הדיון של המלך ראול:: סופה של אגדה. ראוליטו פרש מכדורגל ומכהן כשגריר של הליגה הספרדית

http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/1/Black354X281/179721.Xxx

חזרתי הביתה הרגע אחרי כדורגל של חמש שעות(אולי זה לא מיקרי שהחולצה של ראול ששימשה אותי כמעט 8 שנים - כבר לא עולה עליי היום וכעת זה יהיה ממוסגר ומדובר בפריט הכי קדוש בבית שלי ללא ספק) והדבר הראשון שעשיתי אפילו לפני המקלחת או שתיית מים, הוא לצפות במסיבת העיתונאים של ראול. חמש שניות לפני הסוף רואים איך הפנים שלו מאדימות ואיך הוא עומד לפרוץ בבכי - רגע מרגש ללא ספק וגם אני התחלתי לבכות עכשיו, הדמעות לא עוצרות. צפיתי כמובן גם בסרטון המרגש שעשו לכבודו בריאל מדריד(במקום שלוש וחצי דקות הקליפ היה צריך להיות שעתיים, וגם בפרק הזמן הזה אני בספק אם היה אפשר לדחוס את כל הרגעים הגדולים) ולא יכולתי להפסיק לבכות. אני עדיין לא מעכל את מה שקורה, יקח לי חודשים. עכשיו אני הולך לחרוש על אתר המארקה - להוריד כל תמונה ותמונה, להעתיק למחשב גם את כל הכותרות של העיתון בהן ראול כיכב, וגם לתרגם באופן מלא את מסיבת העיתונאים ואת כל מה שאמרו עליו חבריו לקבוצה, כי אני פשוט לא מסוגל לדלג על זה. ראול הוא אלוהים.

סרטון הפרידה של ריאל מדריד מראול

 

להתראות, גראן קפיטן

http://www.realmadrid.co.il/spaw/season0910/topic54.Xxx

ראול גונזאלס, גדול שחקני ריאל מדריד בהיסטוריה, נפרד הצהריים מהמועדון לאחר 16 שנה (5747 ימים) ובשלב מסוים לא היה יכול לעצור את הדמעות. הקפיטן זכה לסרטון פרידה מרגש, התחבק ארוכות עם פלורנטינו פרז וחורחה ואלדאנו, וגם זכה לעידוד מהאוהדים.

הכתבה המלאה מהאתר

זהו זה, תם פרק חשוב מאוד בהיסטוריה של ריאל מדריד. תם עידן ראול גונזאלס בלאנקו, ששירת נאמנה את הקבוצה במשך 16 שנה ואם נדייק - 5747 ימים. 740 משחקים, 323 שערים, 16 תארים ואינסוף רגעים מרגשים שפשוט אין טעם להתחיל למנותם. אין ספק ש ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול, כפי שאמר אמיליו בוטארגיניו. פרידות קשות רבות ידעה הקבוצה בשנים האחרונות - היירו נזרק, זידאן פרש, גוטי עזב רק אתמול - אך שום דבר לא מתקרב לתחושת המחנק שיש עתה בקירבנו.

הזירה הייתה מוכנה. ראול, קבלן תארים, ראה את כל הגביעים בהם זכה עוטפים את החדר בסנטיאגו ברנבאו, התקבל בתשואות, פרז ו-ואלדאנו כמובן היו שם וגם זוז'ה מוריניו כיבד את ראול בנוכחותו ואף נראה מרוגש בכמה רגעים. בחדר הוקרן סרטון מרגש עם חלק מהרגעים הגדולים של ראול במדי הקבוצה(הרי את כל הרגעים הגדולים בלתי-אפשרי להכיל) וגם לא מעט חיוכים. ואפשר היה לראות את ראול מאבד את קור-הרוח ופניו לאט-לאט האדימו.

לשמחתו, הנשיא פלורנטינו פרז, כמיטב המסורת, הוא הראשון לדבר. פרז לא חסך בשבחים - באיצטדיון הזה עברו כל-כך הרבה שחקנים שנחשבו לטובים בעולם, מעטים שיקפו את המהות של ריאל מדריד. ראול לא רק היה שחקן מוכשר בצורה בלתי-רגילה אלא תמיד רצה לנצח אך ידע לתת כבוד ליריבים. החלום שלי הוא שכל שחקן בריאל מדריד יהיה כמו ראול". אפילו את הכין נאום מרגש ואחר-כך פנה ישירות לראול אמר:"....עבורינו זו אינה פרידה של שלום או להתראות, אלא בסה"כ – 'נראה אותך בהמשך', זה ברור לנו שתחזור לריאל מדריד תוך שנים ספורות. ראול היקר, היכן שלא תיהיה, היכן שתשחק, החולצה של ריאל מדריד תמיד הייתה ותמיד תיהיה שלך. הסמל של ריאל מדריד תמיד הוא הסמל שלך ותמיד יהיה, האוהדים לעד יהיו האוהדים שלך והאיצטדיון הזה, הסנטיאגו ברנבאו, היה וימשיך להיות הבית שלך. קפטן, תודה רבה לך על הכל, לא נשכח אותך".

