יוני, הללויה, חשבתי שאני השפוי היחיד. אסף אבידן נכנס לקטגוריה הקלאסית - "זמר שמגניב לומר שאני אוהב" ע"ש ג'ף באקלי. לאסף אבידן יש קול ייחודי, וזה למעשה הדבר היחיד שאני יכול לומר לזכותו. כמסתכלים מעבר לזה לא מוצאים למעשה כלום. לחנים בינוניים וחיוורים, מילים שלא נחרטות ובעיקר, שיר אחד שאתה יכול לזכור. בעיה נוספת היא שאפילו אותם קשה לאתר כי הקול שלו שתלטני כל כך עד שלמעשה הוא הדבר היחיד שיש לו למכור. והבעיה עם קול כמו של אבידן הוא שמתישהו זה נמאס. וכשאין מה לשמוע מעבר לכך גם אתם תשתעממו ממנו בסוף. גימיק.
ג'ניס ג'ופלין הישראלי כותב כמו בריטני ספירס ביום רע. אי אפשר לשבת ואשכרה לשמוע את השטויות שלו יותר מדי זמן. לשיר בלוז? זה היעוד שלו? בארץ זה לא כזה קשה, אבל במידה והוא יידע למנף את הקריירה שלו (אלבום בהפקה של עופר מאירי או אפילו מוכיח) הוא יהיה טוב. אבל כרגע? החומר הגולמי שקיים שם בקידמת הבמה של המוג'וז, זה כולה תימני בלי ביצים.
מכבד את הדעה של שניהם (לא מסכים, אבל מכבד) ובכל זאת - מגזין כמו רולינג סטון הכתיר אותו כמשיח, המון מגזיני רוק מפרגנים לו ובאירופה יש לו הצלחה גדולה ולראייה טור שלו הקיץ. אז מה, כולם מקשקשים - לחנים בינונים, ליריקה של בריטני ספירס?
ושוב, תסתכל מעבר. מעבר לקול הבאמת מגניב שלו, מעבר להייפ. ההשוואה לג'ניס ג'ופלין? נו דחילאק. קח אמן ישראלי אחר, גם סנסציה אמיתית. גבע אלון. "ניל יאנג הישראלי". יאללה, מספיק. ועדיין, הרבה הרבה יותר מעניין אצלו. בפעם הראשונה שחבר ירושלמי שלי השמיע לי את אסף אבידן, זה היה באמצע מבצע ברמאללה, בתוך סופה ממוגנת. ואוו איך התלהבתי. הלכתי וקניתי את הדיסק. אחרי נסיעה אחת באוטו, הדיסק נזרק מהחלון בערך ליד חולות ראשון. לא היה כל כך אכפת לי לעשות את זה גם לזמר הזה. הוא לא באמת טוב, הוא הכי פיקציה שקיימת. מצד אחד הוא לא מגיע משום יחצ"ן, אלא נטו בגלל היכולת המוזיקלית שלו. ריספקט על זה. קולומביה, רולינג סטונס, אין ספק שכל אלה יכולים ללמד אותי דבר או שניים על מכירות תקליטים וכשרון. אבל, למעט הקול הבאמת מיוחד של התימניה, אני לא רואה בו שום דבר מיוחד. ברור הרי שאם יצמידו אליו איזה מפלצת תקליטים כמו בריאן אינו או בוב דילן, אז הוא אשכרה יהיה שווה הרבה. פרופורמר הוא כן, קול אדיר, צ'ק. אבל מה עם הגיוון? בינתיים זה סתם קקה.
אסף אבידן לא נוגע בבלוז בנתיים בכלל הוא כנראה היוצר הישראלי הכי מצליח בחול בשביל באמת לשבור שיאים הוא צריך למצוא שילוב של הקול שלו ליריקה בצורת אביב גפן במיטבה עם הרכב מוזיקלי שיחמיא לו (בלוז\רוק)
לא ראיתי או שמעתי על הכתבה של הרולינג סטון וגם לא אקח אותה כתורה מסיני כי הרולינג סטון... בעיקר עוסק ביח"צ.
תקשיבו, אף פעם לא התחברתי ל-Animals של פינק פלויד, אבל בתקופה האחרונה ככל שאני שומע אותו יותר, אני מבין עד כמה האלבום הזה איכותי וגאוני, הן מבחינה לירית והן מבחינה מוזיקלית. ביי פאר האלבום הכי טוב של הלהקה בין השנים 72-77.
תגידו, למה היום בעידן האלקטרוני אין איזו להקה כמו Queen עם סגנון משלה, סגנון שהוא לא פופי מדיי ולא רוק כבד, ולא אלקטרוני מדיי. סגנון שכולם יאהבו ושיהיה חכם דיו לרגש את הנפש? ד"א מיקה שעשה אלבום ראשון מוצלח מאוד לדעתי, תרם רבות למוזיקת הפופ העכשוית אבל הוא נפל באלבום השני לדעתי.
queen, הלהקה עם המוזיקה הכי מאוסה ומעצבנת בהיסטוריה. כמה יומרנות פומפוזיות ובומבסטיות בכל צליל שהם יצרו, פשוט זבל להמונים, queen היא ההוכחה שאפשר להיות גאונים מוסיקלים ועדיין ליצור רק ערמות של חרא טהור.
הבעיה שלהם לדעתי היא שהם לא מזוהים עם שום אלבום באמת מלבד האוסף שלהם. נסיון נחמד, הכניסו אלמנטים נחמדים לרוק עם מוטיבים של אופרה ברמה אחת מעל מה ש-The Who עשו עם Tommy (עם דגש על הזיקה לאופרה מאשר על הביצוע שהוא כבר עניין של טעם), יש להם כמה שירים שנורא מרגשים אותך בהתחלה ואחרי כמה זמן עובר לך.
היה לי את a night at the oprea בתקליטיה בבית כך שיצא לי לשמוע אותו כבר בגיל צעיר מאוד ולהתלהב נורא כמו ילד קטן,שנה אחרי כבר לא יכולתי לסבול את הדבר הזה, מן מוזיקה של ילדים, אותו דבר קרה לי עם the wall ששהה אצלי בתקליטיה, בגיל 8 התחלתי לחרוש אותו בגיל 10 כבר ידעתי שהוא האלבום הכי גרוע שהפלויד אי פעם הוציאו.
animals מעולה, אבל ביי פאר יותר טוב מדה דארק סייד וויש יו וור היר? קצת מוגזם. אגב, לדעתי זה האלבום הכי אנדרייטד של פינק פלויד. יותר התחברתי אליו מאשר החומה לדוגמה
Queen ניסו לעשות משהו ייחודי להיות להקה שכל שיר שלה להיט...הם מאוד התקרבו מאוד לזה אבל התוצר הסופי יצא מאוס יש לי וידוי...אני לא מתחבר לפינק פלויד. בעיניי זה חבורה של אנשים שחיברו כל מני צלילים ורעשים בטראק אחד וקראו לזה שיר... אם כבר prog rock אז ג'נסיס\קינג קרימסון
