שבע שנים של איבדון

VFB Stuttgart 2009 - 2016

כדי להתחיל להבין את המצב בשטוטגארט צריך לחזור קצת אחורה לתקופה הכי יפה ב 20 שנים האחרונות, רגע הנפת צלחת האליפות ב 2007.
הקפטן פרננדו מיירה עולה על הפודסט ומרים את הצלחת למרומים מבלי לשים לב שהצלחת הפוכה. הסימליות של אותו הרגע לבטח לא עניינה אף אחד בזמנו, אבל בין אם רצה ובין אם לא מיירה הראה את הכיוון אליו הספינה הולכת להפליג.

מאז עברו הרבה מים בנחל הנקר NECKAR.
מאמנים באו והלכו בממוצע של מאמן אחד לפחות לעונה. ארמין פה אותו מאמן שהיה אחראי על אותה עונה קסומה חזר אפילו ב 2015 לקנציה שניה וקצרה במיוחד רק כדי להבין שהתפוח כבר רקוב ועזב ולבטח לא יחזור.
שחקנים נמכרו ונקנו כמו זוגות גרביים.
פרוייקט הצעירים הפראים 1 ו 2, שהביא את שטוטגארט בעשור הראשון של שנות ה 2000 להצלחות גדולות, נשכח כלא היה ובדרך הוחלפו שחקני הבית הצעירים בשכירי חרב לא מוצלחים במיוחד לא לפני שאלו העשירו את חשבון הבנק שלהם.
כל אלו מתארים על קצה המזלג את כרונולוגיית הטעויות שהביאה את הקבוצה הבכירה בעיר הכדורגל שטוטגארט למצבה הנוכחי.

ניתוח לעומק מגלה טעויות הדרגתיות מהראש של המועדון ועד היסוד, החל מבחירת נשיא שלא קשור לעולם הכדורגל או בחירות שגויות במנג'רים ובמאמנים ועד לבחירה הסגל וחוסר האמון בשחקני הבית שאלו למעשה היו הסיבה הגדולה לנסיקה של המועדון בתחילת שנות ה2000.
הבעיה המרכזית אבל היתה במחשבה, אם זה של מקבלי ההחלטות, של השחקנים וגם של האוהדים. בעיני כל אותם נושים שטוטגארט עדיין אותה קבוצה שצריכה לחשוב בגדול. ב 6 השנים האחרונות הוצהרו כל שנה מטרות שלא שיקפו את מצב הקבוצה. למרות גב גדול מספונסרים עשירים כמו מרצדס ודיימלר ואחרים ולמרות ההצלחות של סוף העשור הראשון של המיליניום בבונדסליגה ובאירופה כמו גם מגזירת קופונים ממחירי העתק ששולמו על שחקני המפתח של הקבוצה, למרות כל אלו בחרו במועדון בקו שהגדירו בדיפלומטיות כקו זהיר, בדיעבד זה היה האופי השוואבי החסכני שהגדיר את המחשבה הזאת. אותו קו שהנחה למכור את שחקני הבית עם רווח מקסימלי או להמנע מלתת חוזים חדשים לכוכבים הגדולים בזמן הנכון כדי לחסוך איפה שלא צריך.
כל שנה הוצגו שחקנים שלא רק שלא תאמו לתרבות של המועדון, אלא גם לא היו השחקנים הנחוצים. ככה לדוגמא במשך שנים ראה כל אחד שעקב אחרי הקבוצה שחסר לקבוצה עמוד שידרה בהגנה, שחקן עם ניסיון שינהיג את הצעירים וכל שנה החיזוק המרכזי הגיע בחלקים הלא חיונים לחיזוק.
אחרי שנים שהתעלמו והכחישו קיבלו קברניטי המועדון את החשבון על ההפקרות בהגנה בדמות 75 שערי חובה.

