תרבות הפוליטיקלי קורקט ירדה מהפסים לגמרי. ולא צריך להיות דונאלד טראמפ בשביל להגיד את זה. דיסני מפטרת את במאי שומרי הגלקסיה בגלל ציוצים מלפני כעשור הכוללים בדיחות על פדופיליה - חדשות רוטר
Wind River. לא מבין איך לא שמעתי על זה עד עכשיו. סרט מעולה (הבמאי הוא התסריטאי של סיקריו והל אור הייוואטר).
יצא לי לראות היום סרט של אינדיאנה ג'ונס, לא מבין איך זה הפך להיות כזאת קלאסיקה, מדובר בסרט פעולה נחות למדי. האריסון פורד ושאר החבורה לא יודעים לשחק, העלילה מופרכת, סצינות המכות צפויות כמו בסרט של צ'אק נוריס וכן יש שם קורטוב נכבד של שובניזם שהיום לא היה עובר. הגבר הקשוח וקר הרוח מול האישה ההיסטרית. למשל הסצנה בארוחת החרקים שהאישה מתעלפת בזמן שהריסון פורד אדיש כאילו שכל בוקר הוא אוכל חרקים עם הקורנפלקס. מה זה הטמטום הזה תגידו לי? המסקנה מהצפיה זה שכמו כל יהודי טוב גם שפילברג ידע לעשות כסף מזבל.
יצא לי לצפות לא מזמן בשלושת הסרטים הראשונים בסדרה. סה"כ סרטים סבירים, וסימנתי עליהם "וי". צריך לזכור שקלאסיקות לא תמיד עוברות את מבחן הזמן. קלאסיקה בד"כ נמדדת במקרים רבים בהצלחתה ובהשפעתה. עצם העובדה שאחרי כמה עשורים הסרט כבר פחות "עובד" לא מבטלת את היותו קלאסיקה.
בשביל שסרט יעמוד במבחן הזמן הוא צריך להיות איכותי. הסנדק ונהג מונית הם סרטים שלנצח יטלטלו אותך. הנסיבות המקלות היחידות שאני נותן לאינדיאנה ג'ונס זה בקטע השובניסטי, כי אלה היו הלכי הרוח באותה תקופה ואנחנו מוצאים את זה גם בסרטי המופת. יכול להיות שאינדיאנה ג'ונס היה חדשני בקטע של אפקטים וכאלה אבל מבחינת עומק אין שם כלום.
הסנדק ונהג המונית הם סרטי מופת. יש משהו מאוד רציני ב-vibe שלהם, והם מתיימרים לתאר את המציאות והלך הרוח באותה התקופה של העלילה שלהם. אינדיאנה ג'ונס לעומת זאת פחות רציני ופחות מתיימר לתאר משהו מציאותי. סה"כ סרט הרפתקה ולא צריך לקחת אותו ברצינות. הוא יכול להיחשב לקלאסיקה בזכות כל מיני פרמטרים כמו הצלחה מסחרית, אפקטים, פסקול ועוד, כל זאת למרות שהסרט כבר לא מרגש מישהו שצופה בו כמה עשורים אחרי. בד"כ כשניגשים לצפות בקלאסיקה יש ציפיות גבוהות, אבל לעתים יש אכזבות מהסוג הזה.
יש סרטים שמתיישנים ויש כאלו שלא, זה נכון גם לסרטים שנחשבים ליצירות מופת. שב ותצפה ב-"12 המושבעים" בשחור לבן ואני מבטיח לך שתהיה מרותק, למרות שעברו כמה עשורים טובים.
אני חושב שזה הסרט הכי מפגר שראיתי מאז העיבוד המחודש של שחר אדום. יצאתי מהקולנוע בתחושות קשות של טמטום ואשמה וייאוש. זה התחבר אצלי לעוד הרבה דברים אחרים שאני מבחין בהם לאחרונה. זהו סרט שתופס בצורה מושלמת את רוח התקופה: הכל מטומטם.
המאסטרפיס הזה (החקיין של ברוס לי מדהים ומטורף בו זמנית) + האירי של סקורסזה שייצא לקראת סוף השנה (מקווה שיימשך 4 שעות )... זמנים טובים לחיות בהם.
טרנטינו וסקורסזה הם בין הבודדים - אבל ממש בודדים - שאני עדיין מחכה לכל סרט שהם מוציאים. באופן קבוע אני גם אף פעם לא רואה טריילרים של הסרטים שלהם מחשש שזה יעלה את הציפיות יותר מדי.
