איקר מספר הכל על יחסיו עם סזאר ועל 2002| הפרק השלישי של הדוקו הסוקר את הקריירה של קסיאס, "לתלות את הכנפיים", שודר אתמול ועוסק בזכייה בליגת האלופות ב-2001-02 והזימון למונדיאל וגם למערכת היחסים הקצת בעייתית עם סזאר סאנצ'ס שהיה השוער השני באותה התקופה אך פתח בגמר ובמשחקים חשובים בליגת האלופות. צפו בקטע הקצר. https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1607161806672.Xxx איקר מודה: "אני זוכר כאשר סזאר הוחתם והושאל לוויאדוליד. התקדמתי ושיחקתי הרבה. ידעתי שהוא שוער מעולה. רציתי לעשות את הטוב ביותר עבור ריאל, גם אנחנו רצינו. הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לי זה להתחרות איתו. הוא גרם לי להתבגר. זה לא היה בריא מאוד אבל טוב. פחדתי לחלוטין מהתחרות איתו. היו לו עונות טובות. אבל מתברר שריאל זוכה בליגת האלופות עם ילד בין הקורות". "אני לא יודע אם ברגעים החשובים בליגת האלופות אנשים לא סמכו עליי כל כך (דל בוסקה ספסל אותו נגד באיירן, ברצלונה ולברקוזן). ידעתי שאיבדתי את המקום בהרכב אך לא ידעתי מה יהיה בעתיד. לא רציתי לעצבן אף אחד, בגיל 20 אין בך רוע. אני יודע שגם לו היה קשה. לא הרגשתי שהוא עשה משהו רע. הפסדנו 2:1 לבאיירן בגרמניה, סזאר הדף פנדל ורשם הופעה טובה וגם בקאמפ נואו הציג משחק מרהיב ושמר על שער נקי והדף כדור גדול מול קלייברט". נאמר כי איקר כעס על דל בוסקה וגם על מאמן השוערים איתו שמר על יחסים קרים ועוד בעבר קראנו שהוא שקל לעזוב. ואז הגיע הגמר: "הרופא טיפל בו וסזאר ניסה להמשיך לשחק אבל דל בוסקה קרא לי: 'איקר, תתחמם'. אפילו לא הסתכלתי על מנואל (מאמן השוערים). לא רציתי לשחק עם קרוול ארוך. הלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה. דל בוסקה השתגע, גם עוזר המאמן טוני גראנדה. יש רגע שאני לא אוהב, סזאר יוצא פצוע ואני נותן לי חיבוק ומסתכל הצידה, כועס על עצמי. הכניסה שלי לא הייתה חלקה. ואז אני שומע את האמפדן פארק קורה בשמי. לפני חודשיים לא שיחקתי ונראה איך אני אגיב. "בעולה הראשונה הדפתי לקרן, ובאותה הפעולה אני זוכר את ברבאטוב מנסה לכבוש, אבל אני לא יודע למה, היה לי ברור שאעצור את זה ואעשה משהו גדול, היירו היה על הקו אחרי שהדפתי עם הרגל". התחושות היו קשות: "בכיתי ובכיתי ובכיתי אחרי הזכייה אבל כלל לא הרגשתי שייך, כאילו אני מובטל חודשיים, לא ידעתי מה אעשה עם החיים שלי, הייתי עצוב מאוד. עם כל כך הרבה דמעות לא הערכתי מספיק טוב את הרגע הגדול ההוא". לאחר מכן קסיאס זומן למונדיאל ביפן וקוריאה לאור הפציעה של סנטיאגו קניזארס: "יומיים אחרי הגמר אני מקבל שיחה הביתה שאני הולך לשחק במונדיאל. אירוע כזה גורם לך לצמוח כשוער וכאדם. אני זוכר את הפנדלים שהדפתי נגד אירלנד בשמינית הגמר. סזאר עצמו התראיין גם כן והתחמק מהשאלות הקשות: "אני אוהב ורוצה לזכור את הדברים הטובים ולא את הזמנים הרעים. היו בעיות, היה דיון לאומי בתקשורת. זה לא קשור אולי רק לספורט". לאחר מכן סיפק ציטוט מדהים: "לא הייתי משנה שוב בגמר ההוא, הייתי נפצע באותו הרגע" (זה מה שעזר לאיקר)". על הזכייה השמינית בליגת האלופות: "מנצ'סטר יונייטד, הטרבליסטית הגאה, הגיעה לשחק נגדנו. שיחקנו טוב במדריד ונגמר 0:0. אחר כך נסענו לאולד טראפורד. באותו יום הרגשנו טוב מאוד על המגרש בפוארטה בוניטה (בספרד). מאוחר יותר פגשנו את באיירן. זה היה ענק, מעולם לא שיחקתי בחצי גמר ליגת האלופות. לא היה לי נוח כמו באולד טראפורד, אבל זה היה בלתי נשכח. הגמר? ידעתי שהכל הולך להסתדר. ראיתי את עצמי מגיב בכל מצב".
