מחשבה מבין כמה שחולפות בראשי כבר כמה ימים. אירוני משהו איך שלהחזיק את ואן פרסי בקבוצה ולהאמין בו (מסדרת רוזיצקי את דיאבי ושות') במשך כל חצאי העונות האלו שבילה במרפאה, שהיא חלק מהמדיניות הוונגרית חסר האמביציה המובהקת (להחזיק סגל של נכים ולהאמין בהם כנגד כל הסיכויים= חוסר אמביציה). וכאשר בסופו של דבר זה כן משתלם, לאחר עונה ועונה אחת בלבד. הקבוצה לא שאפתנית מספיק בשביל אותו ואן פרסי. אותו ואן פרסי שבעצם ניזון במשך 6-5.5 עונות מאותה חוסר שאפתנות. הסטטוס והיוקרה של ואן פרסי בעולם היו בעצם מחוברים למכונת הנשמה שאותה תפעל ועליה שמר מכל משמר וונגר. וכאשר ואן פרסי נעמד על רגליו קרע מעליו את צינורות המכונה ומכשירי המעקב והראה לכולם למה וונגר כל כך התעקש עליו בפועל, הוא החליט שהמועדון לא תואם את השאיפות שלו. מעניין אם היינו מצליחים לזכות באיזה תואר ב7 שנים שהוא לא הופיעה להום סטרץ'. ואז לא היה לו סיבה\תירוץ לעזוב. נ.ב אני לא אומר שמישהו או אני יותר או פחות טובים. או שהוא עשה את הדבר הנכון או טעה. אני פשוט מדבר על האירוניה.
זמנו של טוני אדמס עבר מזמן ואנשים כמוהו לא תמצא! ואן פירסי מרגע שדרך על הדשא ראינו מה הוא שווה וונגר עשה הדבר הנכון כשהשאיר אותו בקבוצה, ומצד שני בכל פעם שואן פירסי שיחק החזיר בגדול... עדיין איך תתספה מכל שחקן WORLD CLASS לשחק בקבוצה עם שאיפות ש-TOP 4 זה כמו אליפות?
בסופו של דבר, כולם דואגים לאינטרסים שלהם. ארסנל לא היתה מחזיקה את ואן פרסי ונותנת לו חוזים חדשים אם לא היתה סבורה שזה ישתלם בסופו של דבר. אנחנו תמיד מנסים לנתח דברים ולהגדיר אותם, אבל כל מוסד ספורט וכל ספורטאי חייב להיות אנוכי במידה כזו או אחרת כדי למקסם את עצמו.
מה זאת אומרת? בטח שכן. לפי דבריו של אוהד אייאקס באשכול הזה ניתן להבין כי אם אדם רוצה לגנוב רכוש מאדם אחר: מותר לו, כי בא לו! ואן פרסי עשה דבר לא מתקבל, הוא נטש את ארסנל אחרי שנים שהם תומכים בו, כקפטן הוא בא ואומר שהוא אוהב את ארסנל, אבל רק כזאת עם תארים. ארסנל היא לא קבוצת תחתית, היא קבוצה שכל עונה נמצאת בליגת האלופות ומתמודדת על כל התארים, בעלת יכולת להתמודד נגד כל קבוצה בעולם. ואן פרסי יכול לעשות מה שבא לו, הוא יכול להגיד זין על זה בא לי קבוצה אחרת, זה לא אומר שאוהדי ארסנל צריכים לקבל את זה.
טוני אדמס היה שחקן בית ואפשר להקביל את זה לסטיבי ג'י שלמרות מיעוט בתארים המשיך בליברפול ודחה הצעות מאוד אטרקטיביות מבחוץ. ואן פרסי בסופו של יום שחקן רכש.