אחת מהבעיות באותה המחשבה הנאיבית משהו ששררה במועדון טמונה גם בבחירת הנשיא. לכאורה דבר שולי תגידו, אבל כאן קבור הכלב.
במשך שנים כיהן נשיא במועדון שלא רק שלא היה שייך לעולם לכדורגל, גם לא היה לו זיקה או קשר ובעיקר הבנה למצב של המועדון. יכולת ניהולית טובה והבנה במספרים זה אכן דבר חשוב לחברת עסקים אבל לא למועדון כדורגל. אותו נשיא גלש על גל הנאיביות והאפטיות ששררה במועדון ובמקום ללמוד מהטעויות של קודמו עשה את אותן הטעויות. בין היתר בבחירת המנג'רים. מאז עזיבת הורסט הלדט נבחרו שחקני עבר שהמוניטין והנסיון שלהם לא בהכרח דיברו בעדם. אותם נושים אחראים גם לגל האינסופי של מאמנים שהגיעו ובאו ועל התיירים הזרים שבאו לבקר ובדרך התעשרו מבלי להשאיר כרטיס ביקור.
גם זה מתאר שוב איך המועדון חשב או יותר נכון לא חשב. נטישת הקונספט של ה"צעירים הפראים" לטובת הבאת מאסה של בינוניות היתה ההשלכה הישירה על כך וזה אולי מה שהביא את המכה הסופית. מחלקות הנוער של שטוטגארט עדיין משגשגות ולראיה בסגל הלא סופי ליורו ניתן למצא לצד צעירי דורטמונד הכי הרבה נציגים של ההנוער השוואבי , כולם כמובן כבר לא משחקים יותר בשטוטגארט.
לפני כמה ימים שהיה ברור שהספינה עלתה על שרטון והפעם גם כבאי השריפות הוב סטיבנס לא יבוא לעזור התחילו סוף סוף להבין שהבעיה היא במחשבה שליוותה את המועדון.
כמו ספר שמתחיל בסיפור על אידיליה ושגשגוג ומסיים למרות אינספור תמרורי הזהרה עם עוגמת נפש והדרדות בלי מעצורים. דווקא אותה קבוצה ששימשה מקור השראה בהתבססות על שחקני הנוער הפכה להיות דוגמא לאיך לא לנהל קבוצה.
אפילו אוהדי הכדורגל המפונקים של המטרפול שבעבר לא התרגשו מהופעות בליגת אירופה והשאירו אלפי מושבים ריקים, פתאום מילאו את האיצטדיון נגד כל נמושת ליגה שהגיע לבקר. זה אולי מתחיל לסמן את שינוי המחשבה, אבל תהליך ההבראה כולל בתוכו עוד דרך ארוכה, עם עקירות מהשורש וחזרה לדרך שליוותה את המועדון מאז תחילת המיליניום והסתיימה עם הרמת הצלחת של הקפטן פרננדו מיירה ב 2007.

רק להבהרה 2008 נחשבת בעייני לעונת מעבר מהשיגשוג לכיוון של המצב היום.
ההדרדרות התחילה ב 2009, שזה גם העונה שפה פוטר.

 

הסיפור של שטוטגארט מוכיח שהדג תמיד, אבל תמיד מסריח מהראש. עיר הבירה של הBundesland השני הכי עשיר בגרמניה אמורה להתפאר בקבוצת כדורגל הרבה יותר טובה. לשוואבים באמת יש שם של קמצנים אבל הרבה אומרים (וכנראה בצדק) שהם עשירים כי הם קמצנים ולא להיפך.

הכישלון לאורך 7 שנים הוא בלי ספק ניהולי אבל העונה ספציפית הזאת היא לדעתי יותר עניין של יהירות של הצוות המקצועי. יצא לי לראות לא מעט משחקים של VFB העונה (ואלה שלא ראיתי סבא כבר דאג להשלים לי את האינפורמציה), בכולם הם שיחקו כאילו אין להם על מה לשחק. לאף אחד לא מזיז לחטוף 4 שערים, העיקר להגיד ששיחקנו התקפי. ויש באמת מועדונים ששמים קודם כל דגש על כדורגל התקפי, אבל מועדונים כאלה מתחרים גם על אליפויות ולא מועמדים לירידה כבר שנה מי יודע כמה ברצף. בתור אחד שראה 90% מהמשחקים של דורטמונד העונה אין לי בכלל ספק שאלה נגד שטוטגארט היו הכי קלים, ואכן נגמרו עם 3 ניצחונות בהפרש שערים כולל של פלוס 9.