אחר-כך הגיע תורו של ראול לדבר. למרות שגרונו היה חנוק, ולעיתים פרץ של דמעות היה באוויר, הוא היה חייב לדבר ולומר את שעל ליבו. "זה הרגע הקשה בחיים שלי. ריאל מדריד היא הכדורגל מבחינתי. ריאל מדריד לימדה אותי הכל, נתנה לי הכל ולעולם לא אשכח את מה שחוויתי כאן. אני רוצה להגיד תודה לכולם, קיבלתי כאן אהבה אדירה ואני מאוד עצוב להיפרד. לשחק בריאל מדריד היה החלום הכי גדול שיכולתי לחלום ולא רק שחלום הפך למציאות - הוא התגשם בענק", פתח ראול את מסיבת העיתונאים האחרונה שלו כמדרידיסטה, ואחר-כך פנה לקהל ולכל אנשי ריאל מדריד באשר הם ואמר:

http://www.realmadrid.co.il/spaw/season0910/raul1_2.Xxx

"היום, יותר מאיי-פעם, אני רוצה שתדעו שבכל פעולה שעשיתי במשחק, בכל פעם שעברתי את השומר שלי, בכל בעיטה או מהלך שעשיתי על כר הדשא - ניסיתי לעשות את הטוב ביותר שלי. בגלל זה מעולם לא חשבתי להיכנע, כי זה מה שריאל מדריד אומרת ומסמלת עבורי. רגע אחד שלא אשכח הוא ה-28 באוקטובר ב-1994, כשסיפרתי להורים שלי שאני נוסע עם הקבוצה הראשונה למשחק חוץ בסראגוסה".

"אני תמיד אהיה נאמן לריאל מדריד, המועדון הזה יישאר חקוק בליבי ואני יודע שזה הבית שלי. אותי לא מטריד אם יתנו את חולצה מספר 7 לשחקן אחר. אני בטוח שמי שיקבל אותה ידע להגן עלייה בכבוד. מספר החולצה חשוב אבל זה לא העיקר – מה שחשוב הוא הסמל על הקבוצה, הסמל של ריאל מדריד".

ראול התפנה לדבר על העתיד ואמר:"זה כנראה הזמן לעזוב. המוטיבציה שלי היא להמשיך לשחק כדורגל וליהנות מהמקצוע. בשנה שעברה ראו אותי הרבה פחות כשחקן כדורגל ואני עוד לא רוצה לסיים את הקריירה שלי. זה יהיה אתגר מעניין ללמוד תרבות אחרת. זה הסיכוי האחרון שלי לעשות זאת ולקחתי החלטה קשה עם המשפחה שלי, אבל אני יוצא לדרך חדשה".

"יהיה קשה להגיע לריאל מדריד בתור שחקן של קבוצה אחרת", אמר ראול והוסיף בעניין ריאל – "אני כלל לא דואג למועדון. מוריניו הוא תותח והוא נתן לי ביטחון בכל-מקרה. תמיד יהיו האנשים הנכונים לשמור על הערכים של ריאל מדריד וגם להעביר אותם הלאה לדורות הבאים. המועדון הזה תמיד ימשיך לנצח". לפני קריאת "האללה מדריד" ראול התייחס לגוטי ואמר ששניהם גדלו יחד ומגיעה לו פרידה מכובדת כשפי שהיה, ולא שכח לאחל החלמה מהירה לאלפרדו די-סטפאנו שנמצא בבית-חולים ולכן לא היה יכול להגיע להיפרד מראול.

http://www.realmadrid.co.il/spaw/season0910/raul2.Xxx

לפני הסיום ראול היה חייב לגשת לאיצטדיון הברנבאו כדי להיפרד מהמקום בו הרעיד רשתות באופן קבוע, שבוע אחרי שבוע. הוא נופף לשמיים והתקבל בתשואה אדירה על-ידי מאות אוהדים נאמנים שהורשו להיכנס ולהיפרד ממנו. מייד כשראה אותם שרים לו מכל הלב, ראול שם את ידיו על העיניים למשך כמה רגעים משום ששוב הרגשות בערו בו. ראול התייחס לכל אחד ואחד בסבלנות. הוא חתם להם על ספרים, הצטלם עם חלקם והיה נרגש מאוד מהמחווה. הוא נפרד מהם בנשיקה, כפי שהיה מנשק את הטבעת אחרי כל גול שלו בקבוצה.

