עשיתי טעות ושמעתי את דסקל מדבר על כמה השחקנים בארץ ובכלל בעולם מסכנים ושהם מרוויחים מעט. בואו נגיד שלהיות שחקן כדורגל זו העבודה היחידה שאתה יכול להחליט ש"בא לי לזרוק זין". ולקבל מלא כסף, כאילו מתייחסים פה לעבדים, בכל מקרה נמאס לשמוע אותו
הם מרוויחים לא מעט אבל ראוי להזכיר שהקריירה שלהם מסתיימת מאד מוקדם, במקרה הטוב בגיל 35-36, ואחרי זה הם צריכים להתחיל את החיים שלהם מחדש, בלי תואר ובלי ניסיון בשוק העבודה. ואם אתה לא מהמתי מעט שתופסים ג'וב בתקשורת או משתלבים בעולם האימון אתה בבעיה. קח לדוגמא את רונן חרזי, אחד מגדולי החלוצים שהיו פה, אגדת כדורגל, היום הוא מאמן ילדים בקריית אונו, מרוויח סכומים שלא מתקרבים בכלל למה שהרוויח ככדורגלן, או למשל ניר דבידוביץ' שהיום מאמן שוערים בנוער של מכבי חיפה. והם עוד מקרים טובים, יש הרבה כדורגלנים שהגיעו למקומות של פשיטות רגל ומה שאתה לא רוצה. בוא נגיד שבשביל להרוויח בכדורגל סכומים שיסדרו אותך לכל החיים אתה צריך להיות כדורגלן בלבל של ערן זהבי או בניון או ברקוביץ'.
הם מרוויחים הרבה אבל הם גם כשרונות ייחודיים. כמה שחקני כדורגל ברמות הכי גבוהות כבר יש? חשוב לציין שבניגוד להרבה אנשים אחרים שמרוויחים הרבה, הם לא יושבים על שאלטר והמשכורות שלהם הם לחלוטין כי יש מישהו שחושב שזה מגיע להם.
רון - יותר צרם לי לקרוא את התוצאה שהייתה אמורה להיות במשחק, נגדיר זאת כך. המכביסט פה שאיתנו בדיון אומר לי 1:4 והוא מציין שתי החמצות מול שוער. בכל מקרה היו ארבעה מצבים טובים לגול, אני לא בורח מזה, אבל לא רק בארץ אין 100% הצלחה אלא גם ברמות הגבוהות באירופה, כמה סלאח ומאנה מחמיצים? אלא אם כן אתה מסי. אני חושב שהמצבים של מכבי הגיעו עוד לפני שזריהן נכנס ובכל מקרה יוסי עבר מחמישה בהגנה לארבעה ועשה הכל כדי לפחות להשוות וגם זה ראוי למחמאות. לא חושב שיש אוהד מכבי שמרוצה מאיך שהקבוצה שיחקה (וזה כבר מופנה לכולם) כי ברור שלבאר שבע חוץ מטרנר אין מה למכור והכל כיסוי, סגל השחקנים חלש, המומנטום בריצפה. מכבי הייתה איטית, שקופה, המגנים לא תמכו כמו ברוב העונה. כל עניין העיסוק באיך עמיקם קרא ליונתן כהן נראה לי די מגוחך ואף ניסיון לרדת לפסים אישיים. אני עובד בספורט1 ומכיר את רון. - הוא לא מסקר את מכבי תל אביב אלא יותר בזווית של כתבות הצבע והפרשנות. - הוא אמר שהוא לא אוהד מכבי תל אביב. - תמיד יש עורך, זה לא שעמיקם מעלה ידיעות מהבית, קחו את זה בחשבון. - בכל מקרה אני חושב שקצת כבוד לעיתונאי לא יזיק כאן.
כל ההסתכלות הזו על משחק כדורגל כספירה של מצבים ולפי זה להחליט כמה היה צריך להיגמר זה מנותק לדעתי. גם התפיסה הזו שכל פעם ששחקן נמצא במצב הבקעה או מול שוער זה "100 אחוז גול" זה לא מציאותי. מכבי הייתה צריכה לעלות ל2-0 במצב של 1-0, והייתה צריכה לעלות ל2-1 במצב של 1-1. מכאן ועד להניח שהיה צריך להיגמר שם 4-0 (או 6 לפי הגנרל) יש דרך ארוכה מאוד.
