קופה אמריקה בטעם של פעם - רגעים בלתי נשכחים מטורנירי העבר http://static.eluniversal.com/2007/06/19/copa-americag.Xxx בד"כ לפני כל טורניר גדול, אם זה המונדיאל או היורו, יש לנו הרגל להזכר או לצפות ברגעים גדולים, בלתי נשכחים מטורנירים קודמים שחווינו. לכל אחד יש את הטורניר הראשון, המשחק הראשון שגרם לו להתאהב בנבחרת מסויימת או להעריץ שחקן מסויים בעקבות אותו רגע. כך גם לגבי הקופה אמריקה ולשם כך פתחנו את הדיון הזה, דיון הנוסטלגיה. כאן אתם תספרו לנו את החוויות האישיות שלכם מהקופה אמריקה שלכם, רצוי בהעלאת קטעי וידאו מאותו משחק/רגע בלתי נשכח. איזה משחק או משחקים אתם הכי זוכרים? שער שלא יוצא לכם מהראש או שחקן שבלט במיוחד וצד את עיניכם? בתור התחלה, הייתי רוצה לציין שני משחקים שעיצבו את האהדה שלי לכדורגל הדרום אמריקאי בכלל והקולומביאני בפרט. שני המשחקים שוחקו בקופה אמריקה שנערך בצ'ילה 1991 והם חקוקים אצלי טוב טוב בזיכרון, כל אחד מסיבותיו הוא. קולומביה-בראזיל 0-2 (13.7.1991, קופה אמריקה בצ'ילה) לצערי זה קטע הוידאו היחיד שמצאתי, רק של השערים, אבל המשחק הזה רק חידד אצלי עוד יותר את האהדה לנבחרת הקפה. כילד בן 11 שחווה את המונדיאל הראשון בחייו שנה לפני ואת ההיכרות עם קולומביה עשיתי לאחר שהדיחו את ישראל, זה היה טורניר הקופה אמריקה הראשון שחוויתי והראשון ששודר בשידורים ישירים בכבלים בישראל. הפעם כבר הגעתי מוכן לטורניר בניגוד לאיטליה 90' וקולומביה היתה הפייבוריטית שלי מהתחלה, אם כי לא אהדתי אותם באדיקות. במקרה יצא לי לראות את המשחק מול בראזיל בשלב הבתים ומאז אותו משחק פשוט נשבתי בקסמו של הכדורגל הקולומביאני. זה היה הניצחון השני והאחרון עד כה של נבחרת קולומביאנית על בראזיל. לרגע היה אפשר להתבלבל ולחשוב שהצהובים הם הבראזילאים, אילולא הגרביים האדומות. משחק מסחרר של קולומביה בראשותו של ואלדראמה הנפלא היממו את בראזיל, פעם אחת בדקה ה-35 משער של אנטוני "הדרדס" דה-אבילה וחילופי מסירות בין דה-אבילה, ואלדראמה ואיגואראן, הביא לשער מצויין של האחרון בבעיטה מ-16 מ' שלא הותירה לטאפארל שום סיכוי וקבעה 0-2 לקולומביה בדקה ה-66. קולומביה סיימה ראשונה את הבית ובראזיל עלתה לבית הגמר על חשבון אורוגואי בדקה ה-90, אבל בבית הגמר הלך לנו הרבה פחות טוב וסיימנו אחרונים כשבראזיל משיגה נקמה ומנצחת אותנו 0-2. ההרכבים: קולומביה-רנה היגיטה; לואיס הררה, לואיס פראה, אנדרס אסקובאר, דיאגו אוסוריו; ברנארדו רדין, לאונל אלבארס, קרלוס ואלדראמה, פרדי רינקון (אלכסיס גארסיה); ארנולדו איגואראן, אנטוני דה-אבילה בראזיל-טאפארל; מארסיו, גוטארדו, ריקארדו רושה, בראנקו; מאורו סילבה, מאזיניו, נטו (קארקה), ראי (לואיס הנריקה); רנאטו, ז'ואאו פאולו ארגנטינה-בראזיל 2-3 (17.7.1991, קופה אמריקה בצ'ילה) נשארים בצ'ילה, והפעם משחק הפתיחה של בית הגמר