דת

לא קראתי את הספר שאתה מדבר עליו, אבל אם נעזוב לרגע את הדת, רציונליות יכולה להיות מאוד מגבילה. עד קופרניקוס לדוגמא, ההנחה הרציונלית הייתה שכוכבי הלכת מסתובבים סביב כדור הארץ.

 

רובין הוד, פעולה יום-יומית שנעשית על סמך איזשהו משפט שכתוב בתורה, הוא לא תמיד לא רציונלי רק מעצם היותו רלוונטי לספרי החוקים של דת כזאת או אחרת. זה בסה"כ הופך את המניעים לפעולה ללא-רציונליים, לא את הפעולה עצמה.

 

השאלה היא על מה מתבססת ההנחה הרציונאלית. האם היא מתבססת על קביעה אותה לא ניתן לחקור ולבדוק לעומק הרצוי, או קביעה אשר עברה את תהליך הניתוח, החישוב והחקירה? כיום, ההנחה הרציונאלית מתבססת על הסוג השני, שכן יש בידינו הכלים לקבוע דברים מסויימים, ולא לקבוע דברים אחרים. כלומר, הרציונאליות כיום לא מתיימרת לקבוע דברים אשר הם לא ברי הוכחה, בעוד הרציונאליות בתקופות מוקדמות יותר התבססה בדיוק על ההיפך.

עיקרון הרציונאליות לא מגביל את אפשרויות הבחירה שלך, אלא מחשב את אלו הנראים כטובים ויעילים ביותר לאותו רגע. כך גם נסיון החקירה הרציונאלי; אותו נסיון מעולם לא יגביל אותך שכן אתה חוקר ומסיק מסקנות לאור הנתונים שקיבלת. הדבר החשוב ביותר הוא להמשיך לחקור ולשאול שאלות. אם אינך עושה זאת, אזי אתה אדם אשר לא מבסס עצמו על עקרונות רציונאליים.

נרו רוקו, גם המניעים לפעולה וגם הפעולה עצמה לרוב יהיו לא רציונאליים. אין ספק שבמיתולוגיות השונות מתוארות פעולות וחוקים המתבססות על עקרונות רציונאליים, אך לרוב אותן פעולות וחוקים מתבססות על התקופה בה אותה מיתולוגיה נכתבה. יש להניח שהיה מן ההגיון לא לאכול בשר חזיר בתקופה בה נכתבה המיתולוגיה היהודית, ועל כן אז היה מדובר בפעולה וחוק רציונאליים. אבל כיום, גם החוק וגם המניע לחוק הופכים להיות לא רציונאליים שכן המצב בתקופה נכתבה המיתולוגיה היהודית והמצב אינם דומים, בכל הנוגע לאכילת בשר חזיר.

 

אכן לרוב לא יהיו רציונליים, אבל רוב הוא עדיין לא הכל. אין לי את היכולת לבדוק ולנתח כל אחד מהחוקים שמופיעים בתורה, אבל ההנחה ההגיונית מבחינתי היא שהרלוונטיות של לפחות חלק קטן מהחוקים שרדה לאורך השנים. אפשר לטעון שמדובר באחוז זניח, אבל אותו אחוז זניח יבטל את הטענה שמעשה מסוים הוא לא-רציונלי מעצם היותו כתוב בתורה/קוראן/היומן האישי של בודהה. לפי ההודעות שלך, זה נראה כאילו אתה שולל חוקים מעצם הופעתם בתורה. לרגע אפשר לחשוב שאופן הניתוח, החישוב והחקירה שלך הוא בסופו של דבר העלאת השאלה של "מה התורה אומרת על זה" ואז ביצוע המעשה ההפוך. אם אכן כך הדבר, זה סוג של זילות של המונח "רציונל". אם אני טועה באבחנה שלי לגבי השיטות שלך - מתנצל מראש.

 

אני חושב שאורי הסביר את דעתי בצורה טובה למדי. אני רק אוסיף שאני לבטח לא טענתי שכל החוקים בתורה לא היו רציונאליים, אלא שחלקם היו רציונאליים בתקופה שבה נחקקו אך לא רציונאליים כיום, שחלקם יכולים להיחשב רציונאליים גם כיום, אבל שכולם נכתבו ומתבססים על אי-רציונאליות. אין זה אומר שהחוקים עצמם לא רציונאליים לתקופתנו, במידה ונוציא אותם מהמסגרת הדתית, ועל כן אני אכן אסכים שהדתות השונות שנוצרו בעולמנו הפיקו חוקים רציונאליים גם לתקופתנו. הבעיה היחידה שלי היא העובדה שברגע שהם נמצאים במסגרת הדתית, הם מסתמכים על עיקרון לא רציונאלי.

 

אני אגדיר את מה שאורי אמר בתור זה שפעולה רציונלית שנעשית שלא במודע היא כבר לא רציונלית (זה סתם "פוקס"). מסכים עם זה.
מבחינתי העובדה שהחוקים נכתבו על-ידי אל שקיים או לא קיים לא רלוונטית, בגלל שהאל הוא בסופו של דבר רק "תירוץ" לביצוע החוקים, שחלקם רציונליים גם כיום. גם במסגרת דתית, חוק שרלוונטי גם היום, יכול להיות רציונלי אם האיש שמקיים את החוק מודע למהותו ולרשימת היתרונות/חסרונות של ביצוע החוק.

