אקטואליה

אני בהחלט מאשים מאוד את נתניהו (בעיקר) שאפשר לאהרן ברק (ועודד אותו) להפקיע את השלטון מההמון לטובת האליטה.

 

ממשלת בנט לפיד לא דוגמה למשהו, היא הייתה פחות אורגנית מכוס פלסטיק חד פעמית.
בממשלה כמו היום, איפה הביקורת של הכנסת באה לידי ביטוי?
יש לך את גוטליב שעושה מה שהיא רוצה, יש כמובן את ביטן/אדלשטיין וכו' אבל התפיסה כלפיהם בציבור, בטח בציבור הימני זה "המורדים בליכוד" - ולא בתור איזה ח"כים שעושים את עבודתם בתור מבקרי הממשלה.
אין באמת לגיטימציה אמיתית לח"כים של מפלגות הקואליציה להגביל ולבקר את הממשלה.

Sent from my LE2113 using Tapatalk

 

@Scouser
הביקורת של הכנסת לא באה לידי ביטוי כי היא המקור. אם כבר, הממשלה מרסנת את הכנסת.
הסיבה שיריב לוין קיבל את התפקיד שלו ואת החופש להצהיר על רפורמה כזו היא כי הכנסת רוצה בו ככזה, ואם לא יושבע הכנסת תפרק את הממשלה.
ברור לכולנו שראש הממשלה ושר הבטחון היו רוצים להתנהל בצורה 'שמאלנית' יותר מול ההתנחלויות אבל העובדה שהתנהלות כזו תגרום לכנסת לפרק את הממשלה חוסמת אותם.

ממשלת בנט-לפיד היא דוגמא מעולה כי היא הדגמה מצוינת לעובדה ההפוכה ממה שמתנגדי הרפורמה מציגים:
הממשלה חייבת להשאיר 61 חברי כנסת מרוצים בכל רגע נתון, אחרת הכנסת מפרקת אותה.
הכנסת שולטת בממשלה, לא להיפך.

הרפורמה רצה כי נתניהו חושש שהתקפלות תשים אותו במצב שבו אין לו 61 חברי כנסת
(בעיקר כי השמאל מחרים אותו, ולכן התקפלות תגרום לו לאבד 20 חכים בימין בלי לקבל אף חכ מהמרכז).

 

יש גם משמעת אופוזיציונית. השילוב הזה הופך אותנו לבני ערובה של החרדים.

 

זה לא צירוף מקרים.

יש כמה נושאים אידאולוגיים במחלוקת בישראל, אבל לפני הכל יושבת השאלה הרגשית של 'מי שולט פה'.
מבחינת השמאל-מרכז (שבט לבן, חילוני-ליברלי) השאלה הזו דוחה כל שאלה אחרת.
לכן 'רקלאביבי' חזק יותר מהמאבק בחרדים (וגנץ ולפיד מוכנים לתת להם כסף והשתמטות) או מהמאבק בימין האדיאולוגי (לכן בנט ושקד אז).

הבעיה היא שמהצד השני יש אותו סיפור...

 

@SerieA
אבל הטרמינולוגיה הזאת מהותית. לכנסת יש משמעות בדיוק בגלל הקואליציה. קואליציה הוא גוף של הכנסת, לא של הממשלה.
הממשלה היא לא "64 חברי כנסת", אלא ראש ממשלה וכמה שרים וכמה חברי כנסת.
הממשלה לא יכולה לפטר את הכנסת. הכנסת יכולה לפטר את הממשלה.

זו לא סמנטיקה, זו מהות. לממשלה אין משמעות אם הכנסת נגדה.

 

הממשלה היא הלכה למעשה רוב הקואליציה (מבחינה מספרית). ח"כים נורווגים הם בהגדרה דחלילים כי יכולים להעיף אותם בכל רגע נתון.

