דיון התקשורת לעונת 2016/17

עוד כתבה טובה מבית היוצר של 'אורי קופר\הכל מקצועי', והפעם: ואולי מרחוק

בניגוד למגמה העולמית, שחקני ליגת העל אוהבים לבעוט מחוץ לרחבה יותר מאשר בכל הליגות המובילות באירופה. למה זה קורה, ואיך גם כאן באר-שבע מסתכלת על כולם מלמעלה

שער בבעיטה מרחוק הוא אחד הדברים היפים ביותר בכדורגל. כדור שמתלבש על הרגל וטס אל בין החיבורים תמיד יוביל לצעקות התלהבות. אין אוהד נייטרלי שלא נהנה מהשער של אלירן עטר בשבת או מזה של גל אלברמן למחרת. אנחנו תמיד זוכרים את השערים המרהיבים, אבל לאו דווקא את כל יתר הבעיטות, אלה ששולחות כדור לשמיים או לגוף של שחקן יריב שנמצא מטר אחד קדימה. קל לשכוח שהבעיטה מרחוק היא לפעמים דווקא ניסיון מפלט למשחק תקוע. במחזור האחרון בעטו שחקני ליגת העל 161 בעיטות לשער, ו-85 מהן, יותר ממחצית, נשלחו מחוץ לרחבה. המחזור הזה, עם כמעט מספר שיא של בעיטות מרחוק, הוא מאפיין של כל הסיבוב הראשון שנסגר עלינו לטובה. אם מחפשים נקודה מסוימת שתסמל את המתרחש בליגה, אם רוצים לשים אצבע על מגמה, צריך לשים לב לכמות הבעיטות מרחוק.

לפני שנכנסים לעומק הליגה שלנו, ולכמה השחקן הישראלי אוהב לבעוט מ-20 או 30 מטר (ספוילר: יותר מכל אחד אחר), חשוב להבין את המגמה העולמית. בליגות הבכירות יש ירידה ברורה בכל הקשור לניסיונות הבעיטה מחוץ לרחבה. ירידה עקבית – קצת פחות בכל עונה. לפני שבע שנים, למשל, נרשמו בממוצע במשחק פרמייר-ליג 12.8 בעיטות מחוץ לרחבה. המספר הזה ירד ל-12.2 לפני שלוש שנים ול-10.8 העונה. במשחק בספרד יש היום פחות שתי בעיטות מרחוק בממוצע מאשר לפני ארבע או חמש שנים. צריך לומר שכמות הבעיטות הכללית לשער יורדת גם היא, אבל לא בצורה קיצונית כזו. למה זה קורה? בפורומים ובכנסים מקצועיים שונים שנערכו בשנים האחרונות ניסו להסביר זאת בכמה דרכים.

1. משחק ההגנה נהיה צפוף מאוד, ובניגוד לעבר יותר שחקנים לוקחים בו חלק. הדבר מוביל לפחות חופש לבעיטה.
2. מכירים את הקלישאה שאומרת שצריך לבעוט מרחוק כדי "לפתוח את ההגנה"? - היא הייתה נכונה בעבר, אבל היום אין לה משמעות. בעולם הגלובלי כולם מכירים את כולם. יש סקאוטינג, יש וידיאו. אין צורך "להראות" איום על השער, וידוע מראש את מי צריך לסגור.
3. שחקני ההתקפה יותר מגוונים. אם בשנות ה-90, למשל, היו שחקנים שהתמחותם הייתה לשחרר פצצה לרשת, והיו פחות טובים באספקטים אחרים כמו כדרור או מהירות, היום שחקני ההתקפה יודעים לעשות הכל. לכן במקרים רבים הם מעדיפים מסירה מתוחכמת, דאבל-פס או דריבל על פני בעיטה ממצב לא נוח.

לא לטעות – בעיטה מרחוק היא דבר מצוין, אפילו הכרחי לכל קבוצה. כמות השערים בבעיטות מחוץ לרחבה כמעט לא השתנתה בשנים האחרונות בליגות הגדולות, אלא רק מספר הבעיטות קוצץ. בעצם, אחוז ההצלחה בבעיטה עלה ופשוט יש פחות כדורים שעפים לשמיים. המשחק השתפר.

