מה שהופך את 2007/8 לעונה מיוחדת זה שזו העונה היחידה שבה גם ארסנל, גם יונייטד וגם צ'לסי היו קבוצות אדירות. ארסנל הייתה קבוצה מושלמת בחצי הראשון של השנה, צ'לסי הייתה עצמתית בחצי השני של העונה, ויונייטד הייתה יונייטד (משודרגת) - לאורך כל העונה. ארסנל של הסיבוב הראשון הייתה יותר טובה ממנה, צ'לסי של הסיבוב השני הייתה יותר טובה ממנה, אבל היא הייתה שם לאורך כל העונה ולכן זכתה באליפות בצדק. בכל מקרה, המירוץ התלת-סוסי הפך את העונה למיוחדת. גם קצב איסוף הנקודות בה היה יוצא דופן, בגלל שהצמרת באמת הייתה מצויינת. ומבחינת איכות כדורגל, ארסנל של הסיבוב הראשון השאירה כמה משחקים לפנתאון. אם לא רצף 6 התיקויים המפגר אי שם במחזורים העשרים ומשהו (בגבוהים), גם היינו זוכים באליפות (מי שזוכר, קורה של אדבאיור בהחמצה נוראית בדקה השנייה נגד רדינג בחוץ הובילה לתיקו, שאחריו הגיעו עוד ועוד כולל בבית נגד מידלסבורו [גול עצמי של סנדרוס, למרות שבכלל היה שם נבדל!] ושטויות כאלה). הפספוס הכי גדול שלנו ב-5 שנים האחרונות ללא ספק, ועד היום אנחנו (או לפחות אני, כפי שאפשר לראות מאיך שאני זוכר כל משחק בקמפיין הזה) בוכים על זה.
חשבתי על כריסטיאנה בהתחלה, ואז אמרתי לעצמי אם ליונברג ברשימה אז כנראה שמגיע לו להיות ברשימה, אני אוהב אותו יותר, הוא שחקן באמת מצוין, גם לו היו שערים יפים, סטייל, שליטה טובה בכדור, תספורת מפורסמת וכל מה שכוכב צריך, ואני לא צריך אוטומטית לבחור ברונאלדו. היו לי מספיק שחקנים מיונייטד ברשימה. קארגר הוא אגדה של של הפריימיר ליג, 16 שנה הוא משחק בליגה, תמיד הוא היה מאוד יציב ושמר על יכולת טובה. הוא דוגמא למחויבות לקבוצה והשקעה אין סופית. עכשיו הוא קצת פחות טוב, אבל מסכמים 20 שנה ולא את התקופה האחרונה. מבחינתי הוא אחד הסמלים של הכדורגל האנגלי בתקופה הזאת, ולדעתי מתאים לרשימה.
סקיידיי, אין לי בעייה כמובן שתבחר בקאררגר, אני רק חושב שראוי לציין פה שעד שבניטז הגיע לליברפול קאררגר היה מגן ולא בלם, ומגן בינוני במיוחד שהמקום שלו בהרכב של ליברפול היה מוטל ספק. בניטז עשה לו הסבה מקצועית, הפך אותו לבלם טוב מאוד בתחילת הדרך. אגב, הוא בכלל התחיל את הקריירה כקשר אחורי, בנבחרת הצעירה של אנגליה יש לו המון הופעות בתפקיד הזה. אגב, ההרכב שלי לפי העמדות שהם נתנו: שמייכל, נוויל, קול, פירדננד, טרי, רונאלדו, גיגס, ג'ררארד, סקולס, הנרי, שירר.