אני מסכים עם הניתוח שלך וחושב שאיביץ' שוב איבד את זה והגיב בעצבים, לא נראה לי שבחדר ההלבשה הוא אמר את אותם הדברים, כי לא ממש היה לו ממה להיות מרוצה. לא באמת הייתה תחושה שהשער של מכבי ת"א באוויר, היו מעט מאוד התקפות מסוכנות. כמה דריבלים מסוכנים ביצע גולסה? או אצילי? כמה פעמים יונתן כהן בעט לשער? במחצית הראשונה בכלל לא היה מה לשים בתקציר חוץ מבעיטה של תומר יוספי ליד הקורה. משחק שמכבי הייתה צריכה לנצח 1:2 גג. אני מתעלם מנתון החזקת הכדור, בטח בארץ כשכל הקבוצה מוותרות עליו חוץ ממכבי ת"א ומכבי חיפה, בשליש האחרון של השער לא ראינו שום דבר.
היו למכבי שני מצבים מול שוער (ההחמצה של ריקן מהגדולות העונה, שזה מצחיק כי כבר היו כאלה העונה של שכטר), מצב טוב של סבוריט בסיום ובין לבין מצב טוב לאצילי. איזה 2:1 ואיזה נעליים, זה משחק של 4-0 שאיכשהו נגמר ב-1:1.
כתבה שלי בספורט1 לקראת הדרבי: החומה נסדקה: האם דייגו סימאונה מיצה את עצמו באתלטיקו מדריד? גביע המלך, שהחל את השינוי במועדון, עלול לאותת גם על סיום עידן. הקולצ'ונרוס, שנמצאים ברגע הקשה ביותר תחת המאמן (שמצד שני לא הפסיד לריאל מדריד בליגה כבר שש עונות כאורח), יגיעו לדרבי בברנבאו בשבת כשכנראה נשאר להם אפשרות רק להפריע. גדייגו סימאונה היה קונצנזוס ענק. בשורה אחת עם פפ גווארדיולה וזינדין זידאן. האיש ששינה את הליגה הספרדית מליגה של "שתי הגדולות" והחזיר את אתלטיקו מדריד לימי התהילה, ומעבר לאליפות אף הגיע איתה פעמיים לגמר ליגת האלופות. אבל כמה סמלי שדווקא טורניר זניח כמו גביע המלך סימל את השינוי. ב-21 בדצמבר 2011 הודחה אתלטיקו מהגביע על ידי אלבסטה הקטנה. כעבור יומיים, עידן חדש ומבטיח יצא לדרך. הסנונית הראשונה הגיעה בגמר הגביע בעונה שלאחר מכן, דווקא בסנטיאגו ברנבאו. אתלטיקו נקלעה לפיגור ואיש לא האמין בה. אלה היו ימים שלדרבי היה חוק אחד משלו – ריאל מנצחת. אך הקולצ'ונרוס לא ויתרו. דייגו קוסטה השווה ומירנדה ניצח את המשחק בהארכה. מאותו רגע, אתלטיקו הפכה לאחת הקבוצות הטובות באירופה ועשתה את המוות ליריבה העירונית שוב ושוב. מאז אותה עונה, אגב, היא לא הפסידה בברנבאו בליגה. מנטרת "פארטידו-א-פארטידו", משחק אחרי משחק – שוננה היטב. קבוצה שלא מרימה ידיים לעולם. קבוצה שמעצבן לשחק נגדה. שמונה שנים לאחר מכן, אתלטיקו הודחה על ידי קולטורל לאונסה מהליגה השלישית. בושה שלא הייתה בעידן צ'ולו. הפסד שאינו מתקבל על הדעת, כזה שגרם לחומה להיסדק ולתחושה קשה שאתלטיקו חזרה שנים לאחור. מועדון שברשותו אמנם אצטדיון חדש, בסיס מנויים נרחב יותר ומשאבים כלכליים אחרים לגמרי (בעבר הייתה יכולה רק לחלום על החתמת כוכב עולה כמו ז'ואאו פליקס). אך באותה הנשימה - מועדון שמחפש את הדרך שלו ולא יכול להתמודד על אליפות. במשמרת של סימאונה המקום בליגת האלופות היה מובן מאליו. לא הפעם. לראשונה בתקופתו, אתלטיקו לא מדורגת ברביעייה הראשונה בשלב הזה של העונה. באמתחתה 36 נקודות בלבד לעומת 44 בעונה שעברה ורק 22 שערי זכות. לוח המשחקים מזמן לה בהמשך ביקור בקאמפ נואו, במסטאייה של ולנסיה ואפילו בחטאפה, יריבה לגיטימית על הכרטיס למפעל היוקרתי בעולם. האם יש סיבה לדאגה? בסקר