דיון התקשורת לעונת 2017/18

זה הזמן לשמוע את כל העמיר פלגים למיניהם, השלמה שרפים(למרות שגם הוא היה שותף לביזיון), האייל ברקוביצ'ים והפרימואים. לנבחרת הזו מגיע לקבל בראש, וחזק.

הנה אגב מה שאורן יוספוביץ' כתב על זהבי:

יותר מטעה - הוא עשה מעשה אידיוטי, טיפשי, דבילי, מיותר. ולא, לא מעניין כרגע המצב הנואש בו הנבחרת שרויה ולא מעניינים עשרות/מאות (לא ספרתי) האנשים ששרקו בוז בכל נגיעה של קפטן נבחרת ישראל, במשחק של נבחרת ישראל, ואף ניסו לנחש את נטייתו המינית (טעות, אגב, להבנתי מדובר בחובב נשים).
זה באמת לא מעניין. כמו שטענתי במקרה יוסי בניון - התנהגות אוהדים אף פעם לא צריכה להוות תירוץ אמיתי להתנהגות שלילית של ספורטאי גדול. כן, אני מבין את הצד שלהם. אני מבין עד כמה נורא זה לייצג את המדינה/הקבוצה שלך, אפילו אם בחוסר הצלחה, ולקבל בוז מאוהדיך. עד כמה זה שובר. עד כמה זה חונק. ועדיין - תתאפק.
אתה קפטן - אמנם של נבחרת קיקיונית, נרמסת, רקובה וחסרת תקנה ועתיד - אבל אתה קפטן. תספוג את הבוז, תשאיר את הסרט, תלחץ ידיים ותסיים את הערב הנוראי הזה בשקט יחסי. רק אל תתפוצץ

https://img.wcdn.co.il/f_auto,w_700/2/4/6/7/2467758-46.Xxx

על הספר עבדתי כשלוש שנים, שלאחריהן אני יכול לומר שאני מכיר את זהבי טוב כמעט כמו כל בן אדם על הפלנטה. אז הנה לכם: האמת, הופתעתי. הופתעתי שזה הסתכם בהשלכה הפגנתית של סרט הקפטן, וזהו. הייתי בטוח שזה יהיה יותר מזה. אגב, הסרט לא היווה מטפורה לכלום, הוא פשוט היה שם. אם לא היה לזהבי סרט על היד, זה היה נגמר אחרת, כנראה גרוע יותר (תלוי מה אתם מחשיבים כגרוע) - בבעיטת כדור ליציע, באצבע משולשת, בתנועה אחרת, בקריעת חולצה, בירידה מהמגרש. בבוז הראשון, בקללה הראשונה, היה ברור לי שזה לא יעבור בשקט. לא אצלו. שום סיכוי. ועכשיו תחשבו רגע טוב על ערן זהבי שאתם מכירים - זה באמת כל כך מפתיע?

לפי כמות ההודעות שקיבלתי אמש (תודה לכולם!), הרגשתי כאילו אני השלכתי את סרט הקפטן. "אתה צריך לגנוז את הספר הזה אחרי המעשה של היום", "אני במקומך הייתי מתבייש מאוד", "פשוט בושה וחרפה שאתם נותנים במה לאנשים כאלה", וכו' וכו'. מצטער שלא עניתי לכל אותם המתלהמים הגנרים, אבל שאלה לי אליכם: האם חשבתם שמדובר בספר על מלאך תמים ושקט, ואתמול, בבום, פתאום גיליתם את השקר? האם אתם לא מבינים שהתגובה הכה ייצרית שלכם היא גם התשובה לכל שאלותיכם?
הלו, זה ערן זהבי, לטוב ולרע, מ-1987 ועד העולם הבא. על מה בדיוק אתם חושבים שכתוב בספר? לצערנו, אסור לי עדיין לעשות ספוילרים (אינטרסים, גילוי נאות, אתם כבר מבינים), אבל מדובר באדם אמוציונלי, חצוף, כן ולהוט, שלאורך הקריירה חווה כל כך הרבה רגעי פיצוץ. כדורגלן שלאורך כל חייו לא הסכים לקבל 'לא', תמיד החזיר כשתקפו אותו, היה חוצפן גדול על הדשא ומחוץ לו, הרים קול על הבוס שלו, לא דיבר עם מאמן, דפק "פיו פיו" לעבר הקהל שגדל איתו, רצה שקבוצתו תרד מהמגרש אחרי שאוהד פרץ ותקף אותו, אמר לציטוט שהרגיש בסכנין "כמו ברמאללה", קרא לעיתונאים שמסקרים אותו "עכברים" ו"מלקקים", התפרע על ועדה שבחרה בברדה כשחקן השנה, התגרה באוהדים ואף תקף אחד (לא פואד), השבית אימונים, דחף את איתן טיבי במדרגות בנתניה, השתלח באבא שלו בראיון. ועוד, ועוד ועוד.

