דת

ראשית, כאשר אני מביט עכשיו במילון "רב-מילים" תחת המונח בורות מופיעה: חוסר השכלה, חוסר ידע. הוי אומר שהגדרתי היתה נכונה. אלא שהוויכוח המיותר הזה אינו על ההגדרה המילונית, כי אם דעתי האישית על הסיבה של המאמין לראות באל את הפתרון והתשובה. מין הודעתי הראשונה ועד זו, כאשר בחרתי להגדיר את הדתיים או אנשים מסויימים כבורים, עמדתי מאחורי דברי, הסברתי למה אני מתכוון וחוץ מהמוקיון שהנך מגלם אותו, אף אחד לא חשב או החזיק בסיבות לחשוב, שהתכוונתי למפגר.

אני מבחין גם, שאינך קורא בכלל את הודעתי, כי אם מגיב בצורה מוכנית לדברי. כתבתי שגם אני בור בלא מעט מין התחומים, ויכול מאוד להיות שתחום ה"להיות דתי מאמין" הוא אחד מהם. לדידי, איך זה להיות דתי מאמין יודע רק מי שהינו (או לפחות היה) דתי מאמין. אלא שהדיון אינו על מה זה להיות "דתי מאמין", אלא נסיון להתדיין בקיומו או אי קיומו של האל.

אם היתי חושב שחזרה שלי על הדברים רק תבלבל פה מישהו, לא היתי נכנס לדיון מלכתחילה. אני מוכן להסביר ולחזור את על עצמי 200 בכוונה שאנשים יבינו ויחשפו לצורת חשיבה אחרת או לפחות ירדו לסוף דעתי.

צורת ההתבטאות שאני משתמש בה היא הנוחה והטבעית יותר עבורי, אני כותב כך לאורך כל הדיון ובכל הדיונים בהם אני גומר אומר להשתתף. אני משתדל להסביר את עצמי על הצד הטוב ביותר ולו מישהו אינו מעכל את דברי, אני תמיד מוכן להסביר את עצמי שוב ובצורה מעט אחרת. העובדה שאני מרשה לעצמי להתבטאות בצורה הנוחה עבורי היא כי להבדיל ממך אנני מגיע עם דעות קדומות לגבי האנשים שאני מתדיין איתם, אני להבדיל ממך לא מתנשא אלא מדבר איתם בגובה העיינים. אתה הוא זה ששכוח להביט במראה, וטוען שבעוד אתה הבנת את דברי "הם" לא. לכתוב ברמה אקדמאית אינו ביטוי ליהירות, ביטוי ליהירות יהיה לחשוב שרק אתה פה בעל יכולת להבין שפה אקדמאית.

'יונבמה' שלל את המפץ הגדול, לא בשל הסיבה שאינה מרתקת מספיק, ולא בשל האשמה שתיאוריה זו אינה בעלת גוון ספרותי, אלא סתר אותה בשל ההסתברות הנמוכה. אם ברצוני להעמיד אותו על טעתו, אין לי שום דרך אחרת, אלא לדבר איתו על הסתברות וסטטיסטיקה, להפך זו גם הדרך היחידה. אני, בדיוק כפי שאני מצפה מכל אחד אחר פה בדיון, חושב לנכון לעמוד מאחורי דברי ולא לזרוק טענות לא מגובות "זה רדוד" או "לא הגיוני" בלי לנמק איך ולמה. מי שאינו עומד מאחרוי דבריו עד כה הוא אתה, אני עדיין מסוקרן לדעת היכן ואיך "עשו לי בית ספר במונחים שלי".

