בית"ר ירושלים 2022/23: משדרים עסקים כרגיל

עידן ורד* לטעמי עשה קריירה אופיינית לשחקן ישראלי ממוצע. ניסה ונכשל בחו"ל, לקח תארים בארץ תוך כדי שהיה שחקן הרכב.
אייבינדר שחקן שניצל קבוצות נהדרות כדי לקחת להשתלב ולקחת תארים. אף פעם לא היה איזה ברומטר ואני גם לא זוכר שסומן כאיזה עילוי.
זרגרי וקלטינס שחקנים מקומיים שנאלצו לעזוב את המועדון מצורך כלכלי של הבעלים.
בן שושן, ברוכיאן וקריאף שחקנים מסובבים.


* עידן ורד, אם אני לא טועה, לא גדל בבית"ר.
לדעתי דווקא אלה שהיה עליהם הייפ, ולא גדלו בבית"ר, הצליחו הרבה יותר (ורד, מליקסון ויצחקי).

 

מעניין אם אפשר לרכוש את יונה כחלק מהחוב על ירדן שועה.

ובואו נהיה רציניים רגע. עד יולי אנחנו נשמע על "מכבי חיפה/מכבי ת"א/הפועל באר-שבע בוחנת את צירופו של עדי יונה" בערך 3-4 פעמים בשבוע.

 

אני לא רוצה חס וחלילה להמעיט בכבודה של בית"ר ירושלים, אבל לפחות ב10 שנים האחרונות, שהיא לא מאוד הישגית, ומחלקת הנוער שלה מאז תקופת טביב לא התאוששה, אין הבדל בינה לבין הפועל חדרה או בני סכנין מבחינת גידול ומימוש הפוטנציאל של השחקנים.

אני שוב שם בצד את קלטינס וזרגרי, שלא הייתה להם קרקע יציבה להתפתח ונאלצו לנדוד בין קבוצות ללא רצונם.

כשבן שושן וברוכיאן קיבלו הייפ, זה היה במסגרת האמפריה שגאידמק בנה, כשהיה צורך למצוא את הישראלים הבולטים בין הזרים שהביאו באותה תקופה. בערך כמו ההייפ שהיה על יונתן כהן וחוזז בעונות של איביץ' או על טוואטחה בעונות אלישע לוי.

ההגדרה של "בנוי על יסודות" היא אמורפית. מה זה בכלל אומר? לעדי יונה יש יסודות? לאלעד מדמון? למוחמד אבו פאני?
פליימייקרים וקיצוניים אלה שחקנים שמתבלטים ע"י כישרון (גנאח, מדמון, יונה, דור תורג'מן, חלאיילי), קשרים אחוריים מתבלטים בעיקר על פי הפיזיות שלהם (גלזר, דור פרץ, לביא) ויש כאלה שבנויים על יכולות הובלות כדור ויציאה מהירה מהמקום (לביא, אבו פאני).

לבן שושן וברוכיאן היו יסודות. אבל גם קצרים במוח.

 

מה שניסיתי להגיד זה שמחלקת הנוער של בית"ר לא התאוששה מאז טביב. יכול להיות שיש הרבה תושבי ירושלים והסביבה שמעדיפים ללכת לנוער של באר-שבע או אפילו להרחיק לכת לתל-אביביות או מכבי פתח תקווה. אני ממש לא בטוח שיש כשרונות שרוצים את הלחץ של הקהל והתקשורת ואולי יעדיפו אפילו ללכת לאיזה קטמון.

עכשיו נלך קצת יותר אחורה; אייבינדר, קריאף, קוז'וקין*, אריאל הרוש, קובי מויאל, שמוליק לוי**, אמסלם, ברוכיאן ובן שושן - נכון שאמרנו שהם לא חוו עונות ענקיות ולא "מימשו את ההייפ", אבל תלוי התקופה בה הם שחקו. ברוכיאן ובן שושן זכו בתארים, הם כביכול מימשו את ההייפ בשנתיים-3 ששיחקו. אייבינדר גם הוא הצליח להשחיל את עצמו בקבוצות כדי לזכות בתארים. אבל אם כל השאר שציינתי היו משחקים בבית"ר חזקה יותר, וכזו שכן יודעת "לגנוב" את האליפות האחרונה של הפועל באר-שבע, יכול להיות שהיינו מדברים על השחקנים האלה אחרת. בדיוק כמו ששמעון אבוחצירה הוצג כשחקן אחר, רק בגלל האליפות עם קרית שמונה.

אתה מדבר על 10 שנים קדימה, מה יהיה איתם.
אבל כמה שחקנים כשרוניים היו לנו שהצליחו לעמוד במבחן ה-10 שנים? בודדים. נתעלם מ-3 העילויים ברקו, בניון ורביבו. יש את ערן זהבי ומי עוד? אחריהם יש כל מיני כאלה שהצליחו בעיקר בארץ, כמו יניב קטן או אבי נמני.

דור פרץ שחקן שאנחנו יורדים עליו שנים, הוא אחלה בקנה מידה ישראלי, לא בטוח שעוד שנתיים אפילו נדבר עליו כשחקן בכיר. ברסקי, יונתן כהן, חוזז, פיבן - גם עליהם דיברו כדור זהב של מכבי ת"א, כלום ושום דבר. אני אתאמץ יותר, אלך לעוד כאלה שהוגדרו ככשרונות - אייל גולסה, מוחמד עוואד, שובל גוזלן. שחקן טוב בארץ מצליח להחזיק 3-4 שנים כשחשקן טופ, ומיד חוזר לטיבו; חנן ממן, אוראל דגני, עדן בן בסט, אלון תורג'מן וכן הלאה.

אם עדי יונה יהיה טופ ליגת העל ל3-4 שנים, זה אחלה הישג.

* קוז'וקין, פציעה קטעה את המשך דרכו.
** מאוד עתיק, סתם נהנתי להיזכר בו.

 

לא אמרתי שקטן ונמני הצליחו בארץ לשנתיים שלוש. אמרתי שהם היו שחקנים שכן החזיקו מעמד בכירים ל10 שנים בארץ (בניגוד לאחרים שעשו את זה בחו"ל). כל מי שציינת, ככלל, לא היו 10 שנים שחקנים טובים בארץ, בעיקר כי שיחקו בחו"ל.

זנדברג היה גדול במשך 10 שנים? 3 שנים בחיפה ושנתיים בביתר וזהו. בנאדו וגרשון מסכים.

איתן טיבי לא ירושלמי?