LOL. כל מי שמכיר טיפה את המפה ואת הטופוגרפיה יודע שאין באמת אפשרות ריאלית לנסוע דרך ים המלח כדי להגיע מצפון פלסטין לדרום פלסטין. זה כמו לצפות שישראלים יסעו מירושלים לתל-אביב דרך הכנרת. מגוחך. הגוש מעלה אדומים-מזרח ירושלים מבתר את המדינה הפלסטינית, ומונע מהפלסטינים מעבר יעיל. הפתרון שהוצע במקרה הוא סלילת כביש שחלקו עובר ב-E1, כך שהפלסטינים יהנו מרצף טריטוריאלי אמיתי. הבנייה ב-E1 למעשה הורגת את הפתרון הזה, והורגת את המדינה הפלסטינית כמדינה בת-קיימא, גם אם שליח אמריקאי אמר משהו אחר. בגלל זה הבנייה ב-E1 חמורה יותר מבניות אחרות בהתנחלויות, למרות שלדעתי יש להפסיק את הבנייה לחלוטין עד ההסדר.
נכון, אבל זה גם לא אומר שצריך להפסיק הכל מתוך תקווה שיום אחד אולי כן יהיה. מה האינטרס הישראלי בהקפאת הבנייה בהתנחלויות כרגע? אין שום אינטרס שההחלטה הזו תשרת, אולי חוץ מזה שזה יראה טוב כלפי חוץ וגם זה בספק. מסכים איתך שזו צריכה להיות הדרך. הבעיה הפשוטה במקרה הזה היא שפשוט כרגע אין עם מי לעשות את זה. אבו מאזן לא מייצג את התושבים בעזה וגם לא בגדה. אפשר לעשות את זה בשלבים, אפשר לזרוק עליו כל היום כסף, אבל אני משוכנע שברגע שישראל יוצאת משם, החמאס מפיל אותו. אם תהיה דיקטטורה שם, אז הוא יפול במהומות, ואם תהיה מדינה דמוקרטית, אז בבחירות דמוקרטיות. הציבור שם לא סובל את הרשות המושחתת, הוא לא סובל את ישראל. ביום שיהיה שם מנהיג אהוב ובעל יכולת (בניגוד לאבו מאזן), שהוא לא טרוריסט ופושע (בניגוד לראשי חמאס) אז אפשר להתקדם. אגב כבר שנים שישראל וארה"ב מזינות את הרשות, נותנים לה אוטונומיה ובכל יום שעובר הרשות תלויה בנו יותר ויותר. בכל תסריט שבו אבו מאזן נשאר בלי ישראל וארה"ב, הוא לא ישרוד. פשוט אין לו את זה. אפנר, אני לא רוצה להיכנס לעוד דיון עם מגילות על מגילות. אסכם בקצרה שאני לא מסכים עם כמעט כל מה שרשמת, ובנושא הזה אני משוכנע שאתה מקובע בדעתך לא משנה מה אבו מאזן יעשה, וסתם שתדע - זאת לא בושה לשנות עמדה אם המציאות כל כך ברורה מול העיניים. ביבי וליברמן אכן לא פרטנרים לשלום, אבל אולמרט היה.
אולמרט אולי היה פרטנר, ואולי אפשר היה להגיע איתו להסכם למרות הפערים בין הצדדים. גם עם אבו-מאזן, למרות הכשלים שלו, אפשר היה להגיע להסכם. נתניהו הספיק להוכיח שהוא לא פרטנר בשום צורה והוא לא רוצה שלום. אגב, גם אם אין פרטנר זאת לא סיבה להמשיך את הכיבוש. אני מצפה ממי שלא סומך על ההנהגה הפלסטינית שיתמוך בנסיגה לקוי 67 עד המיקרון או בסיפוח השטח והקמת מדינה דו-לאומית. השליטה על מיליוני פלסטינים לא יכולה להמשך, בין אם יש פרטנר או אין פרטנר. ADP - אתה באמת מצפה שהפלסטינים יסעו מרמאללה לבית לחם דרך כביש 90? אתה מכיר את הטופוגרפיה באיזור ואת הכבישים הפלסטינים? מה לגבי השכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים? פיתרון שמעניק לישראל שליטה מוחלטת במרכז המדינה הפלסטינית, ומאלץ את הפלסטינים לבצע סיבוב בדרכים עקלקלות כדי להגיע מישוב לישוב הוא לא פתרון צודק והוגן, ואף פלסטיני שפוי לא יקבל אותו לעולם.