השיטה הזאת אז בפועל לא כזאת משתלמת. מצד אחד כוכבים לא רוצים להגיע. ומצד שני כוכבים שהפכו לכוכבים בזמן ששיחקו בקבוצה עוזבים אחרי עונה שתיים טובות. בשיטה הזאת עוזרים לשחק להגיע ליכולת גבוהה, הוא תורם את היכולת במשך עונה שתיים ואז השחקן מרגיש שהמועדון מחזיק אותו ברמה תחרותית מתחת ליכולת המקסימלית שלו, בין היתר כי המועדון מחזיק על הגב שלו כל מיני ניסויים גנטיים (ג'נקינסונים וולקוטים וקוסיילנים למיניהם) והפצועיאדה (דיאבו-רוזיצקו-ואן פרסיים למיניהם). האם מישהו בכלל חושב שבמקרה ודיאבי היה מבריא נותן עונה וחצי ברמה של ואן פרסי בעמדת הקישור ההתקפי הוא לא היה בדרך החוצה מהמועדון?
לפי הדיווחים בצרפת, נשיא ליון החליט לזרוק מהקבוצה את מישל באסטוס, עלי סיסוקו וקים קאלסטרום. אם וונגר לא מביא את סיסוקו(אני מעדיף אותו על באסטוס, צריך מגן שמגן, מגנים תוקפים יש לנו מספיק), צריך לירות לו בראש. גם צרפתי, גם בינלאומי וגם במחיר מציאה. נמאס מהבלוף באגף שמאל!
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/goodpost.Xxx טוני אדאמס אמר פעם משפט שאני לא אשכח לעולם (איך אני אשכח, הוא תלוי לי בחדר בענק http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx ): "אני משחק רק בשביל הסמל מקדימה, כי אני רוצה שהאוהדים יזכרו את השם מאחורה". הנקודה שלי היא, שכבר לא קיימים שחקנים כאלה בקבוצה, שלא לדבר על הכדורגל (היחידים שעוד מראים נאמנות זה ג'קי ופרימפונג, אבל אנחנו נראה לאן זה יתקדם). רובין ואן פרסי נתן העונה עונה מהסרט, הוא מבין שהוא יכול להתקדם לקבוצה טובה יותר וגדולה יותר והוא לוקח את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים בלי להסתכל אחורה. הכסף הגדול שנכנס לכדורגל שינה את כל חוקי המשחק. כבר לא משנה אם ונגר גילה או נתן לו במה, כי הוא לא מסתכל אחורה. בספרד מדווחים על זה שונגר מגשש אצל סביליה בנוגע לבלם הארגנטינאי שלהם, פדריקו פאסיו. מבדיקה שערכתי הוא בן 25 די גבוה (1.95) עם 95 הופעות אצל סביליה ועוד 2 בנבחרת ארגנטינה, יותר מזה אני לא מכיר אבל נראה לאן זה יתפתח. בנוסף, בצרפת מדווחים שיש מו"מ עם טולוז על אטיין קאפואה, שהיה ה-PLAN B של ארסנל במקרה שעסקה אמב'ילה תיפול. גם פה, שוב דבר קונקרטי עדיין, נחכה להתפתחויות.
נראה לך שזה מה שיקרה?! אתה צריך להסתכל על התמונה הגדולה. אשלי קול כבר מזדקן וצריך להאיץ את ההכנות של גיבס למעבר לצ'לסי בעוד שנה שנתיים.
מדברים על מאלגה שרוצה אותה ומוכנה לשלם 6.2 מיליון פאונד בשבילו, הסוכן שלו מקשקש הרבה אבל שום דבר קונקרטי. צ'אמח מבוקש בפיורנטינה, אבל יש לו משכורת גבוהה מידי ככה שיהיה מאוד מאוד קשה להיפטר ממנו, אף קבוצה לא תיקח אותו עם דבר כזה, נקווה שיפתר כל הסיפור הזה. היחידים שקרובים לעזיבה הם סקילאצ'י (שגם הוא כבר לא כל כך) ו-ולה, שכנראה יסגור בסוסיאדד עד סוף השבוע הבא.
יש עדיין ארבעה-חמישה שחקני "זבל" שאנחנו עדיין חייבים להיפטר מהם, אם אפשר עם כמה מיליונים בכיס מה טוב. אבל חייבים.
מהן ההשלכות? בתור קפטן ואהוב הקהל הוא הרגיש צורך להיות כן עם האוהדים. מה עדיף? שלא יגיד דבר? שיגיד שהוא בחר לעזוב מסיבות אישיות? לגרום לכולם להרגיש שלמועדון לא היתה משמעות עבורו?