ארסנל 2016/17: עוד שנה למנאייק?

בכל שנה כשמגיע הקיץ אני רוצה להיות מינו ראיולה.

 

חה חה חה
במצב העגום של הקבוצה אני חושב שהמצב יכול להיות רק הפוך. וונגר צריך לרדת על הברכיים בשביל להשאיר את אוקס.
הוא הפך אותו מפרוספקט אדיר שיכול להגיע לרמות הגבוהות ביותר בעולם, לעוד שחקן שכבר מגרד את גיל 24 שהפך להיות שחקן רוטציה בקבוצה ששיא השאיפות שלה הוא ה fa cup.
איך שאני רואה את זה מהצד, המעבר לארסנל בגיל צעיר עשה נזק אדיר לאוקס, שחקן שמגיל צעיר הראה טכניקה, פיזיות וביצים
(גישה למשחק, לחימה, אומץ - מול סוונסי בבית ומול באיירן בחוץ יעלה עם אותה אמונה ואותו רצון, או לפחות ככה אני מתרשם מהמשחק שלו)
שלדעתי זה השילוש הקדוש שעושה את ההבדל מעוד לשחקן לוורלד קלאס.
גם במשחקים מול קבוצות ששלטו מולנו ביד רמה, משחקים שבשנים האחרונות הפכו שכיחים יותר ויותר, הוא היה מנקודות האור היחידות לצד סאנצ׳ז, אף פעם לא התלונן, צד ימין, 50 50 (טמטום בפני עצמו) רגעים במשחק שהיה יותר חופשי באמצע, לא עשה פעם אחת פרצוף על כל הרוטציה שהוא יודע שהוא שווה הרבה יותר ממנה.
תמיד היו לי שחקנים מועדפים בקבוצה שלי, בדרך כלל שחקנים שיצא לי לראות במשחקי הu-21, או שחקנים שפשוט המשחק שלהם הקסים אותי, ולאוו דווקא בפן ההתקפי. מלאורן, עד האש בעיניים של וולקוט מול טוטנהאם וביירין שעקבתי אחריו עוד לפני שהושאל לווטפורד, ולא אותם סופרסטרים זחוחים סטייל אוזיל (ראמזי***) שאיבד את הכדור ברשלנות בot בהתפרקות המפורסמת שהביאה לרכש פניקה שכלל את יוסי, או פברגאס שהחליט לעשות עקבים על ה16 בקאמפ נואו שנייה לפני שיורדים למחצית וכבר במדי ארסנל הוא חזר לבשל לברצלונה. אוקס הוא אחד האחרונים שנשארו בקבוצה הזאת שאני חש אליהם רמת חיבה שכזו, אבל באמת שבגיל 24 ראיתי אותו במקום אחר לגמרי. במקום מוביל, היכן שהוא צריך להיות.

 

לא הייתי בטוח במאת האחוזים כשרשמתי את זה, עברה תקופה מאז, ותודה שהזכרת לי שזה היה ראמזי.
(מקווה שלא טעיתי שוב)
בכל אופן ההשוואה והבלבול מתבקשים, שכן בשני המקרים מדובר על שחקן זחוח שחושב לפעמים ביומרנות שהוא מעל הקבוצה ולא בכבוד שלו לרדת להגנה אחרי איבוד כדור, אני פשוט זוכר איבוד יומרני תוך ניסיון יומרני להסתובב באמצע, ועד שהכדור פגש את הרשת ראמזי עוד לא הועיל בטובו לעמוד על הרגלים חזרה. זה כל כך הרתיח אותי וכל כך סימל את ההתפרקות באותו משחק.
דרך אגב אם אוקס שחקן אדיר מנטלית, ראמזי פשוט השחקן הכי קיצוני במנטליות שלו. בעונה הזו ממש, הוא היה כל כך חלש שבניון פתח על חשבונו לא מעט פעמים, ועונה אחר כך אם אני לא טועה הוא נתן עונת שיא בקריירה. כשהביטחון שלו במקום הנכון, הוא מהשחקנים הטובים בקבוצה, יבעט 4 ו5 פעמים למסגרת וימצא את הרשת בוולה בשמאל מהאוויר, וכשהביטחון שלו בתחתונים, הוא נראה לפעמים כמו ג׳ימי גרימבל אחרי שזרקו לו את הנעליים לנהר.

 

ונגר התלונן על הגמר ב2006?
השופט השאיר אותנו בחיים אחרי ששרק בהכשלה של להאמן. חוק היתרון השאיר את ברצלונה מול שער ריק והוא החליט לתת בעיטה חופשית.
ההרחקה של ואן פרסי הייתה באמת קטנונית ומרתיחה, אבל מה היא קשורה לווידאו? זאת לא ההרחקה המטומטת שהוא בעט אחרי שריקה?

 

זאת כן, בעט אחרי השריקה.

 

שחקן אדיר, ענק, אחרי דניס הוא הסיבה העיקרית להתאהבות הטוטאלית שלי במועדון. הוא היה בעיקר קלאס. אין קשרים אחוריים שמטפלים בכדור בכזו צורה ברחבה אפילו. לא היה כובש יותר מדי אבל כשזה היה קורה זה היה בצ׳יפ או בכדור חד לפינה או פצצה לחיבור. גרם לך לחשוב לפעמים שזה המקום הטבעי שלו. איזה פשטות איזה קלאס. מאז ויירה וג׳ילברטו לא היה שחקן שהזכיר חצי מהאיכויות שלו במרכז ההגנתי של הקישור שלנו. אפילו לא שמחתי לאיד כשהוא עזב כמו שראוליטו ציין לזכות בצ׳מפיונס ודווקא ססק הצעיר והנרי היו אלה שהדיחו אותו.

 

אתה לא צריך להרגיש עם זה רע, לא חושב שהיה מאז שחקן בתפקיד הזה שהיה ברמה שלו. קשה לכמת בדיוק כמה מיליוני דולרים בוזבזו על שחקנים שחורים וגבוהים רק בתקווה שהם יהפכו לחיקוי זול שלו.

 

הייתי בטוח שדיאבי יהפוך לכזה... בושה לי...


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

הוא אכן היה דומה לויירה, במראה ובצורת ריצה. לא בשאר.

 

ויירה ענק.
לא הייתי מגדיר אותו כקשר אחורי, תמיד היה לצידו קשר אחורי פרופר, בהתחלה פטי ואח"כ גילברטו סילבה. ונגר נתן לויירה חופש פעולה וזה היה חלק הכרחי במשחק שלו כי היציאות שלו קדימה היו מסחררות.
למרות שהייתה יריבה שלנו, הקבוצות של ארסנל בשנים ההן אלה קבוצות שלא שוכחים, ויירה פירס הנרי, מהגדולים שהיו בפרמייר ליג.