האיטלקיות במפעלים האירופאים 2019/20:: אינטר בגמר אירופה ליג

אלעד, קשה מאוד לזהות מי מבין מאמני הקבוצות הקטנות יותר הוא פוטנציאל להיות אלגרי/סארי חדשים. לפחות עבורי. יש הבדלים עצומים בדרישות, בברלי השחקנים ובשלל אספקטים נוספים שסוג של טורפים את הקלפים וגורמים לאיכויות מסויימות להעלם.

גאספריני דוגמא מעולה. היה מדהים בג'נואה, נכשל טוטאלית במספר מחזורים בודד באינטר, מככב באטאלנטה. האם הוא מאמן של קבוצות קטנות? האם לא מתאים לגדולות? האם מה שקרה באינטר מעיד עליו? על אינטר? אולי מדגם קטן מדי שלא מעיד לא על אינטר ולא על גאספריני? אולי כן מעיד עליו אבל מאז למד דבר או שניים ועכשיו כן מוכן למועדון גדול? קשה מאוד לדעת.

אלגרי למשל סופרסטאר. מדובר במאמן שכמעט ולא נכשל בקריירה שלו ופשוט צמח, התפתח והתקדם בכל מקום שהגיע אליו. זה מסלול שנשמע קלאסי, אבל בפועל לא נפוץ במיוחד. אין הרבה כאלה. אשמח לדוגמאות נוספות.

סארי גם מקרה נדיר. הוא די עמד במקום לאורך שנים. ליגות נמוכות. ללא הצלחה יוצאת דופן. ואז בגיל מאוחר פתאום החל להצליח. אולי היה במקום הנכון בזמן הנכון. אני מעריך שזה קשור גם לסגנון מסויים והשקפה מסויימת שבאו לידי ביטוי רק בעידן מסויים בכדורגל שאפשר להצליח עם השקפה כזאת. אם פפ למשל היה מתחיל כמאמן בתחילת שנות התשעים, לא הזוי להעריך שלא היה מגיע לחצי מההישגים.

הדברים כאלו מאוד דינאמיים ולהצלחה יש הרבה מאוד אספקטים שלעיתים מתעלמים מהם. קל מאוד להתייחס למאמנים כאילו עבר זמנם, ורואים איך פתאום מאמן לא מצליח להנפיק הישגים או איך קבוצות נופלות פתאום. יש הרבה מאוד מרכיבים בהצלחה של קבוצות ספציפיות ונאמנים מסויימים. מרכיבים שלא תמיד קשורים ישירות בקבוצה ובמאמן.

בגלל זה תמיד הייתה לי בעיה עם הטענות נגד מאזן האליפויות של אנצ'לוטי. כי גם אם הטענה מוצדקת בחלקה, מרגיש לי כאילו היא לרוב די שטחית ולא מתייחסת לקונטקסט המלא. זה תקף גם לסארי ולטענות נגדו שלא זכה בתארים עם נאפולי. זה בערך כמו להגיד שזה שלפייטון מאנינג ורודג'רס יש רק טבעת אחת מעיד על נחיתות היסטורית שלהם.

 

אני מקבל את זה, אבל בוא ניקח את הסיטואציה הבאה בה ברצלונה/ריאל/באיירן/יונייטד/אחר רוצה לבנות את עצמה מחדש בקיץ הקרוב. אני - לפחות בצורה שאני רואה כדורגל - רוצה קבוצה עם "זהות" או פילוסופית משחק ברורה שיכולה גם להתאים את עצמה ליריבה במידת הצורך.

שוב, אני בכוונה רושם "בעיה" במרכאות, כי: 1) זו לא בהכרח בעיה. 2) עם כל הכבוד ליובנטוס, הוא עוד לא עבד במקום שבו ה-fire power מבחינת tier 1 היה מטורף שמסתכלים על כל העמדות במגרש (פפ/זידאן), על אחת כמה וכמה חוליית קישור שנותנת את הטון במשחק (אפרופו מה שרשמתי על ברצלונה בהקשר של נאפולי, שימו לב ליהלום של ריאל במחצית הראשונה מולם ואיך הם תיפקדו הגנתית והתקפית במגרש).

מסכים.

היסטורית, מדובר באחת הבעיות הבולטות של הפורום הזה (בנוסף לעלייה חדה מאוד בספאם ודיוני זבל). יחד עם זאת, המצב לא נראה מזהיר או שונה במיוחד ברשתות החברתיות ובפרט בטוויטר - ולא רק בספורט - שם אפשר לבנות case study על הטמטום האינסופי של האנושות.

