ריאל מדריד 2023/24: שבעה קשרים, חלוץ אחד. איך יסתיים הריקוד האחרון של קרלו?

ג'וד בלינגהאם: "אני מרגיש כאן בבית. התחלתי טוב מאוד את דרכי בריאל מדריד, עכשיו זה לשמור על זה ולמשך הרבה מאוד עונות. החלק הכי טוב בקבוצה, הצוות הזה הוא שכולם כל כך שמחים בשביל כולם. ובטח בשערים במהלך החגיגות... כמובן שתקבלו כמה סטירות מאנטוניו רודיגר (צוחק).
"תשחק כדורגל, תיהנה מזה, לך הביתה ותהיה בחור טוב. זה חשוב. ככה עושים את זה".
על הסופרקופה הספרדי: "זו הייתה חוויה נהדרת, לזכות בגביע הראשון שלי. שלטנו במשחק הראשון ולא היה לנו מזל ולכן נקלענו להארכה ואז בגמר, הראינו את החוזק שלנו. אני מקווה שזו ההתחלה של הרבה גביעים".
"אני מאוד נהנה כאן, מאוד שמח. אתה יודע שהמועדון גדול, אבל כשאתה מגיע לכאן אתה מבין את זה לגמרי. זה המועדון הכי גדול בעולם. החברים לקבוצה שיש לי כאן מאוד רגועים והמאמן מאוד רגוע. זו סביבה נהדרת. לשחק בסנטיאגו ברנבאו זה מיוחד. זה מרגיש כאילו אתה בקולוסיאום ואתה גלדיאטור"

 

תן לי רק דקה להתרגל אלייך שוב| החלטתי לקחת כמה שעות כדי ‘להירגע’, לעבד את המחשבות ואז לכתוב את סיכום המשחק שלי. הכותרת שלי טריקית – עוד דקה והיינו מנצחים, ואולי היינו מרגישים את גביע האליפות עושה חלק מהדרך לארון התארים המרשים של ריאל מדריד. אבל צריך להתרגל, זו ריאל מדריד של הליגה. בליגת האלופות היינו כובשים את שער הניצחון בדקה ה-93 או אפילו יותר מאוחר.

זו הנחמה שלי למען האמת. ניסיתי להבין למה אחרי המשחק היה לי כל כך קשה לקבל את התיקו הזה. אולי כי הקבוצה עשתה מאמץ עצום בלי כלים אמיתיים ועם מאמן שלא רק שלא מוסיף אלא פשוט עושה הכל הפוך, אולי משום שספגנו ממש ברגע האחרון, אולי כי אנחנו רגילים שזה הפוך. הזכרתי לעצמי מיד שבקלאסיקו ניצחנו בדקה הזו את ברצלונה והיה כיף, כמובן את גמר הדסימה – ולא משנה כמה אתלטיקו מדריד יהיו ‘מציקים’ בליגה – הם תמיד יהיו אתלטיקו – השניים, ועל ה-24 במאי ואם נהיה ספציפיים, על ה-92:48 – אין דבר שמשתווה וקרוב לזה. הכל בסדר.

גם עם התיקו הזה אפשר לחיות איכשהו בתקווה שהשחקנים ישתמשו בזה כתשוקה אדירה וינצחו ביום שבת את ג’ירונה, אבל אם לא – תהיה טלטלה, וקרלו אנצ’לוטי לא יכול להתגאות בזה שאנחנו במקום הראשון, או.קיי, זה לא מספיק.

קצת שכחנו אולי אז אני שוב אפתח בכפיים לשחקנים שלנו. בלי אנטוניו רודיגר, בלי ויניסיוס ג’וניור (או.קיי, בלעדיו שיחקנו אחלה, אבל כמחליף בדקה ה-60 נניח מול האמצע הפרוץ של אתלטיקו וכל השטחים שהיו?), כמובן בלי שוער וזה מורגש, כשהספסל לפתע מרגיש קצר. הקבוצה הזו עושה מעל ומעבר, ראיתי את התסכול של השחקנים אחרי השיוויון, דני קרבחאל האריה נראה מיוסר כמו השער של ליאו מסי ב-2017, אבל אותה עונה הסתיימה בדאבל.

