באיירן מינכן 2015/2016 :: העונה האחרונה עם פפ

אין יותר מידי מה להוסיף בעניין, חוץ מזה שאתמול שמעתי את מנואל נוייר אומר בראיון שהוא מאוד מקווה שפפ ישאר, שפיליפ לאם "פנה" אל פפ בבקשה שישאר וששמעתי שעוד לא מעט שחקנים מאוד מקווים שהוא יישאר.

לגבי המשחק אתמול. אז כנראה, לאור שני המשחקים האחרונים ואולי גם עוד משחק או שניים העונה שקצת היה תקוע לנו בהתקפה פפ עשה אתמול נסיון מאוד מעניין ושיחק למעשה בשיטה של 5-1-4 או אם תרצו 1-4-1-4 כאשר כל ארבעת הקשרים שמקדימה, כולם שחקני התקפה (מולר, רובן, קוסטה וקומאן) כשעל הדרך הוא נותן גם לרובן וגם לקומאן שהיו פצועים קצת דקות משחק לקראת וולפסבורג בגביע והמשך ליגת האלופות. אני משער שהוא תיאר לעצמו שקלן לא יהיה המשחק הכי קשה שיש ואפשר לעשות ניסיון. בשני המשחקים האחרונים ההתקפה הייתה קצת תקועה והוא ניסה למצוא פתרונות. כך יצא ששיחקנו עם שני קיצונים מהירים (בהתחלה קומאן וקוסטה ואח"כ רובן התחלף עם קוסטה) ושני קשרים מתחת לחלוץ (רובן ומולר בהתחלה וכאמור רובן התחלף עם קוסטה). האמת שזה דיי עבד וקלן גם עם 9 שחקנים אחרי הכדור לא ידעו איך ואת מי לשמור. אני לא מניח שנראה אותנו משחקים משחקים שלמים ככה בליגת האלופות אבל זה אולי לפרקים כשלא תהיה ברירה במשחקים מסויימים וטוב להיות מתורגלים לזה.
בהמשך המשחק עברנו ל 2-4-4 ואח"כ גם לשיטה הרגילה עם 3 קשרים יותר הגנתיים קצת.
בנוסף גם התחלנו עם רפינייה מגן שמאלי ואלאבה בלם שמאלי ואח"כ כשההתקפה קצת הייתה תקועה הם החליפו ביניהם וגם זה עבד ועזר להתקפה.

צריך גם להגיד כמה מילים טובות לרפינייה. הבחור מאוד מאוד מגוון. יכול לשחק מגן ימני, מגן שמאלי ואפילו בלם. נכס.

 

אתם לא חושבים שפפ דווקא מסבך קצת את הקבוצה עם כל שינויי המערכים הללו?
נכון קבוצה צריכה להיות מתורגלת אבל להחליף שלושה מערכים במשחק ולהעביר שחקנים עמדות כאילו מדובר בשחמט יכול לפעמים ליצור יותר כאוס מתועלת.
קחו לדוגמא את העונה של היינקס בה היה הרכב ברור עם שיטה ברורה שהקבוצה הפכה לאומנות.

ושלא תבינו לא נכון אני דווקא בעד גמישות טקטית אבל לראות את אלבה, אחד המגינים הטובים בעולם, משחק מגן נראה לי קצת כמו חכמולוגיה שיכולה לעלות יותר מאוחר בחוסר תיאום בין הבלמים האחרים.

בכל מקרה הנקודה היא שהשלד הזה כל כך מדהים שלפעמים יכול להיות שהוא מנצח למרות הטקטיקות של גאוורדיולה ולאו דווקא בזכותם ויכול להיות שאם הוא יוריד קצת מהאגו וישחק פשוט מבלי להמציא את המשחק נראה מכונה משומנת אפילו יותר שתוכל לקרוא תיגר אמיתי גם על הגדולות בסוף העונה.

