אני רוצה להדגיש שאני באמת שואל פה את השאלה הזאת, לא סתם מוציא עצבים וכותב rantים. באמת מעניין אותי לשמוע הסברים לדעות האלה, שראיתי פה יותר מפעם רק בלי הרבה יותר מדי הסברים. אני מודע לכך שהנושאים האלה ככל הנראה נטחנו בשנים עברו בפורום הזה, כשהיו פה יותר אוהדי ארסנל פעילים, אבל לא הייתי פה אז.
לא שונה מעונות קודמות ולמה רק הפורום הזה? בכל מקום בו מתדיינים אוהדים תמיד באותם חודשים ברוב העונות(פרט לעונת החנוכיה וזו שאחריה שארסנל באמת הייתה קבוצה אפורה וסתמית) - שזה דצמבר אולי ינואר נפתחים דיוני האולי הפעם ואז תמיד מגיע סוף פברואר תחילת מרץ עם עומס המפעלים וונגר קורס. אני מכיר אותו רק קצת פחות מכם האוהדים וכתבתי שאין אינדיקציה להתנהלות שונה שלו ושל שחקניו. מה שחסר לו כל השנים זה שחקנים מהסוג של פארק, אושי, גארי נוויל. מה שבאמת מסמל אותו זה שחקנים מהסוג של ארשבין ואוזיל. פצצות כישרון מטורפות אבל בלי ביצים.
אבל זה לא אמור להיות פתח לדיון "אולי הפעם" ולא אמור להיות ניתוח של העבר וההווה. אני דווקא מנסה לשאול פה על העתיד ונראה שאנשים נמנעים מהדיונים האלה בד"כ.
יש פתגם ברוסית שאומר: התקווה זה הדבר האחרון שמת. אז תמיד אוהדים יקוו לשינוי. ויש גישה ריאלית שאומרת שכלב זקן לא ילמד טריקים חדשים. אין לארסנל מוצא כל עוד ונגר לא מחליט שנמאס לו לאמן. הוא unsackable. הגיוני לחשוב שזה החוזה האחרון שלו. הוא יגיע לסביבות הגיל שבו פרגי החליט לפרוש. אולי שנתיים פחות אבל זה לא כזה משנה. אבל מבעד לעקשנות התהומית ואגו מעוור הוא לא דואג לאיך הוא יזכר ומה הפרספקטיבה בה כהונתו תשפט. צריך לדעת לפרוש בזמן אם כבר אתה לא פתוח לשינויים.
אתה חוזר על דברים שאני יודע. אין שום ספק שהמועדון לא יגיע לשום מקום עם וונגר. השאלה שלי היא למה הביטחון הזה של רוב מוחלט של אוהדי wengerout שהמועדון כן יגיע לאנשהו בלעדיו. מאיפה שאני עומד העתיד נראה עגום תחת כל מאמן שיביאו לנו ביום שאחרי וונגר (בגזרת הריאליזם כמובן. זה לא שאני מצפה לקבל אי פעם את סימאונה או משהו כי קרונקי בחיים לא יעשה כזה דבר). זה מה שאני מנסה לשאול פה. כשאני מעלה את האפשרות הזאת בפני אנשים, הם מבטלים אותה סתם ככה, כאילו "בלעדיו יהיה יותר טוב" זאת אקסיומה מוחלטת שלא צריך הוכחה או טיעון בשבילה. כאילו "גם בלעדיו יהיה חרא" זה משהו שלא יכול להתקיים פיזית וכימית.
הרבה תלוי אם ארסנל תלמד מטעויות של יונייטד ועוד קבוצות שנפרדו ממאמנים סופר משפיעים על כל חלקה במועדון. ארסנל נואשת לשינוי בעמדה הזו אבל כמובן לא שמות כמו ויירה שונגר עשוי להמליץ. להקשיב לו לגבי זהות המחליף זה בדיוק ליפול באותו בור. קלופ נראה כמו יורש אידאלי אבל קרה מה שקרה למרות שיש עוד זמן
אבל זהו, למרבה הצער האפשרות שלוונגר תהיה המילה האחרונה בקשר ליורש של היא די האפשרות היחידה. שלא נדבר על זה שגם אם הוא לא ייאמן הוא עדיין יהיה מנהל ספורטיבי או דמות בכירה אחרת במועדון ככה שהמילה האחרונה כמעט תמיד תהיה שלו. האפשרות השנייה היא שוונגר יעזוב את המועדון באופן מוחלט אבל אז קרונקי יביא מאמן עם פרופיל דומה - זול, לא שאפתן, חסר ביצים, כל מה שמשתלם לו.
