מנצ'סטר יונייטד 2013 VS. ארסנל 2018: מי השאיר ירושה טובה יותר- פרגי לפני 5 שנים או ונגר עכשיו? איזה מועדון במצב טוב יותר? תנסו להתנתק מהחלטות שנלקחו ביונייטד אחר כך. לבחון מצב ביום הפרישה. קחו בחשבון את מצב הסגל, שינויים ניהוליים (ביונייטד המנכ"ל פרש יחד עם פרגי, בארסנל לעומת זאת ההנהלה הותיקה נשארה אך נעשו מהלכים בנושא ניהול מקצועי) וגם נכונות הבעלים להשקיע כדי לצאת לדרך חדשה. באיזה מקרה למועדון קל יותר ללכת לבד?
ליורש של ונגר יהיה יותר נוח לדעתי. יותר קל לקבל מועדון אנדר אצ׳יבר עם יכולות מאשר מועדון אובר אצ׳יבר שמצפה להמשכיות. וממה שאני מתרשם השופטים אף פעם לא עזבו את יונייטד. Sent from my ONEPLUS A5000 using Tapatalk
ב2013 היינו במצב הרבה יותר טוב(למרות הסגל הזקן). עדיין הייתה שם ווינריות, עדיין היו שם שחקנים עם כבוד, ביצים, נסיון, מערכת שינקה הצלחות יותר מעשור. ארסנל זו מערכת רקובה, חלבית ומרוקנת כבר יותר מעשור. יונייטד מודל 18 לעומת זאת... או ארסנל מודל 18, זה כבר דיון קרוב יותר. בארסנל לפחות משחקים כדורגל כשנכשלים. ביונייטד הזאת מסתפקים במהלך, שניים למשחק או בכדורי קרן.
פרגוסון לא השאיר סגל מוכשר מאחוריו, אבל הוא פרש כגדול מכולם. הוא פרש כאלוף. ונגר לעומת זאת עוזב את ארסנל (אני עוד לא רושם פורש, כי אני לא משוכנע שזה המצב) כשהוא משאיר חורבן מאחוריו. קבוצה עם יסודות מחורבנים, מנטליות של רכיכות ואפס אמביציה שנבנתה לה במשך יותר מעשור. המצב ביונייטד היה טוב יותר באופן משמעותי. הבעיה לא הייתה כזו גדולה במה שהשאירו כמו באיך שטיפלו בה לאחר מכן. עם זאת, הציפיות גם היו יותר גבוהות לאור ה-legacy של פרגוסון והמחשבה של אוהדי יונייטד שהם נולדו ווינרים לכל החיים. בספק אם לאוהדי ארסנל יהיו את אותן הציפיות אחרי שנים של כשלונות. מאמין שיהיה הרבה פחות לחץ גם ללא תארים כל עוד נראה תהליך חיבי על המגרש ומחוצה לו בשנים הקרובות.
פרגוסון גם השאיר חורבן בדרכו. בהרכב שלנו בעונת האליפות האחרונה היו בדיוק שחקן וחצי ברמה עולמית: ואן פרסי, ודה חאה שעוד היה צעיר ואפילו עשה טעויות פה ושם. כל השאר-או ותיקי 2008 שפרשו ושכחו להודיע, או צעירים בינוניים שאנחנו יודעים היום שלא יצא מהם שום דבר. יש רק מאמן אחד שיכול היה לקחת חבורה כזו לאליפות. כמובן שהאשמה לא נופלת רק עליו אלא גם על וודוורד ומויס שהיה להם קיץ שלם לחזק ובסוף השיגו רק את פלייני במחיר מופקע.
אם השאלה היא בנוגע לתנאים סביבתיים, אז אין ספק שיונייטד באותו זמן הייתה בסטטוס אחר משל ארסנל הנוכחית. אני חושב שזה קל לראות. אבל להחליף את פרגוסון היה בלתי אפשרי והחור שהוא השאיר היה עצום. את ונגר אפשר להחליף עם לא מעט מהמאנים הקיימים בשוק ולקחת את ארסנל כמה צעדים למעלה.
אני חושב שיותר קל להיכנס לנעליים של ונגר בסיטואציה הנוכחית כשהמועדון בשפל המדרגה(הכל יחסי). הירושה של פרגוסון הייתה טובה יותר, אין ספק שהוא היה מבצע רכש חכם אם היה נשאר וזו הייתה הציפייה גם מכל מאמן שיירש אותו, ליונייטד לא היה חסר כסף. פרגוסון הוריש רוח מנצחת ו-ווינריות מה שאין לארסנל, וגם שחקנים מנהיגים שמזוהים עם המועדון גם אם מזדקנים - רוני, ואן-פרסי ובעיקר פרדיננד-וידיץ', אברה ואחרים.