 

אין ספק שהשיטה אצל היינקס הייתה הרבה יותר פשוטה והשינויים היו הרבה פחות גדולים כשנדרשו ועדיין קבוצות לא הצליחו לעצור אותנו. בכל זאת, זה לא תמיד עובד כך ועדיף להיות פחות צפוי ומגוון יותר לכל סיטואציה. כל עוד הקבוצה מנצחת ותמיד במגמת שיפור אז קשה לומר שפפ עושה כאן טעות כלשהי.

 

ברור שלבקר את הקבוצה ברצף כזה זה מוזר ואפילו מעט פלצני. אבל עדיין מקוננת ההרגשה הזו מהשנתים האחרונות שחסר הגרוש ללירה ואני מנסה להבין מאיפה זה נובע.
קח כדוגמא את אלבה ולאם שני המגינים הכי טובים בעולם עוברים הסבה בשנים האחרונות למגוון תפקידים ומפנים משם שחקנים טבעיים בעמדה ומקבלים במקומם שני מגינים פחות טובים בכנפיים.
מול הקבוצות הקטנות בליגה זה עובד יופי שאלבה דוחף מההגנה קדימה, אבל שמגיעים לליגת האלופות פתאום הקבוצה יכולה למצוא את עצמה עם המכנסיים למטה.

ושוב, פפ בנה קבוצה מדהימה ואין יותר מדי על מה לבקר אותו. אבל התחושה שלי היא שעם מאמן טיפה יותר קונבנציונלי הסגל הזה היה רץ אולי פחות טוב בליגה (9 במקום 10 נצחונות) אבל מראה כדורגל הרבה יותר נכון באירופה בשלבים המאוחרים.

 

אני חושב שלגבי המגנים, אנחנו משחקים כך רק שאין סכנה מהקיצונים של הקבוצה הנגדית ולאם למשל יכול לעזור לסגור באמצע במקום באגף. מול ריאל מדריד או ברצלונה לא שיחקנו כך. זה משתנה בהתאם לצורך. כמובן שלא הכל תמיד עובד, אשתקד הגענו בלי אלבה מול בארסה ועם לאם חלש להחריד אחרי פציעה. יש הרבה שיקולים להסבת תפקיד שלו גם בהתאם לגיל, כי הוא לא תמיד מסוגל כבר לרדוף אחרי קיצונים דומננטים באגפים. זה באמת כל משחק לגופו.

 

פפ לא עושה את כל השינויים והדברים האלה סתם כדי להראות את עצמו ומי שחושב אחרת צריך לחשוב שוב. הוא עושה את כל השינויים האלו רק כשאפשר ורק כהכנה למקרים שיהיה בהם צורך.
למשל, רפינייה כבלם מול קלן. נכון, היה אפשר להמשיך עם אלאבה או מרטינז כבלמים. אבל יש לנו בסגל רק 4 בלמים, מתוכם בנעטיה שעדיין לא החלים וסבל מכמה פציעות ובאדשטובר שאי אפשר לדעת איך נקבל אותו, אם בכלל. מה שאומר שיכול להיות שבמשחק אחד או שניים בשלבים היותר מכריעים של ליגת האלופות נישאר בלי בלמים או בלי בלמים מחליפים. לכן, במשחק נגד קלן ובמצב הליגה כיום, אפשר לעשות נסיונות. אולי נצטרך אותם לעתיד.
למשל, שינויי המערך עם קשר אחורי ושניים לפניו, לעומת שני קשרים אחוריים וקשר מס' 10, לעומת 4 קשרים התקפיים לגמרי וחלוץ (כמו נגד קלן). עכשיו זה הזמן לעשות נסיונות ותירגולים כדי שבמצבים מסויימים כשיהיה צורך אפשר יהיה לשנות טקטיקה או מערך במשחק מסויים או אפילו תוך כדי משחק מסויים. אם צריך לשבור בונקר מיוחד או אם צריך להגן יותר או לתקוף יותר מהקווים או דווקא מהאמצע. כי מול קבוצה שיש לה המון אופציות לשחק קשה להתכונן וקשה לשחק. אם הולך להם דבר אחד תמיד אפשר לשנות את הסגנון לסגנון אחר.
וההוכחה הכי גדולה לכך שפפ לא עושה את הדברים סתם כי בא לו ובמשחקים החשובים הוא משחק בשיטה הבסיסית, היתה אתמול. משחק גביע (שאין ממנו חזרה) מול קבוצה טוב, בבית שלה והוא עולה עם המערך הקלאסי של שני קשרים אחוריים ומס' 10 ועם הפתעה קטנה. את מס' 10 שיחק דווקא קוסטה שלו הם ציפו באגף ולא מולר שלו הם ציפו באמצע.
אוהבים להשוות את פפ להיינקס ולהלל את יופ (הענק) על זה שהייתה לו שיטה קבועה וזה הביא להשגים. רק צריך לזכור ששנה אחת לפני הטריפל הוא לא זכה בכלום, עם אותם שחקנים (כמעט) ועם שיטה קבועה. בזכות הזכיה ב 2013 שוכחים שגם אצלו היו תקלות. ואני מת על יופ.

