הנושא עלה לי היום בשיחה עם מושיקו, יצא לנו לדבר על השלכות גזרי הדין מחר בקלאצ'ופולי או מוג'י-גייט אם תרצו. בכל אופן כתוצאה מגזרי הדין ככל הנראה יובנטוס תרד וסבירות נמוכה שמילאן תצטרף אליה, תוצר נלווה למצב שכזה הוא הופעתם של שכירי החרב של המועדונים. יש לנו מצד אחד את אלסנדרו דל פיירו, פאולו מלדיני וג'נארו גאטוסו שהבהירו שהם מעוניינים להמשיך במועדונים שלהם לא משנה מה ובצד השני יש לנו שחקנים כמו קאקה (מצטער לא עולה לי שם כרגע מיובה) שמיהרו להכריז שאם הקבוצה יורדת אני עוזב מבלי לחכות אפילו למשמע גזר הדין. הגלובליזציה פגעה רבות בכדורגל היום, ישנן תופעות רבות שיכולות לשמש במות רבות לדיון וויכוחים אבל בחרתי לדון הפעם בעקבות הפרשה האיטלקית בתופעת שכירי החרב, הרבה שחקנים היום עונים על תיאור זה. ככל שהזמן עובר מתמעטים הדוגמאות לשחקני ה"נשמה" כגון ראול, פאולו מלדיני, אנג'לו די ליביו (אתם מוזמנים להוסיף דוגמאות משלכם) ויותר ויותר אנחנו נחשפים לשחקנים שחושבים על הקריירה שלהם לפני הקהל והמועדון שלהם. כל זאת מוביל אותי לשאלה שאני מעמיד לדיון האם התופעה הזו לגיטימית? מה אתם חושבים עליה? בנוגע לקאקה, הייתי מרוצה אם הוא היה ממתין כמו ג'ילארדינו, פירלו ואחרים לגזר הדין לפני שהוא קובע את עתידו בכזו פזיזות. מקווה שהבנתם את רעיון הדיון.
אם אני אוהב את התופעה,אז לא...אבל אני בטח מבין אותה,היו לנו המון דיבורים על זה בדיונים של מכבי חיפה והפועל תל אביב[גרשון,זנדברג],אבל אין מה לעשות השחקנים רוצים כסף וזה בכל זאת העבודה שלהם במקרה של מילאן/יובה וההורדת ליגה השחקנים שרוצים לעזוב יצאו מאוד מטומטמים ומסריחים קודם כל בגלל שיובה ומילאן עדיין לא ירדו ליגה [דרך אגב דוגמאות דווקא יותר קל למצוא ביובה כמו מוטו וקאפלו שכבר נטשו ואמרסון,סמברוטה נדבד ועוד שאמרו שהם לא יישארו],דבר שני גם אם הם ירדו ליגה אז לא בטוח שהמשכורות של השחקנים יפגעו. הכי עצוב שכמעט ולא נשארו שחקנים כמו מאלדיני או דל פיירו שיישארו בקבוצות שלהם באש ובמים.
לגיטימי כן, חיובי לא. זה די הורס את הזהות של הכדורגל, יש אוהדים שנדבקים לקבוצה בגלל שחקן מסוים, ואז הוא עוזב. היום הדרך היחידה להילחם בתופעה השלילית הזו היא חוקים. יש לעשות חוק בינ"ל של לפחות 3 שחקנים מהמדינה של הקבוצה על המגרש, בכל זמן (כמו החוק הרוסי בכדורסל רק פחות פוגעני). לשחקנים שגדלו במחלקת נוער של קבוצה מסויימת, אסור לעזוב אותה עד גיל 23. שני החוקים האילו, לא יעשו הרבה רעש; אבל יביאו שינוי לטובה.
אני בעד כמה שפחות הגבלות. זה לא צבא וגם ככה לשחקנים מקצוענים יש חיים די קשים עם כל האימונים, המשמעת, הפציעות. ורוב השחקנים פשוט לא יכולים לשחק איפה שהם רוצים. או שהם לא מספיק טובים או שהם טובים יותר מדי.
