מילאן 2019/20: מכבים ומדליקים מחדש, שוב

אם לא נותנים לו את הכלים להצלחה אז זה השלב שבו אני מבין שאין למועדון הזה תקומה תחת אליוט.

 

זו הסיבה שהוא סירב להגיע. בצדק לא רצה להיות ברווז צולע.

Sent from my SM-G973F using Tapatalk

 

מזכיר קבוצה אחרת לא?

 

שם כן הסכימו, אבל בגלל זה הם ליצנים ורנגניק איש מקצוע מוביל בתחומו.

 

דונארומה - 7
ריינה - 5
בגוביץ' - ~
קלאבריה - 5
קונטי - 5
הרננדז - 8
רומאניולי - 6.5
קייאר - 7
מוסאקיו - 4
דוארטה - ~
לאקסלט - 5
גאביה - 5.5
בנאסר - 8
קסייה - 6.5
ביגלייה - 4
קורניץ' - 4
קאסטייחו - 5
סאלמייקרס - 5
האקאן - 7
בונוונטורה - 6
פאקטה - 3
רביץ' - 8.5
ליאו - 6.5
זלאטן - 9

מטרות לקיץ:

- מגן ימני (נוטה להשאיר את קלאבריה כי אין לו בעיות כשירות והוא מרוויח פחות מקונטי). אהבתי מאוד את אמרסון מבטיס, אבל נראה שנלך בסוף על אורייאר בגלל המחיר.
- בלם שיתן פייט לקיאר ורומניולי (מעדיף את מלינקוביץ').
- vice הרננדז.
- vice קסייה ובנאסר.
- ווינגר ימני עם רגל שמאל דומיננטית. את קאסטייחו אפשר למכור. סלימייקרס אומנם מוכשר פחות, אבל תורם יותר למאמץ הקבוצתי ולמשחק הלחץ (הגיע העת לברארדי בקבוצה גדולה).
- vice האקאן (פסינה נשמע סבבה).
- vice איברה (פטאנייה מתאים. צריך פה מישהו גדול פיזית).

 

אורייה דביל רציני ואוברייטד מבחינה התקפית.

משמעות הדבר היא שמבחינה הגנתית הוא חלש מאוד ברמה האלמנטרית (1 על 1, סגירה אלכסונית, מיקום באופן כללי) וכמעט אין משחק שהוא לא יעשה איזו טעות של חוסר ריכוז שתגרום לך לתפוס את הראש (דברים שלא קשורים לכדורגל). לפעמים יהיה לזה אימפקט ישיר על התוצאה ולפעמים לא. מבחינה התקפית הוא לא יציב במיוחד ולכן לא קרוב ללהצדיק את הבעיות ההגנתיות שלו שבלטו גם במערך של שלישיית בלמים בטוטנהאם.

מצד שני, שצ'סני. לוקאס. סמולינג.

 

לי קצת קשה להגדיר את העונה הזאת לאור הפער הדרמטי בין מילאן פרה-זלטאן-קורונה למילאן פוסט-זלטאן-קורונה.
מבחינתי זה לא רק שסוף העונה היה קצר יותר ולכן פחות מעיד, אלא גם שבלי תחרות ובלי קהל זה פחות נחשב.

צריך לטפל בעומס שנמצא מאחורה החלוצים. קסי, בנאסר וזלטאן הם שחקני הרכב לעונה הבאה (שצריכים גיבויים).
זה משאיר את: הקאן, רביץ', לאאו, קסטיחו, סלמיקרס, פאקטה וג'אק - 7 שחקנים על 3 עמדות.
לדעתי העדיפות היא לשחרר את פאקטה וקסטיחו, להאריך לג'אק את החוזה ולהחתים שחקן (ברארדי?) להרכב.

אותו הדבר צריך לקרות במרכז ההגנה - רומניולי לצד בלם מנוסה יותר עם קיאר כגיבוי ישים את מוסקאיו עמוק יותר בספסל.
עם המצב בעמדות המגנים אני יכול לחיות. תיאו נהדר, קלבריה טוב מספיק לדעתי וקונטי ולקסלט גיבויים סבירים.