 

השאלה היא האם האיש אשר מבצע את החוק ביצע את החישוב הרציונאלי, מבלי להתייחס לגורמים אשר לא ניתן להוכיח את קיומם? ואם הוא ביצע את החישוב הרציונאלי, מבלי להתייחס לאותם גורמים, אזי הוא למעשה יוצא מהמסגרת הדתית ולא מכבד את אותו החוק עקב העיקרון הדתי, ושיטות הגומלין והעונש של האליל, אלא מכבד אותו עקב הרציונאליות שבו לתקופתו. החוק עצמו עשוי להיות רציונאלי, אך המניע מאחורי כיבודו הוא זה שקובע האם החישוב לכבדו היה רציונאלי או לא-רציונאלי. החישוב הדתי מעולם לא יוכל להיות רציונאלי, שכן הוא סובב כולו מאחר העיקרון של אותה דת ספציפית, הגורסת את קיומו של גורם דמיוני.

 

http://yes.walla.co.il/?w=2/7802/1385527

 

כשאני אומר מילים לא מובנות אני לא מתכוון למילים ספציפיות, אופן ההתנסחות שלכם והשפה הגבוהה שלכם בשילוב עם מילים ספציפיות לא מובנות, אני פשוט לא מצליח להבין מה אתם מנסים להגיד ואני מפספס את הפואנטה.
אתה יוצא מנקודת הנחיה שגויה שאני מנסה להוכיח שיש אלוהים. אז זהו שלא.
אתה לא יכול להוכיח באופן מדעי טהור שאלוהים לא קיים כמו שאני לא יכול להוכיח שהוא כן קיים.
אתה לא מאמין שיש אלוהים, אני מאמין שיש אלוהים.
מאחר שלי יש נטייה בדרך כלל לא להאמין לדברים שלא הוכחו מדעית (אם כי לא באופן מוחלט כמו אתאיסטים), תאוריית המפץ הגדול משמשת לי בתור הוכחה לכך שאלוהים אכן קיים.
למה?
כי אני מאמין שהמפץ הגדול לא היה יכול להתקיים ללא יד מכוונת.
אתה מאמין שהוא קרה באקראי.
זה ההבדל בינינו.

 

אתה בוחר להסתכל על התמונה הקטנה.

התמונה הגדולה, זה שחלק מהאוכל בעולם אסור לך - גורם לאדם להתנהג באופן לא חזירי. אם היה מותר הכל, רוב האנשים היו אוכליםן ואוכלים לנצח (אז נכון, היום יש את הדיאטות למיניהם, אבל פעם?). סקילת הומוסקסואל היא ענין מורכב מאוד, אבל גם בתחום הזה, כמו בכל תאווה אחרת - אוסרים חלק ומתירים חלק, כדי שהאדם לא יחיה בחברה פרוצה (כמו היום).

לגבי המסורתיים - אם אטני לא מכין שיעורי בית במתמטיקה, זה אומר שאני חושב שמתמטיקה לא יעזור לי בחיים? לא. זה אומר שזה קשה, אני משתדל ללמוד, אבל לא תמיד מצליח. כך גם ביהדות.

לגבי שאלת גיל העולם - יש מספר תשובות. התשובה שהבאת היא לא התשובה היחידה. התשובה שאני הבאתי, אומרת שה' יצר את העולם בגיל מבוגר. בדיוק כמו שאם אני משבט כבשה בת חמש, הכבשה החדשה תהיה בעצם בת יום אחד, אבל תראה כבת חמש.

זה שהעולם הנוכחי ייחרב זו הנחה. אם וכאשר זה יקרה, תוכל (או שלא תוכל) להביא את זה כטענה. על כל תאוריה כזאת יש מאה תאוריות הפוכות.

"הטענה לגבי גיל האדם, אשר לקוחה למעשה מחז"ל, גם היא ידועה וחסרת כל היגיון. לא רק שקיומו של אותו אליל יוצר מעולם לא הוכח, אלא שהטענה היא שהוא יצר את היצורים האחרים בגיל מבוגר יותר מיצירתם של יצורים חיים כיום. האם ניתן להוכיח טענה מגוכחת זאת?"
לא הבנתי בדיוק למה התכוונת פה.

אם היה ניתן להוכיח את ה', מה היתה הנקודה בלעבוד אותו? הרי זה היה הדבר הכי פשוט בעולם, לקיים מצוות כשאתה יודע שזה יביא לך גן עדן. החלק הקשה הוא לעשות את זה כשאתה לא בטוח בכך במאה אחוז.


שאלה (לא קשורה) לסיום - אתה חוזר בשאלה?

אז מה שאתה אומר בעצם, זה שאין לך תאוריה חלופית? במפץ הגדול אין תשובה למתי, למה, ואיך הכל התחיל, מה שמבחינתי שולל את התאוריה הזאת. דבר נוסף - היהדות דווקא מעודדת שאילת שאלות. לדעת רבים לימוד פיזיקה או ביולוגיה לדוג', הם מצווה דתית אפילו.



אורי - "תטיל מום"?
המום הזה כבר הוכח כדבר טוב (מאוד) מבחינה רפואית.