אתה שוכח שאולי בשבילך זה תחביב ואהדה, אבל בשביל החבר'ה האלה זו קריירה, ולא היית מרגיש די חרא לדעת שעכשיו המעסיק שלך יכול לשלם לך בוכטה פר עונה בגיל 17 אבל לתקוע אותך עם אותה בוכטה שתחשב לכסף מאוד קטן כשכבר תהיה עני מרוט בן 23?!? אל תשכח ש-18 ש"ח לשעה זה אחלה בשביל צעיר שעובד אחרי בית-ספר בבורגראנץ' אבל זה שכר טרחה עבור בן 23 מאורס עם ילד בדרך (או בתכנון לפי העולם שלנו)... מצד שני, מה עם המעסיק, שיאלץ "להמר" על ילדודס שהוא רוצה עד גיל 23 ולשלם להם כבר מגיל צעיר דמי העסקה של 6 שנים? חוק שקובע מכסת זרים זה כבר סיפור יותר לגיטמי, אבל בהקשר של חוזה עם שחקן- יש מגמה להרפות את הלחץ על השחקנים- והיא מבורכת! תחשוב רגע על שחקנים כמו דל-פיירו, שהיה ביובנטוס של ליפי מלך, ועכשיו, בשנים של קאפלו, הוא קרע דשא, אבל את זה שמתחת לספסל... עכשיו דמיין שהוא היה רוצה, לעת זקנה, לעזוב לקבוצה שתיתן לו יותר זמן-דשא ופשוט לא יכול?.. או שביובה היה נמאס ממנו ולא היה ניתן לשחרר?...בעיה. וכשמדובר בקריירה של מישהו- עוד יותר בעיה.
זה פשוט מאוד, מי שאיטלקי ונקשר למועדון שלו הצהיר בלי לחשוב פעמיים שהוא נשאר בקבוצתו ויהי מה. לזרים אין בעיה ללכת, כי הם לא קשורים למועדון כמו האיטלקים. לכן גם קאקא וגם אמרסון מיהרו לצאת בהצהרות שאם קבוצותיהן תרדנה ליגה, הם יעברו קבוצה. באשר לדיון, בוודאי שזה לגיטימי. בעבר היו הרבה סמלים מכיוון שלא היה כסף רב בכדורגל (לפחות לא כמו שיש היום). קבוצות פאר הורכבו משחקני בית ועוד כמה זרים. כך יצא ששחקן כמו פאולו מאלדיני ציין השנה 20 שנה במועדון. לא היה נהוג המסחור והמעבר בין הקבוצות. כיום, כאשר הכסף הגדול מדבר, קשה יותר ויותר למצוא סמלים אמיתיים (כבר התייחסתי לזה). אתה כבר לא יכול לדעת אם הסמל שלך לכאורה הוא סמל אמיתי, או רודף בצע (אני שונא לקחת דוגמאות מהארץ, אבל אריק בנאדו זו דוגמה מושלמת). בכל זאת, עדיין יש מעט סמלים שמשחקים באמת עבור הסמל, בלי ברבורים על חוזה מפוצץ. אני שמח שיש כאלו סמלים, כי בלעדיהם הכדורגל זה לא אותו דבר.
הרבה בגלל כסף. כסף משנה את חוקי המשחק בכל דבר בחיים. שחקן יכול לשחק בקבוצה מסויימת שנים על גבי שנים ,להיות אליל מקומי אבל ברגע שהקבוצה שלו מבקשת ממנו לקצץ ויש לו הצעות גבוהות הוא מסוגל לקום וללכת. לא חסרות דוגמאות לזה בעולם וגם בישראל הדוגמאות הבולטות הם שמעון גרשון ואריק בנאדו 2 סמלים בקבוצות שלהם,2 קפטנים שהסתנוורו בגלל כסף ועזבו את הבית שלהם והרי ברור שאם בנאדו וגרשון לא יצליחו ב"ביתם החדש" הם לא יוכלו לחזור חזרה לבית הישן שלהם כי הם הפנו את הגב לאנשים שעשו אותם כוכבים. אני לא אוהב את זה ,אבל אין מה לעשות . יש מעט מאד שחקנים שלא הולכים אחרי הכסף הגדול . ואני מאד שמח לאהוד 2 קבוצות שהקפטנים שלהם לא התסנוורו מכסף גדול ונישארו בקבוצתם (קורנפיין וג'רארד).
