ריאל מדריד 2023/24: שבעה קשרים, חלוץ אחד. איך יסתיים הריקוד האחרון של קרלו?

מזל טוב לריאל מדריד המועדון הגדול בעולם – 122 שנים של אגדה. כמעט מההתחלה היינו הכי גדולים ולנצח נישאר הכי גדולים. איזה מסע עברתי עם הקבוצה, יאללה, למרות שאני לא שחקן ואני לא עובר לריאל מדריד כמו שסיפרתי לילדים שלי בכיתה ב’2 שהתרגשו יחיד איתי.

אני כבר כמעט 24 שנים בעסק, בהתחלה כאוהד מתחיל, די מהר זה הפך לחלק עצום מהחיים שלי. לא זוכר את עצמי לפני. אתר חובבים-פורום אוהדים-ספר-פודקאסט ואשכרה זה ממשיך. תחשבו כמה דברים מתחלפים בפרק הזמן הזה – האהבה, החברים הטובים, אזור מגורים אולי, עבודות. וזה נשאר…

היום שוב נפל לי האסימון שאשכרה הגשמתי את החלום וכתבתי ספר, הראשון והיחידי מסוגו בישראל על ריאל מדריד. או שאר החלומות שהגשמתי כמו להיות בגמר הדסימה ב-2014 או שכל אוהד בארץ יכיר אותי ויידע מי זה דור רומנו שהוא חלילה לא יותר טוב מאחרים אלא פשוט אוהד בלב ובנפש. השותפה תוך חודשיים נהייתה חצי אוהדת.

אם אתה לא חלק מזה אתה לעולם לא תבין. אי אפשר להסביר למישהו מה זה כדורגל, מכנה משותף עצום. הדוגמא הכי טובה היא הסיפור האישי שלי. הכרתי שלושה חברים לחיים דרך הכדורגל. דרך המסכים. שלושה אנשים שיישארו ולא הייתי מכיר אותם באף דרך אחרת. הם גדולים ממני, הם לא מהעיר שלי…חברים שעם שניים טסתי למשחקים, עם אחר החברות כבר נשמרת 15 שנה וזה לא הולך ברגל…עוד מהימים בפלמחים צחקו עליי שבכל הרמת כוסית הייתי מחפש משהו כבד ומניף אותו, מדמיין שאני הקפטן ואומר: “גביע אירופה לאלופות – של ריאל מדריד”.

אני יודע שאנחנו בתקופה קשה מאוד וזה קצת מוגזם. אבל אלה החיים שלך. ובימים הקשים זה מה שנותן את הסיבה להרים את הראש. וגם “בתקופות נורמליות” כשלא הולך – הם תמיד שם. בלי תיאור מדויק ובלי שמות. רציתי להכיר איזה מישהי, בחורה שהיה לנו במשותף. ראיתי שהיא עושה הכל ממש קשה, שמה אותי על הולד כזה? אמרתי לה “היי מאמי מצטער, אני חולה”. הלכתי בערב לעולם שלי, כתבתי על המשחק נגד נאפולי נדמה לי והכל בסדר. שעה בה הזמן טס, שעה בה הכל היה כיף.

אתמול מצאתי פוסט שאוהד כתב עליי. שנים שהיינו דנים בפורום ואני לא יודע את שמו, איך נראה ואיפה הוא גר. “לפעמים אני תוהה מה יקרה אם תפסיק לכתוב כאן. ללא הפריויו המושקע לפני כל משחק, מהדורת החדשות בכל בוקר. לא זוכר את הפורום בלעדיך ומעדיף שלא לזכור. כמשתמש ותיק אני רוצה לומר לך פשוט תודה על מה שאתה עושה לנו כקהילה. ואני יודע שאתה לא הולך לשום מקום ועדיין. וכולנו יודעים איזה אוהד אתה. גם בימים הקשים של השפלות ותבוסות – יום למחרת עדיין באותה התשוקה עם עוד כתבה בזמן שכולנו רק רוצים להתנתק מכדורגל. זה אוהד אמיתי, הכי אמיתי שיכול להיות. כזה שלא רק אוהד את הקבוצה אלא חיי אותה”. פרסמתי את התמונה הזו בקבוצת הוואטספ של הפודיום, איך דור הופמן כתב “איזה מלך. לי אין תמונה כזו עם הבנות שלי”.

