זה יפה שראית את ההודעה של אמיר ע אבל לא את התגובה שלי אליו. פוליטיקאי צריך לקבל החלטות פוליטיות, פקידים צריכים לקבל החלטות מקצועיות. השאלה האם לתת מימון להצגה על טרוריסט או לגזען (אבל ב"דו-קיום") שמחרים מתנחלים היא שאלה פוליטית, לא מקצועית. לכן פוליטיקאי צריך לקבל אותה. תקצוב תיאטראות על רקע זה הוא גם כן פוליטי. כמו שכתבתי, אתה רוצה משרד תרבות ותקצוב? יש גם שר תרבות שנבחר לשם. הדוגמאות על הרכבי נבחרת ישראל או מבנה הלימודים באוניברסיטאות הן מופרכות כי מדובר בעניינים מקצועיים ולא בפוליטיים. אם בלימודים היה נכנס נושא כמו הנכבה למשל, אז זה נושא שבו צריך לעסוק פוליטיקאי ולא פקיד. על עניין נבחרת ישראל הגבתי כבר, וכנ"ל לגבי העלאת הריבית. לגבי החלק הזה בהודעה שלך: אני לא מבין, אתה נגד דמוקרטיה ובעד שלטון פקידים? מה אתה בעצם אומר כאן? כן, מישהו נבחר לכנסת והוא יקבע הכל, כמובן בהתאם לחוק ובצורה תקינה. ואם הכנסת מתפזרת ונבחרת כנסת חדשה, אז היא תבטל את מה שהקודמת עשתה אם צריך. זה חדש לך שבדמוקרטיה הרוב בוחר נציגים והם מושלים?
מי אמר לך שלא ראיתי? ואם השחקן שעומד להיות מזומן לנבחרת הוא שונא ישראל או סתם שמאלני קקה, אז זה כבר החלטה פוליטית. ואז זה סביר שמירי רגב תתערב? השר צריך לקבל החלטות ברמת המאקרו, לא ברמת המיקרו. אם יש קריטריונים שהוא מעוניין שיקבעו הוא מוזמן לעשות את זה. אפשר כל נושא להפוך לפוליטי אם רוצים, גם הרצון של אנשים לסוע בתחבורה ציבורית בשבת הוא פוליטי וגם הרצון של אנשים לא לראות סרסור (לכאורה) בתור נבחר ציבור. זה שתהפוך כל נושא ל"פוליטי" זה פתח לבלאגן וממשלה פופוליסטית ולא לממשלה מתפקדת וטובה. ועל כן הביטוי "מדרון חלקלק" מהתגובה הראשונה שלי. אלו צעדים בדרך הבטוחה להפוך לארגנטינה של ה20 שנה האחרונות. אין לי שום בעיה עם ההתערבות של מירי רגב בעניין הזה, יש לי בעיה עם התערבות נקודתית של כל שר בכל נושא שולי, וזה כולל את ישראל כץ אם יחליט לשנות את המסלול של קו 45 מגבעתיים לרחובות שיעבור ברחוב גולומב במקום בסוקולוב, ראש ממשלה שמחזיק ב3 תיקים ומחליט מי ישפוט בפרס ישראל, בשביל זה יש משרד שלם. וזה כולל דרך אגב את הסרט על יגאל עמיר. ולא, הטיעון של "המדינה בסופו של דבר תומכת בזה ולכן היא יכולה לעשות מה שבא לה" לא תופס מבחינתי.
אם השחקן שעומד להיות מזומן לנבחרת, והוא נפסל בשל כך - זו החלטה פוליטית נטו, אבל זו החלטה פוליטית לא סבירה, וכאן בהחלט אפשר לטעון על השתקה בניגוד לטענות ההיסטריות וההזויות הנוכחיות. זה ההבדל בין להחזיק בדיעה לבין לבצע פעולה. אבל הנושאים שציינת הם אכן נושאים פוליטיים מובהקים ואכן פוליטיקאים צריכים להחליט בהם ולא פקידים שהציבור לא מסוגל להשפיע על תפקודם. לא הגיוני שפקיד במשרד התחבורה יקבל החלטה בנוגע לתחבורה ציבורית בשבת (ואני תומך נלהב של תח"צ בשבת), ולא הגיוני שאם לא קיים כבר חוק כזה, אז פקיד אחר (אפילו היועץ המשפטי לממשלה, שהוא הדוגמא הכי גדולה ומזעזעת לאימת שלטון הפקידים) יחליט על דעת עצמו שהוא לא יהיה נבחר ציבור יותר. החלטה מקצועית ולא פוליטית היא אם נגיד השר מחליט שטל בן-חיים לא יפתח יותר כבלם בנבחרת בגלל ששיחק גרוע, או אם מירי רגב מחליטה להוריד הצגה בגלל שהיא גרועה מדי. זה לא נושא שולי, זה נושא עם עניין ציבורי ולכן אנחנו גם מתדיינים עליו. מדוע החלטת שהוא שולי? אם קו 45 מגבעתיים יהיה במוקד מחלוקת, שיביא אותו לתקשורת ויצור עניין ציבורי גדול - אז בהחלט סביר שהשר הממונה יתערב בעניין, למרות שיתכן וזו תהיה החלטה מקצועית. אתה לא יכול לתת אחריות מיניסטריאלית מבלי סמכות. בשביל זה הציבור שם אותו שם. באמת שלא ברור לי ההיגיון שאתה מציג פה. לא הבנתי מה רלוונטיים שלושת התיקים של נתניהו לפרס ישראל, שגם ההחלטה לגביו היתה פוליטית ולא מקצועית. המדינה לא יכולה לעשות מה שבא לה. היא כן יכולה להחליט לאן הכסף של האזרחים הולך.