כן ידע זה כוח, ידע והשכלה הוא כלי למתן תשובות לשאלות ופחדים שאנשים שלא מחזיקים בכלים אלה (כמו האסטרונומיה, קוסמולוגיה, ביולוגיה, פיזיקה, מטמתיקה, פילוסופיה ועוד) בוחרים בדרך הפשוטה ללכת עם "האל". העובדה שאנשים במצוקה באופן טבעי בוחרים להתפס בתקווה היחידה שלהן, התקווה שהאדם המציא במיוחד עבור כך "האלוהים", אינה סותרת בשום אופן את עמדתי ביחס להשכלה. לפני 200 שנה, 99% אחוז מהאוכלוסיה (גם בעולם המערבי) היו אנשים מאמינים. היום בעולם המערבי כמות האטאיסתים מתקרבת לכחצי. האם זה אומר שלפני 200 שנה כולם היו במצוקה ואילו היום הרוב אינם. בוודאי ובוודאי שלא, כי אם אז גם העשירים והמאושרים היו בורים (חסרי השכלה וידע) בתחומים רבים שיכלו להוות להם את הכלים ולתת להם את התשובות שהיום נראים עבורך ככלים טרוויאלים לראות בצורה הגיונית יותר ומוחשית יותר להביט על תופעות מסויימות בלי שהתשובה היחידה לכך תהיה "אלוהים".

לא יודע מה חשבת עלי, אולי העובדה שלי יצא קצת לעיין בפסוקים מסויימים בתורה הוא אחד מהם ואולי לא. מה שכן הוא, שבספר ויקרא כתוב ציוויום רבים שעל "היהודי המאמין" לעשותם כמצווה לאל. אחד מהם זה לראות באישה כלא יותר מבהמה, במצבים רבים, אפילו פחות מכך, כי אישה שנאפה יש חובה להרוג. בהמה, אם זו עדיין יכולה לעבוד את האדמה, מותר שלא. זולת שאינם הטרוסקסואלים חובה לסקול באבנים וכל המנסה לכבוש את ישראל מידי היהודים חובה על היהודי להורגו, לאנוס את נשותיו ולהפוך לעבדים את ידליו. למזלינו, כל אותן הוראות - שחל איסור על היהודי להטיל בהן ספק - נעלמו מין העולם. למה בעצם נעלמו הן? ולמה אחרות, כמו לא לאכול חזיר, עדיין ישנן? כיוון שהתורה אינה הפכה אנשים למוסריים יותר, והיסטוריה סותרם את טענתך שעד התורה היה יותר הרג בעולם (אם כבר אז ההיפכא מסתברא). האדם המודרני, גם היהודי שהתברבר בין האדם החילוני, מחזיק בערכי מוסר שונים המושפעים בן החברה ונובעים גם מתוכו. יש הוראות בתורה אותם הוא בוחר לבצע, ויש, על אף האיסור, שמסרב לעשותן. דהיינו, אם האדם מחזיק בערכי מוסר משלו ומשל החברה העכשווית, ובוחר שלא לעמוד בדרישות התורה, התורה אינה בעלת עך כל וכלל. בדיוק כפי שהאדם היהודי ממשיך לגנוב גם אם בתורה כתוב במפורש שמקומו בגיהנום עקב זאת. נכון, לפני מספר רב של שנים, בתוקפת הבורות, הדת היתה כלי של האליטה להקנות סדר - ויחד עם זאת גם פחד ותקווה - בעולם, אך שנים של הרס והרג, רצח ותעווה, הראו שהתורה אינה אפקטיבי די, בכל הקשור להחדרת באדם ערכי מוסר ויצרת שלום וסדר. על כן, קמו - או שאולי עשו זאת בישיבה - מהאנשים הטובים בתחום ובהתבסס על הוגי דעות מבריקים, והחליטו להקים מדינות, ולמדינות לעניק כוח וחוקים. מה שעדיין לא התברר כאפקטיבי לחלוטין, אך לפחות, התגלה לאורך ההיסטוריה שהחוקים טובים יותר במטרתם מין התורה.

 

אני חושב שעצם הציפיה חסרת הפשרות שלך לשמוע ממנו הודאה בטעות היא זו שמונעת ממך להבין את תשובתו או / ו את שלי. הוא אינו אומר ""פישלתי/טעיתי" כיוון שאין טעה או פישל. כל עוד, "האל" לא מתגלה לעולם, אין הוא טועה בכך שמסרב להאמין בקויומו. השאלה שנשאל היתה "האם יכול להיות שאתה טועה" ועל כך השיב הלה "כן, כמו כל אדם אחר, גם אני יכול לטעות". אלא, שישנם עוד זיליון של "אלים" שונים כל אחד ממשנהו, שדוקינס (או כל אחד אחר) יכול לטעות לגביהם. אם אינך טועה "באל" שלך, באל "הפלאקאטי" אתה בהכרח טועה לגבי זיליון אלים אחרים. בעצם השאלה היא אינה הגיונית ולא יותר מהבל וריק היא כיוון שכמו שהוא יכל לטעות בנוגע לאל שלך הוא יכול לטעות לגבי זיליון אלים אחרים. להאמין בכל זליון האלים האחרים, שרובם גם שונים בתכלית האחד מהשני, היא לא רק אינה הגיונית, אלא שגם אינה אפשרית.