כן, ההבדלים בין ה-3-4ים היו גדולים. בשני ניוקאסל לא היתה קיימת דקות ארוכות וב-0-3 המשחק נראה גמור. זה היה דומה יותר למשחק חד צדדי כמו אלה שמופיעים משום מה ברשימת המועמדים. זה יותר רבע שעה שצריכה להיות מועמדת מאשר משחק. נדמה לי שיש מצב שפרגוסון לוקח את הקטגוריה של המנג'רים. לא יכול למצוא שום פגם בנבחרת של גיל. תמיד אפשר לדבר על שחקן פה, שחקן שם, אבל מה שהוא נתן זה דומה מאוד למה שאני הייתי בוחר. למעשה, חוץ משחקן אחד בערך, זה באמת מה שנתתי.
ויירה חייב, פשוט חייב להיות בנבחרת של הפרמייר ליג. הקשר האחורי הכי טוב שהליגה הזאת ידעה, שיחק בה קרוב ל-10 שנים, זכה בהמון תארים, היה הקפטן של הבלתי מנוצחים. היה שחקן יותר משמעותי מסקולס בתארים של הקבוצה שלו.
אתה לא יכול להגיד שויירה "פשוט חייב" להיות בנבחרת כשיש כאלה שמות מצויינים לתפקיד הזה. לויירה יש קייס, הוא שחקן נהדר, כך גם הרבה מהשמות שלצידו, ולכן התחרות צמודה ואי אפשר להגיד שמישהו חייב להיות שם. אני לא הייתי מגדיר אותו כקשר אחורי בכלל, הוא שיחק תקופה כשפטי מאחוריו ולאחר מכן ג'ילברטו סילבה. הוא היה יוצא המון קדימה ומשחק כ50-50 לכל דבר. אני חושב שבסופו של יום, כשיש כל כך הרבה שמות איכותיים לתפקיד הזה, זה מוכרע על דברים קטנים, ובעיני למרות שלאמפרד מחזיק ברקורד כיבושים יוצא דופן לקשר בקנה מידה עולמי ו-ויירה שהיה שחקן מצויין, סקולס וג'ררארד יותר מגוונים ושחקנים יותר טובים. שניהם שיחקו כחצי חלוצים, כקשרים קדמיים, כקשרים אחוריים, שניהם יודעים לתת מסירה על 40 מטר (ויירה?), לבעוט, לתקל, לנגוח, למסור עומק, להגביה, קומפליט פליירס, וזה מה שהכריע מבחינתי.
זה קצת מצחיק לקחת תכונות מסויימות שיש לשניהם ואין לויירה ולהגיד שבגלל זה הם יותר ראויים. אני יכול לעשות בדיוק אותו דבר. למישהו מהם יש את הנוכחות הפיסית של ויירה? (וממתי סקולס יודע לתקל?) הם משחקים בעמדות יותר קדמיות ולכן הם גם כובשים יותר. לבעוט, לתקל ולנגוח, זה דבר שאני לא בטוח שהם עושים יותר טוב ממנו (נכון, ג'רארד בועט יותר טוב ממנו או מכל אחד אחר והוא שחקן ענק והוא גם בנבחרת שלי). בכל מקרה, בעיניי ויירה יותר ראוי, אבל אולי זה גם בגלל שאני אוהד ארסנל.
למה זה מצחיק? כשאתה משווה בין שחקנים נהדרים מה כבר נשאר לך לעשות מלבד לראות מי יותר קרוב לשלמות? אם אני צריך לבחור שחקן אחד שיהיה איתי ל15 שנה ויירה או סקולס אני הולך עם השני, וג'ררארד מבחינתי זה באנקר, הוא בעיני השחקן הכי שלם ששיחק בפרמייר ליג.
זה מצחיק בגלל שגם לויירה יש דברים שהוא יותר חזק בהם ומזה אתה מתעלם. בעיניי הוא יותר קרוב לשלמות בעיקר בגלל שכמו שאמרת, הוא גם קשר אחורי וגם קשר התקפי, הנוכחות שלו במגרש היא אדירה וההשפעה שלו על המשחק של הקבוצה מדהימה, וזה לא מקרי שלא זכינו בשום תואר מאז שהוא עזב. וד"א, אני די משוכנע שאם תעשה סקר "את מי הייתם לוקחים לקבוצה שלכם", הרוב יגידו ויירה.