לא מתפרנס מהמקצוע, לדעתי אני הכי מתאים שיש, עברתי דרך. לפעמים זה יושב בלב ולפעמים לא. זה בשביל הנפש. אם יש אוהדים שמחכים לשמוע אותי בכל שבוע בפודקאסט ולקרוא את סיכום המשחק שלי. וזה הזמן להגיד שוב קודם כל בשורות טובות לעם ישראל אמן. ותנו לי להמשיך קצת – תודה לבן-אל אלוני מכיתה ב’2 בתל נורדאו שהכל התחיל בזכותו. ובעיקר: תודה לך אלוהי הכדורגל, תודה. בלי הכדורגל הייתי אדם עצוב וקצת ריק.

“מה אפשר לאחל למועדון שזכה בהכל?”, כתב אורן יוספוביץ’ אחרי מה ששלחתי. “שנזכה בטרבל מתישהו. מאניטה על ברצלונה שלא ראינו בעידן המודרני באמת. אבל בעיקר כדורגל טוב וגם הגביע ה-15 השנה יספק אותי”.

 

ג'וד בלינגהאם הושעה רשמית לשני משחקי ליגה - בעקבות 'מאורעות המאסטייה' ושאמר "It's Fucking Goal!". יחמיץ את המשחקים נגד סלטה ויגו (בית) ואוססונה (חוץ), ריאל מדריד תערער כמובן.

זה ממש הרצחת וגם ירשת. וראיתי מספיק סירטוני וידאו בעניין גם. מתסכל מאוד ו"ניצחון" לליגה הדפוקה הזו, פשוט אין גבול. גם בושה שאף אחד לא מדבר. השופט עצמו - בטח הוא מעדיף שלא, מישהו מהוועדה בספרד. זה מוציא את ג’וד בלינגהאם מפוקוס. המינימום המתבקש היה ללכת לקראתנו ואו לבטל לחלוטין את ההרחקה הזו או להפחית להרחקה למשחק אחד. הלוואי שנעשה 6 מ-6 ונצחק על זה בסוף העונה. אף אחד לא חושב על אמוציות אחרי שפסלו גול חוקי ברגע האחרון, השחקנים לא רובוטים והוא לא עשה כלום.

 

כמה מילים שלי על הגומלין המחפיר נגד לייפציג - בשלוש מילים: "אנצ'לוטי בן ****". הזדעזעתי כבר עם פרסום ההרכבים וערב של כדורגל נהרס וכמעט הסתיים באסון.

