זה מזכיר לי שראיתי סרטון על מלחמת ויאטנם. הצבא האמריקאי פירק בכל קרב את הויאטקונג, אבל המלחמה ההיא נתפסת כהפסד ברמה האסטרטגית. זה נובע גם מחוסר החלטיות של הדרג המדיני, וגם מראשי הצבא שלא הצליחו למנף את הניצחון הטקטי לניצחון אסטרטגי. כפי שזה משתקף, ישראל נמצאת באותו מקום כמו ארצות הברית. מנצחת בקרב אבל לא במלחמה.
מה אתה משווה. ויאטנאם היתה אלפי קילומטרים מארה״ב, במלחמה שהיתה בעצם תת מלחמה במלחמה הקרה עם הרוסים, בשלב מסויים הציבור האמריקאי לא הבין למה שולחים חיילים להיהרג באיזה אמצע שומקום שלא נוגע בכלל לאמריקאים וכאן הגיע השבר הגדול. כאן אתה נלחם במקום שצמוד אליך בשביל לחסל ארגון טרור שעשה לך שואה. ההשוואה שאתה צריך לעשות זה חומת מגן. ה״אסטרטגיה״ התממשה אחרי 4 שנים של לחימה שהובילה לחיסול פיגועי ההתאבדות.
אפשר לדבר על כמה רמות של 'היום שאחרי'. 1. השאלה העיקרית בעיני - כמות הנשק ברצועה ושאלת הגבולות. בעיני פה חובה על כל מפלגה ציונית להבהיר שצהל ימשיך לעבוד עד שבעזה לא יהיה נשק רציני (אקדחים וקלצ'ים כנראה יהיו), ובמקביל רצועת בטחון בתוך שטח הרצועה והשתלטות מלאה על ציר פילדלפי. כל דבר פחות מזה הוא טירוף בעיני. 2. שאלה שלדעתי אף אחד לא מתווכח עליה ברצינות - התישבות יהודית. אני לא חושב שיש מי שבאמת מצפה לקדם התישבות יהודית בתוך הרצועה. 3. שאלת השליטה הבטחונית אזרחית - איזה גופים שאינם-ממשלתיים-ישראליים יהיו בעזה (דוגמאות: כמו מזרח-י-ם, כמו שטחי A, B, C וכו') צבא לא יהיה להם. משטרה עזתית? מכבי-אש? עיריות? וכו'. 4. מי יהיה זה שישלוט שם במה שלא ישראלי: ישראל זיו כבר התפלפ והציע 'קואליציה בשותפות חמאס', גנץ הבהיר שעבורו גם עבאס זה יותר מדי, נתניהו אומר דברים והיפוכם. גם אם יצליחו להנדס משהו כאילו-סביר (רוטציה בין דחלאן לברגותי במימון סעודי ואמירתי וייעוץ מצרי וירדני בתמיכה אמריקאית ואירופאית) - זה יהיה משהו מאוד זמני, מאוד מהונדס, מאוד לא טבעי לרצועה שכבר 20 שנים חיה חמאס. בכל מקרה כרגע העבודה היא על סעיף 1. לא יתכן שבעזה יהיו RPGים ומטעני-ענק ותתי-מקלע. זאת העבודה שצהל צריך לסיים, ביחד עם השתלטות וביצור הגבולות. אחרי זה? שהממשלה הבאה ונשיא-ארהב הבא יחליטו.
אני באמת מאוד מחזיק מהמוסד ומהיכולות הטכנולוגיות שלנו. אבל שליטה במזג אוויר זה גדול אפילו עלינו. בשום מקום זה לא קשור אלינו בכלל… לפעמים יש מזל בחיים. כמו שכתבתי במקום אחר - גם ככה נשיא איראן הוא בובה בלבד. המנהיג העליון הוא מה שמשנה. גם אם ראיסי סומן כיורש של חמינאי, אני בטוח שהאיראנים ימצאו מנהיג דתי אחר.
מצד אחד, יש תאונות מסוק. דש לבראיינט. מצד שני, מדובר באחד האנשים החשובים בעולם, ומדובר במסוק שהיו עליו בכירים נוספים, כולל קצין בדרגת תא"ל שאחראי נטו על אבטחה. אם זו תאונה זה נדיר מאוד-מאוד-מאוד. אם היתה מעורבות זדונית קשה להאמין שישראל לא היתה מעורבת איכשהו. מלבד ישראל וארה"ב יש לא מעט מיליציות באזור שישמחו לפגוע באיראן. בכל מקרה אני בהחלט לא חושב שמדובר באירוע זניח. זה יוצר מבוכה אדירה לאיראן, וזה סוג הדברים ששלטון דיקטטורי לא טוב בהם. בנוסף, עצם הבלאגן בהנהגה יוצר מתחים שפוגעים בשלטון. חמינאי הוא לא פוטין, אלא קשיש חולה בן 85. סיכוי סביר מאוד שהוא ימות בשנים הקרובות, והודות לתאונה הסיכוי לחילופי הנהגה מסודרים נמוך יותר.