אני לא חושב שאפשר באמת לבחור נבחרת של 11 שחקנים ולהרגיש שלם איתה. היו כל כך הרבה שחקנים גדולים, וכולם כל כך שונים, שזה בלתי אפשרי לבחור את ה11 שהם בוודאות הכי טובים. איך בוחרים מה הפרמטרים המרכזים? זכייה בתארים? כי אז למשל ג'אררד, לאמפרד וסימן נופלים בצורה ניכרת מאדווין, שמייקל, סקולס וקין. יכולת שיא בעונה מסוימת? כי אז קאנטונה, רונאלדו, ססק וברגקאמפ הם באנקרים. יכולת שיא לאורך תקופה ארוכה? כי אז טרי, קול, ויירה וגיגס בטוח יהיו שם. גם עכשיו שבחרתי את ה11 אני עדין חושב שאולי הייתי יכול לבחור אחרת. ולא אמרתי מילה על העובדה שדי ברור שאוהדי ליברפול יעדיפו את ג'אררד על אחרים, בעוד אוהדי צ'לסי יעדיפו את לאמפרד וטרי על אחרים ואוהדי יוניטד את גיגס וסקולס או קאטונה וקין על אחרים. הרגש משחק תפקיד כי כשאנחנו חושבים על נבחרת כזאת לא רק הדמיון והזיכרונות מדברים אלא גם הרגש. אני למשל התחלתי עם השחקנים שאני חשבתי שהיו הדומיננטים ביותר לאורך תקופה ארוכה של זמן (7 שנים לפחות). ושוב, צריך לזכור שהדגש כאן הוא על מסגרת הליגה. מבחינתי אלה היו ויירה, הנרי, גיגס וסקולס. דומיננטים לאורך שנים, גיבו את זה במספרים ובתארים, אלה היו הבסיס שלי. משם לדעתי זה כבר העדפה אישית של כל אחד.
הבחירות האלה הם עניין של טעם וריח. היו כל כך הרבה שחקנים מעולים ואייקונים שהפכו את הפריימרליג למה שהיא והם גרמו לחשיפה הרבה שלה. אני חושב שבחירת השחקנים היא לפי ה'קלאס שלהם' והיכולות שלהם בשיא. אני בעצמי יכול לבחור כמה הרכבים שאפשר להגדיר אותם כהרכבים הטובים ביותר, או שבעצם זה בלתי אפשרי.
סטיבן נזוזי מבלקברן עשוי להצטרף בקיץ לחברו סמבה באנז'י. גם ספרטק מוסקבה מעוניינת בו. לגבי הבחירות: השער: קנטונה נגד סנדרלנד החגיגה: פרגי וקיד נגד וונדסדיי ההצלה: קשה ליל בחור כולן אדירות המשחק: גם כאן הבחירה קשה מאוד - ליברפול נגד ארסנל 4:4 ב - 2009 הנבחרת: שמייקל, סנייה, ריו, וידיץ', דניס אירווין, רונלדו, קין, ויירה, גיגס, הנרי, קנטונה פתאום שמתי לב שבעיית המגנים הימניים היא לא רק מסורתית אצל יונייטד, אלא אצל כל הליגה.
אני בחרתי ב- השער: הנרי. החגיגה: לואה לואה, שאפו על האקרובטיות. ההצלה: התלבטתי בין הראשונה של קושצ'אק לזו של יאסקליינן, ובסוף הלכתי על השני. המשחק: 4:4 ליברפול-ארסנל. יותר מדי משחקים חד צדדיים ברשימה, ומבין אלו שראיתי המשחק שבחרתי היה הכי טוב. הנבחרת: שמייקל, דיקסון, פרדיננד, טרי, קול, רונאלדו, ג'רארד, סקולס, פירס, הנרי, שירר.
