אלי דנקר, אורח כבוד בטדי, במשחק מול הפועל ר"ג. http://a5.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc6/221812_10150158285765994_125073485993_6866718_429353_n.Xxx מה נהיה ממנו? מפחיד.
גם הבן שלו מסתבר אוהד בית"ר http://a1.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc6/222542_10150158285440994_125073485993_6866711_3627697_n.Xxx
בוא נגיד ככה, אם ההצבעה תהיה גלויה ועדיין יבחרו בשיטת הקיזוז אז כנראה שמישהו הבטיח משהו מאחורי הלקעים ואני לא מדבר על אנשים של הפועל תל אביב.
http://www.sport5.co.il/HTML/articles/Article.64.98686.html חזק ביותר, חלק גדול מהטעויות של השוערים בארץ בעונה הנוכחית, חלק גדול לשטראובר והרוש ויש גם הרבה דברים שלא נמצאים שם כמו הטעות של שטראובר נגד ק"ש בסיבוב הראשון והטעות של הרוש נגד בני יהודה בסיבוב הראשון.
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/it/c/c6/%C3%81rp%C3%A1d_Weisz.Xxx ארפד וייץ ז"ל 16 באפריל 1896 31 בינואר 1944 (בן 47 היה במותו). ארפד וייץ, שחקן ומאמן כדורגל, נולד ב-16 באפריל 1896 בעיירה סולט בממלכה המאוחדת של אוסטרו הונגריה. בתחילת הקריירה שלו, בשנת 1922, שיחק ארפד וייץ בקבוצה בודפשט טורקוש, ותופקד כקיצוני שמאלי, ע"פ אנדרו הנדלר, שסיקר את משחקי הגטו, וייץ היה קטנטן אבל השתמש במהירותו הגדולה על מנת להימנע ממאבקים ולצורך שליטה בכדור וניווט בין המגנים. במהלך תקופתו כשחקן הקבוצה מסיימת בקביעות בחלק העליון של הטבלה, אולם לא יכלה לדומיננטיות של MTK בודפשט, בנוסף וייץ וקבוצתו שיחקו במסגרת הליגה היהודית שהיתה נפרדת מהליגה ההונגרית (באותה תקופה היו משלמים לקבוצה כסף בכדי שתבוא לשחק משחקי ידידות). וייץ נבחר לשחק בנבחרת הונגריה שם ערך בכורה מול נבחרת שוויץ בשנת 1922, וערך סך הכל 7 הופעות במדים הלאומים, כמו כן היה בסגל הונגריה למשחקים האולימפים ב-1924 בפאריז. בשנת 1923 עזב את הבית ושיחק עד שנת 1925 בצ'כוסלובקיה בקבוצה היהודית שנקראה מכבי ברנו. הקבוצה יצאה למשחקי ידידות בכל רחבי אירופה, ובמהלך אחד המשחקים באיטליה, שמו לב השחקנים כי נציגי הקבוצות המקומית הגיעו לצפות. וייץ, אחד השחקנים, נשאר באיטליה שם זכה לתהילה באותיות של זהב. התחנה הראשונה שלו היתה קבוצה פאדובה שם שיחק מספר משחקים בליגה הצפונית לפני שעבר בשנת 1925-26 לאינטר, שם כבש שלושה שערים ב-11 משחקים אבל הקבוצה לא עלתה לשלבים המכריעים של הגביע האיטלקי. ארפד וייץ אימן את אינטר בלא פחות מ-16 משחקי דרבי, ממוקם במקום ה-7 בהיסטוריה של אימון מילאנזית בדרבי מ-2 הצדדים. הקריירה הבינלאומית של ארפד וייץ כשחקן: 15 ביוני 1922 - בודפשט - הונגריה - שוויץ 1:1 27 באוגוסט 1922 - לייפציג - גרמניה - הונגריה 5:3 24 בספטמבר 1922 - בקס - אוסטריה - הונגריה 2:2 26 בנובמבר 1922 - בודפשט - הונגריה - אוסטריה 2:1 4 במרץ 1923 - ג'נובה - איטליה - הונגריה 0:0 11 במרץ 1923 - לוזאן - שוויץ - הונגריה 6:1 6 במאי 1923 - בקס - אוסטריה - הונגריה 1:0 קריירת האימון שלו החלה אחרי שסיים לשחק באיטליה, בה נשאר לעבוד. בהתחלה הוא היה עוזר מאמן בתקופה קצרה בקבוצה אלסנדריה, אבל חזר במהרה לאינטר. בליגה האיטלקית, עדיין בגלגולה החובבני, הדריך ארפד וייס את שתי עונות, בהן סיימה הקבוצה במקום 5 (26/27) וה-7 (27/28). לאחר שתי עונות במועדון הוא עזב לזמן קצר לטיול לימודי בדרום אמריקה שם למד כדורגל בארגנטינה ואורוגוואי. לאחר שחזר הוא לקח שוב את המושכות באינטר בשנת 1929, אז בשמה: אמברוסיאנה, שם שניתן לה על ידי המפלגה הפאשיסטית בראשותו של בניטו מוסוליני. בנוסף במהלך שנת 1929 לקח את אינטר לסיבוב משחקים בדרום אמריקה. בקבוצה שיחקו בין היתר לואיג'י אלמנדי והכוכב הגדול, מלך שערי אינטר בכל הזמנים והאיש שעל שמו נקרא איצטדיון הסן סירו, ג'יוזפה מיאצה. בעונה הראשונה עם חזרתו, עונת הסרייה A הראשונה, הוביל את הקבוצה לאליפות הראשונה בתולדות הליגה כשהיא מסיימת ראשונה עם 50 נק' מ-34 משחקים, מאזן 6-6-22, יחס שערים 38-85 כשהכובש המצטיין הינו ג'יוזפה מיאצה עם 31 שערים. ג'יוזפה מיאצה, חייב את הקריירה שלו לאותו ארפד וייץ שהחליט להמר על הילד בן ה-17 והאחרון גמל לו בהיותו האיש שהוביל את הקבוצה לאליפות הראשונה שלה במסגרת מקצוענית, ולימים הפך לאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של אינטר וכן הכדורגל האיטלקי. בגיל 34 בלבד, וייץ עדיין נחשב היום, למאמן הצעיר ביותר שלקח את אליפות איטליה. וייץ אימן את אינטר עוד שלוש עונות, בהן אינטר סיימה במקום חמישי (30/31), ופעמיים שני (33-34(. במהלך אותו הזמן הביא לאור העולם את ספר אימון הכדורגל שקרוי Il Giuoco del Calcio, בתרגום לעברית: על המשחק. הצלחתו באינטר נחשבת עד היום למהגדולות בהיסטורית המועדון, והאליפויות הבאות אותן השיג המועדון הגיעה רק בשנת 1943 ו-1944. http://img.photobucket.com/albums/v739/elazarg/C29-30.Xxx שחקני אינטר האלופה הראשונה של הסרייה A תחת הדרכתו של ארפד וייץ. בשנת 1930, הקבוצה, בתור אלופת איטליה, שיחקה במיטרופאפוקאל (גביע מיטרופה", שהיה מעין גרסת גביע מרכז אירופה לאלופות, ונוסד ע"י הוגו מייזל, יהודי אוסטרי שהיה אחד מהאבות המייסדים של הכדורגל האוסטרי, אולי הכדורגל המוביל באירופה בשנים שלפני המלחמה). בליגה סיימה תחת הדרכתו במקום החמישי בלבד והוא הוחלף על ידי הונגרי אחר, אישטוואן טוט פוטייה. לאחר מכן המשיך בנדודיו בארץ המגף והדריך את בארי בפלייאוף נגד הירידה. באינטר, הבינו שהחלפתו היתה שלא במקום והחזירו אותו מיד לשורותיהם כעבור שנה, ותחת הדרכתו הקבוצה סיימה פעמיים נוספות במקום השני בטבלה (כפי שהוזכר למעלה), פעם אחת אחרי