או במילים אחרות:

https://media1.tenor.com/images/e95d9e6fe59b903f8ee11c3be594349f/tenor.Xxx?itemid=13608503

את סארי אני לא יודע איך לאכול אחרי הזוועות (מבחינת רמת הכדורגל, לא תוצאות) שראיתי בצ'לסי שאומנם תמיד היה מועדון מורכב להשתלט עליו בעידן אברמוביץ', אבל ניכר - לפחות ממה שראיתי ביובנטוס עד כה - זה שגם שם הוא לא מצליח להביא את סגנון הכדורגל שאמפולי ונאפולי שלו הראו.

מצד שני, יכול להיות שאני מקדים את המאוחר כי הוא לא עשה מספיק קילומטראז' שם או שם ויכול להיות שאני חוטא כאן שאני מחליט לערבב בין שני המקרים, אבל תחושת הבטן שלי אי או שהעסק אולי קצת גדול עליו במועדונים ב-level הזה, או שהוא לא התחבר בצורה מוצלחת במיוחד לשני המועדונים (בוודאי לא לצ'לסי או בכלל ללונדון), או שהרכש לא היה מספיק טוב או מדויק להטמעת השיטה שלו. כך או כך, משהו שם חורק ורחוק מלשכנע.

 

אני חושב שבמקרה של גאספ ואינטר, דווקא קל להבין שמדובר באשמה של המועדון ושל האחראיים המקצועיים. הביאו מאמן שלא זז ממערך מסוים, לא נתנו לו את הכלים למערך הזה וגם לא נתנו לו סבלנות מספקת. כאילו הביאו אותו ושנייה אחריי שהוא חתם התחרטו.

 

ואת הכישלון הזה מילאן חיקתה בצורה מושלמת עם ג'יאמפאולו.

 

אני בדיוק מדמיין את המפגשים של הנשיא/בעלים עם, מי שלצורך הדיון נקרא לו ״הפילוסוף,״ ועם מי, שלצורך הדיון, נקרא לו ״המאמן.״

״אז מה אתה מציע?״ שואל הנשיא/בעלים את הפילוסוף. הפילוסוף מתחיל לפזר מפיו סיפורים ומעשיות, כשמפעם לפעם, באלגנטיות מכניס לדבריו ״הפילוסופיה שלי,״ כשהביטוי הזה נשמע מפיו כה טבעי ומושחז. עיניו של הנשיא/בעלים נפערות בינתיים, מתנצנצות, ידיו חוככות זו את זו ומבלי שהוא שם לב ריר מתחיל לרדת מזווית פיו. רק כשהריר פוגש את נעליו המצוחצחות, הוא מנגב את פיו במפית ומחוסר נעימות משחרר פעם ״כן, כן.״ ופעם ״וואו,״ וחוזר חלילה. ״אז מה אתה צריך בשביל הפרוייקט הזה שלך?״ שואל הנשיא/בעלים את הפילוסוף. ״מיליארד אירו,״ עונה הפילוסוף כאילו הביטחון נערם אצלו כל זמן שדיבר. ״כן, כן. ברור, ברור, אני מבין. פילוסופיה עולה היום הרבה מאוד כסף,״ עונה הנשיא/בעלים, קם ראשון מכיסאו כשידו כבר מושטת קדימה, מצליח לתת איזו טפיחה קלה על הכתף של הפילוסוף, מבלי, כך לפחות לדעתו, שהראה התלהבות יתר ומוסיף ״נדבר בהקדם.״