כן, אין כמו מהלכים חד צדדיים. מדוע יציאה מהגדה (=עליית חמאס לשלטון תוך ימים) או הקמת מדינה דו-לאומית (=סיכוי לא רע שיגרום לחיסול ישראל) הם מהלכים שעדיפים לדעתך על הישארות במצב הנוכחי? השליטה על "מליוני" (בבין מליון למליון וחצי האמת) פלשתינים היא האופציה הרעה במיעוטה כרגע.
אני מתנגד למהלכים חד-צדדיים כדי לפתור סכסוכים. אני חושב שאנחנו צריכים לדבר עם הצד השני. כמו שראינו בעבר, נסיגות חד-צדדיות (במיוחד לא מלאות) מחזקות את הקיצוניים. צריך לדבר עם כל מי שמוכן לדבר איתנו ולזנוח את האלימות כלפינו. למזלנו ההנהגה הפלסטינית הנוכחית כזאת, ואפשר להגיע איתה להסכם צודק והוגן. אם אתה חושב שההנהגה הפלסטינית פסולה למשא ומתן, אין לך ברירה אחרת מלתמוך בצעדים חד-צדדיים (בין אם נסיגה מוחלטת או סיפוח של כל השטח). אני חושב שהשליטה שלנו על מיליוני בני אדם (4 מיליון למען הדיוק) היא לא מוסרית ומערערת על הלגיטימציה של ישראל גם בשטחי הקו הירוק. אם נתעקש על אחיזה בשטחים האלה כשאנחנו מחזיקים מיליוני נתינים נפסיד, בסופו של דבר, את הכל. את הכיבוש צריך לסיים, וכמה שיותר מהר. הדרך המועדפת עליי היא שתי מדינות לשני עמים כי זאת הדרך הקלה ביותר. הבעיה עם הפיתרון הזה היא שלפחות צד אחד לא באמת מעוניין בו. אני מתנגד למדינה דו-לאומית כי מדינות דו-לאומיות פשוט לא עובדות בעולם והן מתכון לסכסוכים. יש כל מיני פיתרונות ביניים מאוד מעניינים של שתי מדינות מהים לנהר עם מרחב משותף ומערכת חוקים שונה לפלסטינים ולישראלים. כל אחד מהפיתרונות האלה עדיף על הקפאת המצב הקיים והנצחת הכיבוש והסכסוך. שום דבר טוב לא ייצא מזה.
ואיך ישראלי נוסע מירושלים לבית שאן? נסעתי בכביש 90 פעם. עם שיפוץ קל הוא יוכל לשמש כביש אורכי מצוין עם קיבולת לא קטנה (מוגבל רק על ידי ים המלח בצידו המזרחי). וכן - הטופוגרפיה שם מאפשרת שיפוץ והרחבה. בשורה התחתונה, הבנייה ב-E1 לא מפרידה את שני חלקי הגדה - לא מעשית ולא תיאורטית. כמו שראית באתר - גם באזור השרון יש פרוזדור צר מאוד. מסתדרים עם מה שיש.
ניסית לנסוע לרמאללה דרך כביש 90? איך תגיע לבית לחם? אתה מודע לדרכים העקלקלות שם? אתה מודע לפערי הגובה שתצטרך לעבור, שאתה גם צריך לעשות סיבוב, וגם לנסוע בדרכים לא דרכים כדי לעבור בין שתי ערים קרובות יחסית, רק בגלל שישראל שולטת במרכז שטח שכרגע בכלל לא בריבונותה? הגוש של מזרח ירושלים ומעלה אדומים לגמרי מבתר את המדינה הפלסטינית לשניים, והדרך היחידה שתהיה מדינה פלסטינית ברת קיימא היא בכך שצפון המדינה ודרום המדינה יחוברו בכביש רגיל ונוח. כביש שאמור היה לעבור ב-E1. אף פלסטיני שפוי לא יסכים להסדר כזה. לא מספיקים לך 78 אחוז מהשטח בין הנהר לים שאתה חייב להשתלט בדיוק על מרכז שאר השטח, ולסרבל את החיים שלהם עוד יותר? ההשוואה לישראל ממש לא תקפה. עד כמה שידוע לי, הפלסטינים לא דורשים שתהיה ריבונות פלסטינית בשטחים שפעם או היום ישבו שם פלסטינים, אבל כנראה שיהיה צורך בכבישים דו-לאומיים כדי להבטיח הסדר צודק, ולהבטיח חופש תנועה גם לישראלים וגם לפלסטינים.