אני מאמין בשחקנים האלה אבל לא מאמין במאמן הזה, סליחה אם אני עדיין קיצוני. ברהים דיאס היה הכי טוב במגרש. ובהמשך הוא מחליף גם את רודריגו המהיר – אולי חזרתי על עצמי, אחרי שהאמצע פרוץ, וגם את ג’וד בלינגהאם. זה פשוט ניהול משחק ברמה הכי גרועה שיש אל מול דייגו סימאונה ששוב עשה לו בית ספר. היינו כבדים, יותר מדי שחקנים בלי מהירות, בלי תנועה לעומק. כבר כתבתי על החילופים איזה שלוש פעמים וזה עדיין מבאס. בעיקר החילוף של דני סבאיוס.

רק באיבודי הכדור המטופשים של אדוארדו קמאבינגה שרוב המשחק היה נפלא או םרלאן מנדי (אשכרה היה לו מהלך שהוא שלוש פעמים כמעט איבד ואיכשהו הצליח לעבור בסרבול המקסים שלו – להכניס לקלטת) או בזה שהקבוצה אף פעם לא פשוט מעיפה כדור – אפשר להאשים את השחקנים עצמם.

אוהב את פדה ואלוורדה שנלחם עד טיפת הזיעה האחרונה רק חבל שמתוך הרחבה הוא לא הבקיע. קרבחאל היה נפלא גם בעמדה זרה לו על אף שפעם-פעמיים ברחו לו. כן יש לי ביקורת לנאצ’ו שפישל קצת יותר מדי. גם טוני קרוס היה נפלא, לוקאס ואסקס – כצפוי.

המחצית הראשונה הייתה נהדרת, אפשר ליהנות גם בלי יותר מדי מצבים. הנעת כדור מהירה, שקטה ובטוחה על מטר, מול אגרסיביות ומול קבוצה די איכותית, הכדור זז מהר, השחקנים מתחברים נהדר זה לזה. שחקנים באים ראשונים לכדור בתשוקה, דוחפים קדימה כל הזמן, יוזמים ולא פאסיביים – לייק. זו ריאל מדריד? בזמן הזה אמרתי שאו.קיי, ויניסיוס היה תוקע את המשחק. לאחר מכן התגעגעתי לבלאגן שלו. חשבנו שמעז יצא מתוק עם השער של ברהים.

השער של ברהים אולי לא מוערך, כמו האיש. היו כמה טרמפיסטים שמצאו זמן לרדת עליו אחרי שהמספרים כביכול התיישרו. או.קיי, ידענו שהוא לא יהיה טוב בכל משחק ולא יסיים את העונה כמו הפרמיירה של גארת’ בייל בדסימה. ברהים עשה הכל בקור רוח. הוא רץ בלי הפסקה, מסר, פירגן, היה בימין, היה בשמאל, היה באמצע, נלחם. המהלך הזה שכמעט עשה 0:2 – וואו. איך נראה תמיד שהוא לא מהיר וכן מתבלבל והוא מצליח לעבור את השחקן. מחליף רגליים, משתחרר לבעיטה, וואו ושוב וואו. מסוט אוזיל היה עושה את זה לפעמים ולפניו צריך ללכת אחורה לזינדין זידאן ולגלאקטיקוס. זה שחקן שאתה קונה כרטיס בשבילו. מקווה שמאמן נבחרת ספרד היה ביציע. ברהים הביישן שהיה שחקן אימונים בחודש הראשון של העונה, איזה סיפור, איזו עונה יש לו. הוא שונה מהכדורגל הרובוטי שלנו לעתים.