ה"מארקה", 72% מהאוהדים הצביעו כי המאמן הכל-יכול מיצה את עצמו במועדון, המעגל נגמר. האיש שהיה זקוק רק לתואר אחד נוסף כדי להפוך למאמן המעוטר בהיסטוריה של אתלטיקו מדריד - פשוט צריך ללכת. כמובן שבהנהלה מיהרו לתת גיבוי לסימאונה והמנכ"ל חיל מרין הכריז: "צריך להאמין בצוות המקצועי שהוליך אותנו להצלחות כה גדולות". אותה רוח קרב נשמעה מסימאונה עצמו: "אתלטיקו היא החיים שלי, ההפסדים בגמר ליגת האלופות וגם אלה שהיו עכשיו לא פגעו בתשוקה שלי". בקיץ זה נראה שונה בתכלית. בדרבי הראשון שנערך על אדמת ארה"ב, אתלטיקו דרסה 3:7 את ריאל. דייגו קוסטה הפגיז רביעייה ופליקס רקד על המגרש. "השפלה היסטורית. הפרויקט של צ'ולו מזמין אתכם לחלום ובגדול", נכתב ב"מארקה". הארגנטינאי עצמו לא יצא מגדרו והוא ידע היטב גם למה. גם שלושת הניצחונות במחזורי הפתיחה לא סנוורו אותו. מועמדת לאליפות? בזמן שבארסה וריאל בכאוס? לא ולא. קוסטה פתח את העונה באיחור אופנתי בשל השעייה, נפצע והוכיח שוב שאי אפשר לסמוך עליו. זו הייתה הטעות הראשונה של צ'ולו, שהתעלם מבעיות הברכיים של החלוץ וזכר לו חסד נעורים מעונת האליפות. פליקס התקשה לסחוב קבוצה שלמה וראה כמה הנעליים של אנטואן גריזמן גדולות. באתלטיקו התנחמו בכך שגם הצרפתי היה זקוק למספר חודשי התאקלמות עד שהתפוצץ - אך פליקס נתקע. הכישרון ניכר אך הוא לא מספיק מעורב והמספרים דלים: ארבעה שערים ושני בישולים. ועם תג מחיר של 126 מיליון יורו, אין זמן לחימום. תומא למאר, שהיה הרכש היקר בהיסטוריה של האדומים-לבנים עד שהגיע הפורטוגלי הצעיר – הפך לעול, והניסיונות לצרף את אדינסון קבאני עלו בתוהו. במשך שנים אפשר היה רק לקנא בסוללת החלוצים של אתלטיקו. היא הפכה את עורה עם צ'ולו והתאפיינה בהגנת ברזל, זה נכון, אך תמיד היה מי שיבקיע. רדאמל פלקאו (70 שערים ב-91 משחקים), קוסטה, גריזמן. סימאונה טעה בשחקני הרכש והמנהיגות של שחקנים כמו דייגו גודין, חואנפראן ופיליפה לואיס חסרה מאוד. "הסגל הטוב בהיסטוריה של המועדון", כפי שהעריך אז הנשיא אנריקה סרסו, הוביל את הקבוצה לזכייה רק בליגה האירופית. כעת, כשהפער מריאל עומד כבר על עשר נקודות ובשמינית גמר האלופות מחכה ליברפול, האלופה המכהנת והקבוצה הטובה באירופה – נראה שהנחמה היחידה של סימאונה תהיה שוב לקלקל לריאל. המאמן, שמחזיק ברקורד מעולה נגד הבלאנקוס – מגיע לדרבי כאנדרדוג מובהק, כמו שהוא אוהב. הוא לא יספוג שריקות בוז מהאוהדים כמו בתיקו נגד לגאנס אם יבחר להחנות את האוטובוס. מצד שני, הקפטן קוקה בספק למשחק ופליקס הפצוע ייעדר. אלברו מוראטה, היחיד ששומר על מספר כיבושים סביר - יצטרך להיות בשיאו. לכו תדעו, אולי למשחק הזה יהיו השלכות מרחיקות לכת. לא רק לעונה הנוכחית אלא גם לעתיד. סימאונה רוצה להרגיש שוב שיש לו קבוצה. שהטירוף על הקווים ושיחות המוטיבציה משפיעים. שמדובר אולי רק בעונת מעבר והצעירים יבשילו. שהוא כן ימצא את "שומרי הסף". הוא היה קרוב לוותר לאחר ההפסד בפנדלים בגמר ליגת האלופות (2016) אך התעשת. מנגד, קיצר בעבר את חוזהו. מה היעד הבא? זה לא סוד שאינטר ונבחרת ארגנטינה הן שתי אהבותיו הגדולות הנוספות. יעדים אלה נראים לא ריאליים בטווח הקצר. אבל