באופן אירוני ומאוד קאפיטליסטי, כמה שהוויסקי יותר יקר, ככה יותר קל לשתות אותו (אל תתחילו להתפלצן לי על המעושנים, גם אותם). אז אם אתה מחפש משהו בתקציב נורמלי, יחסית מפורסם וקליל יותר לשתיה, לך על הTullamore Dew. אם אתה בקטע של להשקיע, בקש מהברמן את אחד הSingle malts שיש לו בבר. טוב, ניצחתם, לא את המעושנים! ארתור, פלצן וויסקי.
סרגיי, בתור אחד שהתאהב בוויסקי לפני שנה ומשהו, קבל ההמלצות שלי. קודם כל, תלמד ההבדל הבסיסי בין וויסקי סינגל מאלט לבלנדד וויסקי. בגדול, בלנדד זה ערבוב של כמה תמציות שעברו תסיסה פחות זמן, ולכן נחשבים זולים יותר מהסינגל מאלט שהוא משובח יותר (כמובן, גם בלנדד תוכל למצוא סוגים כמו ג'וני ווקר כחול למשל שישחטו את הכיס). בשטח, הטעם של סינגל מאלט הוא, כמו שארתור אמר, פחות מרוכז ויותר "זורם". מה שמוביל אותנו ללקח החד משמעי שאתה חייב לשנן ואם לא תדע לעולם לא תשתה וויסקי כראוי: בלנדד אפשר (ואף רצוי) עם קרח, סינגל מאלט לא שותים עם קרח בחיים!!! עכשיו לשמות להתחיל איתם. כיוון שאתה חייל, רוב הסיכויים שתגיד לבאר ותראה את המחירים של סינגל מאלט ותקבל חום. אם אתה ממש רוצה לטעום, ולא רוצה להזמין קקה (למרות שזה מונח שלא ממש קיים בסינגל מאלט, זהו תהליך שדורש תנאי סביבה באמת יוצאי דופן ולכן, בניגוד לוודקה למשל, אי אפשר להכין אותו בכל מחסן), חפש בבארים מסויימים שמגישים זול יחסית, גלנפידיך וגלנמורנג'י, אבל גם פה תיפרד מלפחות 50 שקלים לכוסית (יש מקומות שבהם זה יקר יותר, עוד לא ראיתי יותר מ-65-70). אם בא לך להכיר בבית, קנה אחד מאלה שציינתי, או גלן ליווט, או טליסקר (שהוא מעושן יותר) בדיוטי פרי כדי לצאת הגיוני מבחינה כלכלית. מבחינת הבלנדד, הייתי ממליץ להתחיל עם האיריים שהם חלקים יותר, טולאמור שארתור המליץ עליו טוב מאוד, גם ג'יימסון שיצא לו שם קצת רע בארץ בגלל הפופוליסטיות והערסים ששותים אותו בצ'ייסר (לא שותים וויסקי בשלוק!) אבל הוא מצויין, בעיקר ל"מתחילים" ואם בא לך לזרוק עוד כמה שקלים על וויסקי בלנדד עם טעם קצת יותר חזק - בלק בוש. לכל וויסקי יש טעם אופייני לו ועם הזמן תדע לזהות, יש פירותיים יותר, מעושנים יותר... הממממ.... הטעם הנפלא עולה בפה. אתה סובייטי אז אני סומך עליך שתדע להעריך את זה וגם אם לא, זה יבוא עם הזמן. וויסקי הוא עולם שכולו טוב.
גיא, יא הומו. לא שותים וויסקי עם קרח בכלל. אתה רוצה למהול את זה במים, תשתה בירה. תשאיר לנו את הוויסקי. ארתור! בדיסקו.
אני לא מבקש הרבה, יש שני דברים שיכולים לספק אותי: Budwesier וSmirnoff ייגר דבש מדי פעם בא בטוב,אבל זה רק כשחבר חוזר מהדיוטי.
הקוקטייל האהוב עלי: http://www.mouse.co.il/CM.food_item_recipe,593,217,545,.aspx ולא במקרה במסעדת "בליני" בנווה צדק בתל-אביב הקוקטייל הזה הכי טעים.
וגם ג'ק דניאלס. וויסקי עדיין לא טעמתי אפילו... שיגיע הזמן יגיע הזמןhttp://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx
ג'ק דניאלס הוא ברבון, שהוא וויסקי בלנדד אמריקאי, המופק מתירס, ולכן טעמו הייחודי. דווקא ג'ים בים הלבן, שהוא הזול יחסית, הוא לדעתי ברבון טוב יחסית (יותר מג'ק לדעתי - עניין של טעם) והמקורות שלו בולטים וייחודיים.
לא יודע אם זאת בעייה, אבל לי, חוץ מוודקא,יין ובירה שום דבר לא מחליק לי בגרון כמו שצריך. נו מה לעשות, אני לא אלכוהוליסט כל כך גדול.
כמו מאכלים רבים, גם אלכוהול הוא טעם נרכש ובפרט וויסקי. Bensch, מה זה הפטיש הזה לאמריקאים תגיד לי? ברבון זה נחמד, נטול מתקתקות לרוב אבל עדיין, לא ברמה של סקוטש לכל דבר ועניין. מה שכן, הוא לא חריף מדי, וברגעים מסויימים בא מעולה, בעיקר אם בא טעם שהוא לא מלוח, אבל גם לא ממש מתוק... לפעמים אני שותה ברבון ומרגיש טעם כמו של הצ'יפס המקסיקני הזה שהיו מוכרים פעם, ממש טעם של תירס שזה מאוד מיוחד.
כמו במוזיקה - אני אוהב סקוטש מאוד (הוויסקי הראשון ששתיתי בחיים היה ג'וני ווקר רד), אבל הטעם של הברבון, האמריקנה הזאת, זה משהו מיוחד... אני מתחבר לשורשים שלי בסך הכל