הישרדות VIP| לפעמים אני נוהג בפזיזות, אני מודה, מונע מהרגש ולא רק בכדורגל, אבל אתמול צדקתי. כבר עם פרסום ההרכב הייתה לי בחילה. משחק של ריאל מדריד בליגת האלופות ובסנטיאגו ברנבאו, בטח בנוקאאוט - צריך להיות חגיגה. הגענו למשחק עם יתרון - לא גדול אבל גם זה משהו. היינו אמורים לשבת ולראות כדורגל בכיף. הוא לקח לי את ההנאה הזו ואני כועס. כמה כתבתי אתמול על כדורגל, כמה חיכיתי למשחק הזה, מהיום בו נשלפו הכדורים חיכינו למשחק הזה בסנטיאגו ברנבאו ביום הולדת. וקרלו אנצ'לוטי במו ידיו והמסטיק שלו בהחלטה אומללה - פיזר את החגיגה. הוא 30 שנה על הקווים וכאילו לא לומד.
באנו כדי לשכוח ממאורעות המאסטייה והלחץ בליגה, להתאוורר ולהשתחרר וסיימנו את המשחק הזה עם כמה דפיקות לב מיותרות ועוד יותר עצבים. אף עיתונאי לא היה מספיק חוצפן מצד אחד וישר מצד שני כדי להרבות בשאלות על נקודת המבט המוטעית של קרלו.
קורא את התגובות של קרלו ומתעצבן עוד יותר, מה, עדיף להגיע לחוצים עם 2:1 או 3:1 על הראש שלנו? ה-0:1 של ברהים דיאס היה אמור להיות מתנה. מה זה הדבר הזה “עניין מנטאלי”, ברור שליריבה יש מה להפסיד והיא קבוצה פחות טובה מריאל מדריד למרות שהם עלו עלינו ב-170-180 דקות.
בכל שנה אני שמח כשאנחנו צולחים נוקאאוט והפעם זו הייתה זחילה, חיכינו שהזמן יגמר, כאילו אנחנו לא יודעים מה עושים במשחקים האלה, אי אפשר להעלות אפילו חצי חיוך, אפילו לא בגול.
כבר חודש שריאל מדריד לא משחקת כדורגל וצריך לדבר על זה, פרט להצגה נגד ג'ירונה. אז נגד סביליה זה קשה כי הם בתחתית, וראיו וייקאנו זה מגרש קטן, והמאסטייה - זו המאסטייה ו-ויניסיוס וכן הלאה. בפועל אנחנו לא משחקים. בפועל שוב היינו בסגל כמעט מלא ואפס כדורגל.
היינו חסרים אונים מהרגע הראשון. לא חיברנו שתי מסירות וכמובן שהיינו חשופים מאוד ומזל שלואיס אופנדה התרגש מהמעמד ולא איפס את הרגל. פשוט חיכינו במשחק בית נגד לייפציג - הפכנו אותה לגדולה ואת ריאל מדריד לכזו קטנה - שהשעון ייגמר. לחלק היו פלאשבקים מאייאקס, לחלק פלאשבקים מצ'לסי ועוד ועוד ועוד.
אם זה מה שהדון תכנן נגד לייפציג מה יקרה נגד באיירן מינכן שהיא במשבר אבל קבוצה עם מסורת ועם שחקנים טובים יותר? מה יקרה אם נפגוש את פריז סן ז'רמן? את אינטר? אולי שוב את מנצ'סטר סיטי? אנחנו לא מוכנים לרבע הגמר ואני מקווה שהמשחק הזה לא ישפיע על הליגה. בצוות השידור עוד החמיאו בשנייה ה-15 שזה בכלל מגוחך - הנה ריאל מדריד לוחצת.
אני ראיתי את המשחק כמוכם בבית, מחכה בקוצר רוח ולבוש בחולצה של ראול, בטח חלקכם ראיתם בפאב, והתעצבנו. מה נגיד על אלה שחסכו ממיטב כספם ובחרו לטוס למדריד, אלו שזו הייתה החוויה הראשונה שלהם מהמקדש - וזה מה שהם קיבלו?
בשום שלב במשחק לא הצלחנו להיכנס לעניינים. לרוב אנחנו מתחילים לשחק במחצית השנייה אולי קצת לפני. שלב הגישושים לא נגמר. לא ראיתי 2-3 התקפות ברצף שלייפציג לא יוצאת מהרחבה שלה, הנעת כדור מסודרת וזריקת הכדור לאגף המבודד יותר. במחצית הראשונה היו שלושה איומים, אף אחד מהם לא למסגרת ולא מסוכן, Xg של 0.09 שאני סולד מהנתונים האלה אבל הפעם זה להראות את העליבות.
היו כמה אירועים שלומיאלים מאוד מצד השחקנים כמו ההרחקה של דני קרבחאל שהיה רע, גם נאצ'ו שכמעט בכל משחק אנחנו חוטפים גול עליו ואי אפשר להאשים אותי בזה שאני לא אוהב אותו, אבל זו חולשה כללית ופאניקה כללית. אדוארדו קמאבינגה שוב היה מאוד-מאוד מפוזר. הוא כאילו לא מבין שלפעמים לשחרר כדור בנגיעה זה הכי טוב שיש. כן קיים החשש הזה אצלי לפחות שהוא 99 פעמים יצליח לעבור שחקן על מטר כשהוא לוקח סיכונים ודווקא במשחק הכי חשוב זה לא יצליח ונספוג מקבוצה גדולה. קבוצה שהיא לא כה נאיבית או צעירה באירופה כבר הייתה מחסלת אותנו.
רודריגו עשה כמה פעולות טובות ולפעמים שחקן יורד לספסל וזה עושה לו טוב אבל חסרה הסיומת למשל במהלך כשכידרר ברחבה. היו כל כך הרבה אפשרויות טובות יותר במידה ומספסלים אותו - ברהים עם המהירות והדריבל, חוסלו ככתובת ברחבה, לא יודע מה. מת לדעת מה הם אמרו זה לזה בשיחת וואטספ תיאורטית. או מה פלורנטינו פרס חושב.
אני מחפש נקודות אור בכוח וזה קשה מאוד. אורליאן טשואמני עם סגירה אחת מעולה, מתפרצת אחת עצר בצהוב וזה בדיוק מה שאני מחפש ממנו, לא רע. גם אנדריי לונין בעיקר במשחק הרגל ובעיטות סבירות שהדף ואנטוניו רודיגר שבלם שני מצבים ועצר גול. אין כלום בהתקפה אז מדברים על הגנה. עצוב שלא נראה את ג'וד בלינגהאם עכשיו שני משחקים וכמה רציתי שהוא יכבוש כי מגיע לו, למרות שהבישול הפנומנלי - הדהירה קדימה, ההמתנה לתנועה של ויניסיוס, המסירה בזמן והטאץ' - העוצמה.
שני אירועים שאני כן מייחס להם חשיבות - ויניסיוס רץ לקהל אחרי שהרוויח איזה כדור חוץ או בלם ניסיון הגבהה כאילו הוא מרסלו 2017 נגד אריאן רובן ובאיירן מינכן - תחשבו על הסיטואציה שוב ותגידו שזה לא עלוב. כנ"ל הצלת השער של רודיגר שהוא נפלא אבל זה משדר תבוסתנות של הקבוצה.
ויניסיוס אתמול הבקיע במצב אחד אליו הגיע, הצליח בדריבלים באגף ולא היה לו עם מי לשחק, נאמר את האמת. אבל הוא כל כך שיחק באש, כמו כל הקבוצה - בתקרית ההיא עם ווילי אורבאן. שופט פחות סלחן מראה לו את האדום הישיר ויאללה ביי. אסור לקחת את הסיכונים האלה. ו-אורבאן לא עשה כלום. לא הבנתי מה קורה. זה חוסר אחריות משווע ודווקא אחרי שהתנהג למופת במאסטייה. תחזרו לשחק כדורגל כבר. האללה מדריד!