כתיבה יפה רוזנר, אני מקווה שהמועדון הזה יעשה ריסטרט מוחלט ויחזור לצמרת הבונדסליגה, איפה שהוא שייך.

 

תודה על הסקירה. לפי התיאור נראה כאילו מי שמנהל אותם זה אד וודוורד הגרמני רק בלי ההכנסות שיש ליונייטד. מאחל להם לחזור במהרה לבונדסליגה כמועדון בריא ועם פוטנציאל לעתיד.

 

אז ככה, אחרי כמה ימים של עיקול עצבני, אני כן חושב שהירידת ליגה יכולה לעשות טוב לקבוצה. בשנים האחרונות ראינו שוב ושוב איך בועטים בדלי, שוב ושוב אותן טעויות, אותה אסטרטגיה רק עם שינויים אופטים שנמכרו כשינויים מהותיים-
עכשיו מנקים מהרפש שנדבק, משנים את המבנה, שמים דגש על הנוער ועל קידום צעירים ובעיקר רוצים להפרד מכל מה שליווה את הקבוצה בשנים האחרונות.
האם המשימה תצליח רק הזמן יגיד. אבל עם חוס לוקאיי הביאו בדיוק את המאמן המתאים למצב ונראה שמחפשים מעומדים ראויים לנהל את המהפכה.

ראינו כבר בעבר הלא רחוק עם ויאיריאל שירידה לצורך עליה זה כן אפשרי, נותר רק לקוות שכל הנושים המעורבים למדו מהשטויות שנעשו פה בשנים האחרונות.

 

הכתובת הייתה ברורה על הקיר. לא עונה אחת ולא שתיים אמרו לנו ששטוטגרט היא מועדון שיש לו את הכלים לאירופה ורק במקרה הוא נאבק בירידה. רק חוסר מזל, רק חוסר בחלוץ בכושר, רק מאמן עיוור ורק ורק. ורק שלמעשה זה לא היה מקרה. טעויות נוראיות אחת אחרי השניה.
חבל שכדי להתעורר הקבוצה הייתה צריכה לרדת ליגה אבל בלי זה כנראה שהעיוורון היה ממשיך לשלוט.
אני מאוד מאוד מקווה שבאמת הבינו והפנימו ושאף אחד לא חושב על שיקום מהיר. כי שיקום אמיתי יארך כמה שנים. מי שיחשפ שיקום מהיר ימצא את עצומכמו מינכן 1860.

 

כתיבה יפה רוזנר.

אני לא הולך להרחיב על המחדל של שטוטגרט בשנים האחרונות כי סכימתם את זה היטב, לגבי העונה הבאה:
שטוטגרט תהיה פייבוריטית לעלייה. אין שום סיבה שלא - יש להם סגל ברמה מאוד גבוהה יחסית לליגה השנייה ופרט לקוסטיץ׳, רופ ואולי ורנר שיכניסו הרבה כסף, לא צפויות עזיבות משמעותיות.

לדעתי הסגל של שטוטגרט בעונה הבאה יהיה מורכב מ:
- רוב הסגל הנוכחי, לא כולל השלושה שציינתי קודם, דידאבי שכבר עבר לוולפסבורג ועוד כמה שחקנים לא משמעותיים כמו טיטון, הארניק, בארבה, קראבץ וסונייץ׳.
- כמה שחקנים חדשים, שילוב של רכישות זולות (יקרות יחסית לליגה השנייה, זולות יחסית לסכומים ששטוטגרט תכניס בחלון ההעברות) ושחקני נוער/מילואים בולטים.