בספרד דווח באותו היום כי כל החולצות של ראול, הן מהחנות הרישמית והן מהדוכנים היותר זוטרים בחוץ, נגמרו. האוהדים לא כל-כך התלהבו מהרעיון ששחקן אחר יקבל את חולצה מספר 7, וכל אחד מהם רצה מזכרת. לא רק חולצות שחקן רגילות אזלו בחנויות, אלא גם גופיות מיוחדות של ראול עם הכיתוב - "ראול, תמיד לבן". אייטור קראנקה ישב לידו של מוריניו באירוע הזה ואמר - "אנחנו רואים פה את ראול ושאר האנשים כל-כך מרוגשים, את כל הגביעים והתארים בהם זכה השחקן, יש בנו צמרמורת. צריך להגיד יותר מזה?". מוריניו העדיף בעיקר להסתכל ולא לדבר יותר מידי, אך סינן לחבריו שהיה מעדיף לו ראול היה נשאר בתור כוח משמעותי מהשחקן, בעיקר מהבחינה המנטאלית. מידי פעם הוא כן הוציא ציוץ ואמר לקראנקה - "ראית כמה גביעים יש כאן?".

ראול זכה לכבוד של מלכים, תרתי משמע, כאשר גם מלך ספרד, חואן קרלוס, הידוע באהדתו לריאל מדריד, התקשר לחלוץ להגיד לו תודה על מה שתרם לקבוצה ואיחל לו בהצלחה.

***

גם השחקנים הרגישו שהם חייבים להיפרד מראול. כפי שהיה אתמול, השחקנים התראיינו לאתר הרישמי ודיברו מעט על הקפטן. גם פרננדו היירו ששיחק עם ראול שנים רבות, חילק מחמאות בשפע.

http://www.realmadrid.co.il/spaw/season0910/raul3_1.Xxx

חורחה ואלדאנו:"זה יום קשה מאוד נקודתית בהיסטוריה של ריאל מדריד. הילד עוזב את הבית. יש רגעים כל-כך חזקים של נוסטלגיה, עצב וחרטה, וכך זה היום, אנחנו כואבים את מה שקורה כאן. ראול הוא הדוגמא הכי טובה לערכים של ריאל מדריד. הוא ללא ספק השחקן הגדול ביותר בהיסטוריה של המועדון בצוותא עם אלפרדו די-סטפאנו".

פרננדו היירו:"ראול הוא ללא ספק אחד משלושת השחקנים הגדולים בהיסטוריה של ריאל מדריד. הוא צריך לשמש דוגמא לכל שחקן שיבוא לקבוצה בעתיד. כישרון, חוזק מנטאלי, אמביציה, נאמנות, אהבה למועדון – לראול היה את הכל והוא הרבה יותר חזק גם מכל סטטיסטיקה. בכדורגל, לכל מקום שהגעתי אמרתי – ריאל מדריד ונבחרת ספרד, היזהרו – יש פרארי בדרך, וראול אכן עבר את כולם ושבר כל שיא אפשרי. כבר ביום הראשון שלו בגיל 17 בקבוצה הבוגרת הרגשתי שהוא אחד משלנו. כשהוא היה בחדר ההלבשה של הקבוצה, ידעתי שהרוח של מדריד מובטחת. קשה להאמין שבעתיד יגיע עוד אחד כמו ראול".

איקר קסיאס:"ראול הוא סמל, קפטן ענק. למדתי ממנו הרבה, הוא עזר לי הן כשחקן והן כאדם והוא שימש דוגמא למקצוענות לכל שחקן ושחקן שהגיע לריאל מדריד. שחקן אמיתי נמדד גם ברגעים הקשים וראול ידע להתמודד עם הימים הפחות טובים. סיפורים גדולים נכתבים על שחקנים גדולים והסיפור של ראול הוא יוצא-דופן. הוא רשם את ההיסטוריה של ריאל מדריד".

כריסטיאנו רונאלדו:"בתור ילד חלמתי לשחק עם ראול ולמרות שעשיתי זאת רק למשך עונה אחת, אני מודה על הזכות הזאת. היה כבוד לחלוק איתו את חדר ההלבשה ואני מאחל לו הרבה בהצלחה. אין לי ספק שהוא ימשיך לעשות את מה שהוא יודע".