הקפטן (במיל') שלהב מחדש את קהל שונאיו אמש, אבל יש אדם אחד שצריך לשלוח לו זר מהודר. קוראים לו אלישע לוי. טובי הספינולוגים לא היו מצליחים להסיט את האש מאחד המשחקים הכי גרועים של מאמן נבחרת בעידן המודרני. הבוקר, כל הכותרות היו צריכות להיות סביב החלטותיו הנוראיות של לוי, מאמן שמרן בדרך כלל, שהימר בגדול והתרסק לחתיכות. אבל אף אחד לא מדבר עליו. כולם מדברים על זהבי. אלישע לבטח לא יכול להאמין שהבוקר לא עוסקים בייבוש הלא ברור של תומר חמד; בהתעלמות מקבהא עד שפתאום הגיע לבקר בטרנר והופ, הרכב; בחילוף המוזר טבח2-איינבינדר; בזימון מגן ימני טבעי אחד לסגל; בהפסד לנבחרת שבעשור האחרון ניצחה בחוץ רק את אנדורה וליכטנשטיין; בעוד קמפיין בו אפילו שחקן אחד לא בולט; על חלקו בהפיכת נבחרת ישראל למוסד עוד יותר אפור, משעמם ולא מחויב, שבעוד כמה ימים עשוי לנשור למקום החמישי בבית. חמישי!

היום בבוקר, אילולא סרט-גייט, אפילו הנחמדות האותנטית של אלישע לא היתה עוזרת לו להינצל מהגרדום התקשורתי - ואולי אף ההתאחדותי. אבל בא זהבי, וברגע של רתיחת מוח לקח אליו את כל האש. דקות לאחר השפל הגדול ביותר של ישראל מאז המעבר לאירופה, ואף אחד לא התעניין בתמונה הגדולה. כולם דיברו על הסרט.

הייתם צריכים לראות את אזור העיתונאים בסיום המשחק. גם אם שני שחקני נבחרת היו יוצאים יד ביד ומכריזים על קשר חד מיני, אף אחד לא היה מתעניין. כולם חיכו לפרא, שאיכשהו הצליח להפוך ערב בנאלי לג'ונגל לוהט, ושוב - לרתום את כל הכותרות אליו.

כמו שהנבחרת הזו לא הגיעה לשום מקום 40 שנה וכנראה גם לא תגיע (עוד אמת שאסור לקפטן להגיד), כך גם היה ברור שערן זהבי הוא לא אדם ממלכתי. הוא כוכב אמיתי, הוא לא קפטן אמיתי. הוא קפטן כי ייני עזב, הוא קפטן כי כנראה שבדור הזה מנהיג זה דבר שאין בנמצא. זהבי אולי חלם על הג'וב כשהיה ילד, אבל אף פעם לא דרש אותו, אפילו לא ביקש אותו, לעתים אפילו ניסה שלא לזכות בו. הבוקר, גם אם הוא מתחרט על האקט, אני בטוח שהוא לא שבור מהשלכותיו. יעבור לו, יעבור לכולנו. זה תמיד עובר.

מאז יצא הספר לאור, השאלה שנשאלתי הכי הרבה פעמים היא: "למה דווקא עליו?".
סוף סוף יש לי תשובה אקטואלית: "בגלל אתמול בלילה".

*****
הביקורת עליו קצת עדינה מדי לדעתי. וברור שהוא כיסה במובן מסוים על אלישע, בלי להתכוון לכך, אבל כל מי שמבין כדורגל יתן בראש לאלישע גם.