מרגיש לי וויב קצת שונה של חמאס אחרי חיסול סינואר ומה שקורה בצפון הרצועה. נראה שיש סיכוי סביר לעסקת חטופים לפחות חלקית.
ראו את הכנס למען התיישבות עם 25 נקודות לאורך הרצועה ונכנסו לפאניקה. רק שלא יוותרו על התכנית לנקות את הרצועה. נגמר הסיפור הזה.
אני לא מבין למה לגנות את הכנס ולהפגין מולו. גם מי שלא מסכים עם הרעיון צריך היה לברך את הכנס בתור עוד אמצעי לחץ על החמאס.
חמאס לא ירד מהדרישות שלו. אין לו שום מוטיבציה כזו. הוא השליט בפועל בעזה וגם יודע שישאר כזה בעתיד. למוד שקרים ופרופגנדה, אני גם תוהה איך בדיוק סינוואר היה מעורב במו"ם, אם בקושי יכל להעביר פתק או שניים כל מספר ימים אם לא שבועות? כל פעם ממציא מכשול אחר. המכשול הוא ידוע לכל בר דעת.
יחידה שנחשפתי אליה דרך חבר שמשרת שם. שאפו לפיקוד העורף, זה בהחלט יציאה מחוץ לקופסא https://www.ynet.co.il/news/article...X1exTGtgAPQQv9qYVg_aem_6v3Om7EmnUsFrwDbkCrULQ
עוד ועוד חיילים מאבדם את חייהם בלבנון. כואב כואב כואב. שוב, הכל בסוף מתנקז לתגובה שתהיה לאיראן ומבחינתי זאת לא צריכה להיות תקופה אלא חיסול של כל הציר הזה. אם תהיה מלחמה כוללת אז שתהיה. אין שום טעם להמשיך לאבד חיי חיילים בלבנון אם המטרה זה לעשות סבב מהלומות עם איראן כדי שחודש אחרי היא פשוט תתחיל לחמש את חיזבאללה עד הכניסה הבאה שלנו לשם. לא קונה את כל עניין ה "חיסול האיום והתשתיות על הגבול". זה אולי ירגיע את התושבים צמודי הגדר ויגרום להם לחזור לבתיהם (אלה שלא נהרסו), אבל בפועל זה סתם עוד דחיה של הדבר הבלתי נמנע.
אנחנו זה דור שצריך לבחור בין הכסף לבין החיים. לא יעזור כלום. * לבד, בלי גיבויי וסיוע (או אפילו תמיכה!) של המערב, * עם שמירה הזויה על זכויות אדם תיאורטיות, מעל שיקולים מבצעיים או בכלל, * ועם שימוש בכלים ונשקים קונבנציונאלים בלבד, -יש מעט מאוד שאפשר לעשות... ובמסגרת הזו מדינת ישראל עושה בערך את המירב. (ועדיין מאבדת את התמיכת הממשלות בעולם המערבי ממילא) העולם הוא בינארי. למדתי ב 7 לאוקטובר וביתר שאת בשנה האחרונה. בגלל הנטיה שלנו להימנע מהחלטות כואבות אנחנו מציירים לעצמנו גוונים. משקרים לעצמנו. אבל העולם הוא שחור או לבן. בסופו של יום. או שבא ערבי ועורף לך את הראש והוא מתגלגל על הרצפה כמו כרוב, או שלא. או ניצחון או הפסד, או שתושבי ישראל יחזרו לבתים שלהם ליד קווי הגבול, או שלא. או שאנשים ישארו בארץ, או שלא. אין לנו מספיק שטחים ואמצעי הגנה ומשאבים שמאפשרים כל מיני נוסחאות ביניים. צריך לשאול את עצמינו האם אנחנו חפצי חיים כאן עם הראש מחובר לצוואר, כאן במרחב הזה, במדינה ריבונית, -או לא..? (ולא האם אנחנו חפצי ממון ורכוש...). (במשך שנים המדינה נכנעה לדרישות ההכלה ו לדרישות השקט של המערב וקיבלה כספים. במשך שנים כל תושבי הצפון עוטף עזה קיבלו כספים. המדינה הפכה אותם למיליונרים. מה שווה כל הכסף הזה, כשאתה חשוף לחטיפות ופלישות? מה שווה כל הכסף הזה כשהראש מתגלגל על הרצפה כמו כרוב? וקרוביך חטופים במנהרות?) זו שאלה שאנשים בציבור הרחב צריכים לשאול את עצמם. -לפני שהם מדברים על אחרים ומדברים לאחרים. לפני שהם מצביעים בקלפי. לפני הכל. והיא נוגעת לכולם כי כולנו בעצם סמוכי גדר. פעם הבאה הטנדרים לא יצאו רק מעזה ולא יגיעו בשבת ב 6 בבוקר רק עד מחלף אשקלון. מדינה צרה, פצפונת, בגודל של ניו ג'רזי, חצי ממנה מדבר צחיח.
חבר'ה תוותרו על הכסף, יש לכם כאן פילוסוף על שאומר לכם שאתם חייבים לוותר עליו כדי לחיות. גוונים רבים יש לו לטמטום.
לא צריך להיכנס לפאניקה, עברו עלינו יומיים קשים, אבל עד היומיים האלה העסק תקתק טוב, אני מקווה ומאמין שהוא ימשיך ככה. גם במלחמה בעזה קרה לפעמים שחטפנו אסונות יומיים ברצף, אבל בדיעבד זה היה סתם צירוף מקרים. מקווה שכך יהיה בלבנון. לגבי מה יהיה ביום שאחרי, כמו שפירטתי אתמול, ישראל תצטרך לדאוג שחיזבאללה לא יהפוך למפלצת שהוא היה לפני במלחמה, ויש לה את היכולת לעשות את זה. חיזבאללה לא יעלם מהעולם אבל אפשר לשמור אותו על אש קטנה. כמובן שלצד המאמץ המלחמתי צריך לנסות לחזק את הכוחות המתונים בלבנון ולשנות שם את המציאות.
אבל הוא צודק במהות דבריו. צריך להחליט אם אנחנו שמים דגש על הכלכלה ויוצאים המלחמה בנקודת היציאה הקרובה או הולכים אול אין נגד אויבנו בראשות איראן אך בפגיעה משמעותית (גם) בכלכלה שלנו. אי אפשר גם וגם. לא כרגע.
השאלה מי קבע שאי אפשר. ישראל צריכה לעשות מה שישראל צריכה לעשות. מה יגיע אחר כך זה דברים שבחלקם לא תלויים בנו (בעיקר: מי יישב בבית הלבן). השמדת ציר הרשע שמלווה בהרג המוני של חפים מפשע בודאות תביא לקריאות לחרם ולהפגנות אנטי ישראליות, אבל מי אמר שהיא בודאות תביא לסנקציות כלכליות? הרוב באמריקה עדיין תומך בישראל, למי ששכח. וגם בצד הדמוקרטי יש יהודים בעלי השפעה שלא מתים על הרעיון לזרוק את ישראל מתחת לאוטובוס. ויש גם לא יהודים בצד הדמוקרטי שתומכים בישראל (ג׳ון פדרמן). מה שרואים בקמפוסים לא בהכרח משקף את דעת הקהל עלינו. זה משקף בעיקר את דעת התקשורת המיינסטרימית עלינו.
לאו דווקא סנקציות. מלחמה זה עסק יקר ויש השפעות רבות. מי שחושב על השקל והתחת האישי שלו כמו אלכס אז בוודאי יהיה נגד. ויש רבים כאלה בארץ.