ואיזה משחק זה היה. אם המשחק של קולומביה מול בראזיל גרם לי להפוך לאוהד הקפטרוס, המשחק הזה בין שתי הענקיות של היבשת גרם לי להבין שהכדורגל הדרום אמריקאי הוא המלהיב בעולם. זה היה המשחק השני שלי שראיתי אחרי שיצא לי לראות את הפגש ביניהן בשמינית גמר המונדיאל באיטליה, אבל בניגוד לאותו משחק במונדיאל, המשחק הזה היה מרגש, רווי אירועים ושערים נהדרים. ארגנטינה הגיעה עם סגל מעט שונה מזה ששיחק באיטליה והציגה לעולם שמות חדשים כמו גבריאל באטיסטוטה, דיאגו סימאונה ולאונרדו רודריגס. היא צלחה את הבית שלה ללא בעיות ועלתה מהמקום הראשון, בעוד שהבראזילאים היו עם הרבה בעיות גם מקצועיות וגם מחוץ למגרש והיו מסוכסכים עם התקשורת בארצם. עד כדי כך, שאת המקום בבית הגמר קיבלה בראזיל לאחר שכבשה בדקה ה-90 שער שלישי מול אקואדור שקבע 1-3 ונתן לה יתרון ביחס השערים מול אורוגואי, שכבר היתה עם רגל וחצי בפנים. אחוז התרגשות ראיתי פתיחת משחק מדהימה, כשכבר בדקה ה-1 העלה דאריו פרנקו את ארגנטינה ל0-1 בנגיחה לאחר קרן של רודריגס. את מה שהגיע 4 דקות אח"כ, אף אחד לא דמיין לעצמו. המגן השמאלי של בראזיל, בראנקו, מומחה לבעיטות חופשיות עוד הרבה לפני רוברטו קרלוס, שיגר פצצה מ-30 מ' ותראו מה יצא לו מהרגל. 1-1 כעבור 5 דקות, איזה משחק! בדקה ה-31 הקלישאה שאומרת שהמשחקים בין בראזיל לארגנטינה אף פעם לא מסתיימים ב-22 שחקנים היתה כ"כ נכונה, כשקאניג'ה ומאזיניו החליטו להחליף דחיפות ולשופט הפאראגואי מאסיאל היה פיוז קצר באותו יום והוא שלח את שניהם למקלחת מוקדמת. בדקה ה-39 החזירה ארגנטינה את היתרון, כשרודריגס פרץ משמאל, העביר כדור רוחב לדאריו פרנקו שנגח את שערו השני במשחק. דקה מפתיחת המחצית השניה, פריצה של רודריגס מימין (איזה שחקן הוא היה באותם ימים) הסתיימה בהגבהה לכיוונו של גבריאל עומאר באטיסטוטה ואחד הנוגחים הטובים בהיסטוריה שלח תוך כדי תנועה נגיחה לפינה הרחוקה של טאפארל, 1-3 לארגנטינה. השערים לא הפסיקו כאן ובדקה ה-52 ז'ואאו פאולו צימק ל-2-3 ויש לנו משחק. עד הסיום שמרו האלביסלסטה על היתרון, אבל השופט מסיאל שהגיע עם פיוז קצר, הספיק להרחיק עוד שלושה שחקנים: את קרלוס אנריקה הארגנטינאי ומרסיו סאנטוס הבראזילאי בדקה ה-61 ואת קארקה בדקה ה-80. כמובן שהיו עוד קצת דחיפות בין השחקנים לאחר שריקת הסיום, ואני, אני רק שמחתי שיצא לי לראות את אחד המשחקים המהנים ביותר בחיים שלי. ארגנטינה-סרחיו גויקויצ'אה; פביאן באסואלדו, סרחיו ואסקס, קרלוס אנריקה, אוסקר רוג'רי; לאונרדו אסטראדה, דיאגו סימאונה, דאריו פרנקו, לאונרדו רודריגס (בלאס ג'יונטה); גבריאל באטיסטוטה, קלאודיו קאניג'ה בראזיל-טאפארל; מאזיניו, מארסיו, ריקארדו רושה, בראנקו; מאורו סילבה, מארסיו סאנטוס, נטו; סילביו ססאר (רנאטו), לואיס הנריקה, ז'ואאו פאולו (קארקה) http://www.quinielasaas.com/images/historia/1991.Xxx ארגנטינה, מחזיקת הקופה אמריקה 1991 וסגנית אלופת העולם