רודריגו הוא האכזבה הגדולה ביותר שלי גם אם אני נגד החילוף שלו. כל כך מעט פעמים קיבל את הכדור, גם כשהוצב בשמאל, הייתה לו הזדמנות לעשות 0:2 ואין מחילה. כל כך רך וחסר ביטחון, הלוואי ו-ויני היה כשיר לתת חצי שעה במקומו. איפה הקלות מול השער, התכסיסנות, המוטיבציה. מי אמר שהוא צריך להיות טאבו בהרכב? נניח להכניס את חוסלו, ולא הייתי ממש בעד – אז למה לא לוותר עליו? למה על ברהים? מי אמר שרודריגו כוכב גדול? אנחנו בינואר והמספרים שלו הם תוצאה של פיק של חודשיים. ידעתי שנצטער על ההחמצה הזו.

האמת שזה מצחיק לחשוב על זה, אנטוניו רודיגר הרי משחק בדרך כלל במקום אדר מיליטאו שהוא כוח במצבים הנייחים, אורליאן טשואמני היה פצוע איזה חודשיים וגם חוסלו לא באמת שחקן הרכב. אז רודיגר הוא הכוח היחיד שלנו בנייחים? אני מתכוון בהגנה, גם ג’וד כמובן עוזר. היו פערים שלא הצלחנו לכסות ועדיין ציפיתי ליותר מנאצ’ו.

אני עדיין לא סומך על אנדריי לונין במאה אחוז, היה יכול לעשות משהו בשער, גם בגול הפסול שלהם, בחלק מההרמות, שוער צריך להפגין נוכחות.

השיפוט השאיר טעם לפגם. לדעתי הגיע לנו פנדל, לא רוצה להתעסק בזה יותר מדי, חבל שלא הלכו ל-VAR. אבל אנטואן גרזימן עוד מתלונן אחרי המשחק על הגול שפסלו לאתלטיקו? נו באמת.

שוב אני אגיד שבליגת האלופות כנראה לא היינו סופגים שער כזה, השער הזה מראה את מסע הייסורים של ריאל מדריד בדרך לכל אליפות אם וכאשר, אין דרך קלה, אין טיול כמו שאנחנו טעינו בפנייה בעונה שעברה וברצלונה ידעה כבר במחזור ה-25 שזה שלה. זה ריאל מדריד קלאסי לספוג. אבל שוב יש לנו עונה נהדרת ואסור לכעוס על השחקנים. יעבור זעם קצת, נתאושש, נעכל, נוציא את העצבים בפוד קלאסיקו היום בקור הזה ויהיה בסדר. תודה לשחקנים שוב, האללה מדריד

 

נדיר שאנחנו זוכרים משחקי ליגה בסיום עונה, מדברים עליהם כמה שנים לאחר מכן, צריך להיות שם אירוע מדהים כדי שזה יקרה, בטח אם זה לא קלאסיקו או דרבי. נניח רמונטדה מארץ הרמונטדות או “עקב האלוהים” של גוטי, והמשחק הזה נגד ג’ירונה בהחלט נכנס לקלטת, לרשימה, למשחק בו הסנטיאגו ברנבאו רעד. ריאל מדריד הייתה סופה. בסדר, ריחמנו עליהם (באמת שריחמתי), ולא עשינו את המאניטה. ניצחון פשוט ע-צ-ו-ם בהתחשב בכך שהיריבה באמת קבוצה חזקה גם אם קיבלה פיק בירכיים ועשתה במכנסיים. אשכרה ניצחנו בלי בלמים. אשכרה שני ההפסדים היחידים של ג’ירונה העונה הם נגדנו: 3:0 בבית ו-4:0 בחוץ. והם לא בעטו למסגרת היום בכלל.