לגבי המשחק אתמול. משחק ענק של קבוצה מאומנת. ראינו עוד פן בשיטה של פפ. בנוסף לכדורי העומק (בעיקר של בואטנג ואלונסו) שלא היו פעם אתמול גם שיחקנו משחק מסירות לא רגיל. מסירות מהירות מאוד בנגיעה אחת בכדור כשבדרך כלל היינו רואים משחקי מסירות הרבה יותר איטיים. קוסטה קיבל את עמדה מס' 10 ועשה עבודה יוצאת מן הכלל. מרטינז הראה למה קנו אותו ואני כל כך שמח לראות אותו חוזר.
ושאלה שבאמת מטרידה אותי. על מה חשבו ביובנטוס כשוויתרו על קומאן?

 

אז כמו שאמרתי בטופיק של דורטמונד, אני אענה על עניין ההתחדשות של באיירן.
קודם כל, לבאיירן קבוצה מאוד מאוד צעירה, יחסית.
את אלונסו יחליף קימיש ואם לא הוא אז עדיין יש את תיאגו שהוא מאוד צעיר, יש את וידאל שעדיין יש לו איזה 3 שנים (כולל העונה הזו). קוסטה בסה"כ בן 25 וקומאן בן 21 והם המחליפים של רובן וריברי.
נכון, לרובן יש דברים שאין להרבה שחקנים. אבל כמו שאמרתי, לטעמי בקוסטה וקומאן יש יותר. לשניהם יש מהירות כמו של רובן, יכולת כדרור כמו של רובן, גם את הבעיטה של רובן (למשל השער של קוסטה נגד וולפסבורג והיה לו אחד מאוד דומה בתחילת העונה. רק צריך לזכור שהוא בד"כ משחק בצד שמאל אז אין לו את האפשרות לבעוט. כשהוא בימין הוא יודע לעשות את זה) ולשניהם יש יתרון גדול על רובן וזה היכולת להכניס כדורי רוחב (לרובן אין רגל ימין) וגם היכולת לשחק בנגיעה מהירה (רובן כמעט ולא עושה את זה). תומאס מולר בן 26, לבנדובסקי בן 27 כמו גם בואטנג ומרטינז. אלאבה בן 23 וברנאט 22. גצה בן 23.
הזקנים שלנו, הם לאם ורפינייה (עמדת המגן הימני) ובדיוק היום קראתי שבאיירן מתעניינת בקרבאחל של ריאל לעמדה הזו.

 

די הזוי שטיאגו בן 24 וגצה בן 23. מרגיש כאילו הם כבר הרבה יותר..
קרבחאל נראה לי כמו רכש הגיוני וחכם של באיירן. בריאל הוא כנראה איבד את המקום שלו בהרכב לטובת דנילו, הוא שחקן מצוין, צעיר יחסית (23) אבל מנוסה, ולבונוס שיחק כבר בבונדסליגה (עונה בלברקוזן).

