השלמתי בכיפור פער עם "מועדון קרב" פייר? ציפיתי למשהו בומבסטי מאוד. אהבתי והכל, אין ספק, אבל ההייפ גרם לי לצפות יותר מדיי. בטוח שב1999 זה היה מאוד מהפכני ולמען האמת גם עכשיו המסרים עדיין רלוונטיים. חייב לציין שאת הטוויסט צפיתי במהלך הסרט, אבל עדיין היה עשוי נהדר ויפה.
אני חושב שאם היית רואה את הסרט הזה עם כמה שפחות ציפיות או שאם לא היית שומע יותר מדי ביקורת בומבסטית על הסרט הזה לפני, אולי בסוף גם אתה היית מצטרף לשורת האנשים שמהללים את הסרט הזה.
לא הייתי חובב סרטים בכלל עד לאחרונה, אז התחלתי להשלים פערים משנים עברו. סרט מ 2005 - match point, נראה לי בעברית זה "נקודת מפגש", סרט ענק שאני מאמין כמעט כל גבר יתחבר אליו. ועכשיו סיימתי לראות money monster עם ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס. אהבתי, למרות שרעיון הוא פלוס מינוס כמו המתווך של סמואל ג'קסון מאיזה 98. אבל שווה לראות
ממליץ על הסרט primal fear (אדוארד נורטון , ריצ'רד גיר). זה חביב מאוד למי שאוהב את הז'אנר . ראיתי שבוע שעבר את הסרט החדש 'בחורה על הרכבת'. לא קראתי את הספר, הבנתי מהרבה אנשים שהספר טוב הרבה יותר מהסרט, כמו בכל סרט כמעט, אבל אני אישית רותקתי למסך.
מסיבת נקניקיות , מכסחות השדים, היום השלישי (2016) את שלושתם הורדתי היום, יש משהו שאתם ממליצים לוותר על הצפייה מראש ?
לא ראיתי את היום השלישי החדש, אבל קשה לי לראות משהו שיתעלה על הקודם. בשביל מסיבת נקנקיות אתה צריך להיות בסוטול טוב, עם חבר'ה קורעים. ראיתי דר' סטריינג'. אני לא הכי חובב סרטי קומיקס. אבל סרט אדיר. גם מצחיק, מודרני יותר מהסרטים האחרים של מארבל, משחק טוב וצילום נהדר.
הסרבן - מאסטרפיס של הדרעק האנטישמי גיבסון. אנדרו גארפילד במשחק פשוט אדיר. לפנתאון. אחרי הסרט הזה אני מסתכל עליו בפרספקטיבה שונה לגמרי. מהסרטים הבודדים שחוויתי שבסיומם היה לי "צ'יל" ומחשבות ארוכות על מה שהרגע סיימתי לראות. אלימות, ברוטליות (ברמה גבוהה במיוחד), אהבה, אמונה, כעס, עצב, נחישות, ייאוש, הקרבה, קור רוח, מה רק לא היה בסרט הזה. הוגו וויבינג ורייצ'ל גריפית'ס - פשוט פנטסטים כהוריו של דזמונד. גם וינס ווהן (שבחיים לא חשבתי שאראה אותו בסרט מהסוג הזה) נתן אחלה של הופעה (בעיקר מצחיקה) בתור הסמל. סרט שבסופו של יום לא מתיימר להיות פרו או אנטי מלחמתי, אך יחד עם זאת מעביר מסר נורא ברור. חשבתי שלא אהנה מהסרט עד הסוף כי חשבתי שצריך להגיע עם איזשהו פן מסוים של אמונה - אבל התבדיתי לחלוטין. לדעתי אחד מסרטי המלחמה הטובים שיצאו מאז ומתמיד, אם לא הטוב שבהם (ביחד עם הפסנתרן ולהציל את טוראי ראיין).
כלבי מלחמה - לפי הפוסטר והקאסט (ג'ונה היל ומיילס טלר) וזהות הבמאי (טוד פיליפס - האנגאובר 1-3) זה נראה כמו עוד סרט כיפי ומגניב לגברים, על גברים. ובאמת הוא מנסה להיות כזה לפעמים וגם לפעמים הוא מצליח להיות כיפי ומצחיק וBAD ASS קצת. אבל הסרט הזה משלב בין דרמה למתח לפשע לקומדיה , עם ביקורת על המלחמה בעירק ועל תאוות בצע של סוחרי נשק (ושום מילה על זה שהם יהודים). לא יודע איך להסביר יותר מדי את הסרט הזה, לא סבלתי, ג'ונה היל שחקן אדיר וכבר אי אפשר לעקוב אחריו מתי הוא שמן ומתי הוא הרבה פחות שמן, מצד שני לא נפלתי גם. מה שכן השחקנית שם שמשחקת את אשתו של מיילס טלר פשוט פצצה....אה ויש גם הופעת קמאו קצרה של דן בילזריין לכמה שניות.
מל גיבסון up there עם הבמאים הגדולים בהיסטוריה. הסרטים שלו הם לא אסקפיזם. לא שאני טוען שאסקפיזם הוא רע, אבל יש מעט מאוד במאים שיכולים להגיע לאמת שבדברים כמו שהוא או אפילו מנסים. הם מעוררים מנעד רגשות וגורמים לך לחשוב. רק על זה מגיע לו ההכרה.
Dr. Strange ככה לוקחים דמות קומיקס שהיא לא מיינסטרים ומייצרים ממנה סרט עם עלילה ומשמעות. בין הטובים שמארבל הוציאה.
אתמול במקרה מצאתי את עצמי במרתון סרטי ג'ים קארי - חוץ מהמסכה שזה אולי קונצנזוס , מה הסרט שהכי אהוב עליכם ?