קאקא:"ראול הוא שחקן מדהים, חשוב מאוד עבור המועדון הזה וגם לכדורגל העולמי כולו. לעולם לא ישכחו אותו כאן, הוא תמיד יהיה נוסטלגיה נעימה כי הוא היה שחקן גדול. הנוכחות שלו תורגש בכל עת ועת. יום עצוב מאוד עבור השחקנים והקהל".

צ'אבי אלונסו:"ראול מייצג את כל הערכים של ריאל מדריד. הוא סמל וחלק בלתי-ניתן לתיאור מההיסטוריה של המועדון המפואר הזה. בריאל מדריד עברו כל-כך הרבה שחקנים גדולים ואף-אחד לא נשאר כאן 16 שנה וזה אומר הרבה על ראול, שחקן גדול וייחודי".

לאס דיארה:"שמחתי מאוד לשחק לצידו של ראול. ראיתי משחקים שלו כשהייתי צעיר יותר ותמיד הערצתי את היכולת והאופי שלו. הוא עזר לי מאוד מאז שהגעתי לריאל מדריד ואני תמיד אהיה אסיר תודה עבורו. במשך כל חיי אגיד שהייתה לי את הזכות לשחק עם ראול בריאל מדריד".

פפה:"ראול הוא ההיסטוריה של ריאל מדריד, חד וחלק. כשנפצעתי נגד וולנסיה הוא הגיע לבקר אותי כמה ימים אחר-כך ותמיד עודד אותי על הספסל, וזו רק דוגמא אחת על האופי של ראול. דברים כאלה לא שוכחים, אנשים כאלה תמיד יחרטו לנו בזיכרון".

מרסלו:"יהיה קשה להגיע לאימון הבא ולא לראות יותר את ראול. כמו האוהדים – גם אנחנו השחקנים, לעולם לא נשכח אותו".

פרננדו גאגו:"לא בכל יום עוזב סמל כמו ראול, מדובר ביום קשה מאוד עבור האוהדים שלנו, שהיזדהו עם ראול כי הוא משקף את ערכי המועדון. היה לי לעונג לחלוק איתו יחד את חדר ההלבשה ולשחק איתו. אני מאחל לראול הרבה הצלחה הן במישור המקצועי והן במישור האישי. אנחנו השחקנים נמשיך לעקוב אחריו ולהתעדכן שבוע אחרי שבוע".

קארים בנזמה:"ראול הוא לא רק סמל של ריאל מדריד אלא של הכדורגל הספרדי והעולמי. הוא דוגמא עבור כל שחקן צעיר ואני אישית נהגתי להסתכל עליו ולהשתדל ללמוד ממנו, בימיי הראשונים בקבוצה. הוא היה חלוץ נהדר וכל אחד חולם להגיע לאפילו מחצית מהישגיו של ראול. הוא ללא ספק הותיר חותם גדול בכדורגל העולמי".

ירז'י דודק:"ראול הוא שחקן ענק, מקצוען, דוגמא עבור כל שחקן ולמרות שיש לי ניסיון רב הוא לימד גם אותי כמה דברים חדשים. לא נשכח אותו כאן במדריד".

http://www.realmadrid.co.il/spaw/season0910/raul4.Xxx

***

אי-אפשר כמובן בלי ראיון הפרידה של ראול לאתר הרישמי. אפשר להגיד אפילו שראול אמר בראיון הזה יותר ממה שאמר בכל שיחותיו עם התקשורת במשך כל הקריירה.

"הגיע הזמן לעזוב. במשך 16 שנה נתתי את הכל לטובת החולצה של הקבוצה הטובה ביותר בעולם. שיחקתי עם הטובים ביותר, זכיתי בכל התארים וקיבלתי אהבה רבה. זו ההזדמנות האחרונה שלי לנסות משהו אחר".

"כמו שאמר הנשיא – אני לא עוזב את ריאל מדריד אלא נפרד זמנית. אני כל-כך מזוהה עם ריאל מדריד שלא משנה היכן אלך, היא תיהיה בליבי. המילה הראשונה שאנשים אומרים כאשר הם שומעים את השם שלי הוא ריאל מדריד. אני מאחל לריאל מדריד שתגיע לגמר ליגת האלופות ואין לי ספק שאגיע לראות אותה ולעודד אותה בתור האוהד מספר 1 שלה".