 

אי אפשר לקבוע שעוד שנתיים ברהים דיאס יהיה שחקן ריאל מדריד כי המעמד שלו יישאר זהה. אני חושב שברהים בחר בצורה פזיזה מאוד-מאוד, מילא אם לא היה בסגל הנוכחי של ספרד במרץ, אומרים שלואיס דה לה פואנטה התכוון לזמן אותו. ספרד הייתה החלום, מרוקו זה עולם אחר עם כל הכבוד. אפשר להשוות את היורו או המונדיאל לטורניר אחר? מה שכן באמת אני לא מבין למה המאמן לא עשה אפילו חצי צעד, המינימום זה להרים לו טלפון, לדבר, להתעניין, משהו, להגיד עליו משהו טוב בתקשורת כששואלים אותו. אבל לברהים שהוא באמת שחקן מיוחד וכרגע שווה גם מקום ב-11 - הוא מייצר מהומות מכלום, מהיר ודריבליסט - היו יועצים לא טובים.

 

את הבחירה במרוקו אפשר היה לעשות גם בפעימה הבאה ולגבי ההבדל בין הנבחרות עם כל הכבוד לכך שמרוקו הגיעה במונדיאל לחצי הגמר - לא צריך לפרט. אני לא יודע, כל מקרה לגופו. בכל מקרה ברהים דיאס כעת בכושר מצוין ואם הוא לא היה נכלל בסגל במרץ זו שערורייה. קודם לכן קצת פחות הגיע לו. גם אני מרגיש שיש אידיאליזציה לברצלונה בנבחרת (פחות במקרה של לאמין ימאל שמסתמן כשחקן של פעם בעשור). אני עדיין חושב שהוא טעה למרות שספרד התנהגה בצורה מגוחכת והתגובה של לואיס דה לה פואנטה הרגיזה אותי עוד יותר

