אם יש לך משהו יותר טוב לעשות, אז אולי לא. סתם סרט, לא ישאיר אותך עם פעור או משהו. תראה את הטריילר, תחליט בעצמך.
"החוש השישי", אהבתי, רק לא הבנתי דבר אחד: אם המתים לא יודעים שהם מתים, אז איך הרוח של הילדה ידעה שהיא מתה? הרי, היא הראתה לאביה את הקלטת שמראה שהיא הורעלה...
"הם רואים מה שהם רוצים לראות". יש כאלה שיודעים ויש כאלה שלא (בהתחלה כנראה לא יודעים). ברוס וויליס ידע בסוף, וגם הסבתא שלו שאמרה לו למסור משהו לאמו.
כמו שדה נירו אמר באוסקרס, "איך במשך כל השנים האלה שון פן קיבל תפקידים של סטרייט?" הסרט עצמו הוא אחד המשעממים ופשוט עשוי מעפן.
לא אתווכח עם המומחה. אולי הסרט מנסה להישאר נאמן למאורעות כפי שהיו באמת ולהעביר מאבק היסטורי חושב יותר מאשר להרשים חובבי קולנוע. אגב, אם כבר שון פן, http://www.monroe.lib.in.us/adult_services/images/sweetlow.Xxx וודי אלן אלוהים.
זה לא היה דיוקן היסטורי ותיעוד מאורעות בנאלי, ניסו שם לעשות הרבה יותר מזה. הם גם הצליחו כי זה סרט שמאוד הרשים חובבי קולנוע והיה מועמד מוביל לזכות באוסקר, פשוט לדעתי כל הרעש נובע מהסימפטיה אל הנושא שבו עוסק הסרט. אני חושב שזה חשוב מאוד שהסרט ירגש, יזיז משהו, וגם אם אני לא moved במהלך הצפייה, אני יכול להעריך מנקודת מבט אובייקטיבית מה כן יכול לרגש צופים אחרים. לא מצאתי משהו כזה בסרט הזה, וכאן הוא נכשל מבחינתי, מה שהופך אותו לסתם שעתיים של שעמום שאפילו המשחק המבריק של שון פן וג'וש ברולין לא מצליח לשפר.
אנדריושה, זאת לא הייתה הערה סארקסטית או משהו כזה. אני באמת לא מבין בקלונוע כדי להאיר לאחרים באופן אובייקטיבי. אחד החברים שלי אמר לי פעם שאהנה מהסרט באותה מידה אם רק אקרא את התסריט. ככל הנראה צדק, ואם טעה, אז רק במעט. אני, בכל אופן, רותקתי לסיפור. וכמו שכתבת המשחק של שון פן (שני רק ל sweet and lowdown ) וג'וש ברולין אכן היה מבריק.
לא התייחסתי אליה ככזאת, סתם הרחבתי על דעתי. שני רק ל"מתוק ומרושע"? הוא היה בהחלט מצוין שם, אבל ממש לא העבודה הכי טובה שלו (אין מה לעשות, זאת קומדיה). ממליץ לך לראות "גבר מת מהלך", "מיסטיק ריבר", ואולי גם "קוראים לי סם" (אם כי לשחק מפגר ולזכות לתשואות זו לא חכמה). בשביל ה-mind fucking תראה גם "21 גרם".