צריך לבחור שחקן שהצליח במקום גדול, לא שהיה שם. מכבי נתניה החתימה את דודו סארנה, 12 משחקים בנבחרת ברזיל (!), זכה עם הנבחרת בקופה אמריקה, מאמין שזה הדבר הכי מרשים שנחת כאן. התחנות הבולטות לפני שדרך בנתניה היו אולימפקוס, צסק״א מוסקבה וראן. במכבי נתניה שיחק 2 משחקי גביע הטוטו ושוחרר, 61 דקות במצטבר, הגיע לכאן בגיל 31. יום אחד אתה זוכה בקופה ודייגו מחליף אותו בקופה אמריקה ויום אחר בקריירה אתה מחליף את אבו עביד (איך קשר מחליף בלם יוסי מזרחי ?) בגביע הטוטו. נ.ב: לואיס מרין הבקיע במשחק שהוא שיחק בקופה עם הנבחרת שלו מול ברזיל, עוד אגדת מכבי נתניה. מבחינת קריירה גם אחרי ישראל כנראה שזה יעקובו, גם מבחינת השחקן הכי גדול שדרך כאן.
מסכים. קואנקה למשל היה שחקן כושל לחלוטין שפשוט גדל בברצלונה. באותה מידה אפשר להתייחס לגיא אסולין... קריירה בסה"כ זה יעקובו, קשה להאמין שהיה פה שחקן כזה ולא מאמין שיהיה גם בעתיד שחקן כזה.
בכדורסל הדיון הזה הרבה יותר מעניין ומרשים מבחינת שמות. על קצה הלשון עברו פה אמארה סטאדמייר, נייט רובינסון, טום צ'יימברס... כל אחד אגדת NBA בדרכו.
מו אידריסו, פבריס פרננדס (שיחק אפילו בגמר הגביע האנגלי), פאביו ז'וניור(עם עבר ברומא ונבחרת ברזיל), טומאש סיבוק ,קאפונה ,מרק ואן דר לינדן. הקטור אלמנדוס היה שחקן די בכיר ביבשת דרום אמריקה, כמו גם אולרה. אדינולפי זכה בקופה אמריקה, אם כי קריירת מועדונים שלו די עלובה. אין לי מושג איך הגיע לנבחרת.
בכדורסל מעניין גם לדבר על זרים שהצליחו אחרי שעברו פה - שחקנים כמו אנתוני פארקר (שזה די מובן), אייברי בראדלי וג'ו אינגלס (שהיו הפתעה יחסית) ומעל כולם פי ג'יי טאקר. אגב גם דניאל דה רידר בא לפה עם עבר באייאקס, סלטה ויגו וכו'.
מארק וליינטה היה הקפטן של בארסה ב' ושיחק הרבה בספרד, כולל כמה הופעות בסביליה. היום בליגה בהודו אחרי ששוחרר בקיץ מספורטינג חיחון.
כל הדיבורים על גשם ותנאי משחק הזכירו לי את המשחק הזה שאיכשהו 1 לא נדחה/בוטל ע"י אופ"א ואיכשהו 2 כמות הגשם המטורפת הזאת ירדה ברומניה בתחילת אוגוסט
מכבי חיפה שיחקה מול טורפדו בספטמבר 1993 בגשם פסיכי במוסקבה, אם כי המגרש לא היה ספוג מים ככה. במקביל מייקל ג'קסון הופיע תחת אותו גשם פסיכי. בהתחלה הוא בכלל סירב לעלות על הבמה -)