כסף זה שם המשחק. קלישאה, אבל בול פגיעה. קשה למצוא בימינו שחקנים עם זיקה למועדון, יש לזה הרבה סיבות, אבל אין ספק שהמסחור שמסביב לכדורגל והכסף הרב שמתגלגל בכדורגל, הפכו את המשחק האהוב לתעשייה, ובשביל שחקנים הכדורגל הוא מקצוע. אם התופעה לגיטימית? אני מניח שבעיני השחקנים כן, כי כמו שציינתי הכדורגל הוא מקצוע מבחינתם, אבל אולי הציפייה של האוהדים והסטנדרטים הגבוהים של הקהל הם הסיבה להתרעמות הגדולה על שחקן שעוזב קבוצה בשביל קידום כלכלי או מקצועי. לא קיימים הרבה "סמלים" בכדורגל של היום, כלומר ישנם שחקנים כאלה, אבל לא הרבה. בד"כ אלו שחקנים שגדלו במועדון והתרבות של המועדון הושרשה בהם מגיל צעיר, ולכן זיקתם למועדון גדולה. לסיכום, אולי אלו האוהדים שצריכים להנמיך ציפיות, כי נדיר למצוא שחקן בעל ערכים חסרי דופי שלא יעזוב את המועדון בו גדל תמורת שום סכום שבעולם.
תשמע יניב, קודם כל הדוגמא של מה שקורה עכשיו באיטליה היא לא דוגמא טובה כי היא מקרה נורא קיצוני שקורה אולי אחת ל-20 שנה ולכן זו לא בדיוק תופעת שכירי החרב שעליה אנחנו צריכים להרחיב. בכל מקרה, אם להתייחס לדוגמא של מה שקורה עכשיו באיטליה אז יש הבדל. אם הקבוצה היתה יורדת ליגה בגלל התוצאות, זה היה משהו אחר, לא הייתי מצפה משחקן שהוא לא שכיר חרב לברוח מהמצב רק כי מציעים לו את הדרך הקלה ביותר בכל שמועדון אחר בליגה גבוה יותר ירכוש אותו. אבל כאן המקרה הוא אחר. אותו שחקן לא אשם שאיזה מנהל במועדון שם כסף מתחת לשולחן כדי להציב שופט שידאג לתוצאה. להפך, לדעתי כל אותם השחקנים רק מורגשים פגועים. לך תגיד לקנבארו שמוג'י לא היה בטוח בקבוצה וביכולת של השחקנים ובו והעדיף לשלם. כך את אותו קנבארו שנמצא עכשיו בגיל 32 למה לו לבזבז עכשיו את השנתיים הבאות בליגות נמוכות רק בגלל שאיזה מנהל לא חשב שהוא טוב מספיק כדי לנצח באופן חוקי. יותר מזה אני אתן לך את הצעד שלי, אני שמעריץ את האדמה עליה דורך הקפטן של איטליה ומקבל את ההנאה הגדולי שלי מכדורגל בצפיה בו, לא מוכן לא לצפות בו עכשיו בגלל שבארץ בצדק לא ישדרו את הליגה השניה. נעזוב כרגע את הנושא הספציפי הזה כי יש לו דיון וכבר דיברתי שם מספיק.
אני מבין את הקטע הזה ששחקן מתחיל קריירה מקצוענית בקבוצה מסויימת ואז עוזב אחרי הרבה שנים אל המועדון שכבר הוא קשור.אבל לדוגמה אני לא מבין אוהדים של פאלרמו שנפגעו יותר מדי שלוקה טוני עזב אותם,אבל אחרי כמה זמן?שנתיים כולה!
בישראל היה מקרה דומה. כשפניג'ל שיחרר את ארבייטמן אוהדי בית"ר התחילו לקלל אותו. ואני מניח שיעשו גם דבר דומה למליקסון. אגב אם זה לגטימי ? בעיני השחקנים כן כי הם חושבים על מצבם הפיננסי . לגבי האוהדים ממש לא. אבל אין מה לעשות נגד זה.
חשוב מאוד לזכור שהכדורגל זו הפרנסה אצל השחקנים והפרנסה הזו היא מאוד קצרה ולכן הם צריכים להספיק להרוויח מספיק בשנות הקריירה שלהם.