יש הקפאת בנייה ויש בנייה במקומות חדשים, אלה שני דברים שונים. אישית אני מנסה להמנע מהחזקת דעה בנושאים מדיניים כי אני לא מבין ולא מתעניין בזה, אבל להגיד שלישראל יש אינטרס לבנות במקומות האלה זה זריית חול בעיניים.
האינטרסים הישראלים בהקפאת הבנייה הם פשוטים: א. ייתכן שאם הבנייה תמשיך לא תוכל לקום, פיזית, מדינה פלסטינית ונאלץ למצוא פתרון יצירתי יותר לפתרון הסכסוך. ב. הבנייה בהתנחלויות מנוגדת לחוק הבין-לאומי. כל ההתנחלויות לא נמצאות בריבונות ישראל אלא בשטח כבוש, ולכן גם לא מוסרי וגם לא חוקי להמשיך את הבנייה. ג. הבנייה בהתנחלויות וההשקעה בהן באה על חשבון הקופה הציבורית, והמדינה משקיעה בהתנחלויות פי כמה ממה שהיא משקיעה בשאר הארץ. מחצית מהבנייה בה יזומה ממשלתית והמחירים בה זולים. שר האוצר התגאה מול קבוצה של מתנחלים שהצליח להכפיל בסתר את תקציב ההתנחלויות. כל השקעה בהתנחלויות ותחזוק מדינת הרווחה מעבר לקו הירוק באה על חשבון מדינת ישראל, ומכרסמת את מה שנותר ממדינת הרווחה הישראלית. האינטרס של תושבי מדינת ישראל הוא להפסיק את התקצוב העודף בצורה משמעותית שהולך למתנחלים. ד. הצעד הזה ייראה כצעד של אמון מול האוכלוסיה הפלסטינית, היא תחזיר את המשא ומתן וגם את התקווה בציבור הפלסטיני, מה שיקרב את פתרון הסכסוך, שהוא כמובן אינטרס ישראלי מובהק.
דבר ראשון - הפרוזדור שיישאר ללא E1 מספיק ליצירת כביש בתנאים הדומים לאלה של E1, אמנם עם מורכבות הנדסית. דבר שני - ישנו כביש קיים, כך שאפילו ללא הכביש שיוכל להיבנות, ישנה דרך מעשית להגיע מצפון הגדה לדרומה. חוסר נוחות הוא פקטור רק אם ממש תתעקש לא לעשות הסכם - נסה להגיע מאזור לאזור בתכנית החלוקה של 47. סיוט. ובכל זאת התקבלה אצל היהודים. ה"שפיות" הפלסטינית היא זו שממררת את חייהם. המציאות הפוליטית היא כזו: כדי להגיע להסדר מדיני אתה חייב שהוא יתקבל על הדעת של 31 חברי הליכוד. לא רואה מצב שהמציאות הפוליטית הזו משתנה, בטח לא אחרי אינתיפאדה. אם ראשי הליכוד רואים בשטח E1 אינטרס ישראלי, אז קל וחומר שכל הסדר מדיני יהיה חייב לכלול אותו (כנ"ל על גושי ההתיישבות הגדולים האחרים). קשה לי לומר מה האינטרס שרואים בו, אבל זו המציאות. אם הפלסטינים ייתבעו 100% משטחי הגדה, דבר שלעולם לא יתקבל על הדעת של חברי הליכוד, הם בעצמם גורמים לכך שהם נשארים במצב הנוכחי (שבו הם המפסידים הגדולים). יתפשרו על 90% מהגדה? ככל הנראה שיקבלו מדינה. אז בעצם יש שתי אופציות (ריאליות): התבצרות בעמדתם, שמובילה ל"אפרטהייד" כהגדרתם, או התפשרות והתחלה של חיים נורמליים. זה קצת דומה לסיטואציה שישראל עומדת בפניה: להשאיר את המצב הנוכחי, איתו כבר למדנו לחיות, או לתת שטח לאוכלוסייה ולקוות שעם הזנחת דרכי הטרור של הפלסטינים, נוכל לחיות כאן בשלום ובבטחה. שתי הסיטואציות מכילות אלמנט של ויתור, הבעיה היא שבעוד העמדה הישראלית הכמעט נחרצת היא בעד הויתור, העמדה הפלסטינית לא מסוגלת לשמוע עליו. אגב, גם רבין הבטיח שלא יחזור לקווי 67. כלומר, אף מנהיג ישראלי מאז התחלת תהליך השלום לא הבטיח לפלסטינים 100% מהגדה.