גוטי עזב יום אחד לפנייך. היית רוצה שישחק איתך יחד גם בקבוצה הבאה?
"הגעתי לריאל מדריד שנה לפניו, אך גדלנו ולמדנו יחד. גוטי הוא אדם נהדר ושחקן גדול, הוא יודע מה אני חושב עליו. התרגשתי מאוד לראות את הפרידה המכובדת לה זכה, זה בהחלט הגיע לו. בכיתי במסיבת העיתונאים שלו כי עברנו יחד כל-כך הרבה במהלך הקריירה. גוטי הצליח תמיד להכניס דימיון בקהל וכמו שהאוהדים יתגעגעו אליו כך גם אני".


האם יש לך הסכם שתחזור לריאל מדריד בעתיד?
"עוד יכול ליווצר מצב שאשחק נגד ריאל מדריד בליגת האלופות בעונה הבאה וזה יהיה לא פשוט עבורי. אין לי ספק שאחזור לריאל מדריד, לא יודע אם בתור מאמן, אך בטוח שאהיה קשור לקבוצה. גם עכשיו אני חלק מריאל מדריד כי היא הבית שלי, למרות שאני אשחק במקום אחר".

פיררי, חואניטו, בוטארגיניו ועכשיו ראול. מה נעשה בלעדייך?
"ריאל מדריד לעולם תייצר שחקנים גדולים בקסטיליה. איקר קסיאס חתום עד שנת 2017 והוא סמל גדול של הקבוצה, ריאל מדריד צריכה להיות גאה בעצמה ששחקן כזה גדל אצלה. הקאנטרה פועלת ועומלת כדי להוציא תותחים חדשים ממחלקת הנוער. תמיד יהיו שחקנים שיטביעו את הערכים של המועדון ושיקפו את הרוח האדירה של ריאל מדריד".

היו לך המון רגעים גדולים בקריירה – תן לנו אחד.
"יש לי באמת אלפי זיכרונות מתוקים אך הזיכרון הראשון הוא הכי מיוחד. המשחק בסראגוסה 28 באוקטובר בשנת 1994, הוא ללא ספק הרגע המיוחד בקריירה שלי. הגעתי הביתה מחוייך ומאושר וסיפרתי לאמא שלי שאני נוסע עם הקבוצה הראשונה למשחק חוץ בסראגוסה. הלכתי להתארגן ולהכין תיק ואחרי כמה דקות אבא שלי חזר הביתה וישב לאכול מרק. הוא שאל אותי 'ראול, לאן אתה הולך, אין עכשיו אף משחק של קסטיליה', ואני השבתי לו – 'אני הולך לשחק בקבוצה הבוגרת הערב'. אבא שלי היה המום ולא הצליח לסיים את המרק".

אתמול בלילה הצלחת להירדם?
"זה היה תהליך ארוך, עברו עליי ימים קשים. כשקמתי בבוקר לא האמנתי שהיום אני הולך להגיד שלא אשחק יותר בריאל מדריד. היו לי שיחות רבות עם המשפחה שלי ועם גורמים נוספים. בימים האחרונים לא הפסיקו לרוץ לי בראש מחשבות על כל התקופה היפה שלי בריאל מדריד. אני עצוב היום וכך גם המשפחה והבנים שלי, הרי הם חולים על ריאל מדריד, אך אני קיבלתי החלטה. לא הצלחתי להירדם בלילה כי ידעתי שהיום אני עומד בפני יום מרגש שספק אם יחזור. אני מקווה שכולם מרוצים ממה שעשיתי בקבוצה".

לא רצית לסיים את הקריירה בריאל מדריד?
"אין מה להתעסק בזה יותר מידי. גם אם לא אשחק כאן בשנתיים הקרובות, זה ברור שריאל מדריד היא הקריירה שלי כי השגתי כאן הכל. מוריניו אפילו דיבר איתי וביקש שאשאר, הוא האמין בי, פירגן לי ונתן לי ביטחון, אך לקחתי את ההחלטה הזאת בצער רב".

מיהם האנשים שגרמו לך להתפתח ככדורגלן ועזרו לך בעיקר בפרק הזמן הארוך שלך בריאל מדריד?
"למדתי לקחת קצת מכל מאמן, אך יותר מכולם אני אסיר תודה לחורחה ואלדאנו. היה לו את האומץ לתת אמון בשחקן צעיר ואני לא אשכח לו את זה לעולם. הנשיא מנדוזה היה מאוד לבבי כלפיי ומייד כשהגעתי הציע לי לקנות בית חדש להורים. אני לא שוכח אף מאמן שאימן אותי ועזר לי, ועם דל-בוסקה היו לריאל מדריד שנים נפלאות".