 

yonmwa

אני אחזור על שאלתי: אתה מאזין למוזיקה מפעם לפעם?

 

אתה לא שם לב שהנך חוטא באותם הדברים בהם הנך מאשים אותי. אתה מכניס מילים למקלדת שלי ודעות לראיש שלעולם לא היו לי. הודעתי הראשונה היתה: "רוב הגדול של האנשים המשכילים הם אטיאסטים ואילו רוב הגדול של חסרי השכלה הם מאמינים." זו עובדה שגיביתי על פי מחקרים סטטיסטיים דמוגרפיים. כמו גם, בעזרת עובדות היסטוריות. אתה הוא שהגבת על דברי בצורה כדלכמן: "במילים אחרות; דתים הם אנשים מפגרים!" לא הכלתי לשום מקום - חוץ מלקנות תחתונים וגרבים בשעה האחרונה - ולא שיניתי את עמדתי אותה הצגתי וגיביתי מלכתחילה.

אתה שוב בוחר לזלזל במשתמשים פה. לולא היו, כפי שטוען אתה, בוחרים להאמין בצורה עיוורת, לא היו הם מנסים לתת תשובות כפי שנתנו כאן, לא היו בכלל נכנסים לדיון ושואלים אותי שאלות ועונים על שאלות שמציב אני. הם כן בוחרים להטיל ספק, הם כן מסוקרנים לדעת. והדיון כבר הניב פירות. אם אחד מהם יכתוב את אשר טוען אתה שלא משנה מה אכתוב אני, אין שום משמעות לדברי עבורו, אני במיד אפסיק לבזבז את זמני איתו ואתדיין, אם תיפול עלי הרוח, עם אחרים שכן מוכנים לשמוע גם דעות נוספות.

ראשית, כתבתי ואכתוב זאת שוב, ברגע שמישהו כאן יעיר לי על שאין ירד לסוף דעתי, אכתוב שוב בנסיון להלבין אותה. כאשר מישהו טוען טענה שאינה תקפה ונופלת בכשל לוגי, אין לי דרך להסביר לו זאת מבלי לציין כשל לוגי מהו ולמה בדיוק טענתו נופלת בכשל הלוגי. בדיוק כמו בהסתברות, אני לא יכול להעמיד אדם על טעותו בתחום ההסתברות מבלי להיכנס להסתברות. כאשר אותו אחד כאן (כינוי זעזע יונבמה) בחר להכשיל את המדע דווקא בשל ההסתברות, מן ההכרח שידע גם לעמוד על טעתו ועל בורותו בתחום ההסתברות. אם מלכתחילה היה טוען שאין לו מושג בתחום ההסתברות, בל היה טוען טענות שמבוססות על ההסתברות.

ראשית, כל זוהי דעתך והיא מבררת כשונה מדעתי ואין דבר פסול בכך. אני טענתי טענה והצגדתי את מחשבותי, זאת ועוד, גיביתי אותן במחקרים ועובדות היסטוריות. זה שאתה בכל זאת מסרב לקבל את דעתי, בין שהמחקרים והנתונים ההיסטוריות אינן תקפים לדידך זה מתקבל על הדעת. אלב הדיון שבחרת לפתח פה אין שום קשר לכך. אפשר לכבד דעה שונה, גם מבלי להתנהג כמוקיון כפי שבחרת.