וואי אילו זכרונות עידן http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx אני מתכוון למשחק השני שציינת בין ברזיל וארגנטינה, אני חושב שאחרי הטורניר הזה חיפשתי פוסטרים של באטיסטוטה בכל מקום. אחת הנבחרות הארגנטינאיות הטובות שיצא לי לראות, הרבה אופי ולא רק שמות וכישרון. גם הבעיטות של ברנאקו זה דבר שקשה לשכוח, למרות שרוברטו קרלוס שידרג אותו לדעתי. אני אלך על רגע יותר קרוב אלינו בזמן, מ-99, רגע שכשאומרים לי קופה אמריקה הוא אחד הראשונים שצץ לי בראש, למרות שספורטיבית הוא לא בדיוק רגע גדול ואפילו להפך. אם הוא לא היה קיים היו צריכים להמציא אותו!
הקופה ב-91, ללא ספק אחד הטורנירים היפים שראיתי, עם הכוכבים של פעם. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx באטיסטוטה היה פשוט אדיר ואני זוכר שגם דיאגו לאטורה הגיע בכושר מטורף מבוקה. לאו רודריגס הבלתי נגמר וסרחיו גויקוצ'אה. נבחרת שהיתה חייבת לקחת גביע עולמי, איזה ביזבוז. לגבי הפנדלים של אל לוקו, אני חושב שאין קולומביאני שלא אוהב להזכר במשחק הזה (אגב, אין מצב שהפנדל השלישי היה פאול, נראה לי סתם השופט רצה לראות כמה פאלרמו יוכל להחמיץ http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx ), אבל גם בגלל התוצאה ובעיקר בגלל שאם אני זוכר נכון, הגולאסו של מונטאניו, האחרון, היה שער של השחקן הצעיר ביותר שכבש בקופה, בגיל 16 וחצי.
מכיוון שאני נחשב עוד ילד ולא חוויתי את טעם החיים אני מנסה להיזכר בתקופות של היום, בעצם המשחק הראשון שראיתי בקופה אמריקה היה הגמר ב2007, ארגנטינה-ברזיל. הרבה ציפיות היו לי מנבחרת ארגנטינה, צעירים שפורחים + שחקנים וותיקים לצידם. ארגנטינה הייתה פייבוריטית והמשחק היה מדובר ברחבי העולם. ארגנטינה הגיעה למשחק כנבחרת יותר אטרקטיבית, כדורגל שנראה לעין, ארגנטינה באה לגמר עם 16 שערי זכות ותבוסות משפילות כאשר היא משפילה את מקסיקו, פרו ואת ארצות הברית בדרך לגמר. דונגה, מאמן נבחרת ברזיל הביא תוצאות חיוביות אך דרך משחק לא מהנה, לא פעם ביקרו את המשחק של ברזיל שהוא ירוד, לא מבריק וחסר קצב. אך התוצאות הביאו לסתירה ברגשות של האוהדים. המשחק היה מרגש לפני ואחרי. המשחק היה בחצות יום ראשון, ארגנטינה כמובן ניצחה את כל משחקיה עד לגמר ונמצאה בכושר מצוין. היה לי קשה להבין שארגנטינה לא תזכה אחרי רצף של תבוסות והדרך המדהימה שהיא עשתה לגמר. בניגוד לכל התחזיות ברזיל ניצחה והוכתרה לאלופת דרום אמריקה. המשחק החל, באיצטדיון "פאצ'נצ'ו" במרקאיבו, ונצואלה. כבר בדקה הרביעית ז'וליו בפטיסטה קיבל את הכדור בצד שמאל של הרחבה הארגנטינאית, התגבר על רוברטו אז'אלה ושיגר טיל אדיר אל בין החיבורים של רוברטו אבונדנסיירי. 