לסיכום:
1. קיצוני להרכב.
2. בלם להרכב.
3. חלוץ לספסל.
4. קשר מרכזי לספסל.
5. קשר אחורי לספסל.

 

מעניין אותי למה אף פעם לא מציינים את קייאר ברשימות האלה. בחצי עונה שלו במילאן הציג יכולת יותר גבוהה מזו של סמולינג ברומא למשל, לאחר שהיה פלופ טוטאלי באטאלנטה.

לא אומר שההודעה שלך נכללת בזה, אבל בשבועות האחרונים יש ממש תעמולה לגבי יוצאי הפרמיירליג בסרייה A. זה תוצר של הגישה הקבועה לפיה מחליטים שהליגה האנגלית היא המדהימה בעולם, וכל מה שקורה הוא הסבר לכך (כלומר הופכים את הגורם והתוצאה, או כמו שאורי אוהב להגיד, יורים את החץ ואז מסמנים את המטרה). רק אתמול ראיתי דביל בטוויטר שתהה אם גול של אשלי יאנג אשכרה מעיד על כך שהליגה האנגלית 4 רמות מעל כל השאר (ציטוט מדויק). לא נמאס?

לסאנצ'ז לקח כמה שבועות, אבל בסוף הציג יכולת גבוהה. כמו שהציג באודינזה, ברצלונה וארסנל. ואינטר. יונייטד זה המקום היחיד שבו נכשל. אולי יונייטד זה הגורם ולא החולשה של הליגה האיטלקית? לוקאקו בעונה האחרונה שלו באברטון (לפני המעבר ליונייטד) כבש 25 שערי ליגה. זה יותר מה-23 שכבש העונה בסרייה A. אולי המספרים החלשים שלו ביונייטד זה כי יונייטד כושלת ולא מסוגלת להוציא דבר מהשחקנים שלה (טרום קורונה)? אשלי יאנג הוא שחקן כלבו מהסוג שקונטה אוהב ותמיד מוציא מהם המון. בדיוק כמו ד'אמברוזיו. בדיוק כמו ויקטור מוזס שהיה שחקן הרכב בצ'לסי כשלקחה אליפות.

סמולינג נתן עונה טובה. הוא לא היה מדהים או סופרמן. לא תהיה זאת הגזמה לטעון שניתן למצוא כנראה 10 בלמים שהציגו העונה יכולת טובה ממנו בליגה. למה הוא נראה טוב בעוד שביונייטד לא? כי יונייטד. וכי באיטליה מלמדים בלמים איך ואיפה לעמוד ואיך משחקים הגנה, במקום לבנות על היכולת האתלטית שלהם ולהתפלל תוך כדי שמפקירים אותם לבד עם שטחים אדירים.

שצ'סני לא קשור. שוער מוכשר שקפץ מדרגה לאחר שהעביר זמן עם מאמני השוערים הטובים בענף. אותם אלו שלקחו כישרון ברזילאי אקראי והפכו אותו לשוער הטוב בעולם.

מת לדעת מה היו אומרים אם שחקן שבעונת השיא שלו באנגליה כבש 15 שערים היה עובר מיד אחר-כך לאיטליה וכובש בעונת הבכורה שלו 32 גולים ודורס את הליגה.

וזה לא רק כלפי הליגה האיטלקית. ראיתי גם התנשאות רבתי כלפי הבונדסליגה ועד כמה שהעונה של לבנדובסקי היא קצת עם כוכבית כי הוא משחק בליגה חלשה שניתן להבקיע מול קבוצותיה ממש בקלות. כאילו טוטנהאם לא חטפה שבע מוקדם יותר העונה מול אותה באיירן. וצ'לסי לא הפסידה 3-0 בבית. ולייפציג לא השפילה את טוטנהאם.

גילוי נאות: זו הייתה עונה חלשה מאוד הגנתית באיטליה. במיוחד פוסט-קורונה.