בתור תושב גבעתיים אני חייב לציין שקו 45 זו אחת השערוריות הכי גדולות בארץ ומישהו יצטרך יום אחד לתת על זה את הדין. אם לשנות נושא-ידיעה שהרתיחה אותי היום: מח"ט גבעתי, עופר וינטר (הזכור ממכתב ה"אלוהים שלנו יותר טוב מהאלוהים שלהם" בצוק איתן) הגיע היום לבית המשפט הצבאי כדי להגן על המג"ד ועבריין המין לירן חג'בי. כמוהו עשו גם אלוף פיקוד דרום ועוד אלופים שהכירו אותו, והוא עצמו סירב להתנצל בפני מאי פטאל, וכמו כל מי שחשוד במשהו במדינה, אמר ששופכים את דמו ומתנהל נגדו מסע השמצות ובלה בלה בלה. צריך לציין-חג'בי הורשע לפי הודעתו בהתנהגות בלתי הולמת בעלת אופי מיני, ובעקבות עסקת טיעון יצא שהוא לא ישב אפילו דקה בכלא על מעשיו, וכל הפגיעה בו מסתכמת בפרישה כפויה מהצבא, שזו פגיעה כלכלית אבל אני מהמר שבאזרחות הוא היה מקבל יותר. עם כל הדיבורים היפים על מדיניות יד קשה כלפי מפקדים שיטרידו מינית, כשקורה מקרה במציאות הבכירים מתגייסים כדי לכסות אחד על השני. משתמשים בתרומה שלו לצבא ולמדינה (שאינה מוטלת בספק) כתירוץ להקלה בעונש, במקום להבהיר שממי שמגיע לדרגות הבכירות מצפים עוד יותר להתנהגות נאותה ושזה לא אמור לעשות לו הנחות. לצערי, כל ההתנהלות של הצבא בפרשה הזאת פשוט מכשירה את המקרה הבא. ועל אלה שחיטטו למאי פטאל בפייסבוק, מצאו כמה תמונות בבגד ים (ואין מה לומר, היא יפה) וצעקו שאם היא מצטלמת ככה מה הפלא ושלא תבוא בטענות וכו', בכלל אין טעם להרחיב. מה שמצער זה שחלק מהם הן נשים בעצמן.
זאת הייתה דוגמא אקראית, לא ידעתי שקיים קו כזה. הנקודה שלי היא שהניהול מיקרו הזה של השרים החדשים והישנים הוא בעייתי. לא הגיוני שבמקום להתוות מדיניות ואידאולוגיה למשרד, השר יתעסק בכל עניין קטן ויבטל לחלוטין כל גורם מקצועי במשרד שלו. זה תקף הרבה יותר כאשר ראש ממשלה מתעסק באיזה פרס כאילו אין עשרות ואף מאות דברים יותר חשובים לעשות. אחרי זה שיספרו לי כמה הליכוד מפלגה ימנית כלכלית שתומכת בהורדת המעורבות הממשלתית. כל החלטה היא פוליטית בתיאוריה, אפשר להפוך הכל לעניין פוליטי. זה לא נותן את הסמכות לשר להתערב בכל דבר. מי קבע מה היא החלטה פוליטית לא סבירה? כשאתה מתחיל להתנהל עם סביר ולא סביר אתה מקבל שלטון פופוליסטי ולא מדינת חוק מסודרת. העניין הוא שולי כי הוא אחד מני 1000 עניינים דומים שהמשרד של מירי רגב מתעסק בהם. ולפני שעוד פעם ישייכו אותי לשמאל. אני לא בעד/נגד הרצון של עיסא להופיע באריאל. אני נגד החלטות פופוליסטיות ונקודתיות והתערבות של שר בענייני המיקרו של המשרד שלו. יש לו עדיין מספיק דרכים לבצע את מה שהוא נבחר בשבילו.