מהתיאור שלך אפשר לחשוב שאלו גופים נפרדים, אבל הם לא. בפועל יש לך בערך 30 ח"כים שהם מהקואליציה אבל לא בממשלה והם מהווים את כל "ההגבלה" שציינת.
וזה מבלי לדבר על העובדה שאותם ח"כים (למעט חריגים) הם משולי מפלגות הקואליציה ולכן אין להם בכלל את המעמד להפר משמעת קואליציונית ולהראות איזשהו עמוד שדרה.


Sent from my LE2113 using Tapatalk

 

@Scouser שים לב שבשונה מהחלטת ממשלה שבה אדם אחד אן שניים יכולים לקבוע, כדי להעביר חוק אתה תצטרך אצבעות של כל הממשלה.
עצם זה שהם ממפלגות שונות עם אידיאולוגיות שונות מקשה על זה נורא.
למעשה ממשלות נורא מתקשות בהעברת חוקים.
אני כן מסכים שהממשלה לא מופרדת מהכנסת ממש, אבל זה לא שממשלה באמת משתלטת על כנסת ומעבירה איזה חוק שבא לה כי גם אם היא מורכבת מגופים שונים

 

אין הבדל משמעותי באידיאולוגיות של מפלגות הקואליציה הנוכחית. יש לך את החרדים שעוסקים כמעט אך ורק בענייני המגזר שלהם וביתר הדברים הם "גמישים", יש לך את האגף המתון בליכוד וש"ס (ארבל למשל) ויש לך את כל היתר - אין שוני גדול ברטוריקה של חלק מהליכוד (אמסלם/קרעי וכו') לבין הרטוריקה של הציונות הדתית.
בשם המשמעת הקואליציונית הממשלה מעבירה כמעט כל מה שהיא רוצה. גם בחקיקה נפיצה כמו עילת הסבירות, בסוף גורמים מתונים כמו גלנט הצביעו בעד.

נתניהו "מסונדל" בנושא הרפורמה לא בגלל שח"כים כמו גוטליב מאיימים עליו, אלא בגלל ששרי ממשלה כמו סמוטריץ', בן גביר ולוין מאיימים עליו. בסוף הכל מתחיל ונגמר בממשלה.

 

אנחנו רואים את ההצעות חוק שמדי יום נופלות, ברור שזה מגביל את האנשים.
הליכוד היה שמח לקצץ קצבאות לחרדים, החרדים היו שמחים להשוות את מעמדם של לומדי התורה ללוחמים, הציונות הדתית הייתה שמחה לחוקק חוקים שמגבילים פינוי התנחלויות.
אף אחד מהם לא יקרה.
יש שוני גדול בין הליכוד לציונות הדתית, גם אם יש לא מעט במשותף.

 

ומי בכלל מצביע לנורווגים? מצביעים לליכוד כדי שביבי יהיה ראש הממשלה, לש"ס כדי שדרעי יהיה שר הפנים, לעוצמה ציונית או איך קוראים לה כדי שבן גביר יהיה שר המשטרה. כלומר, הציבור בקלפי בוחר את הממשלה.

 

@Scouser
1. הממשלה בנויה על הקואליציה שהיא רוב הכנסת.
הנקודה שלי היא שהכוח נמצא בידי הכנסת, שרובה (קואליציה) בוחרת בכל רגע אם להחזיק את הממשלה בחיים או לא.
הממשלה היא לא זו שמחזיקה את הכנסת. הממשלה הקודמת מאוד רצתה להמשיך, אבל איבדה את הרוב בכנסת.

2. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא מאיים על נתניהו בשום דבר. נתניהו יכול לפטר אותו ולמנות את מי שבא לו.
חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' מאייםי על נתניהו בכך שהוא יכול להפיל לו את הממשלה.
שוב, הכוח נובע מהכנסת בלבד. הממשלה חיה כי הכנסת מחליטה שהיא חיה.
קח את רון דרמר כדוגמא - אמנם שר וחבר ממשלה, אבל חסר כוח לגמרי לעומת סתם חבר כנסת.

