הם לא מתיימרים להיות לנון ומקרטני (שאגב, זכו לתגובות דומות מצד אנשים מסוימים ב-1964), הם עושים פופ לא רע כשבאופן ברור קהל היעד שלהם זה לא אני ואתה אלא נערים ונערות בגיל העשרה ומטה. גם לזה יש מקום. האמת? אני מעדיף אותם על פני מרבית אמני המיינסטרים הרציניים של ימינו. אם אתה משווה למשל את השיר המושתף של רמי קליינשטיין וקרן פלס לעומת "טודו בום", אז האחרון שיר פי אלף יותר מוצלח ומקורי.
פעם המיינסטרים היה הרבה יותר איכותיי. אדם למשל(בתקופת יזהר אשדות) שבזמנו זכה להרבה זלזול מהמבקרים, זה 4 רמות מעל סטטיק ובן-אל. אם השניים האלה יכתבו שירים כמו ״זריחה על המדבר״ או ״נוסע רחוק״ אני הראשון שאצדיע להם. אבל זה לא יקרה כי הם לא מספיק מוכשרים.
אהבלים שמאהבלים לכל מי שיש ילד/אחיין/נכד מבין כמה הם טמטמו להם את המוח ועלו על נוסחא ששווה ארגזים. הלוואי אני הייתי כזה אהבל.
על סמך מה אתה ו-MICHAEL CARRICK הגעתם למסקנה שרק ילדים שומעים אותם? הם פופולארים בכל שכבות האוכלוסיה, זאת גם הסיבה שמשדרים אותם כל היום ברדיו. יצא לי לשמוע מלא פעמים בני גילי ויותר מבוגרים שמזמזמים שירים שלהם. זה פועל ישיר של הידרדרות החברה. אלה אותם אנשים שגם רואים ריאליטי. זה משהו שחוצה גילאים לצערי.
סטטיק ובן אל גאונים. ממש לא רדודים. עלו על נוסחא מנצחת ומצליחים למנף אותה יפה יפה! לא מתנשאים, מדברים בגובה העיניים, פועלים למען הקהילה. כל הכבוד להם! ממש ממש לא בושה שאלה גיבורי התרבות. עדיף כאלה על מיני הצל או שחקני כדורגל למיניהם
גאונים שיווקיים-עסקיים אולי, אבל מה שאתה מתאר זה ההפך המוחלט מאמנות. אז שיעשו כמה כסף שבא להם ושיתרמו לקהילה כמה שבא להם, אמנים הם לא.
המושגים אומנות ונוסחה לא כל כך הולכים ביחד. מנגינה לא מקורית, טקסט פרימיטיבי, אבל בזכות הנוסחה זה נשמע ובעיקר נראה להיט.