יובנטוס. תחת הדרכתו של וייץ, השתתפה אינטר בגביע במשך 4 עונות. ב1930 הקבוצה סיימה בתיקו 2-2 מול ספרטה פראג בחצי הגמר אך חטפה 6-1 בגומלין. שלוש שנים חלפו, והפעם אינטר ניצחה 1-4 במשחק הראשון, כשהגומלין הסתיים בתיקו 2-2. אינטר עלתה לגמר, בו שיחקה מול אוסטריה וינה, שניצחה את יובנטוס בחצי הגמר. אינטר ניצחה 1-2 את המשחק הראשון בגמר, אך הפסידה 3-1 בגומלין. ארפד וייס עזב את אינטר, ומי שהחליפו היה גיולה פלדמן, יהודי הונגרי נוסף (1880-1955(. וייץ מדורג במקום הרביעי בהיסטורית המשחקים שאימן את אינטר כשמקדימים אותו רק הלניו הררה שהוביל את אינטר לתקופת הזהב הראשונה שלה, ג'יובאני טראפאטוני שהוביל את הקבוצה לאליפות ב-89 ורוברטו מאנצ'יני שהוביל את המועדון לאליפות הראשונה מאז עידן טראפאטוני ב-2007. לאחר תקופה קצרצרה בליגה השניה עם נובארה, חזר בינואר 1935 לליגה הבכירה ולקח את שרביט האימון של בולוניה, אותה בנה סביב מיגל אנחלו וסקיאביו אנדראולו. הצלחתו עם הקבוצה היתה מסחררת והוא הפך אותה בתוך שנה אחת לקבוצה הכי טובה באיטליה כשהוא זוכה איתה בלא פחות משתי אליפויות ברציפות. בעונת 1935-36 סיימה בולוניה עם 40 נק' מ-30 משחקים (5-10-15) ויחס שערים 21-39. בעונה השניה סיימה הקבוצה עם 42 נק' מ-30 משחקים (3-12-15) ויחס שערים 26-45 כשהיא מקדימה את לאציו. בזירה האירופאית בולוניה נכשלה פעמיים בסיבוב הראשון, נגד אוסטריה וינה. וייץ זכה עם בולוניה בגביע פוזציונה בשנת 1937. בשל חקיקה גזעית חדשה של המשטר הפאשיסטי וייץ איבד את מקום עבודתו בבולוניה באוקטובר 1938. ממשיכו, הרמן פלסנר הוליך את הקבוצה שהוא בנה (החליפו במחזור ה-5) לעוד אליפות, כשוייץ עצמו נאלץ לעזוב את איטליה עם משפחתו בינואר 1939. וייץ נחשב עד היום גם למאמן הצעיר ביותר שזוכה ב-3 אליפויות איטליה, זאת בתקופת זהב ראשונה של הכדורגל האיטלקי כשהנבחרת זוכה פעמיים באליפות העולם ב-1934 ו-1938. וייץ נהפך למפורסם בכל רחבי אירופה בשל הצלחותיו כמאמן באיטליה והוא זכה לכבוד כאשר אימן את בולוניה והביס עימה את צ'לסי האנגלית 1:4. אחרי שהות קצרה בפאריז הוא לקח לאימון את הקבוצה ההולנדית דורדרכט עימה סיים פעמיים במקום החמישי בליגה (המיקום הגבוה בהיסטוריה שלה). עם כיבוש הולנד על ידי הנאצים, הפכו תנאי המחיה לקשים, ובספטמבר 1941 נאסר עליו לעבוד, כחלק מהוצאת היהודים מהחברה כאשר נאסר עליהם לעבוד, לבקר באצטדיונים, בתי ספר, מסעדות ואפילו לשלוח דואר. באוגוסט 1942 הוא ומשפחתו נעצרו, נלקחו למחנה העבודה ווסטרברוק ולאחר מכן גורשו למחנה ההשמדה באושוויץ בירקנאו. אשתו, הלן (אילונה) רקניטסר, ושני ילדיו, רוברטו (בן ה-12) וקלרה (בת ה-8) נרצחו ב-5 באוקטור 1942 בתאי הגזים. וייץ עצמו נפטר ב-31 בינואר 1944 באושוויץ. http://img.photobucket.com/albums/v739/elazarg/dodrecht.Xxx וייץ עומד ראשון