3. להביא את עילת הסבירות כדוגמא לחקיקה קיצונית זו טענה תמוהה מאוד.
בצורה כזו או אחרת קרוב ל90 מנדטים בישראל תמכו בה, ביניהם ליברמן, סער ולפיד.
הסיבה היחידה שזו סוגיה נפיצה כרגע היא כי המחאה החליטה להלחם עליה.

4. במדינת ישראל מנעד הדעות בקואליציה רחב מאוד.
זה נובע מהעובדה שיש כאן מערכת רב-מפלגתית ומההרכב האנושי השבטי.
יש לך בקואליציה את אבי מעוז שעבורו הומוסקסואליות היא הבעיה הכי גדולה של העולם, ומעליו מכהן כיו"ר הכנסת הומוסקסואל מוצהר.
מבחינה כלכלית הקואליציה מעורבבת לגמרי.
מבחינה מדינית יש לך שמאל מתון (דרעי, גפני), מרכז (גלנט, נתניהו), ימין (לוין, קרעי) וימין קיצוני (סמוטריץ' ובן-גביר).


בכל מקרה הניסיון לדבר על הממשלה כזו שמושלת בכנסת הוא אבסורד, במיוחד כשראינו מול העיניים שהמצב הפוך.
ברגע שבו אין 61 חברי כנסת שמרוצים מהממשלה - אין ממשלה. תלותיות מוחלטת.

 

1. כמו שכבר אמרתי, הממשלה הקודמת לא דוגמה לכלום כי לא היתה ולא תהיה ממשלה כל כך לא יציבה והטרוגנית. כמעט כל החלטה היתה נתונה לריבים בין חלקים שונים בקואליציה.
אתה טוען שהכנסת מחזיקה את הממשלה, ואני טוען שאולי כביכול זה מוגדר ככה אבל בפועל זה הפוך:
- רוב הקואליציה נמצאת דה פקטו בממשלה בתפקיד כזה או אחר.
- ח"כים נורווגים חסרי יכולת השפעה אמיתית.
- יש לך מפלגות כמו ש"ס שסרות למרותו של המנהיג כמעט לחלוטין, ומידת העצמאות של הח"כים קטנה.
- ח"כים משולי הרשימות לא באמת יכולים לאיים על הממשלה שיפילו אותה, בממשלה כמו הנוכחית.
לכן גם אם מבחינה פורמלית הכנסת מחזיקה את הממשלה, חברי הממשלה שולטים בח"כים שמרכיבים את הקואליציה (שוב למעט חריגים בודדים).

2. זה לא עובד הרעיון של שני הכובעים האלו. כשסמוטריץ' מאיים בהפלת הממשלה, זה קודם כל שר בכיר בממשלה (ויו"ר מפלגה שמחזיק את חברי הכנסת שלו עם משמעת סיעתית) שמאיים להפיל את הממשלה מבפנים. הרעיון בכנסת שמפילה את הממשלה זה ח"כים שלא נמצאים בממשלה שמבחינתם התנהלות הממשלה לא מקובלת ולכן מפילים אותה.

3. עילת הסבירות "קיצונית", כמו שאמרת, מבחינה ציבורית ולזה התכוונתי, מבלי להיכנס לתוכן שלה.

4. מנעד דעות "רחב מאוד"? לא מסכים. אבי מעוז זה ח"כ אחד שאלמלא ביבי שדחף אותו לציונות הדתית הוא לא היה רואה את הכנסת לעולם. הזיה פרימיטיבית שלא מייצגת אף אחד.
הדעות המדיניות של דרעי וגפני לא רלוונטיות, הם לא מתעסקים בנושאים האלו ותמיד יעדיפו לשים את כובד משקלם בנושאים מגזריים ולא לאומיים.

ושוב אני טוען שבקואליציה הנוכחית צריך מצב קיצוני מאוד מאוד מאוד כדי שבלוק של ח"כים יפיל את הממשלה. אם הממשלה תיפול זה יהיה אך ורק כי אחד מראשי המפלגות - שהם שרים בכירים בממשלה - החליטו שהם רוצים להפיל אותה. לא אלמוג כהן יפיל את הממשלה, אלא בן גביר - שר בכיר בה.