אגב, עם מה שעובר על צ'לסי והשמועות על עזיבה אפשרית של אדן הזאר לריאל או לפ.ס.ז', אני תוהה מה אתם חושבים לגבי האפשרות שבאיירן תנסה להשיג אותו.
מצד אחד, הוא סטאר מוכח שמתאים (לדעתי) לסגנון של באיירן - ואם הייתם שואלים אותי לפני חצי שנה מי המחליף האולטימטיבי לריברי בבאיירן, הייתי עונה בלי לחשוב פעמיים שהזאר - אבל באיירן מסתדרת מצוין במצב הנוכחי עם קומאן, קוסטה והשאר, והצעות של 100 מיליון זה לא הסגנון של באיירן.

 

אני חושב, וזה קצת כמו מה שנאמר כאן, שהעמדות הכי דחופות (והן לא ממש דחופות) זה עמדת לאם ואלונסו כשהמחליף של אלונסו כבר סומן ולטעמי הראה שאפשר לבנות עליו.
אחכ העמדות הבאות הן בלמים יש לנו שניים בני 27 וגם את באדשטובר אולי. ואח״כ שוער. אבל יש ממש מספיק זמן. והכי חשוב יש צוות מעולה שעוד עובד עכשיו על חיזוק מחלקות הנוער.
הבעיה הכי גדולה היא עמדת המאמן. אין כרגע היצע מספיק גדול, למקרה שפפ ילך. כרגע יש ספקולציות שב - 27 לנובמבר בכנס השנתי של המועדון יוכרז על הארכת החוזה עם פפ. הלוואי.

 

נצחון על פרנקפורט היום ובאיירן תשווה את השיא ההסטורי של פתיחת עונה עם 11 נצחונות רצופים, השייך לטוטנהאם של עונת 60/61.

נדב גבר (כמה טוב שאתה פה שוב) יש לי שאלה רצינית: רשמת שאינך מתרגש מההפסד לארסנל כי עדיף עכשיו ואז ניתן ללמוד מטעויות. האם באמת אתה רואה משהו מזה אצל פפ? מהצד זה נראה כאילו שיטת המשחק, בגדול, היא אותה שיטה וכשזה נתקע, כמו נגד ארסנל או לדוגמא מול ריאלב2014 מה אז? אין אצל פפ שינויים בקצב המשחק במובן של פתאום ללכת עשרים דקות אחורה ולתת ליריבה לתקוף ואז לצאת קדימה אלא כמעט תמיד באיירן מניעה ושולטת בכדור. אם קורה משהו אחר זה בגלל שהקבוצה נלחצת או מאבדת הראש, לא בגלל תכנון מוקדם (קח לדוגמא את אנצלוטי שבחצי הגמר לא התבייש בברנבאו במשחר הראשון לשחק נסוג ולקח את כל הקופה). ושוב תישאל השאלה מה נעשה בהצלבות כשניתקל מול קבוצה שיודעת להגן מול סגנון כזה, עם הגנה חזקה ושוער מצוין. אילו רעיונות יהיו לנו להפתיע את היריבה?

 

כמו שאמרתי אני בטופיק של דורטמונד - אין ספק שבאיירן תהיה קבוצה מהטופ של אירופה גם אחרי שלאהם ואלונסו יפרשו/יופרשו. אבל המחליפים שלהם לא רצים עדיין ביחד שבוע אחרי שבוע ואי אפשר להשוות את יחסי הכוחות שלהם עם דורטמונד הנוכחית, שאמורה להיות עוד יותר טובה אם תצליח לשמור את השחקנים שלה אצלה.

 

לא היו לנו פתרונות, בטח לא במשחק עומד, מול ההגנה ההרואית של פרנקפורט. ההזדמנות הכי טובה שלנו (למעט ההחמצה של קוסטה מטעות הגנתית) היתה בהתקפת מעבר כשרובן מסר ללבנדובסקי. משחקים כאלו יכולים להפיל אותנו באירופה וצריך לחשוב מה עושים נגד זה.

יש פרסומים שפפ מעוניין להישאר במינכן אבל עם חוזה ארוך טווח בעוד רומיניגה מוכן לתת עוד שנה בלבד ואז לבחון. החלטה נכונה של רומיניגה: פפ הובא כדי לייצר זכיות בצמפיונס. בנתיים לא קרה למרות היותו המאמן היקר בעולם. שיספק הסחורה במפעל הזה בלי הדחות כואבות בחצי הגמר ואז יהיה על מה לדבר. תראו איך גלגל מסתובב: פעם אנו רדפנו אחריו ועכשיו הוא רוצה להישאר אצלנו כמה שיותר...

