יופי של דיון. אוברייטד גדול של השנים האחרונות שלא הוזכר פה לדעתי זה גריזמן. אחלה שחקן, טכני, יודע להבקיע, אבל הרבה הרבה פחות טוב ממה שהוא בטוח וממה שהPR סביבו משדר. קלטתי לפני כמה זמן שיש עליו סרט תיעודי בנטפליקס ואפילו צפיתי בו. זה היה מביך.
אני דווקא מוצא המון עניין בתוכן על אורח חיים של ספורטאים. קראתי הרבה ביוגרפיות וצפיתי בהרבה סרטים וסדרות על כדורגלנים, כדורסלנים, טניסאים וכו'. אני חושב שאפשר ללמוד מזה הרבה על ההופעות של השחקן במגרש. ההבדל בין הסרט על גריזמן לבין סרטים אחרים שראיתי שהיו יותר מוצלחים, כמו זה על טוני פארקר בנטפליקס למשל, זה ששם בניגוד לכאן באמת היה חומר על שחקן מיוחד, ובעיקר שזה נעשה בסוף הקריירה ולא תוך כדי שהיא מתרחשת, וכרגע היא אפילו די בצניחה.
על כדורסל יש כמה שנהניתי גם, בראשן כמובן הריקוד האחרון שזו לדעתי מאסטר פיס. משהו בכדורגל לא עובר אצלי. אולי כי זה ענף שיש בו מעט מאוד רגעי שפל או היילייטס לעומת ענפים אמריקאים. אבל בלי קשר, למה מלכתחילה לעשות דוקו על גריזמן? מה מעניין בו או בקריירה שעבר?
אבל גריזמן עצמו דווקא הגרף או מסלול הקריירה קצת משעמם הייתי אומר, אין לו 'סיפור עוני' כמו לשחקן ברזילאי. התחיל בצרפת, עבר לספרד, פילס דרך והפך לכוכב כדורגל. נשיא ריאל מדריד לא הגיע אליו לבית כדי להחתים אותו (בנזמה), הוא גם לא מפלצת שרירים כמו סרחיו ראמוס או פסיכי כמו כריסטיאנו רונאלדו והסיפור ששלח הודעה לשחקן יובנטוס "בוא נצא לרוץ" או משהו כזה. חייב לומר שכאשר סיכמו את היורו שלו או המונדיאל שלו אז כן, חלק ניכר מהמספרים הגיעו מפנדלים ובעיטות חופשיות. אני חושב שהוא הציג עונה אחת של שחקן וורלד קלאס באמת - 2015/16 (32 שערים ושבעה בישולים). בכדורגל של היום קצת קשה להצליח ללא דריבל וכשמדובר בשחקן לא מהיר יחסית. מה שכן, זה גם לא פשוט לסחוב את כל אתלטיקו על הגב, היו לו הרבה פרטנרים לא מספיק טובים, קבוצה שלא מחזיקה הרבה בכדור יחסית, הוא היה צריך גם למסור לעצמו וגם לכבוש. לא חושב ששחקן אחר היה מצליח באתלטיקו בצורה ניכרת יותר ממנו באותו פרק זמן.
זה כמו עם אוטוביוגרפיות. אין מה לקרוא אוטוביוגרפיות של מסי או רוני. יש מה לקרוא של וארדי. צריך שחקן עם סיפור טוב באמת או כריזמה אדירה.
שם שלא אוזכר פה זה אקסל ויטסל. אוברייטד לאללה. שנים שמנסים למכור לי שהוא קשר איכותי ומה לא, אפילו קושר ליובה. אף פעם לא הבנתי מה מיוחד בו.
אני מת על ויטסל. גריזמאן לא התחיל בצרפת, לא ראו בקטנצ'יק הזה פוטנציאל. ואחרי המונדיאל הוא היה אנדרייטד. צרפת היתה די אפורה והוא סחב אותה.