0:1 ענק לברזיל. בדקה ה-40 אלבס מצא עצמו פנוי באגף ימין, העביר למרכז ואז'אלה דחק לשערו הוא. 0:2 לברזיל. הברזילאים סגרו עניין בדקה ה-69. ארגנטינה איבדה כדור במרכז המגרש, ואגנר לאב פרץ קדימה ובמסירת עומק מצוינת איתר את אלבס, שמול אבונדנסיירי לא התבלבל וירה לפינה. 0:3 לברזיל ( http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/5eek.Xxx ). הרכבים : ארגנטינה - רוברטו אבונדנסיירי, חאבייר זאנטי, רוברטו אז'אלה, גבי מיליטו, גבריאל היינצה, חאבייר מסצ'ראנו, אסטבאן קמביאסו (פאבלו איימאר 59), חואן סבסטיאן ורון (לוצ'ו גונזאלס 67), חואן רומן ריקלמה, לאונל מסי, קרלוס טבס. ברזיל - דוני, מייקון, ז'ואן, אלכס, ג'ילברטו, מיניירו, אלאנו (דניאל אלבס 34), ז'וזאה, ז'וליו בפטיסטה, רוביניו (דייגו 90), ואגנר לאב (פרננדו 90). http://www.tribunalatina.com/latinoamerica/img2/brasil_campeon_copa_america_2007.Xxx ברזיל אלופת קופה אמריקה, ומפתיעה את כולם בזכייתה!
גמר הקופה אמריקה 2001 - קולומביה-מכסיקו 0-1 (29.7.2001 בבוגוטה) מי יכול לשכוח את המשחק האמוציונלי הזה. לראשונה קיבלנו לאחר טורניר גדול ולא היתה לנו שום כוונה לוותר עליו. קולומביה בהדרכת פרנסיסקו מטוראנה זימנה את כל התותחים הכבדים לאליפות ויחד עם הקהל הביתי שדחף קדימה כל הדרך. הטורניר היה בספק בגלל בעיות אבטחה, קנדה וארגנטינה פרשו, הונדוראס העיפה את בראזיל ברבע הגמר ובסופו של דבר קולומביה היתה מעל כולם. יחס שערים של 0-11 בשישה משחקים כשאנחנו לא סופגים שום שער באליפות, הישג יוצא מן הכלל. ויקטור אריסטיסאבאל מסיים כמחל השערים עם 6 כשהוא כובש בכל משחק, למעט הגמר. בדקה ה-65 מגביה המגן איבן לופס כדור לרחבה, ואיבן קורדובה נמוך הקומה, הקפטן, הוא מוציא איזו נגיחה אחורית שמפתיעה את השוער פרס וחודרת פנימה. בסיום, חגגנו זכיה היסטורית בתואר בינ"ל, אחד הימים המאושרים בחיי.
טוב אז נתחיל בזיכרון קרוב, המשחק הראשון שראיתי בפרו, וחוויתי על בשרי את המעבר הקיצוני בין "רק שלא ישפילו אותנו" ל"הנה מביאים את הגביע". אז נכון שמההרכב ההוא נשארו רק רודריגס ואקאסייאטה (פלוס גררו שעלה מהספסל), אבל עדיין תמיד יש תקווה לשחזור... ואם הולכים קצת אחורה, מהקופה של 1999 אני זוכר בעיקר את הגמר והשערים של ריבאלדו, אבל נביא קטע מרבע הגמר בין פרו למקסיקו, עם אחת מהמחציות הראשונות הטובות בהיסטוריה, שכרגיל נגמר במפח נפש בדקות הסיום. אי-אז בימים שלצ'וריאנו פאלאסיוס היה שפם...
הגמר של 1999 היה הזיכרון הכי מוקדם שיש לי מהקופה, נדמה לי שזה היה ב23:00. התנחלתי על הספה בסלון, הדלקתי את הטלוויזיה ושמתי על חלש מאוד את הקול, כדי שלא יתעוררו. בגיל 8 היה קשה להישאר ער עד מאוחר. רציתי שאורוגוואי תפתיע, ואחרי הצמד של ריבאלדו נרדמתי. אמא שלי באה לאיים עליי: "אתה לא תכבה את הטלוויזיה!". את המחצית השנייה העברתי בשינה עד הבוקר...המשחק שודר בערוץ 23, לא?