GAME. SET. MATCH ארסנל כבר עשו צעדים לקראת העזיבה הזאת עם מינויים מקצועיים שאמורים לעזור לעשות את המעבר לתקופה החדשה. ביונייטד פרגוסון פשוט מינה מחליף וזהו (עד כמה שזכור לי). בארסנל יש כמה שחקנים מובילים בהתקפה ובערך כלום חוץ מזה האמת וגם תרבות של הפסדים (למרות שמנג'ר מוצלח יכול לשנות את זה יחסית מהר). ואמנם ארסנל במצב כלכלי טוב, אבל ספק אם נראה אותם משתוללים עם כסף כמו ביונייטד ובסופו של דבר הכסף הזה (אמור) להוות קיצור דרך משמעותי לעבר הצלחה. אם נתעלם מהקטע של "להיות היורש של פרגוסון" בקטע של לחץ, לדעתי היה קל יותר ביונייטד. זה מועדון שעל פניו יש בו למנג'ר את כל הכלים להיות מצליח. ואכן, מעבר לבדיחה (ואולי למעט לאיזה חצי עונה), השופטים לא עזבו את יונייטד.
Mic drop + כיפים של טוטנהאם אחרי גול אני עדיין חושב שוונגר השאיר אחלה סגל עם מלא בעיות מנטליות. הפוטנציאל ההתקפי של ארסנל, שגם כשהם זבל, קשה להגיד שנעלם לגמרי - הוא גבוה יותר מרוב הקבוצות בליגה. הגנה זה משהו שלא עבדו עליו שנים, אבל לדעתי מאמן חדש צריך לעבוד בעיקר על ההגנה והקישור האחורי שם, בעוד אצל היונייטד לא ראינו מהלך התקפי נורמלי מאז 2009, למרות השמות הנוצצים. אם אני קלופ היום, אני הולך לארסנל ולא ליונייטד. Sent from my iPhone using Tapatalk
אני לא בטוח שאני מדייק כאן אבל ככל הידוע לי המצב בארסנל מבחינת מקבלי ההחלטות נורא מבולגן. יש מועדונים עם בעלים דומיננטי (אברמוביץ' כשהוא התעסק בזה, ברלוסקוני בזמנו), יש מועדונים עם נשיא דומיננטי (פרס), ויש מועדונים עם מנג'ר דומיננטי. ביונייטד פרגוסון היה הדומיננטי וברגע שהוא עזב הבעלים מינו מחליפים בצורה די מסודרת והגיונית (גם אם רטרואקטיבית הם נכשלו). אני לא משוכנע שזה יהיה המצב בארסנל כרגע. בקלות יכול להיות שאגף אחד בהנהלה 'ינצח' והמועמד שלו ימונה, ואחרי פתיחת עונה בעייתית המעמד שלו יתערער והמאבקים הפנימיים יתקעו את המועדון בדרך לשיקום. בקיצור, אמנם פרגוסון השאיר סגל חלש ושבע, אבל המועדון שהוא השאיר זה מועדון עם בעלים ברור והכנסה מטורפת. ברגע שיגיע המאמן המתאים הם יסתדרו (אלא אם איכשהו יצליחו לפשוט רגל לפני). ונגר משאיר סגל עם יותר פוטנציאל, אבל עם שדרת פיקוד לא ברורה.
ונגר משאיר חורבן מהצד שלו, אבל לשמחתנו בנו מערכת ליום שאחריו. הרושם הוא שאנחנו הרבה יותר מוכנים ממה שיונייטד היו.
אני חושב שהלחץ אצל ארסנל אחרי עידן ונגר נמוך יותר מאשר להכנס ולאמן אחרי פרגסון וסגל שכולו צריך להתחלף. עם המאמן הנכון וקצת ליטושים שלו ארסנל קודם חוזרת לטופ 4, מומנטום טוב יתפתח שם ויש מקום להרבה התלהבות ורעב להצלחות שמחכה שם שנים להתפרץ החוצה. ארסנל אפריל 2018 במקום טוב יותר, אבל זה שוב תלוי בעיקר במי יגיע לאמן. רוב המשקל בין הצלחה לכישלון טמון שם.
אטמנם בארסנל יש מספר בעלים אבל בפועל קרונקה בעל רוב הממיות ודעתו זו שקובעת. גם לארסנל יש בעלים ברור. והחלטות על מאמנים ביונייטד לא נבעו מאיזה ידע בענף. נשאיר את מינוי דוד משה להמלצה על חבר של פרגי אבל יתר מינויים זה ללכת לויקיפדיה לבדוק מי זכה בהכי הרבה תארים מבין המאמנים הזמינים. הכדורגל לא עובד ככה. Sent from my SM-G930F using Tapatalk