בכדורגל המודרני, קדנציה של קרוב לתשע שנים (בתום העונה הנוכחית) מרגישה כמו נצח. בסיקור לו זוכה אתלטיקו בספרד תמיד השתמשו במילה Gasolina – דלק/אנרגיה בהקשרו של פליקס. האם לסימאונה נגמר הדלק? קשה לדמיין את אתלטיקו בלי סימאונה, אבל אולי מחשבה שאיש לא היה מעז להעלות בדעתו, צריכה להיאמר בקול רם – אולי אתלטיקו מדריד ודייגו סימאונה צריכים להיפרד. ******* שקלתי לכתוב על סימאונה לקראת המשחק נגד ברצלונה במטרופוליטנו ולציין שנגדה בליגה יש לו מאזן מאוד עלוב - לא ניצח אותה מעולם ב-15 משחקים וזה בלתי נתפס. הנקודה המעניינת כאן היא שיש תחושה שצ'ולו יעזוב את אתלטיקו בנקודה לא מאוד רחוקה ממנה קיבל אותה, לפחות ברמה המקצועית. זוכרים את אתלטיקו בגלגול הקודם, אגב? לעתים משחקת 4:4:2 מרתק וכדורגל יפה יותר מריאל מדריד, תמיד היו לה חלוצים מעניינים. קבוצה של רגעי קסם עם אגוארו ופורלאן אבל הגנה חרפה. לא שלם במאה אחוז אבל זה מרגיש שהוא קצת מיצה את עצמו. [מאוד מקווה שלא עשיתי נאחס]
אני הרבה פחות בקיא בכדורגל ספרדי ממך ומשאר ה"ספיינופולים" פה אבל קורה שיש עונה פחות טובה. גם זה לא שמדובר בקטסטרופה מוחלטת. אתלטיקו בליגה עם אותו מספר נקודות של חטאפה שבמקום הרביעי(לדעתי תעקוף אותה) ובצ'מפיונס צלחה את הבתים, מה שלא קרה לפני איזה שנתיים. גם צריך להסתכל על הנסיבות, הם איבדו את גריזמן שהיה עוגן בהתקפה, העוגן השני קוסטה נפצע. מוראטה חלוץ נחמד אבל לא כזה שיכול לסחוב קבוצה, ופליקס עם כל הכשרון העצום הוא עדיין ילד בן 20. לזה תוסיף את קבאני שהיה אמור למלא את החלל של קוסטה אבל פסז' הטילה וטו. כמובן שגם לסימאונה יש חלק בעונה הפחות טובה, אבל אני לא חושב שכבר עכשיו צריך להוציא את המצ'טות.
אני לא שלם במאה אחוז והרבה אוהדים של אתלטיקו וגם פרשנים עדיין תומכים בו. אבל פרק הזמן בו הוא נמצא בהחלט משחק תפקיד וזה מעבר לעונה אחת רעה, זו עונה אחת רעה מאוד והתדרדרות של המועדון שהתחילה לדעתי עם ההדחה כבר בשלב הבתים של הצ'מפיונס. יש לא מעט טעויות ברכש, אני חושב שסימאונה לא ממש הקל על פליקס את החיים בהשתלבותו וחבל ועל דייגו קוסטה כתבתי, קבוצה כמו אתלטיקו עדיין לא יכולה לטעות בשחקנים שהיא מביאה בהרבה כסף. צירוף של קבאני לא היה כל כך בטוח אף פעם והיה כדאי לנסות בקיץ. אני מאוד מעריך את צ'ולו אגב, אני אוהד ריאל אבל מהמחנה שלו והוא אחד הגדולים. שים לב לנקודה העיקרית: מבחינה מקצועית אתלטיקו דומה קצת לקבוצה אותה הוא קיבל.
שימו לב כמה שחקני התקפה מאכזבים(בלשון המעטה מאכזבים) אתלטיקו רכשה ב 3-4 שנים האחרונות : קווין גאמיירו - 32 מיליון יורו דייגו קוסטה - 66 מיליון יורו תומא למאר - 70 מיליון יורו ויטולו - 36 מיליון יורו גאייטן - 25 מיליון יורו פליקס - 126 מיליון יורו לוסיאנו וייטו - 20 מיליון יורו קאליניץ' - 15 מיליון יורו מוראטה - 56 מיליון יורו ג'לסון מרטינז - 22 מיליון יורו סה"כ סימאונה הוציא כמעט חצי מיליארד דולר על שחקני התקפה כושלים, שבקושי תרמו לאתלטיקו . כל מאמן אחר בעולם ממזמן היה משלם את המחיר ומפוטר מהקבוצה אותה הוא מאמן . סימאונה כנראה מחכה שיהפוך להיות בדיחה כמו שוונגר ומוריניו הפכו להיות .