אחרי המשחק נגד סראגוסה בלה-רומארדה לקחת את הכדור הביתה. הרגשת שזו הפרידה?
"סחבתי פציעה מהמשחק נגד ברצלונה שבועיים לפניכן והרופא אמר לי שאני צריך לנוח חודש וזה היה מתסכל. ביום חמישי נכנסתי לחדר ההלבשה, דיברתי עם פלגריני, הרופאים והשחקנים ואמרתי להם – אני חייב לנסוע למשחק. ואן דר-וארט נפצע לצערינו ואחרי שלושה חודשים שחיכיתי לשחק, קיבלתי את הצ'אנס והתרגשתי. ידעתי שאני לא אוכל לסחוב להרבה זמן אבל כבשתי את השער שעזר לקבוצה והייתי מרוצה. אחר-כך נפצעתי שוב וידעתי שאני כבר לא אוכל לשחק יותר העונה".

האם אתה מרוצה מהפרידה?
"קיוויתי לסיים את העידן שלי בריאל מדריד במשחק ביתי בסנטיאגו ברנבאו עם הקהל שאוהב אותי כל-כך וגם אני אוהב אותו, אבל זו הייתה פרידה גדולה, אני רוצה להודות לכל האנשים במועדון. האוהדים תמיד נתנו לי יחס חם ותמיד הרגשתי בריאל מדריד שרוכשים לי כבוד עצום, כאילו אני לא עוד שחקן גדול בקבוצה. אני חושב שהטבעתי חותם בהיסטוריה של ריאל מדריד וזה הכי חשוב. לא יצא לי להניף גביע אלופות כקפטן וראיתי את סאנצ'יז, מיאטוביץ והיירו עושים זאת, אבל שיהיה להם לבריאות, הכי חשוב שהמועדון זכה בגביעים ומדובר בימים המאושרים שלי בקריירה".

ספגת ביקורות רבות על הירידה הדרסטית ביכולת שלך בשנים האחרונות
"תמיד השתדלתי ללמוד מהביקורת, לקחת ממנה את הדברים הטובים כמו למשל מוטיבצייה. לעולם לא לקחתי שום דבר אישית, הרי אף אחד לא חיכה שאני אכשל".

האם אתה חש שהמועדון נהג כלפייך בצורה לא הוגנת?
"בכלל לא. ריאל מדריד הייתה סבלנית מאוד לגביי".

***

אמליו מורטאלה, כתב המארקה, הקדיש טור קצר לראול והנה חלק מהדברים:"אני לא אחזור על ארון התארים המפואר, על הרקורד המכובד או על כל מה שמאפיין את ראול. רק אציין שהקריירה שלו בריאל מדריד נקייה, ללא שום כתם. ראול תמיד יישאר לבן, נקי, וטהור. לא משנה שהוא הולך לשחק בגרמניה - הבית שלו זה הסנטיאגו ברנבאו. ראול הוא דוגמא מופתית עבור כל כדורגלן. לדעתי הוא הגדול ביותר, משאיר מאחור את די-סטפאנו, בוטארגיניו והשאר. אני גם הייתי מחכה קצת עם נתינת חולצה מספר 7 לשחקן אחר. כריסטיאנו הוא תותח, אבל הוא יסכים להסתפק במספר 9, הרי בכל-זאת..."

גם באתר ה-AS הקדישו טורים לראול. חואן קרלוס ריברו כתב:"ראול לא היה מרוצה מהסיטואצייה החדשה בריאל מדריד והאמין שמגיע לו יותר. הוא רצה לשחק עד שהגוף שלו היה אומר 'דיי'. אבל ראול דאג שאירוע הפרידה שלו מריאל מדריד יהיה מופתי וטהור. ראול חתם רק לפני שנתיים על חוזה שישאיר אותו בקבוצה למשך כל החיים. הוא אומנם עוזב לשחק בקבוצה אחרת, אבל למי אכפת - מבחינתי הוא נשאר. ראול כבר תפס את מקומו כשחקן הטוב בהיסטוריה של ריאל מדריד. התארים, האופי, התשוקה, הריצה לניצחון, כל התמונות המרגשות - ריאל מדריד היא ניצחית. ראול בריאל מדריד לנצח". קרלוס מראנון כתב:" ראול אף-פעם לא הסתפק בבינוניות, הוא תמיד שאף ליותר ולכן הגיע לאן שהגיע. בגלל זה כל היריבים ששיחקו מולו חששו כל-כך. האירוע היום מראה שהחיים לא הוגנים בכלל והכדורגל לא הוגן בפרט, כי לראול הגיע מעמד מכובד יותר בתוך הצוות המקצועי של ריאל מדריד, גם כאשר הגוף כבר פחות טוב. המינימום שהגיע לראול זו פרידה מכובדת כזאת, ועל כך אפשר להחמיא לריאל מדריד".

