הוא היה דמות מרכזית בהגנה, גם כבלם וגם כמגן. בעשור הראשון של ה-2000 הוא הפך לדמות יותר מרכזית, לפחות מבחינה מנהיגותית, אז שימש כקפטן הקבוצה.
לגבי זאנטי, שים לב שהם לקחו את כל המועדונים הגדולים ובחרו מכל אחד את השחקן שהכי השפיע עליו(בגלל זה קנטונה לא שם, כי אי אפשר לשים גם אותו וגם את בובי צ'רלטון) וזאנטי הוא הסמל הכי גדול של אינטר, לפחות בעת המודרנית, אני לא מדבר על אלה ששיחקו שם בשנות ה-60.
זאנטי השתלב נפלא מהרגע הראשון והוא שרד את כל "המכות" אך היה זקוק לזמן כדי להפוך למנהיג בחדר ההלבשה לטעמי, היו מסתכלים על רונאלדו, על צ'ולו סימאונה ואחרים. מה שכן, אין ספק שהוא אגדה ואני חושב שגם בגיל מאוחר הוא פשוט נראה נפלא, מ-2007 עד 2011 חצה את רף 50 המשחקים בכל עמדה. כמובן שהקבוצה עזרה לו לשחק היטב אבל הוא היה נהדר גם כקשר. אם אני משווה אותו למשל לאגדה גדולה לא פחות כמו פאולו מאלדיני לפחות ברמת הכשירות שלו בשנותיו האחרונות על כר הדשא. אגב, מגזין בריטי כמובן, הייתי דוחף את פרנצ'סקו טוטי לשם איכשהו עם אזכור לרומא וגם את צ'ולו סימאונה אפילו כשחקן לגבי אתלטיקו.
בשבילי השחקן הכי משפיע בדאבל שלנו היה השוער מולינה, אבל אני בדעת מיעוט. והרשימה אמורה לכלול שחקנים שהביאו שינוי, אז גם טוטי בספק.
אפשר לציין בכוכבית קטנה שגם שההתחלה שלו שם הייתה המשך ישיר לשנים הרעות של ברצלונה קודם לכן והם קירטעו ממש עד שדאווידס בא בינואר ושינה להם את כל המומנטום והם נתנו חצי שני אדיר לעונה ההיא. ועונה אחר כך באו כוכבים כמו אטו, דקו, ז'ולי, לארסון ואחרים והשאר היסטוריה.
קודם כל, זה די הזוי שטוטי לא ברשימה. דוגמה לשחקן שגדול הרבה יותר מהמועדון. אני רואה שהם לקחו שחקן אחד מכל מועדון, לכן אם כבר מישהו ששינה מסלול באינטר הייתי בוחר את זלאטן ולא את זאנטי. כמובן שזאנטי סמל הרבה יותר גדול אבל עד הקלצ'ופולי הוא לא זכה עם אינטר בשום דבר משמעותי. אחרי הקלצ'ופולי כמובן שאינטר הייתה זוכה באליפויות גם בלעדיו (וזלאטן היה זה שעשה את ההבדל בחלק מהעונות) ובטרבל ב2010 הוא היה חלק ממכונה. מאלדיני... לא. זכה בתארים אבל לא הוא לבד הפך קבוצה לוזרית לווינרית. אני חושב שאצל קאקה יש קורלציה יותר חזקה של הצלחה <-> תקופה במועדון. כמובן רונאלדיניו היה צריך להיות שם הרבה לפני לאודרופ. כנראה שמה שבקנבאואר עשה לבאיירן לא ישוחזר לעולם על ידי אף שחקן באף קבוצה.
קטגוריה קצת בעייתית מבחינת היצע, כי לרוב מועדונים משנים "יעוד" עקב השקעה כלכלית גדולה או הגעה של מאמן של פעם בדור. המקרים שבהם זה היה שחקן בודד שעשה את השינוי המשמעותי הוא לא נפוץ במיוחד ולטעמי רוב השחקנים ברשימה פשוט לא קשורים וזה סתם נראה כמו אוסף שכולל את הסמלים הכי גדולים במועדונים הכי גדולים/היסטוריים, ללא התחשבות בהאם הם בכלל היו אלו שהשפיעו על המועדון כפי שהקטגוריה מנסה לצייר. מראדונה בנאפולי חייב להיות מוזכר. השפיע באופן דרסטי על מועדון, על עיר ועל תרבות שלמה. לא מבין את ההכללות של מאלדיני ודל-פיירו. גם טוטי שהוזכר כאן לא ראוי לטעמי. מסכים מאוד עם האזכור של זלאטן באינטר. הרבה יותר הולם מזאנטי. המעבר שלו מיובנטוס לאינטר שינה לחלוטין את מאזן הכוחות בליגה ושבר בצורת ארוכה מאוד שהמועדון סבל ממנה. גם ראול לא קשור לכלום לדעתי. כשמדברים על ריאל יש רק כדורגלן אחד - די סטפאנו. הוא וברנבאו הם הסיבה שריאל מדריד הוא המועדון הגדול בעולם. יונייטד ה"מודרנית" - בקהאם. אני חושב שהסלבריטאות שלו זה מה שהניח את היסודות למפלצת השיווקית שיונייטד מהווה כיום. לא צריכים להיות שחקנים מליברפול. קבוצת מאמנים אגדיים מובהקת. כנ"ל לגבי מילאן - הסבב הראשון זה נראו רוקו, הסבב השני זה השקעה כלכלית+סאקי, הסבב השלישי זה החתמות גאוניות של גליאני/בראיידה + אנצ'לוטי.