שחקנים כמו דיי, גרוסקרויץ׳ (אלוף עולם לפני שנתיים), לנגראק, אינסואה, גינצ׳ק אם יהיה כשיר, ורנר אם ישאר וכו׳ הם bundesliga quality. ביחד עם עוד כמה רכישות חכמות, שטוטגרט אמורה לחזור בעונה הבאה לבונדסליגה.


לגבי ״שיקום מהיר״, אחת השאלות החשובות בעניין הזה היא מי יהיו מקבלי ההחלטות החדשים - נשיא, מנהל מקצועי במקום דוט וכו׳. לוקאיי אמור לקחת את שטוטגרט לבונדסליגה תוך עונה, אבל הייתי מעדיף לראות מאמן שיוכל לעשות ״פרויקט״ כלשהו לטווח הרחוק ולא מישהו שבא לעונה-שתיים כדי להגשים מטרה מיידית.

 

קודם כל המטרה היא לעלות אחרי עונה, לא שנתיים, לא שלוש, עונה אחת.
את ההפסדים הכספיים מהירידה אפשר יהיה להעלים עם המכירות של וורנר, קוסטיץ' וכנראה גם רופ כמו גם ה 9 מיליון שמגיעים מרודיגר. אנחנו מדברים על סכום שנע בסיביבות ה 40 מיליון יורו פלוס כמובן אי הארכת החוזים להרניק, שוואב, נידרמאייר וכו. המשכורות מן הסתם יצטמצמו בנוסף דרסטית.
בסיטואציה של עליה עם הסגל שנשאר פלוס רכש על סך 10 מיליון יורו המצב הכלכלי יהיה עדיין בריא לקבוצת בונדסליגה, כל סיטואציה אחרת והמצב לא יהיה טוב.


אז כן חייבים לחשוב על ההווה והעתיד הקרוב תחילה, ואם לוקאיי יעזוב אחרי שנתיים אחרי שהעלה את הקבוצה ליגה ושרד איתה בליגה אז ורק אז צריך להתחיל בפרוייקט.


עדיין לא ברור מי נשאר ומי הולך, אני כולי תקווה שמספר צעירים ישתלבו וינצלו את הבמה ושיהיה שילוב של וותיקים עם גנטנר, די וגרוסקרוייץ לצד צעירים מוכשרים.
מה שבטוח זה הולך להיות קשה, שטוטגארט תהיה ביי פאר הקבוצה הכי אטרקטיבית בליגה השניה מה שיוביל למערכים הגנתים ומלחמות של היריבים.
כבר עכשיו סנדהאוזן השכנה לשטוטגארט מפנטזת על השפלה של השוואבים ואני עוד לא מדבר על קרלסרוהה שזה מלחמת עולם.
כולי תקווה למרות הכל שהדרך החדשה תוביל אותנו גם לעתיד ורוד יותר.

 

ואל תשכח שאולי גם פרנקפורט תצטרף.
אני בכלל לא בטוח שזה יהיה כל כך קל לחזור לליגה הראשונה כל כך מהר.

 

אני לא חושב שיהיה לשטוטגרט קל לעלות. יש קבוצות טובות בליגה השנייה שגם ישאפו לעלות או לפחות להתחרות על העלייה בעונה הבאה כמו בוכום, סט. פאולי ואוניון ברלין, את האנובר שתרצה לחזור לבונדסליגה ואת פרנקפורט/נירנברג. ובכל זאת, האיכות של שטוטגרט והיכולת הכלכלית שלה לחזק את הסגל ולהחליף את העוזבים היא משמעותית ורק פרנקפורט מתקרבת אליה בהיבט הזה.

תראה את פרייבורג - ירדה ליגה, מכרה את רוב השחקנים הבולטים שלה אבל עדיין שמרה על כמה מהם (פטרסן), בנוסף לכך שילבה צעירים (פיליפ, קמפף) ועשתה רכישות חכמות (גריפו) שאפשרו לה לעלות בלי הסתבכויות מיותרות.

יכול להיות שהסיפור של שטוטגרט יהיה שונה, אבל בתיאוריה עלייה תוך עונה אמורה להתבצע.

 

herzlich willkommen scheiss schwaben