שלום שגיא, ברוך הבא! רציתי לשאול אותך מה דעתך בנוגע לנושא שאותי די מעבצן. בשנים האחרונות ישנם לא מעט מקרים ששחקנים מהשורה הראשונה באירופה מודיעים על פרישה מהנבחרת הבינלאומית של ארצם ומתרצים זאת בכך שהם מעדיפים להתרכז במשחקי קבוצתיהם, שם הם ישקיעו את מלוא המאמצים. לטענתם המעמסה גדולה מדי, ולכן הם מעדיפים לשחק רק בקבוצה. רציתי לתת כדוגמא דווקא את פאבל נדבד, שמהאזנה לשידוריכם בערוץ הספורט אני הבנתי שאתה מאוד מעריך. נדבד פרש לא מזמן מנבחרת צ'כיה כדי להשקיע את כל מאמציו ביובנטוס. אותי העניין הזה קצת מטריד, כי לדעתי שחקן מחוייב קודם כל לנבחרתו, וצריך לנסות ולעזור לנבחרת עד ליום פרישתו מהכדורגל, כל עוד הוא "נקרא לדגל", כי לדעתי הנבחרת היא מעל הכל. כמו כן, אפשר לראות שיש שחקנים שהלחצים ה"מדיניים" גרמו להם לחזור בהם מפרישתם, כמו זינאדין זידאן וחיים רביבו. רציתי לדעת מה דעתך בנושא, והאם זה לגיטימי בעיניך "לפרוש מהנבחרת". תודה רבה מראש, דור.
רק הערה, נדבד חזר מהפרישה במיוחד למשחקי הפלייאוף של נבחרתו שאחריהם הוא אמור לפרוש (בגלל מכת פציעות קשה ובגלל שמאמנו קאפלו לא התנגד ואף אמר שהוא צריך לעשות זאת). שגיא מהי דעתך על מספר המשחקים ששחקנים ברמות הגבוהות צריכים לשחק? על מה נראה לך שצריכים לוותר - חלק מהמשחקים של הקבוצות או חלק מהמשחקים של הנבחרות?
הבעייה של נבחרת מול קבוצה, כמו שפאביו קפלו אמר רק לפני שבועיים, היא אולי הבעיה הבוערת ביותר ביחסי העבודה במשחק כיום. תתאר לך אתה מצב שבו בעבודה שלך, שבה משלמים לך משכורת, הבוס חייב לתת לך חופש כמה פעמים בשנה כדי שתעשה בדיוק את אותה עבודה, עבור מישהו אחר כשהוא זה שממשיך לשלם לך. זה לא קיים בשום תחום חוץ מספורט ומן הסתם גם בספורט זה לא יתקיים לאורך זמן. הנאמנות של שחקנים לנבחרת (או, אם תרצה, למולדת) היא ענין שבין אדם למצפונו ואני - בניגוד לחלק מעמיתי - לא מרגיש ואף פעם לא הרגשתי כמחנך הדור. מצידי שכל אחד יעשה מה שהוא מבין , מי אני שאגיד להם להיות יותר פטריוטיים? והערה ספציפית על נדבד (ובכלל על שחקנים מהגוש הסובייטי לשעבר) בא לא נשכח, לפני שאנחנו מטחחים בהם ביקורת, מה המולדת סימלה עבורם במהלך רוב שנות חייהם. לא ארץ בחירה, אלא כלא. לא שותפות דמוקרטית, אלא כפיה. קשה לבא אלייה בטענות אם הם מרגישים כלפי המולדת קצת אחרת מי שגדלו בחברה חופשית ודמוקרטית.