***

גם מחוץ לגבולות ספרד הקדישו כתבות רבות לעזיבתו של ראול והנה חלק קצר מהדברים:
העיתון הארגנטינאי 'אולה' - "מוקדם מידיי. ראול עוזב את ריאל מדריד לפני שפרש ממשחק, אך ברור לכולם שהוא יחזור. 323 שערים ב-741 משחקים - בלתי-אפשרי לשכוח. לא פלא שאין האוהדים אומרים 'ריאל מדריד' אלא 'ראול מדריד'. ראול עשה בריאל מדריד היסטוריה".

'הגאזטה דלה-ספורט' האיטלקי - "ראול נפרד בדמעות מריאל מדריד אחרי 16 שנה וגם ריאל מדריד נפרדה מראול, אחד השחקנים הגדולים ביותר בהיסטוריה שלה, בדמעות. ראול אמר שלום למעריצים להם נתן כל-כך הרבה רגעים יפים, 323 שערים ב-741 משחקים".

'הסאן' האנגלי - "האגדה ראול קיבל פרידה מרגשת וראויה מהסנטיאגו ברנבאו ששימש כבית שלו ב-16 השנים האחרונות. במהלך מסיבת עיתונאים מצמררת - ראול נשבע אמונים לריאל מדריד וריאל מדריד נשבעה אמונים לראול.

'הלאקיפ' הצרפתי - "דמעות של אגדה. בטקס מפואר שאורגן בכובד ראש וברצינות, ראול, הסמל הגדול של ריאל מדריד, נפרד מהמועדון לאחר 16 שנה ואמר שלום למעריצים. לא רק לראול, להאוהדים ולאנשי ריאל מדריד היה קשה באותם הרגעים - גם העיתונאים הרגישו צמרמורת בגוף".

***

באתר המארקה הרכיבו את הנבחרת של ראול(על סמך השערות בלבד), בה מצויים תשעה שחקנים ששיחקו יחד איתו בריאל מדריד ועוד שניים נוספים מנבחרת ספרד - פפ גוארדיולה וסנטיאגו קניזארס. בולט בהיעדרו - איקר קסיאס;

המאמן - חורחה ואלדאנו, האיש שהאמין בראול בתחילת הקריירה ולא חשש לתת לו את הקרדיט במשחק החוץ בסראגוסה כשראול בסה"כ בן 17. ראול תמיד סיפר כמה ואלדאנו תרם להתפתחותו ככדורגלן.

שוער - סנטיאגו קניזארס, ששיחק עם ראול יחד בנבחרת ספרד. ראול אהב את האופי של קניזארס שהיה מוכן לרצוח כדי לנצח והעריץ את יכולתו בין הקורות. מול קניזארס ראול כבש את השער המפורסם ביותר שלו בגמר ליגת האלופות נגד וולנסיה.

מגן ימני - מיצ'ל סאלגדו, חברו של ראול לריאל מדריד ונבחרת ספרד. שניהם היו בידיוק בעלי אותו אופי - נאמנות ותשוקה. ידוע גם שסאלגדו היה אחד מחבריו הטובים ביותר של ראול בריאל מדריד.

בלם - פרננדו היירו, ממנו ראול ירש את סרט הקפטן של ריאל מדריד ונבחרת ספרד. השניים תמיד היו ידועים בקשר הטוב ביניהם והם לא הפסיקו להחמיא אחד לשני בתקשורת. היירו אמר על ראול שהוא כמו פרארי - עוקף את כולם, וראול עצמו הגדיר את היירו כ'הקפטן של הקפטנים', כאשר הבלם הוותיק תלה את הנעליים.

בלם - כרטיסוף מצלדר, שהיה חבר טוב של ראול מאז הצטרף לריאל מדריד, ולפי ההשערות הוא גם אמור להיות זה שיעזור לראול להתאקלם כמו שצריך בשאלקה הגרמנית.

מגן שמאלי - רוברטו קרלוס, אשר שיחק איתו בקבוצה עשר שנים וקטף איתו המון תארים, ובישל לו הרבה שערים(שניים מהם במשחקי הקלאסיקו נגד ברצלונה). ראול העריך מאוד את יכולתו המקצועית ואת האופי השקט מצד אחד אך גם את המנהיגות מהצד השני.

קשר אחורי - פרננדו רדונדו, האיש שבישל לראול נגד יונייטד בשנת 2000 בעזרת עקב בלתי-נשכח. ראול תמיד הצהיר כי הוא מעריץ את רדונדו ולמד ממנו רבות לאורך הקריירה.