זה המשפט שטותי ששמעתי. כל מלחמה שנגמרה בהסכם ולא בכניעה טוטאלית נגמרה אחרי שהוכרזה הפסקת אש. לידיעתך, במלחמת העצמאות הייתה חטיבה שכבר פרצה לתוך סיני, ואז בן-גוריון, שהבין שהסיפור הסתיים, הורה לה לעשות אחורה פנה כי הוא הבין שמלחמה זה כלי מדיני (בדיוק כמו הסכם), ואי-אפשר לשבור את החוקים בה.
בעקבות כניסת ציפי לבני לממשלה, כל מה שיש לעשות זה לרחם על עמרם מצנע שנפל בפח של הפוליטיקאים הכי שקרנים ומכוערים- לבני וביבי. הנה הוכחה שלא מדובר בימין ושמאל, לא באידיאולוגיות ולא בעקרונות. אלא בחמדנות לתיקים ותאוותנות לכוח. לבני יודעת שלא יהיה שום מו"מ מדיני רציני, ושביבי זרק לה את זה רק כדי שההצטרפות שלה תיראה יותר לגיטימית. ואם כבר לבני, למה שלא יצרף את מרצ? הכל משחק מסריח. אני מאוד מעריך את בנט ולפיד שהם ניצבים איתן מול ראש הממשלה השקרן הזה ומאוד מקווה שהם לפחות ישמרו על העקרונות שלהם.
לא, מדובר סך הכל בחזירות ישראלית. היא שולטת על 78 אחוז מהים לנהר (לפי הפלסטינים פלסטין היא כל השטח שבין הים לנהר). עצם הנכונות להסתפק ב-22 אחוזים בלבד זו התפשרות אין כמוה. אז עכשיו אתה דורש מהם לוותר על עוד חלקים נרחבים מהשטח, שהם בדיוק במרכז המדינה הפלסטינית העתידית שמונעים מעבר נוח בין שתי חלקי המדינה שלהם? בשביל מה? בשביל 1000 יחידות דיור? ואתה אומר להם שזאת הברירה האחרונה שלהם כי אחרת הם לא יקבלו כלום? זאת בדיוק הגישה שנכשלה כל-כך הרבה זמן. גם עם ברק וגם עם אולמרט. אתה מצפה מהם לקבל את ההגמוניה שלך כאדון, שהם ידעו מי החזק פה ושההסכם לא יהיה הוגן בעליל. מדינה פלסטינית ברת קיימא היא אינטרס ישראלי, ואנחנו צריכים להתייחס לפלסטינים ב"הוגנות קשוחה": http://www.hahem.co.il/scissors/?p=1079 אני לא מבין מה זה רלוונטי שאף מנהיג ישראל לא מעוניין בהסכם הוגן. זה בדיוק הנראטיב הפלסטיני, שאין פרטנר ושהישראלים דורשים מהם מדינה מפורזת לחלוטין עם קשיי הגעה ממקום למקום, שבין כמעט כל עיר ועיר יש התנחלויות (שהוקמו כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית ברת קיימא). אם אנחנו באמת רוצים שתי מדינות אז חשוב שההסכם יהיה הוגן. הפלסטינים צריכים לקבל 78 אחוז מהשטח שבין הנהר לים, ובמקום ההתנחלויות שנרצה לספח (למשל פרוזדור ירושלים ומעלה אדומים), נאלץ לתת להם שטחים פתוחים במדינת ישראל. מזרח ירושלים חייבת להיות הבירה הפלסטינית. חייב להיות מעבר נוח, בטוח ומהיר בין שתי חלקי המדינה, ובין ערים שהתנחלות תקועה בינהם (למשל אריאל, שאני מתקשה לראות מצב שבו ישראל תספח אותה). אבל מעבר לכך - את כל הדברים האלה יש לקבוע במשא ומתן, לא בשטח, ואפשר להבין את עמדת הפלסטינים שרוצים שישראל תפסיק לבנות במדינתם ולהרחיק את ההסכם. אני לא יודע מה איתך, אבל אני לא הייתי מנהל משא ומתן עם אדם שגנב את הכספת שלי, לקח ממנה כסף מתי שהתחשק לו במשך 40 שנה, ורוצה להמשיך לקחת כסף בזמן המשא ומתן. התנאי הזה אמור להיות מובן מאליו.
