זה לא מגיע מתוך זלזול באחרים,ברור שבשביל להצליח ולא משנה איפה אתה צריך הרבה יותר מכשרון. את רוב הדברים ציינת,לכן לא אחזור עליהם. אבל זה הרבה יותר קל/נוח לעשות את זה בקבוצה גדולה מאשר בקבוצה כמו רומא.
תראה מן הסתם אם היו בוחרים שחקן מרומא אז זה היה טוטי, אבל המגזין בחר לא להתייחס לרומא. משום מה הוא כן בחר להתייחס לאברטון ונוטינגהם פורסט, אבל זה עדיין 4-4-2
אני גם לא חושב שהוא שדרג אותם כמועדון, כקבוצה ודאי, אבל אינטר כיום נמצאת באותו מקום שהיא היתה לפני הגעת הזלאטן.
(אם הבנתי נכון את ההגדרה) טוטי לא שינה את הסטטוס של רומא. שנה לפני הבכורה שלו, רומא הגיעה לגמר גביע אופ"א (פעם זה היה יותר נחשב) עם שחקנים כמו ג'יאניני, אלדאיר ורודי וולר. גם לפני כן, לאורך שנות ה80 הייתה שם קבוצה די אדירה.
קובי אני לא חושב ש-442 בעצמם הבינו את ההגדרה, נראה לי סתם רשימה נחמדה לשם הבידור. להוציא את קרויף ובקנבאור אני לא חושב שיש מישהו אחד ברשימה הזאת ששינה לבדו את המועדון(ואפילו השניים האלה לא עשו את השינוי לבד, היה סביבם שחקנים ומאמנים גדולים)
היו הרבה שחקנים גדולים, אבל מעטים באמת הצליחו לשנות את הכיוון של המועדון בו שיחקו. הקריטריון צריך להיות האם ניתן לעשות הבחנה של 'לפני שהשחקן הצטרף' ושל 'אחרי שהוא הצטרף', לפעמים הוא סתם סמל של השינוי. הדוגמא הכי מובהקת בעיני זה ברגקהאמפ בארסנל. זה לא שהם היו מועדון קטן לפני שהוא הצטרף, אבל הוא מסמל את ההתחלה של העידן הבינלאומי שם. גם אם הנרי היה טוב ממנו. כנ"ל רונאלדיניו ומסי. הראשון מסמל את העלייה של ברצלונה, השני מאפשר לה להשאר למעלה.
אף שחקן אחר שהיית שם אותו ברומא כל כך הרבה זמן לא היה מביא אותה לפסגות אחרות. לא היה זוכה באליפות נוספת חוץ מההיסטורית ההיא ב-2001 ואולי מביא אותה קצת יותר גבוה בליגת האלופות (משהו שהיה חסר לו). לא מסי ולא כריסטיאנו רונאלדו. הדיון הזה הרבה מעבר לעונה פה או לשם ומה הקבוצה עשתה חמש דקות לפני שהשחקן הזה הגיע אליה או חמש שנים. לגבי ראול וריאל מדריד, ואם היינו אימפריה ועדיין בא ראול ולא ממש 'בנה מאפס' אלא החזיר אותנו לפסגת הכדורגל האירופי זה לא מספיק? אני לא רואה פסול בציון שמות כמו שלו ושל דל פיירו שהיו לצידם שחקנים טובים והם הפכו לאייקונים, בדיוק כפי שהגדירו אותם, שחקנים שגדלו עליהם, גדלנו עליהם. היום מחמיאים לילדים בני 17 ו-18 אחרי עונת בכורה טובה ושמים להם כתר, ראול ודל פיירו כבר בגיל 20 היו מהשחקנים הכי טובים בעולם והתמודדו עם לחץ עצום. הם שיחקו כל כך הרבה כבר מגיל 17 ולכן גם דעכו יחסית מהר [זה כבר דיון אחר לגבי השמות האלה יחד עם שבצ'נקו, רונאלדו ואחרים]. אשאל אותך כאוהד מילאן איזה שחקן היית בוחר מהקבוצה שלך? אם היינו 'מחליפים בזמן' את רונאלדיניו ומסי, תיאורטית בלבד, הם לא היו מצליחים באותה הצורה. מסי הילד שסבל מפציעות לא היה יכול להיות החיוך של המועדון אז ולהוציא אותה מחושך לאור. ורונאלדיניו לא היה נשאר תחרותי כמוהו, אחרי 3-4 שנים בטופ פשוט נמאס לו.
גם בריאל סוסיידד תקופות מצוינות, אבל מבחינתי ההשפעה הכי גדולה על כל המועדון זה בסלטה ויגו. שחקן מאוד כריזמטי, מנהיג, שדרש גם מההנלה לשפר את התשתית. סלטה היו מועדון בררה לפני שהוא בא.
אי אפשר לדעת מה היה קורה בעולם מקביל, אבל במקרים מסויימים יש מקום להאמין שבלי השחקן שמגיע לקבוצה, ה-10 שנים של המועדון לא נראים אותו דבר. ראול ודל פיירו הגיעו למועדונים הכי גדולים בליגות שלהם והשאירו אותם כאלו. אם כבר ריאל אז כריסטיאנו רונאלדו זאת דוגמא. הגיע למועדון מקרטע ברמה האירופאית והחזיר אותם לקדמת הבמה. ביובנטוס זה פירלו. האם זה בלתי סביר להניח שבלי המעבר של פירלו יובנטוס לא חוזרת לכזאת דומיננטיות באיטליה?
קצת יותר מקורי טים קייהיל באברטון? אולי לא סחף אותם לאליפות אבל היה חלק ממה שביסס והפך אותם למאוד יציבים תקופה ארוכה