אם את הכתוב בתורה אפשר לקבל ואפשר שלא, אין לה שום ערך. עם ציווים ואיסורים שנכתבו בתורה משתנים מעדין לעידן, מחברה לחברה, ממצב למצב, זאת אור שאין להם שום משמעות. אם האדם בוחר לא לסקול את "הגאים" באבנים, על אף שכתוב. בדיוק כפי שהוא בוחר כן לשמוע מוזיקה "על אף שאסור" זאת אומרת שהוא יכול לבחור גם לגנוב , חרף האיסור וגם לרצוח (בדיוק כפי שקורה). אם האלוהים שלהם אוסר על דבר אחד ובד בבד גם מותיר אותו, אלוהים הזה בעצם כלום ושוב דבר.

אתה מדבר על מצב היפוטתי שלעולם לא היה קיים. אנשים מאז ומתמיד האמינו במשהו, שוב כיוון שהיו להם יותר מדי שאלות ופחדים שלא יכלו להתמודד עימם אחרת. לפני הדת היהודים היו אין ספור דתות ואמונות אחרות. המיצרים האמינו באל השמש והאפריקאית בז'ז'ו שחי מבלב האדמה.

אשפוך עוד מין דעתי על הפולמוס לעיל: מהכרתנו את האדם - האינדווידואל (ובין היתר את עצמנו) נוכל לזהות את האהבה העצמית כתכונה המייחדת את בני האדם. מתוך המטריאליזם, גם ללא צורך להצדיק זאת בעזרת טיעונים מדעיים מתוך חקירתו של דרווין וממשיכי דרכו, לקבוע שהאגואיזם הוא מצב נתון של האדם לתוכו הוא נולד. האגואיזם הוא חלק מ"חוקי הטבע". זו תוצאה של החומר, והאדם אינו אלא גוף אשר רצונו היא השרדותו, השרדות הזן וכמיהה לקיומו האין סופי. זוהי לפיכך טענה עובדתית על טבע האדם. למעשה, נוכל להצדיק אגואיזם כמצב או תכונה טבעיים של האדם. אי לכך ובהתאם לזאת, היותם של בני האדם אגואיסטים אשר דואגים לטבתם האישית בלי להתחשב בטובת הזולת, הוא-הוא "המצב הטבעי". זאת עוד, עצם היותו של האדם חי, מאז ומתמיד, בתוך חברה, עם ולידם של אנשים אחרים, הוא "נאלץ" ללמוד ולסגל לעצמו יכולת של חיים משותפים עם אחרים. דהיינו, שמתוך חייו עם בתוך חברה, היה לו די ברור שהוא זקוק להם והם לו, ואין צורך בדת כדי לדעת שלא יהיה זה לזכותו לרצוח אותם. כלומר, מתוך מציאות זו הבין או נאלץ לסגל בעל כורחו, שטובתו האישית תלויה במידה רבה בזולת ולדת אין בהכרח שום קשר לכך. לכן, על מנת שהאדם האגואיסט יצליח לחיות בין אגואיסטים אחרים, יש צורך שיוכל לתת אמון בהם, ומנגד הם בו. אחדד נקודה זו: במצב בו כולם אגואיסטים, אתה יכל לבחור צורה אחרת כפי שנראה לך שהיה האדם, בו מותר לכל אדם לעשות כל העולה על רוחו לשם טובתו האישית, פגיעה של אדם אחד באחר היא בלתי נמנעת, ולמעשה נוצר מצב של התנגשות מתמדת בין אינטרסים מנוגדים, ושל פגיעות הדדיות חוזרות ונשנות. מכאן, שאם כל אדם פועל אך ורק למען טובתו האישית, התוצאה תהיה רעה עבור כולם. לפיכך, למען כלל האדם, יש צורך בהסכמים ובמערכת כללים מחייבים, אשר יתנו שקט וימנעו מצב תמידי של חרדה. הדת על חוקיה וערכיה (האמונה באל או אלילים אשר צופים ושופטים את מעשי האדם) היא אולי הנסיון הראשון לכך, אך, המדינה היא לא רק דרך רציונלית יותר לאכיפת מערכת כללים, אלא גם יעילה יותר. המדינה היא מלכתחילה צורת החיים שמבטלת את הניגודים החריפים ביותר העלולים לשרור בין בני האדם האגואיסטים מטיבם, ומונעת את ההתנגשויות החמורות ביותר העלולות לפרוץ בינהם. חוקי המדינה הם המגינים על כל אחד מאזרחיה מפגיעתו הרעה של זולתו.