״אז מה אתה מציע?״ שואל הנשיא/בעלים את המאמן. ״תוצאות, הישגים ותארים,״ משיב המאמן כשדיבורו מצליח להישאר יציב ולא עולה תוך כדי המשפט באוקטבה או שתיים. ״ומה עוד?״ שואל באדישות שגובלת בשעמום הנשיא/בעלים את המאמן. ״מה זאת אומרת, מה עוד?,״ הפעם קולו של המאמן כבר אינו נשמע כה יציב כמקודם. ״אני מתכוון, מה חוץ מזה?״ אומר הנשיא/בעלים. ״חוץ מניצחונות, הישגים ותארים...״ תוהה בקול המאמן, משפשף את פדחתו ומנסה לרדת לסוף דעתו של הנשיא/בעלים. ״אוקי, כנראה לא הבנו האחד את השני,״ אומר הנשיא/בעלים ״משהו שמתחיל באות ׳פ׳...״ המאמן מגלגל את עיניו מעלה, ספק אם כדי לחשוב וספק אם כדי לברוח ממבטו הישיר של הנשיא/בעלים. ״אין לי שום דבר להציע לך באות ׳פ׳,״ משיב. ״אוקי, כנראה שאנחנו עדיין לא מבינים האחד את השני. אנסה אחרת. כמה כסף אתה צריך לפרוייקט שלך?״ שואל הנשיא/בעלים, כשדיבורו במתכוון איטי יותר, באמונה שהפעם המאמן ייתן לו את התשובה אותה חיפש. ״אהה,״ מוציא המאמן ואם לשפוט לפי הסומק שחזר לפניו החיוורת נראה שהביטחון ולו במעט חזר אליו. ״כדי לעמוד במשימה אוכל לעמוד במגבלה של 150 מיליון אירו.״ הנשיא/בעלים לוגם מהויסקי שנשאר על השולחן מהפגישה עם הפילוסוף - שזה סירב לשתות בטענה שאינו שותה אלכוהול, ומבלי לקום מהכיסא, ספק באי חשק, ספק כי כבר לא היה לו אכפת אמר לעבר המאמן ״אל תתקשר אלינו, אנחנו נתקשר אליך.״

 

ברור.
כי חייב מיליארדים בשביל "פילוסופיה", וידוע שזה כסת"ח של מאמנים לא מוצלחים.

 

אחרי הסיפור של הרוקי מורקמי מפירנצה אני מרגיש שאני צריך לבחור בזה:

https://media1.tenor.com/images/2a95f05f7054d314c032bead018d26c2/tenor.Xxx?itemid=3428898

או זה:



אבל האמת היא שאני זוכר מפגשים בין באיירן (פפ) ליובנטוס (אלגרי) שם הגרמנים ניצחו אך ורק בגלל הכלים שעמדו לרשותם על הספסל. ואני זוכר את יובנטוס לא מבצעת צעד משמעותי ברמה המקצועית כקבוצה למרות שהנחיתה את אחד משחקני ההתקפה הגדולים בהיסטוריה; יש מקרים לכאן או לכאן כמו בכל דבר, ולכן זה לא שחור או לבן (או כחול או אדום אם תרצו). אתה לא בהכרח חייב לשפוך כמויות אדירות של כסף כדי לבנות בהצלחה את הסגל לפי שיטת משחק ברורה בה אתה מאמין (לא כולם זה פפ. אם להיות ספציפי יותר: קלופ, פוצ'טינו וסימאונה* הם דוגמאות חיות לכך), כמו שלא כל מאמן פרגמטי יצליח עם סגל שחקנים יקר מאוד (אם כי אני בטוח שזה יהיה לכל הפחות מעניין לראות את אלגרי נמצא בסיטואציה כזו מחוץ לאיטליה).

anyway, חשוב בכל פעם שמנתחים מצבים כאלה - שגם פה אני חוטא לעיתים בגלל חוסר בפרטים או סתם ניתוח כושל - לזכור את מה שיותם כתב בתגובה האחרונה שלו על קריירה של מאמנים וכמה זה לפעמים יכול להיות מורכב או מוקדם מדי לקבל מסקנה חותכת לגביהם.

* - לפחות בשנים הראשונות באתלטיקו מדריד שגם היו המוצלחות יותר.

 

אחלה של דיון @אלעד

הדבר אינו שונה אגב משאר התעשיות, אף אחד לא צפה שפייסבוק תהייה פייסבוק, ועכשיו היא מאבדת מהמניות שלה, בעיקר אצל צעירים, קצת כמו מאמן ותיק שכבר לא רלוונטי. או כמו חיה מסוימת שנכחדה כי היא כבר לא רלוונטית אבולוציונית. אף אחד לא חסין מפני שינויים, ולצפות אותם זה כישור שלא הוכח שהוא קיים אצל מישהו, באף תעשיה.

בספורט אף אחג לא ראה את הכדורסל עובר ל׳סמול בול׳ של גולדן סטייט ששינה את המשחק, והכריח סנטרים ללמוד איך קולעים גם משלוש. מה יהיה השינוי הבא? אי אפשר לדעת. אבל הוא מתישהו יקרה, גם פפ וקלופ עוד יהיו לא רלוונטיים מתישהו.