 

תשמע גם אני הייתי מאלה שחשבו שמרקו אסנסיו>>ברהים דיאס אבל אנשים טועים ושחקנים מתקדמים בכל מיני סיטואציות והעונה שלו מצוינת - מקווה שקרלו אנצ'לוטי לא כיבה אותו עכשיו לגמרי. מעבר לכך זה גם עניין של תזמון, אנחנו עדיין לא ביורו, הוא היה יכול לחכות עוד קצת לספרד. מהכושר שלו עכשיו אי אפשר להתעלם, בעוד קודם בהחלט אפשר. ואני לא מוריד מערך הטמטום הטהור אצל ספרד. אני לא חושב שעושים אנטי לריאל מדריד או משהו כזה, פשוט בחירות לא כל כך הגיוניות.

 

מחר ב-13:00 - הגרלת רבע גמר ליגת האלופות. לריאל מדריד יש יותר זכיות (14) מכל יתר שבע הקבוצות גם יחד (13 זכיות). ואלה שמות: מנצ'סטר סיטי, ארסנל, באיירן מינכן, פריז סן ז'רמן, ברצלונה, אתלטיקו מדריד, בורוסיה דורטמונד.

אני רוצה את ארסנל. מבלי לזלזל בהם - קבוצה נהדרת וזה לא “באנקר” אבל עם יתרון מסוים לנו בשל הניסיון והמסורת נניח 45-55. זה משחק שהיה רק פעם אחת ב-2006 - “לנקום” על סוף ימי הגלאקטיקוס, הם משחקים כדורגל התקפי ופתוח (מרטין אודגור אקס כמובן יכבוש) וזה בלי "מטען רגשי’ כמו הספרדיות (אנחנו חד משמעית טובים מברצלונה ומאתלטיקו מדריד) או שוב פריז סן ז’רמן. אני מדבר במקרה של חלילה הדחה, זה פחות משהו שהוא כואב. המשחקים תמיד יוצאים סביב הקלאסיקו אבל גם התותחנים טרודים חזק בליגה במאבק קשה פי כמה ומאחל להם גם אליפות סוף-סוף אחרי 20 שנה. מנצ’סטר סיטי יריבה קשה מדי ואשתקד היה מזעזע. יש לנו את ג’וד בלינגהאם ולא קארים בנזמה המשועמם, אבל בדיוק אותו המאמן וראינו נגד לייפציג מה קורה. גם בורוסיה דורטמונד זה אחלה בשביל ג’וד בלינגהאם.

אגב כילד בכיתה ג’ שאתה בוחר קבוצה לחבב מכל ליגה - ארסנל הייתה החביבה עליי בפריימרליג. האגדה תיירי הנרי שהיה שחקן כלכך מיוחד וגם פטריק ויירה שהיה כה חסר לגלאקטיקוס שלנו.

 

אני עשיתי כל מיני שיקולים יחד - כושר-מסורת-ריגשי וכן הלאה - באיירן מינכן עדיין קצת מפחידה אותי יותר איכשהו ואנחנו משחקים נגדה המון גם אם זה לא קרה מאז 2018. את ארסנל פגשנו פעם אחת בנוקאאוט ב-2006 וזה היה סוף עידן הגלאקטיקוס - כלומר ארסנל ממש הכריזה שזה הסוף שהיינו חסרי אונים. חד משמעית הם קבוצה מעולה ואני לא מזלזל בהם לרגע, משחקים בקצה גבוה שריאל רק לעתים רחוקות משחקת ככה. פריז סן ז'רמן זה קיליאן אמבפה ואני שונא את לואיס אנריקה ויהיה כואב לעוף מולם - אני צריך לחשוב גם על השלילי. בורוסיה דורטמונד זה אחלה בשביל ג'וד בלינגהאם ואנחנו אמורים לעבור. אתלטיקו מדריד? ב-2014/15 הם הרסו לנו בליגה, בסופרקופה ובקופה דל ריי אבל במפעל שלנו זה נגמר כמו תמיד. אבל זה לא יימשך לנצח..