מעניין לקרוא קצת מ"יומן המסע" של דור הופמן לקטאר, הוא לא הכתב היחיד שעושה את זה כמובן, גם עוזי דן ואחרים. הוא מספר על הפער הגדול בין מה שהיה (לפחות מבחינתו) ב-2018 - לבין מה שקורה היום. הוא מספר שבזמנו למשל הוא היה 'הרוס' מההפסד של ארגנטינה 3:0 לקרואטיה אך אותו משחק היה 'המשימה' היחידה שלו באותו ערב. במונדיאל הזה כל המגרשים קרובים, הוא מתרוצץ מפה לשם ומשם לפה, לפעמים גם עולה באולפן, מקליט דיווח וכן הלאה - מעניין. נדב יעקובי למשל משדר את המשחקים וגם כותב ל-'ישראל היום' - הרבה עבודה מה שנקרא (וחבל שאלו אותם השמות שעושים הכל ואין ממש במה לדור הצעיר)| עמית לוינטל מביא את הפן המקצועי לאולפן (איך קוראים לבחורה שיושבת שם ליד איתי שכטר? אין לי מושג מי זו), וביום שהלכתי ל-One להשתתף בפודקאסט ריאל מדריד הוא סיפר לי שהוא מקליט פודקאסט לכל אחד מהבתים במונדיאל - בטח לקח לו איזה שש שעות לפחות. נקודה אחרונה: גיא לוי מדבר כל כך בביטחון על כך שאם קארים בנזמה היה בנבחרת אולי מעמדו של קיליאן אמבפה היה נפגע ועל שיתוף פעולה פחות מסתדר ביניהם? כאילו הוא לא ראה כדורגל בשנה האחרונה ולא שמע, הוא לא מדבר בטון שחצני אבל מניח כאלו הנחות וקובע דברים שזה מרגיז. אורי אוזן אחד מהכותבים של 'ישראל היום'. הוא מבין את המשחק מצוין, בכתיבה לא התרשמתי.
אייל ברקוביץ׳ ביום שני-פערי הרמות גדולים מדי. המונדיאל האמיתי מתחיל בשמינית גמר. אייל ברקוביץ׳ ביום רביעי-הכותרת שלי זה שהפערים בין הנבחרות מצטמצמים.
"שלוש מעל כולן": נדב יעקובי מחמיא לספרד, לצרפת ולאנגליה ומסכם את תחילת המונדיאל בטור לספורט5. קודם כל נדב עובד קשה ויהיה מיליונר מהחודש הזה, מברוק. משדר ל"כאן", כותב ל-'ישראל היום' וגם לערוץ הספורט. והוא אחלה שבעולם אבל זה טור ממש סתמי. בערך בשליש ממנו הוא מסביר שהמחזור הראשון לא קובע. והרי ספרד הפסידה ב-2010 וזכתה בתואר, וארגנטינה הפסידה ב-1990 והגיעה לגמר, דברים משתנים תוך כדי תנועה. זה אפילו לא סיכום המחזור הראשון כי ברזיל נבחרת משמעותית שטרם שיחקה וגם פורטוגל של כריסטיאנו רונאלדו וחבריו שאסור לזלזל בהם. מעבר לכך, אי אפשר להגיד שכל הנבחרות האלה מלאות בסקוררים. לספרד אין סקוררים. כמה גולים לאסנסיו יש בנבחרת הוא יודע? גאבי סקורר כי הוא הבקיע אתמול? אנסו פאטי אולי. קשה להגדיר את פראן כסקורר למרות המספרים, מי שרואה אותו משחק באופן קבוע. אני מצטער גם אי אפשר להתעלם מהיריבות.
תגידו יש מצב שקטאר זאת מדינה ממש פיצית? כי יצא לי לראות לא פעם כאלה ששידרו משחק מסויים וכמה שעות אחרי זה הופיעו בפאנל.
גדלתי על יעקבי והכל, פעם הצעקות שלו נתנו לי אווירה של משחק גדול אז נהניתי והחזקתי ממנו שדר מצוין. לא יודע אם הזדקנתי או שזה החמיר אצלו אבל הוא בלתי נסבל כבר. שום פרופורציה בצווחות שלו.
גם כל פעם ששחקן נופל ברחבה וכשרואים בבירור שלא הייתה עבירה, הוא ישר צורח "פנדל" בלי קשר לכלום, או כשברור לכולם שיש נבדל הוא ממשיך לצרוח ולשדר רגיל . דוידוביץ' השדר שאני הכי נהנה ממנו ( למרות אושרת עיניי) ואחרי זה יונתן כהן .