http://images1.ynet.co.il/PicServer5/2016/12/14/7449977/info.Xxx

מפציצים בלי חשבון
לצערנו, לא קיימים נתונים היסטוריים על הליגה הישראלית, אבל כן אפשר להשוות אותנו למה שקורה בעולם כיום. וכשעושים זאת מתקבלת תמונה קיצונית ביותר.
שימו לב לטבלה שמראה את כמות הבעיטות מרחוק בכל ליגה ביחס לסך האיומים על השער. 49 אחוזים מניסיונות ההבקעה בליגת העל מגיעים מחוץ לרחבה, האחוז הגבוה ביותר מבין כל 25 הליגות הבכירות באירופה. תחשבו על זה רגע. בעצם, כל בעיטה שנייה היא ממרחק.
ההבדל בין הליגות הוא באחוזים בודדים, אבל משמעותי. בהשוואה לליגות הטובות, קבוצת צמרת בישראל לוקחת עוד שתי בעיטות מחוץ לרחבה על חשבון ניסיון להגיע למצבים נוחים יותר. בכל משחק. בנוסף, אפשר לראות בבירור שבצד אחד של הטבלה, זה שמראה את הליגות בהן יש יחסית מעט בעיטות מרחוק, נמצאות מדינות הכדורגל הבולטות (בספרד ובגרמניה נכנסים הכי הרבה לרחבה), בעוד בצד הקיצון השני, אותו מובילה ישראל, יש ליגות כמו רומניה וקפריסין (רוסיה האיכותית יוצאת דופן). יתר הליגות נמצאות איפשהו באמצע.

המספרים האלה חשובים כי הם תוצאה של סגנון שהשתרש בארץ. כמעט כל קבוצות הליגה טובות יותר דווקא כשהן במגננה, כשתוקפים אותן, ואז אפשר לצאת למתפרצת או להתקפת מעבר מהירה. היכולת ליצור מצבים במשחק מסודר נמוכה. לא מדובר רק בקבוצות הקטנות – גם מכבי חיפה כזו ובית"ר ירושלים כזו, והן מתקשות להפוך הנעת כדור למצב מסוכן.
אין מספיק שחקנים יצירתיים שיכניסו ברק להתקפה איטית ומאורגנת, וכך, כשרצף מסירות ארוך ומתיש לא מוביל לכניסה לרחבה, בועטים מבחוץ. פעמים רבות הבעיטה הזו פשוט פוגעת בשחקן הגנה. במקום יצירתיות שתוביל לחשיבה מחוץ לקופסה, פשוט בועטים מחוץ לקופסה.


אם כבר – להשקיע בבועטים
מכבי ת"א, שמתעקשת להניע כדור בכל מחיר, היא הקבוצה שיחס הבעיטות מרחוק שלה הוא הנמוך ביותר (43%). אשדוד מחזיקה ביחס הגבוה ביותר, כש-57 אחוז מהבעיטות שלה הן מחוץ לרחבה. אחריה נמצאות אשקלון ובני-יהודה (53%) שבועטות המון, אבל שתיהן לא הבקיעו אפילו שער אחד מרחוק. קצת אבסורדי. גם לכפר-סבא אין אף שער כזה, בעוד בית"ר והפועל ת"א הבקיעו רק בכדור חופשי ולא במשחק שוטף. שתיהן, כמו שאפשר לראות בטבלה, בעטו יותר מ-80 פעמים מטווח רחוק.
אם בליגה הישראלית מסתמכים כל כך על בעיטות מהסוג הזה, לקבוצות כדאי להשקיע בשחקנים עם בעיטה טובה. במילניום הנוכחי יש רק תשעה שחקנים שהבקיעו כמות דו-ספרתית של שערים מחוץ לרחבה במשחק שוטף, כלומר לא כולל מצבים נייחים.
ברשימה המצורפת, באדיבות היסטוריון הכדורגל ירון משעל, אפשר למצוא שמות מפתיעים יותר (טוטו תמוז, שחקן חופשי כרגע) ופחות (ערן זהבי ראשון, עוד הסבר לתקיעות ההתקפה של מכבי ת"א), ויש בה שני שחקנים פעילים בליגת העל – מהראן ראדי וגידי קאניוק.

ראדי וקאניוק נותנים לקבוצות שלהם ערך מוסף עצום. רק העונה כל אחד מהם הבקיע שלושה שערים "רגילים" מרחוק ועוד אחד במצב נייח. חוץ מראדי ומקאניוק יש רק עוד שניים שכבשו יותר משער אחד מחוץ לרחבה במשחק שוטף, וגם הם - טוני ווקאמה (3) ולירוי צעירי (2) - מגיעים מאותן קבוצות. שני שחקנים מבאר-שבע, שני שחקנים ממכבי פ"ת. לא פלא שהקבוצות האלה מדויקות הרבה יותר מאחרות ומבקיעות בכל 13-12 בעיטות מרחוק.

הבעיטה מרחוק היא נשק קטלני של באר-שבע עם שחקנים כמו ווקאמה, ראדי ומאור בוזגלו. עוד סיבה ליתרון הגדול בראש הטבלה. אם כבר בועטים פה יותר מבכל מקום אחר, אז לפחות שיהיו לך את השחקנים הנכונים.