 

שימו לב שפפ התעקש בברצלונה לחתום כל פעם רק לעונה אחת. בבאיירן הוא ישר חתם לשלוש עונות ועכשיו השמועות אומרות שהוא רוצה לחתום על חוזה חדש וארוך טווח. אני לא אחד שנוטה להסתמך על שמועות בלבד, אבל אני דווקא נוטה להאמין שהם נכונות. לדעתי פפ מרגיש מצוין בבאיירן והוא הבין טוב מאוד לאן הוא הגיע מהרגע הראשון ומה מחכה לו שם בחוץ. אני לא חושב שהוא יכול לבקש פרוייקט גדול ונוצץ יותר בעולם הכדורגל כיום.

זה בעיקר צריך להחמיא לבאיירן כמועדון; על ההצלחה, על היוקרה, ובעיקר על ההתנהלות שלה.

 

לא ברור לי כפיר איך אתה טוען שיש לנו אותה שיטת המשחק כל הזמן. בדיוק על זה אני מדבר. יש לנו הרבה יותר משיטה אחת והעונה הוספנו עוד שלושה מיימדים. הוצאות כדור מהירות של נוייר, כדורים ארוכים מהבלמים ואלונסו והרמות לראש לתוך הרחבה מהאגפים. גם התחלנו לבעוט מבחוץ, מה שלא היה ממש קודם וכל זה בנוסף לעוד כל מיני שיטות כמו שני קשרים אחוריים וקשר מס' 10 לעומת קשר אחורי אחד ועוד שניים חצי אחוריים לפניו או שני קיצונים בכל צד ועוד. נכון, הבסיס זה תמיד החזקת כדור באחוזים גבוהים וזה לא ישתנה. גם מהסיבה שכל הקבוצות האחרות, כל עוד התוצאה טובה להם, לא יתקפו אותנו ולא נוכל ללכת אחורה ולשחק עם מתפרצות. דברים כאלה יכולים לקרות רק תוך כדי משחק כשהיריב צריך גול ואז הוא מתחיל לתקוף. אבל זה תוך כדי משחק ואי אפשר להחליף שחקנים (למשל את קוסטה בקשר דפנסיבי) רק לזמן מסויים. אפילו ארסנל שהיו חייבים ניצחון נגדנו שיחקו בונקר. אז מה אנחנו נעשה? נחכה בחצי שלנו, הם יעמדו ויחכו בחצי שלהם ואף אחד לא יגע בכדור? בינתיים אחוזי הנצחנות לעומת הפסדים שלנו בשיטה שלנו גבוהים מאוד.
בדיוק עכשיו (כלל ביום שישי) עובדים על כל הנסיונות לפיתרון. משנים הרכבים ומערכים. וזה למשל, מה שעשינו לוולפסבורג בגביע. הם לרגע לא ציפו לראות את קוסטה כמס' 10 וזה היכה בהם קשות.

לגבי המשחק ביום שישי. אכן משחק לא טוב שלנו. אבל גם פה זה היה משחק של ניסויים ולא מדאיג אותי בכלל. ברור לי שבהרכב החזק שלנו זה לא היה נראה ככה. פפ ניסה את רפינייה כמגן שמאלי את לאם, את וידאל מגן ימני. וכשעברנו לשחק בשיטה הרגילה ועם הרכב פחות או יותר רגיל כבר לא היה מספיק זמן ליצור יותר מצבים. לא נורא. אני לא זוקף את ה"הצלחה" של פרנקפורט לפרנקפורט או לארמין פה, אלא לשיטה שלנו שלא הייתה מספיק טובה. כבר ראינו בונקרים יותר גדולים העונה שנפרצו.

 

המפציץ המיתולוגי בן 70 היום
http://www.insidespanishfootball.com/wp-content/uploads/2012/12/Gerd-M%C3%BCller.Xxx