קשר אחורי - פפ גוארדיולה, שבישל לראול את שער הבכורה שלו בנבחרת ספרד. היחסים בין השניים תמיד היו מצויינים על-אף היריבות בין ברצלונה לריאל מדריד.

קשר מרכזי - גוטי, אשר יחד איתו ראול סימל את הערכים של ריאל מדריד. 15 שנה הם משחקים יחד והם הולכים יד ביד. גוטי גם נבחר לקפטן השני בקבוצה אחרי ראול.

קשר התקפי - לואיס פיגו, שמהרגע הראשון ניתן היה להבחין בשיתוף הפעולה המצויין ביניהם, הנשק הקטלני ביותר של ריאל מדריד בעונת 2000-2001. כבר במשחק הסופר-קופה נגד סראגוסה, פיגו בישל לראול את אחד משעריו ובין השניים הייתה הערכה רבה.

חלוץ - פרננדו מוריינטס, חברו הטוב ביותר של ראול על מגרש הכדורגל, השניים שהוכיחו באומנות מהו שיתוף פעולה בין חלוצים. כל-כך הרבה מהלכים קבוצתיים ראה הקהל בברנבאו מהשניים הללו, וראול גם כעס על היחס המשפיל לו זכה מוריינטס אחרי רכישתו של רונאלדו. החיבוק שלהם, כשנפגשו בשנת 2004 כשמונאקו אירחה את ריאל מדריד, נחקק בליבם של האוהדים. ראול אף טס לצרפת לראות משחק של מוריינטס במדי מונאקו. השניים שיתפו פעולה גם בנבחרת ספרד.

חלוץ - רוד ואן-ניסטלרוי, אחד החלוצים הטובים ביותר אשר שיחק לצידו של ראול במשך הקריירה שלו. לעיתים היה נראה כאילו השניים האלו מזכירים במעט את שיתוף הפעולה בין ראול למוריינטס. הערכה רבה שררה בין השניים והם אהבו לבשל אחד לשני.

***

http://www.realmadrid.co.il/spaw/season0910/raul5.Xxx

לינקים נוספים: הפינה המיוחד שהוקדשה לראול באתר - לחצו כאן; האגף המיוחד של המארקה לכבוד ראול - לחצו כאן; הסטטיסטיקה המלאה על הקריירה של ראול - לחצו כאן; הקליפ שלי על מיטב השערים היפים של ראול - לחצו כאן

 

מאז 2003 ראול הוא לא אותו שחקן. הוא איבד ממהירותו בבת-אחת וכך גם היה חמקמק, אחוז ניצול המצבים שלו ירד וגם המסירות המתוחכמות. היו משחקים טובים(בעיקר בעונת 08\2007) ושערים נאים, לעיתים במאני-טיים, אך מדובר בהבלחות. בשנים האחרונות הייתה בעיקר תקווה ומשאלה שראול יכריע את המשחקים הגדולים, אך בגדול לא הייתה אמונה.
אבל להשוות אותו לפרננדו טורס זה עוול, ואולי עמי התבלבלת בדיון. כאן זה אשכול סגידה לראול או לפחות מקום לדון בו כמו שצריך. אף-אחד לא יקלקל את הדיון הזה. טורס מפציץ בליברפול שנתיים-שלוש, אבל הוא לא עשה חצי ממה שראול השיג בקריירה שלו. יש לו אליפות, יש לו גביע? גם בנבחרת טורס מקרטע וממוצע הכיבושים שלו נמוך מאוד, ואותי זה לא מעניין שהוא כבש בגמר היורו. כשראול היה בגילו הוא כבש בגמר ליגת האלופות ושבר שיאים מפה ועד הודעה חדשה. רק ילדים קטנים מודדים חלוצים אך ורק על-פי הסטטיסטיקה(מה גם שראול היה שחקן שמרבה לבשל שערים ולא סתם הוא ממוקם במקום השני בטבלת מלך הבישולים של הליגה מאז ומעולם). הסטטיסטיקה לא תסביר את המהות של ראול. דויד ויאה? - חלוץ ענק אבל עדיין לא ראול, חד-משמעית. גם אם יתן חמש עונות גדולות בבארסה לא בטוח שהוא יהיה ראול. יחס הכיבושים שלו בנבחרת הוא אחד מהטובים בהיסטוריה של הכדורגל, אבל אל תשכח שהרבה יותר קל לתת גול בנבחרת ספרד הנוכחית מאשר מה שהיה בעידן ראול.

מטרת הדיון היא לא הבכרח לדון בצד המקצועי והשוואות עם שחקנים אחרים זה מיותר, אז אנא מכם.