לגמרי מראדונה מסכים לגמרי. ההשפעה שלו היתה אפילו יותר גדולה משל קנטונה ביונייטד. לגבי בארסה, אני חושב שהדמות שהכי השפיעה על המועדון זה קרויף כמאמן שהפך את בארסה מסתם עוד קבוצה למועדון גדול, מה גם שהמורשת הטקטית שלו נשארה שם גם אחרי שעזב והשפיעה בין השאר על הקבוצה הגדולה של פפ. אני חושב שבחרו את לאודרופ כי הוא היה הברומטר בקבוצה הגדולה הראשונה של בארסה. כשחקן אני לא חושב שהוא יותר משפיע מרונאלדיניו או מסי או צ'אבינייסטה. אבל בסופו של דבר זה קודם כל קרויף. לגבי דל פיירו. נכון שיובה היה מועדון גדול גם לפניו, אבל הוא הפך להיות חלק מרכזי באתוס שלו. היום כל ילד בן 8 שמתחיל לאהוד את הקבוצה התמונה הראשונה שניצבת מול עיניו זה של דל פיירו. מבחינת כל אוהדי הקבוצה יש את יובה של לפני דל פיירו ויובה שאחריו. ושוב, היא לקחה המון אליפויות לפניו ואפילו זכתה בגביע אירופה לאלופות, אבל זה לא ה-ISSUE
זה לא נכון. אני יכול להראות לך כתבות מ-94-95, כשבקהאם עוד היה אנונימי, שמאשימות את יונייטד במסחור וחשיבה שיווקית והחלפת תלבושות חוץ כדי לסחוט כסף מהאוהדים ובכך שגיגס, שארפ וקאנטונה הם סלבריטאים ולא כדורגלנים. ה"השטאג יונייטד" היה שם עוד קודם.
זלאטן באינטר כן אבל ראול בריאל מדריד לא? אין עוררין על כך שהחלוץ נתן דחיפה אדירה לאינטר והפך אותה לאימפריה מקומית. אבל הם זכו בטרבל בלעדיו ודייגו מיליטו גם כבש יותר ממנו בעונת השיא. אינטר נהנתה מהירידה של יובנטוס לליגת המשנה והיה לה סגל מפלצתי שהתהווה, גם פטריק ויירה הגיע, קרספו וחוליו קרוס כאסים מהספסל. זה לא שהוא הוליך אותה לאליפות על חשבון יובנטוס או מילאן בשיאן, הוא גם סמל לכישלונות שלה בצ'מפיונס. ברנבאו ודי סטפאנו התחילו את המורשת בריאל מדריד אבל אלה רק שנות ה-50. מ-1981 ועד 1998 לא הגענו לגמר הצ'מפיונס, הקינטה דל בויטרה פספסה שנה אחר שנה. ראול החזיר עטרה ליושנה, כבש בשני גמרים, הוא היה המלך של המפעל הזה עד לימים של כריסטיאנו ומסי. ודווקא כי הוא לא חייזר כמוהם או שחקן כשרוני כמו הנרי או רונאלדו השמן. סופר-חשוב בכל רמה אפשרית - תדמיתית, מקצועית, רומנטית. כי הוא הגיע כנער מאתלטיקו מדריד ולא בטריליון יורו, כולם סביבו התחלפו - מאמנים, נשיאים, שחקנים ובסוף את הגולים הגדולים בצ'מפיונס הוא נתן. עלה לבוגרים אגב אחרי שליטה אבסולוטית של ברצלונה של קרויף עם 4 אליפויות וגם זכייה בליגת האלופות.
כולם שמות מוכבדים ושחקנים ענקיים,אבל זאת חוכמה קטנה להצליח במועדון גדול ומצליח.. טוטי ראשון ברשימה ומודגש. שחקן שהיה גדול מהמועדון האפור שבו שיחק (עד גיל 40!!),והביא לה אליפות היסטורית ועוד כמה גביעים,תוך נאמנות מוחלטת ועיוורת. בכול מועדון אחר ומצליח הוא היה זוכה ליחס של מסי ורנאלדו.
השאלה מה זה חכמה קטנה. דל פיירו בגיל 22 נכנס לנעליים הענקיות של באג'ו והוביל את יובה לזכיה בליגת האלופות(לא לבדו כן? היו שם עוד שחקנים גדולים, אבל הוא היה הפנים של אותה קבוצה) זה גם דבר שהוא לא מובן מאליו. עזוב רגע את הכשרון, אתה יודע כמה חוסן מנטלי צריך בשביל לעשות דבר כזה בגיל 22? לגבי מסי ורונאלדו, אני חושב שהגדולה האמיתית שלהם זה שהם לא הסתפקו אך ורק בכשרון אלא כל הזמן התפתחו, כל הזמן בדקו מה אפשר לשפר ואיך להיות טובים יותר.