ארגנטינה-ארה"ב 3-0 (14.7.1995, קופה אמריקה באורוגואי) חוזרים אחורה בזמן לקופה אמריקה 1995. ארגנטינה מול ארה"ב בשלב הבתים. האמריקאים הגיעו אחרי המונדיאל שאירחו וזכו להכרה בעולם אבל גם הם לא חלמו על תוצאה כזו מול אחת הנבחרות החזקות בעולם. ארה"ב במשחק נהדר רמסה את ארגנטינה 0-3! פרנק קלופאס העלה את האמריקאים בדקה ה-20 והעסק נהיה רציני יותר כשאלכסי לאלאס הג'ינג'י העלה את ארה"ב ל-0-2 והיה אפשר לשמוע את השדרים הארגנטינאים פשוט בהלם. ווינאלדה בדקה ה-58 סגר את הסיפור וחתם את אחד מהמשחקים הגדולים של ארה"ב בהיסטוריה, 0-3 על ארגנטינה. ארה"ב המשיכה עד לחצי הגמר שם הפסידה לבראזיל וסיימה רביעית, בעוד שארגנטינה בגלל ההפסד קיבלה את בראזיל כבר ברבע הגמר והפסידה לה. ארה"ב-קייסי קלר; אלכסי לאלאס, מרסלו באלבואה (מייק בארנס), פול קאליג'ורי; קובי ג'ונס, ארני סיוארט, מייק דולי, ג'ון הארקס, פרנק קלופאס; ג'ו מקס מור, אריק ווינאלדה ארגנטינה-קרלוס בוסיו; ריקארדו אלטמיראנו, רוברטו אז'אלה, נסטור פאברי, גבריאל שורר; מרסלו אסקודרו (דיאגו סימאונה), הוגו פרס, מרסלו אספינה (אריאל אורטגה), מרסלו גאז'ארדו; אלברטו אקוסטה (אבל באלבו), גבריאל באטיסטוטה קולומביה-ארגנטינה 0-0 (6-5 בפנדלים) (1.7.1993 חצי גמר הקופה אמריקה באקואדור) עוד אחד מהמשחקים היפים שיצאו לי לראות למרות התיקו המאופס. משחק שבאמת הגיע בו תיקו עם כמות גדולה של מצבים לשני הצדדים כאשר שני השוערים היו המצטיינים. השופט האורוגואי גם טעה ושלף אדום לא מוצדק ללואיס קרלוס פראה, וקולומביה נאלצה לסיים ב-10 שחקנים את המשחק אבל בסופו של דבר כמו הקלישאה על גרמניה כך גם ארגנטינה בדרא"מ. ברגע שמגיעים איתם לדו קרב פנדלים, נגמר הסיפור. לאחר שכל נבחרת הכניסה 5 כדורים, הדף גויקויצ'אה הגדול את הפנדל של ויקטור אריסטיסאבאל ומנגד כבר בורלי את הפנדל המנצח לאלביסלסטה. קולומביה סיימה שלישית אחרי ניצחון על אקואדור, ארגנטינה המשיכה לזכייה בגביע. ארגנטינה-סרחיו גויקויצ'אה; פביאן באסואלדו, אוסקר רוג'רי (מרטין קאסרס), חורחה בורלי, ריקארדו אלטאמיראנו; גוסטאבו סאפאטה (לאו רודריגס), פרננדו רדונדו, דיאגו סימאונה, נסטור גורוסיטו; אלברטו אקוסטה, גבריאל באטיסטוטה קולומביה-אוסקר קורדובה; לואיס הררה, לואיס פראה, אלכסיס מנדוסה, ווילסון פרס; גבריאל גומס, לאונל אלבארס, קרלוס ואלדראמה, פרדי רינקון; פאוסטינו אספרייה, ויקטור אריסטיסאבאל