קודם כל האינסטינקט הבסיסי זה כמובן להקשיב למי שהיית רגיל תמיד. אבל בסוף מישהו ילמד. לגבי תפקיד עתידי בדרך כלל אנשים כאלה הופכים לשגרירים או דירקטורים שאין להם קול בהצבעה אבל זורקים מילה. אבל זה לא חוק. בגדול אין שום דרך אמיתית לדעת איך ארסנל תגיב לפרישה שלו. הכל ניחושים. ואני לא יודע אם ונגר באמת בא כמאמן זול. היה בכיר בצרפת ועם שם בגביעי אירופה, פשוט האנגלים לא ממש התעניינו בליגות זרות והגיבו בערך כמו בnba למינוי של בלאט פרט להודל ששיחק אצלו. והוא היה שאפתן וגם מהפכן גדול במציאות איקס. חוכמה גדולה להשאר על הגלגל כשהיא משתנה ובכדורגל היא תמיד משתנה. צריך להתאים את עצמך ובזה הוא נפל בגלל האופי.
הבעיה היא שהמישהו היחיד עם הכוח לשנות, הוא בדיוק היחיד שבחיים לא יילמד. קרונקי לעולם לא יילמד כי לא אכפת לו, וכל עוד הוא וגאזידיס הם האנשים הראשיים בהנהלה - ולא נראה שיש מצב שהדבר הזה משתנה בלפחות 20 השנים הבאות - שום דבר לא הולך להשתנות. קרונקי הוא הסרטן. וונגר של היום הוא "רק" הגידול.
מה? המצב הנוכחי משתלם להם מאוד מבחינת רווחים, והמצב הנוכחי לא מראה סימנים של התדרדרות בדיוק כמו שהוא לא מראה סימנים של השתפרות.
אבל ונגר יפרוש בסוף והמצב הנוכחי ישתנה. לא לעולם חוסן. בסוף ירצו או לא יצטרכו להחליט על מנג'ר חדש והצוות שלו.
והם יחליטו על אחד שהוא בן דמותו של וונגר גם אינו בין טיפוחיו או המלצתו. אגב, העובדה שאני מנהל את השיחה הזאת עם אוהד יונייטד ולא אוהד ארסנל היא דוגמה לבעיה שתיארתי ממש בתחילת הדיון הזה.
אני מאוד מקווה שהמשחק אתמול חרץ את גורלו של ונגר גם אם הוא יגרד עוד איזה גביע אנגלי, כי מהעונה הזו הוא היה חייב להוציא יותר קרי לזכות באליפות, כשסיטי נראית כל-כך רע וצ'לסי בכלל עדיין תקועה בתחתית\אמצע טבלה. ארסנל הפסידה אתמול לילדי מנצ'סטר יונייטד במשחק חשוב מאוד מצידה וכנראה אמרה שלום למירוץ האליפות. עוד בעיטה בדלי כמו מול ליברפול באנפילד, נגד צ'לסי וכן-הלאה.
נגמרו לי המילים לתאר את האכזבות שלי מארסן ונגר- שוב אדגיש, אחד מגיבורי נערותי- אבל כמו שזו לא ארסנל שגדלתי עליה זה גם לא ונגר של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה- 2000 אז הוא עוד היה מסתכל לסר אלכס בלבן של העיניים ולרוב גם מנצח אותו. אפילו בעונת הטרבל הוא האכיל אותו בשתי שלישיות. מנסה להיות אופטימי ופחות לקחת ללב. בנושא של ארסנל הצלחתי לא רע עם הפחות לקחת ללב. בנושא של מכבי נתניה עוד לא. לגבי מה יהיה ביום שאחריו? באמת לא מעסיק את הראש שלי בזה. מה שבטוח- הוא מזמן הגיע לכדי מיצוי.