קיים גם קיים (מסיע את הסטודנטים בעיר לאוניברסיטת תל אביב), ואם אתה מחכה לו פחות מחצי שעה אתה מרגיש שזכית בלוטו.
אני קורא עכשיו את הספר של קרוליין גליק והצעתה לפתרון מדינה אחת, ובגדול, הוא מבוסס על הטענה שהסכנה הדמוגרפית לרוב ערבי בין הים לירדן כבר חלפה, והרוב היהודי פה מובטח גם במקרה של סיפוח והחלת הריבונות ביו"ש. הנתונים שלה מבוססים בעיקר על מחקר "פער המיליון" של בנט צימרמן וחוקרים נוספים מ"הצוות הישראלי-אמריקאי לדמוגרפיה". ישנם גם פרסומים יותר עדכניים כמו אלה של ד"ר גיא בכור, שתומכים בטענה הזו. מצד שני, באותו זמן פורסם מחקר שסותר לגמרי את הטענות של פער המיליון, "תעתועי פער המיליון" של ד"ר ארנון סופר, אחד מנביאי הזעם הראשונים של האיום הדמוגרפי. רפרפתי קצת בשני המחקרים אבל אין לי סבלנות להתעמק, כי הם בעיקר מנסים לסתור אחד את השני עם כל מיני מסקנות ונתונים סותרים ולקורא אין באמת דרך לברור מה נכון ומה לא. מעבר לעובדה שזה קצת מצחיק שאנחנו ב-2015 ועדיין אין דרך לספור כמה אנשים גרים בשטח מאוד לא גדול, די מפתיע אותי שאין בכלל דיון בשאלה הזו. הרי יש רק תשובה נכונה אחת, והתשובה צריכה להיות מאוד משמעותית מבחינת קביעת המדיניות של ישראל. האם הזמן משחק לטובתנו ויש מקום לדבר על פתרון של מדינה אחת, או שזו בכלל לא אופציה ולו בגלל האיום הדמוגרפי? מישהו שיודע יכול להסביר אילו מהגרסאות ל"פער המיליון" היא הנכונה ועל בסיס מה, ועל סמך מה מבוססת ההנחה הישראלית שאכן בשטחים יש כ"כ הרבה תושבים? "פער המיליון" וכו' זו קונספירציה ימנית הזויה?
בגדול יש מגמה בעולם של שיעור ילודה שהולך ויורד. אין שום דרך לדעת בודאות מה יהיה שיעור הילודה אצל הפלסטינאים בעוד כמה שנים. וזה בהנחה שאנחנו יודעים בדיוק כמה פלסטינים יש ואיך הם מתפלגים לפי גיל.
יש שם הרבה יותר סימני שאלה ונקודות מחלוקת חוץ מעניין שיעור הילודה. בתור התחלה, הם לא מצליחים להסכים על "כמה בדיוק יש" בנקודת זמן מסויימת, אז ברור שתחזיות לעוד 20 שנים הן לא מבוססות. השאלה "כמה בדיוק יש" היא די חשובה מבחינת האופציות שעומדות בפני ישראל, העובדה שיש כזו תהום בין שני מחקרים אקדמאיים היא די הזויה בעייני, וגם עצם זה שלא מתנהל דיון אמיתי בשאלה (אלא אם כן הוכח שהמחקרים האלה לא תקפים).
הנקודה היא שאין אמת אחת. יש מצב ששניהם צודקים או ששניהם טועים. גם כאשר יתממשו התחזיות, האנשים שמחקר אחד מחשיב והשני לא, יכולים להיות ההבדל בין רוב ישראלי לרוב פלסטיני.
@מזגן לפי הנתונים של אלה שטוענים שמפקד האוכלוסין הפלסטיני ב'97 היה מוטעה, ליהודים יהיה רוב של 65-35 אחרי סיפוח יו"ש. לפי הקבוצה השנייה, בתוך כמה שנים יהיה רוב פלסטיני ולא רק 51-49. מה זה משנה? תהיה קצת בעיה לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית אם אין לך רוב שתומך בזה.
בוודאי שזה משנה. החיים במדינה הזו יראו אחרת לגמרי אם תספח מליוני ערבים מוסלמים ותתן להם תושבות\אזרחות. זה אפילו מעבר לעניין הבחירות בכנסת (הערבים יוכלו להקים ממשלה עם השמאל ה"ציוני", שיהיה מוכן להידרדר לתהומות כאלו למען ה"שלום"). אזרוח ערביי יו"ש ועזה כפי שגליק רוצה זה פשוט החלטה על השמדת ישראל, ואני לא מבין איך אישה אינטליגנטית ורציונלית כמוה תומכת בטירוף שכזה.