*****

1. חסר לי נתונים על דוד רביבו וסלים טועמה מבחינת כובשי השערים מחוץ לרחבה, משוכנע שהם גם שם באיזור. לא מפתיע אותי שזהבי במקום הראשון.
2. יש שחקנים שבאמת יודעים לבעוט מרחוק כמו ראדי והם כובשי שערים - ויש כאלה שיכולת הבעיטה שלהם זו אגדה - מדוניאנין.
3. הכדורגלן הישראלי עצלן, פזיז וחסר רעיונות ולכן רואים טריליון בעיטות מביכות מחוץ לרחבה שהורגות ציפור, וזה בכל הקבוצות.
4. בהפועל באר-שבע קיבצו את מיטב הבועטים מרחוק. גם קאניוק פשוט נפלא. האמת שגם עטר בועט מעולה

 

ערן זהבי התראיין באריכות ל'ידיעות אחרונות' - והם לא הסתפקו בכפולה אלא יותר. זוכרים את ה-'חרם' שהתחילו עליו לאחר הטור השבועי שלו ב-'וואלה ספורט'? אז כנראה שעכשיו שוב שוכן שלום. האמת שהראיון הרבה יותר מעניין מכל הטורים של זהבי על מקומות נידחים בסין וזווית די לא מעניינת שלו על מה שקורה בארץ. הוא מדבר על מכבי-גולדהאר-קרויף-בניון-עטר וגם על הפועל ת"א, באר-שבע, הנבחרת וכמובן המעבר לסין. לצד רגעים שאני אוהב את הכנות שלו - כמובן שיש את השחצנות הטיפוסית וגם מה שאמר על הפועל די עיצבן אותי - 'אני לא בוכה בלילה כשהפועל מתפרקת אבל אני גם לא עושה מסיבה'.

 

בפורום של הפועל, 'שדים' נהגו להתעצבן על כל הפרסומים של העיתונאי עמית גולדשטיין מ-'וואלה ספורט'. מישהו שם כתב שהוא הגיב בפייסבוק אחרי פוסט, הנה זה:
"נדיר שאני מגיב. מעריך את המילים, אבל אני ממש לא מחפש טפיחה על השכם. ניסיתי לצעוק כל הקיץ את מה שאתם רואים עכשיו. לצערי האשימו אותי שאני שונא המועדון והדברים הם אישית נגד כבירי שכמעט כל הדברים שנכתבו היו ממוסמכים. לאוהדים לא ברור שהפועל היא גם הפרנסה שלנו. ולמרות שאני לא אוהד הקבוצה, היא חשובה לי ולכדורגל בכלל. ותמיד אני מעדיף, כמו כל כתב נראה לי, שתכעס עליי שהוצאתי סיפור מחדר ההלבשה ולא במשך חודשים לכתוב על בעיות כלכליות. הכי נוראי שיש בתור עיתונאי ספורט זה להתעסק בזה".

 

"איזה כיף להיות עיתונאי כאן - אחריות בלי אחריות", אמר בוני גינצבורג על פרימו אחרי שהוא קטל את פרדי דוד נדמה לי. אני מאלה שמעבירים את הזמן עם האולפן של הליגה הלאומית בליגה. אם אנשים מחפשים בידור זול אז זה המקום. אם מישהו מחפש הערות רציניות או ניתוח איכותי של כדורגל הוא בטח לא יקבל את זה בשידורים. ככה זה עם שייע וסיני באולפן ועם בוני כמנחה. השדרים עצמם שפרוסים ברחבי הארץ לא רעים אבל זה לא מספיק. מישהו מתוסכל מאיכות השידור כאן?
סיני ביקש ממנו לבדוק האם שאבו חוזר לאמן את רמת-השרון אם תפסיד היום, ועוד קודם לכן דיברו איתו על בירור האיש שהיה צריך לבעוט את הפנדל במשחק של הפועל פ"ת. 'אז יש לי שתי משימות להפסקה, אחלה', אמר וינסנט, ובוני אומר לו - 'נו בטח, מה, חשבת שבאת פה לפיקניק'? ואחר-כך אמרו 'לשייע אף-אחד לא היה מפריע לבעוט', ושאלו אותו 'שייע, החמצת פעם פנדל?' ואז הוא עונה 'האמת שאני לא זוכר', ואז הסתלבטו עליו באולפן - 'הוא לא רוצה לכבוש'. ופשכצקי ששידר את אחד מהמשחקים אמר 'חבל שאני לא יכול לרדת לדשא ולעזור לשפר פה את מצב העניינים'.

אגב תחושה שלי שפרימו תמיד זה שנופל על ה-0:0. 'אנחנו נשמע בהמשך את המאמנים ונשאל אותם מדוע ולמה'.