מעניין לראות שהרבה שחקנים חווים נסיגה קיצונית/הדרגתית ביכולת אחרי זכייה במונדיאל כשחקני מפתח. כמובן שלכל מקרה יש את הסיבות השונות שלו ולא חייב להיות קשר, אבל בפועל לא מעט שחקנים צרפתיים נראים חלשים יותר באופן משמעותי מאיך שנראו לפני קיץ 2018. הבולטים ביניהם הם אומטיטי, וראן וגריזמן. דווקא לשחקן הצרפתי אולי הכי טוב כרגע קרתה התופעה הנגדית - לא זומן למונדיאל ומאז הכושר שלו השתפר פלאים עד לרמה שהיו חייבים להחזיר אותו כבאנקר. מעניין גם לאילו שחקנים זה קרה בנבחרות קודמות שזכו במונדיאל. האיש שעומד מאחורי הכינוי שלי הוא אחד מהם.
חולק עלייך לגבי קסיאס, נתן עוד שנתיים אדירות, תיזכר במחצית השנייה בגמר הגביע נגד ברצלונה (2010/11) גם בעונת האליפות כשאמנם היינו קבוצה היסטורית אבל עדיין בחצי הגמר נגד באיירן מינכן בפנדלים כשהוא הדף פעמיים, היה שוער מצוין וטופ לכל דבר גם אם האינסטיקנט איכזב בשנייה. לדעתי הירידה הייתה חדה מאוד בין רגע. לגבי בנזמה מצד אחד הוא הפך לכוכב הראשי ולא למשרת (אלה שקיצוניים), מצד שני זה לא שגרתי בכלל ששחקן פורח ככה בגיל 30 ועושה שינוי לא רק מקצועי אלא גם בפן המנהיגות וזה החל עוד לפני שעזב פיגורה כמו ראמוס. מנסה לחשוב על שחקנים שציינת ואכן יש את 'אפקט המונדיאל', זה יכול להיות גם תלוי בגיל. קנבארו למשל הציג מונדיאל אלוהי שלא היה כמותו ולא היה לי ספק שבסגנון המופקר של ריאל מדריד ובליגה חדשה - הוא יהיה הרבה-הרבה פחות טוב. שוונשטיינגר בנבחרת גרמניה אולי, מסוט אוזיל. יש גם את הדוגמא ההפוכה לדעתי של זידאן. אבל ואראן הלך אחורה בגיל 25 אכן קצת מוזר.
אתה מחפש קשר נסיבתי איפה שאין. כל מקרה הוא לגופו. אומטיטי הוא קורבן של פציעות. גריזמן אם היה נשאר באתלטיקו אני מאמן שהיה שומר על אותה רמה(ובנבחרת הוא בהחלט שומר על אותה רמה) וראן באמת ירד ברמתו אבל זה קורה לשחקנים בכל הנבחרות. לעומת זאת יש לך את קאנטה שבהחלט שמר על אותה רמה, העונה היה אחד משני המועמדים לכדור הזהב(ויש לא מעט שיגידו שגם היה צריך לזכות) פוגבה נשאר בדיוק אותו שחקן כמו לפני המונדיאל. כנ"ל הוגו לוריס. מטוידי הזדקן. אמבפה זה דיון שלם בפני עצמו, האם הוא התקדם כמצופה מאז המונדיאל או לא, גם לזה שהוא משחק בליגה שלא מאתגרת אותו יש קשר לזה. בכל מקרה הוא לא פחות טוב ממה שהיה לפני המונדיאל.
דה בריינה שחקן נהדר, אבל לדעתי קצת קצת אוברייטד. סט היכולות שלו על הנייר הוא כמובן כביר, אבל על המגרש הוא לא מספיק פעמים מופיע.
אין לי מה לפרט מעבר ולא ציפיתי שהרבה יסכימו איתי אחרת הוא לא היה אוברייטד. חוץ מזה שאמור להפתיע אותך בדיוק כמו כל שם אחר שהיייתי אומר, הריי כל שחקן זה בהתאם לכמה שמחזיקים ממנו, לחשוב ששחקן הוא 90 ולא 92 לא שונה מלחשוב ששחקן הוא 80 ולא 82 זה לא שאני לא חושב שהוא שחקן נהדר (ואמרתי את זה). בשנה וחצי האחרונות בערך הוא משחק בעמדה יותר התקפית ולדעתי הוא קצת פחות טוב שם, יותר אהבתי אותו ממש בקישור.
סאול לדעתי לא שייך לרמות הגבוהות, דיי הפתיע אותי לשמוע שמועדונים גדולים בכלל מראים בו עיניין. לא יודע איך הולך לו בנתיים בצ'לסי אבל אופתע מאוד אם הוא יצליח.