לגבי המאמנים האיטלקיים, מסכים עם הניתוח של יותם, במיוחד לגבי דה זרבי ואינזאגי. מעניין יהיה את גורלם של מוטה, פירלו וכו׳

גם הניתוח על סארי של אלעד הוא מדויק לדעתי, אנחנו עדיין מחכים לראות את הסארי בול אצל יובה, בנתיים רק רואים קבוצה שסופגת יותר, אבל עדיין רחבה ועשירה מהשאר.

 

Zzzzz

 

צודק!

אז באיחור: בהתחלה לא אהבתי את המשחק של אטאלנטה כי הם היו לחוצים מדי (מובן מאליו כמובן) - בליגה כל כדור בו הם זוכים הופך להתקפה מסוכנת, אך אתמול לרוב נגמר בהרחקה/העפה שלו קדימה (וזה מבלי לדבר על ההחמצות). אבל אז הגיע גול, ועוד גול, ועוד ועוד, והיה לי חיוך מאושר על הפנים שגרם לי לשכוח את היתר.

---
את אינטר לא ראיתי, אבל תוצאה צפויה בהתחשב ביריבה. את רומא ראיתי רק החל מהדקה ה 80 וזה נראה מביך מבחינתם, אבל גם הם אמורים לעבור הלאה.

 

אינטר לא ממש צריכים את זה. יש להם מקום בטופ4 בכיס ומאבק רותח על הסקודטו על הראש.

מאידך, רומא, כמו ארסנל והיונייטד - צריכים את המסגרת הזו יותר מכל דבר אחר כי הסיכויי לטופ4 מבחינת שלושתן קרוב לאפס.
הבעיה היא:
שרומא, כמו ארסנל והיונייטד - משחקים עם חשק כמו שלי יש חשק לצאת עכשיו לטפס על עץ אקליפטוס.

לזכות היונייטד וארסנל עוד עומד התירוץ שהמשחק הראשון הזה היה בחוץ... ולא בבית כמו רומא.

 

לזכות רומא ייאמר שהיא מעט טובה יותר בחוץ מאשר בבית בליגה, בכל מקרה המטרה במפעל הזה כי לעבור, לא לשחק יפה.

נ.ב הן ליונייטד והן לארסנל יש סגל עמוק יותר מזה של רומא, רק בינואר יונייטד קנתה ב-70 מיליון ליש"ט.

Sent from my SM-N950F using Tapatalk

 

אני יודע שארסנל והיונייטד עשירות יותר.

העניין הוא ששלושת המועדונים יכולים להוציא משהו מהעונה המעאפנה הזו רק דרך הליגה האירופאית.
הליגה נגמרה בשביל שלושת אלו. בסבירות של 90 אחוז וזה כבר לא תלויי בהן.

רומא אפילו המצב שלה יותר קריטי כי עוד עונה בלי צ'מפיונס לקבוצה נטולת הכנסות אך עם ממוצע השכר השני בגובהו באיטליה זה בכלל קטסטרופה שמחייבת לעשות חושבים.

לא יודע מה אתך, אבל לדעתי אם רומא מסיימת את העונה ללא מקום שמוביל לצ'מפיונס אבל כן לליגה האירופית שנה הבאה :אז לדעתי עדיף לעשות מעשה מילאן ולוותר על המקום הזה כדי להמנע מאימת ה פייר פליי.

לא מוכן בשום פנים ואופן שרומא תאבד אחד או אפילו שניים מעמודי התווך שלה (דיווארה וזאניולו. שלא לדבר על ביטול רכישת סמולינג שעלול לעבור לקבוצה אחרת באיטליה) - בשלל ''מכירות לחץ'' בחצי מחיר, עד 30 ליוני - וכל זה רק כדי לשחק שוב בגביע הפח של הליגה האירופית עם בשקשיר ולודוגורץ ו 20 אלף צופים באולימפיקו...

בשום פנים ואופן לא.

הבעיה של שלושת המועדונים הללו היא שהם כל כך רקובים ועקומים ששחקנים במקום לעלות עם אטרף בעיניים במסגרת היחידה שנותרה - עולים לדשא כמו רוחות רפאים.
אי אפשר לעשות סוויץ כנראה שזה נכון.

 

גם וולבס יכולה להתחרות על התואר והיא קבוצה יותר טובה מרומא.

 

אינטר צריכה להתקדם בליגה האירופאית בשביל ניקוד בעיקר. בנוסף, מפגש גדול עם יונייטד יכול להביא כמה גרושים נוספים לתקציב.