 

אם הפרמייר ליג היא 4 רמות מעל הליגה איטלקית ארון ראמזי היה צריך להיות שחקן העונה ולא שחקן ברמה של סריה ב׳

 

ציינתי שמות - יחד עם אורייה - שהמשותף להם הוא ככל הנראה הדביליזם שאפיין אותם יותר מכל דבר אחר בפרמיירליג (להבדיל מאלכסיס ויאנג שכן עשו תקופות יפות באנגליה בקריירה שלהם, מי פחות ומי יותר כמובן בהתאם לכישרון). הגיעו לאיטליה והציגו יכולת שונה לחלוטין לדעת רבים.

אנוכי בקושי רואה סריה א' כדי לפרט מעבר לזה ברצינות.

**

אני חושב שדעתי בדיון - במיוחד איתך - על הפרמיירליג ביחס לשאר הליגות הוא דיון שחוזר על עצמו כמעט בכל עונה. בשורה התחתונה, אם לחזור למה שדיברנו עליו בשנים קודמות: לפרמיירליג יש שלושה יתרונות ברורים על לליגות אחרות בעולם:

1. הנגשה (שיווק). שום דבר לא קרוב לזה בליגה אחרת. אפילו לא בקצת. הסיפורים לפני ואחרי, הצילום. התקשורת*.
2. שפה (חשיפה). אנגלית. הרבה יותר קל לאדם ממוצע לצרוך תוכן באנגלית מאשר איטלקית/צרפתית/גרמנית.
3. כסף. המון כסף. שמייצר המון רעש. ומביא מאמנים ושחקנים זרים שכנראה לא היו מגיעים לאנגליה בדרך אחרת.

כל אלה הופכים את הליגה לפופולארית בעולם. אני לא נכנס לאיכות של ליגה או רמה במשחק. אף פעם לא הבנתי את הדיונים הללו ואיך אפשר לנתח אותם ברצינות, אלא אם ממש יש הבדל קיצוני בין איכות של הרבה קבוצות מאותה ליגה על-פני הרבה קבוצות בליגה אחרת [למשל הדומיננטיות המטורפת של הכדורגל הספרדי בתחילת העשור הקודם שבלטה גם מחוץ לברצלונה, ריאל ונבחרת ספרד (ליגת האלופות/ליגה אירופית)].

קריירה או איכות של שחקן מעולם לא הייתה אינדיקציה לאיכות של ליגה (רק לא מזמן היה פה דיון מוזר על כך שפוחדים משחקני התקפה שמגיעים מליגה צרפתית בגלל כמה פלופים רנדומלים כאילו לא מגיעים משם כוכבי על**). שני עשורים אחורה ראיתי שחקנים לא רלבנטים מאיטליה הופכים לאגדות הכי גדולות ever בארסנל. על כל ראמזי יש פוגבה. על כל שבצ'נקו יש זולה. משמעות הדבר היא שלכל דוגמה על שחקן אחד יש דוגמא סותרת על שחקן אחר. ובכל פעם שיורדים לשורש העניין ולא מתעצלים לנתח כל מקרה לגופו מגלים שאין שום קשר בין מה שקרה עם אותו שחקן בגלל "איכות ליגה".

בסופו של דבר, שכל אחד יראה מה שעושה לו טוב בזמן הפנוי שלו.

אצלי זה:

1. פרמיירליג.
2. NFL.
3. צ'מפיונס ליג.

בנוגע לכל ספורט אחר אני לרוב מסתפק בטוויטר אם אני רוצה לבדוק משהו (היילייטס/ניתוחים/ת'רדים).

* - תראה איזה רעש יש על לידס שעלתה לפרמיירליג וברנטפורד שאולי תצטרף אליה. וזה עוד עם קורונה.

** - כאילו כישרון על לא יכול להגיע מכל מקום בעולם. בשלוף יכול לזרוק שמות כמו סקוטלנד (ואן דייק), אוסטריה (מאנה), פולין (לבנדובסקי).

בסדר, נו. במשך כל הקריירה של מסי ורונאלדו היו אנגלופילים חולי נפש שאמרו שהמספרים שלהם חסרי כל משמעות כי X, Y, Z. כאילו אלה דברים שראינו לפני ונראה אחרי. כאילו מסי לא היה מזיין את סטוק סיטי בגשם ורונאלדו לא התעלל בכל קבוצה בפרמיירליג במשך 3 שנים ברציפות עד שעזב.