מימין, בהיותו מאמן דורדרכט זמן קצר לפני גירושו לאושוויץ. עד היום נזכר ארפד וייץ כאחד המאמנים המוצלחים שידע הכדורגל האיטלקי ויש האומרים שהוא השאיר את היסודות של הכדורגל האיטלקי לדורות שיבואו. ב-2007 נכתב בהוצאת "אליברטי" האיטלקית ספרו של העיתונאי מטאו מראני, "הסקודטו לאושוויץ "(Dallo Scudetto ad Auschwitz) המספר את סיפורו של וייץ. אותו מראני גם לקח חלק באירוע מרגש שארע ב-27 בינואר 2009, יום השנה הבינלאומי לזכר השואה, כאשר כחלק מחגיגות מאה שנים למועדון הכדורגל המפואר של בולוניה, הוחלט לציין את זכרו של וייץ שאימן את הקבוצה בהצלחה, כאשר משרדי האקדמיה לנוער של המועדון נקראו על שמו בטקס מיוחד ב-"כיכר השלום" בעיר. באירוע השתתפו גם נשיאת המועדון פראנצ'סקה מנאריני וראש עיריית בולוניה סרג'יו קופאטי. <object width="640" height="360"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/eIVTGC1V6jU"></param><param name="wmode" value="transparent"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/eIVTGC1V6jU" type="application/x-shockwave-flash" wmode="transparent" width="640" height="360"></embed></object> גם בבירה האיטלקית זוכרים את וייץ, וכבר 5 שנים שבכל קיץ מתקיים לזכרו טורניר נוער על שמו, בחסות ממשלת מחוז לאציו ומכבי איטליה. והפרס לשחקני הקבוצה הזוכה למי שתוהה, הוא לא גביע ולא מדליות, אלא משהו הרבה יותר מוחשי, אמוציונאלי ואמיתי: שחקני הקבוצה הזוכה נוסעים למסע זיכרון באושוויץ. http://img.photobucket.com/albums/v739/elazarg/cevenini_menarini_foschini_cofferat.Xxx
http://www.ynet.co.il/PicServer2/24012010/2503863/1.jpg_wa.Xxx http://www.ynet.co.il/PicServer2/24012010/2503865/3.jpg_gd.Xxx שני עמודים מתוך הספר שכתב ארפד וייץ. מתאו מאראני סיכם זאת בספרו: "למעשה, 60 שנה אחרי מותו, אבדו עקבותיו. הוא ניצח כל אחד בתקופתו, תקופה של כדורגל מפואר. הוא זכה בתארי אליפות וגביעים, הרבה יותר ממקביליו היום. האם הם היו נעלמים מדפי ההסטוריה? זה קרה". מאראני חתם בשם הספר: "יום הזיכרון - מהליגה לאושוויץ".
סיפור מרתק, יהי זכרו ברוך. פעם קראתי בירחון שם המשחק גם על הכדורגלן היהודי של איאקס, אדי האמל, ששימש כקיצוני ימני של הקבוצה בשנות העשרים ונספה באושוויץ ב - 1943.
ההצבעה על הקיזוז היא הצבעה גלויה ולכן היא גם עוברת מפני שהקבוצות הקטנות מעדיפות לא להתעסק עם לוזון ומצביעות בעד. דווקא רוב הקב' הגדולות שלא שמות קצוץ על לוזון הצביעו נגד. לוזון יודע טוב מאוד שאם ההצבעה תהיה חשאית, כפי ששחר דרש, אין סיכוי ששיטת הקיזוז תעבור.
האם יש פירוט מדויק של כמה מקומות ישיבה יש בכל אחד מהיציעים ברמת גן? נראה לי שאפילו מנהל האצטדיון לא באמת יודע. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/ph34r.Xxx