מוריד את הכובע בפני ריאל מדריד, הייתי רוצה לראות את התשוקה וההתלהבות והדורסנות הזו בכל משחק ליגה, שבבית יהיו קונצרטים. כמובן שיש את הפציעה של ג’וד בלינגהאם (מדויק מאוד שנשאר לשחק כדי לתת את הגול שגומר את המשחק), השמחה אף פעם לא שלמה במאה אחוז אבל יהיה בסדר.

כדורגל זה כיף, כדורגל זה משחק של כוכבים. אבל ראינו הערב הרבה לב ונשמה ואחריות ואי לקיחת סיכונים מיותרים - אלא אם כן אתה אדוארדו קמאבינגה (אני לא אהבתי את המשחק שלו דווקא), אריות כמו דני קרבחאל, אורליאן טשואמני עם משחק הכי טוב שלו בלבן כנראה ובעמדת הבלם - ניקה הרבה כדורים בנגיחה. טוני קרוס מעולה, פדה ואלוורדה הוא “השומר השקט”. וכמובן שכוכבים מנצחים משחקים.

שני הגולים האלה פשוט מטורפים, הראשון והשני. כי ויניסיוס בדרך כלל כובש מול השוער אחרי שהשיג את המגן עם המנוע טורבו שלו, אבל גולאסו מחוץ לרחבה? זה מצטרף לגול ההוא נגד סביליה ב-1:2 הדרמטי בעונת הדאבל וגם לבומבה נגד מנצ’סטר סיטי בחצי הגמר אשתקד, שני הגולים האלה במקדש. כבר אמרתי לעצמי “מה הוא עושה, לעזאזל?”. המסירה לג’וד, התעללות ביאן אקוטו שהוא לא מגן “הגנתי” יציב, ועדיין. העזרה להגנה, העצירה בעקב, המסירה עם החזה. רק שיבוא לשחק כדורגל. אין סיבה לריב עם אף אחד במשחק בית. כדורגל זה כיף. שימשיך ככה. איזה כיף היה לראות אותו.
גם ג’וד היה נפלא, השער שלו אדיר, הגיע מהר מאוד לכדור, עבר את השוער בקור רוח גדול. ידע איפה לארוב לטרף בשער השני שלו כמו ראול של פעם.

לא זוכר את הדרבי, אתלטיקו הייתה קוץ בתחת העונה הזו, פשוט כיף אחד גדול. אוי ואבוי אם לא ניקח אליפות אחרי ערב כזה. צריך לנצח בקלאסיקו השני של העונה ולראות מה אפשר לעשות בליגת האלופות.

טוב, תגידו שאני שלילי, אבל קמאבינגה חייב לדעת לשחרר כדור בזמן, לא לסחוט כל כל הזמן עבירות, היו לו פריצות, האמצע פנוי לגמריי, והוא לא מוסר לעומק, לא חושב נכון, עדיין מסורבל

 

בדרבי היינו יותר טובים יותר בקצת וקרובים מאוד לנצח את המשחק למרות הבעיות בהגנה (החמצות ענקיות של רודריגו, ברהים דיאס אחרי המצב שיצר מאפס), קצת יותר ריכוז וזה היה קורה מעבר לספק פנדלים. ריאל הייתה פחות טובה בקלאסיקו אבל רק במחצית הראשונה. לא היה שום פנדל על רונאלד אראוחו. לפעמים אליפויות מוכרעות גם במשחקים האלה, הפרטים אצל קרלו אנצ'לוטי והמאזן שלו ב-2013-14 וב-2014-15 - רמז: אף ניצחון ליגה נגד אתלטיקו מדריד. המשחק אתמול היה התשובה הטובה ביותר לקשקושים המביכים של ברצלונה על השיפוט.

* ב-2012/13 ריאל השיגה ארבע נקודות מברצלונה וליאו מסי היה אלוף ספרד.
* ב-2016/17 ריאל לקחה נקודה מברצלונה וסיימה כאלופה.
* ב-2020/21 ריאל לקחה 10 נקודות מתוך 12 משתי הגדולות - ואתלטיקו זכתה.