה ומי מבצע את התרגילים הכי טובים. קאפלו פיתח אצלו גם מנטליות של קילר, אבל זלאטן וירטואוז ורצה שיזכרו אותו ככזה יותר מאשר כסקורר. בסוף הוא היה שניהם לדעתי. מסכים עם אסף לגביי האלופות ומסכים עם איציק לגבי זמן הפרישה. בכל מקרה שחקן אדיר, מהגדולים בתולדות הסרייה א והכדורגל העולמי.