אם נפתח דיון על כל אהבל בלי חשיבה ביקורתית אנחנו לא נסיים פה.

 

יותר קל לצרוך תוכן באנגלית אה? כשאני כתבתי את זה בזמנו ירדת לי על החיים יא חתיכת זבל

 

נראה שהפרידה מבונאונטורה סופית. מהלך טיפשי לחלוטין לדעתי, ואני מקווה שנחזור בנו והסיכום הזה יהיה מיותר.

בשנים האחרונות יש מעט מאוד דברים להתחבר אליהם במילאן. אנחנו לא קבוצה של כוכבים, לא קבוצה של פייטרים, לא קבוצה עם שיטת משחק מעניינת במיוחד (או בכלל). שחקנים באים והולכים בסיטונאות וגם המאמנים וההנהלה רחוקים מלהיות יציבים.
ג'אק במילאן מאז 2014 - מאמצע שלטון יובנטוס והתקופה העלובה האחרונה של המועדון. זו לא תקופה מאוד ארוכה (בטח למועדון שמאלדיני שיחק בו), אבל הוא השחקן הכי ותיק בסגל שלנו ברצף. המספרים -
עונת 14-15: 36 הופעות, 7 שערים, 5 בישולים.
עונת 15-16: 39 הופעות, 7 שערים, 11 בישולים.
עונת 16-17: 22 הופעות, 5 שערים, 5 בישולים.
עונת 17-18: 47 הופעות, 9 שערים, 4 בישולים.
עונת 18-19: 10 הופעות, 3 שערים, 0 בישולים.
עונת 19-20: 32 הופעות, 4 שערים, 6 בישולים.
לא מדובר במספרים מיוחדים, אבל לשחקן ששיחק כשחקן הרביעי הכי התקפי במערך רוב הזמן (כלומר ההתקפי מבין השלישייה המרכזית) זה לא רע בכלל, ואפילו טוב מאוד בהתחשב בשותפים שלו להתקפה באותם שנים. מעבר לזה, מדובר בשחקן ש-אם אפשר להפריז- מאוד מזכיר לי את אינייסטה. תרומה גדולה לשטף של המשחק במהלכים אלגנטיים במרכז המגרש גם אם הם לא מקבלים ביטוי סטטיסטי ברור.

לא נעים להודות בזה, אבל אנחנו סוגרים עכשיו עשור עלוב מאוד מבחינת תארים במילאן.
על שבצ'נקו רשומה אליפות, על רוי קושטה ואינזאגי זכייה בצמפיונז, על קאקה צ'מפיונז נוסף (והתארים הנלווים).
בעשור שנסגר עכשיו יש לנו אליפות אחת שרשומה על זלטאן, וסופרקאפ אחד (2016)... שרשום על ג'אק.

אישית אני מאמין שבמצב הסגל שלנו ובעלות הנמוכה - והאגו הלא קיים שלו - הוא בהחלט צריך להמשיך איתנו לפחות לעוד עונה (עם כל הכבוד לקסטיחו או סלמיקרס או פאקטה), גם בגלל שהוא פשוט טוב לרוטציה אצלנו וגם בגלל שזו כן נקודה שבה אפשר לשמור על המשכיות.

בכל מקרה זה השחקן שהכי הצלחתי להתחבר אליו במילאן הבינונית של השנים האחרונות, אז מבחינתי זו פרידה מבאסת.

 

לא יודע אם טיפשי לחלוטין. בקבוצה ששואפת לטופ 4 אם לא ליותר מזה הוא יכול להיות במקסימום שחקן רוטציה. הוא שחקן שתפור בול על פיורנטינה כזאת.

 

ג'ק אחלה גבר, אבל צריך להתקדם. גם השכר שהוא דורש (3 לעונה) הוא גבוה מדי למישהו במעמדו. יהיה נחמד אם יחזור לסגור מעגל באטלאנטה.

 

ריקרדו רודריגז נמכר לטורינו תמורת 3מ' יורו.
הגיע תמורת 15מ לפני שנתיים והיה בינוני למדי.
תיאו בהרכב עם לקסלט כגיבוי נשמע לי כמו עמדה סגורה.