עוד קצת מהדוקו המיוחד של איקר, "תולה את הכנפיים" ששודר אתמול. הוא מדבר על הכישלון של הגלאקטיקוס מ-2003 ואילך וגם על האליפות של קאפלו. "הגלאקטיקוס? זה היה משהו גדול, מימד אחר. רונאלדו, זידאן, פיגו, 40 צלמים מאחורי בקהאם בכל פעם שעלה לכר הדשא. המשכנו לנצח תשעה חודשים והיה נראה שהכל הולך מצוין אבל התבוסה בגמר הגביע חיסלה אותנו. זו הייתה נפילה ללא מצנח, התרסקות, ממרץ ועד מאי. זה לא היה רק עניין של שמות גדולים, היינו צריכים קבוצה ואת זה לא היה לנו. שלוש שנים בלי לזכות בתואר או להילחם על משהו בזמן שברצלונה המריאה - זה כואב מאוד". העצירה ההיסטורית מול דייגו פרוטי: "חשבתי להמשיך לרוץ ושאצליח לעצור אותו או להלחיץ אותו כדי שיהיה לא שקט, וזה הצליח". האליפות של קאפלו: "שלושה שבועות של קדם עונה, זה ללא ספק מה שהיינו צריכים, ואיתו. המועדון היה לא נורמלי. היה נראה ששוב ברצלונה בורחת מאיתנו, ואז ניצחנו את באיירן וספגנו שער לקראת הסיום ובגומלין אחרי שש שניות. איבדנו יתרון נגד ברצלונה והיה 3:3. רק הליגה נשארה, כמעט הפסדנו לאספניול בבית, היו משחקים מטורפים כמו נגד רקראטיבו ו"הטאמודזו". כל משחק היה לחזור 20 שנה אחורה לתקופות הקאמבקים. אני זוכר שפיגרנו גם במשחק האליפות נגד מאיורקה אבל רייס השווה ודיארה הבקיע. כולם בכו, קפצו זה ליד זה. חגגנו כאילו זכינו בליגת האלופות". על הזכיות עם ספרד ביורו 2008 ומונדיאל 2010 - "טוב, אף אחד לא אמר לפני היורו שספרד פייבוריטית. זו הייתה נבחרת עם 7-8 שחקנים חדשים. נכון שהיה שלב בתים פנטסטי ואז איטליה הגיעה. אני זכרתי תמונה בראש של דה רוסי מחמיץ פנדל נגד יונייטד, זה נדבק לי בראש והימרתי נכון - 'איקר, אל תחשוב פעמיים - תזנק לשם'. גויזה החמיץ ונלחצתי אבל ססק כבש. במונדיאל 2010 היה לנו את פפה ריינה שהיה מטורף בפנדלים, הוא למד את כל הבועטים של היריבות ואמר לי שקארדוסו יבעט לשם, הוא שיחק מולו בליברפול - הוא היה בטוח שהוא יבעט שמאלה וזה מה שקרה". https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1607754800439.Xxx בנוסף, סיפור קצת מצחיק על היחסים והעקיצות בינו לבין צ'אבי מברצלונה. לאחר ששמע מה שקרה, צ'אבי ראה את קסיאס מחובר בצ'אט באינסטגרם ושלח לו הודעה אם הכל בסדר והוא צריך משהו, איקר ענה לו עם סמיילי של גולגולת.
https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2020/12/14/16079797434429.Xxx השחקן הספרדי הגדול בכל הזמנים הוא...הכותרות ברחבי אירופה עסקו לא רק בהגרלת שמינית גמר ליגת האלופות אלא גם בנבחרת של "פראנס פוטבול", ה-11 הטובים בכל הזמנים. בשער ה-AS נכתב: "צ'אבי הוא הזהב" - השחקן הספרדי היחיד בהרכב. ראמוס ואינייסטה למשל בקבוצה 'השלישית' בעוד קסיאס כלל לא הוזכר. על כן, באתר ערכו סקר גדול ושאלו מי הספרדי הגדול בכל הזמנים. היו שם, מעבר לשחקנים האלה - גם ראול, אותו כינה פפ גווארדיולה בכבודו ובעצמו בזמנו כגדול מכולם ("36 נקודות מנעו ממנו לזכות בכדור הזהב ב-2001, נכתב יחד עם אזכור להופעות שלו במועדון, הזכיות בליגת האלופות ואיך היה מהטובים בעולם בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000), גם פפ עצמו נכלל, דויד ויאה מלך שערי נבחרת ספרד מאז ומעולם וגם סרחיו בוסקטס, צ'אבי אלונסו, לואיס סוארס הקטלוני ופאקו חנטו, שיאן הזכיות בליגת האלופות (וציינו גם את 12 האליפויות שלו - עוד שיא). למעלה מ-80 אלף מצביעים נכון לשעה זו. צ'אבי מוליך עם 46%. מאצלנו - איקר עם 12%, ראמוס עם 9%, ראול עם 6%, חנטו עם 3%. אינייסטה עם 20%.
לדעתי השלושה הכי גדולים הם צ'אבי ראול ופויול. קשה לי לבחור אחד מהם. מה שכן צ'אבי גם מסמל את הסגנון הספרדי ב15 שנה האחרונות בצורה הטובה ביותר. כסיאס ואינייסטה גם גדולים אבל בעיני פחות. השאר לא רלוונטים בכלל, בטח לא ראמוס.
סקר שמאוד אהבתי למען האמת, אני חושב שהשם הכי פחות רלוונטי הוא צ'אבי אלונסו, גם לואיס סוארס הקטלוני או אפילו פפ גווארדיולה. לכל אחד יש איזה משהו שאי אפשר לערער עליו - פאקו חנטו שיאן הזכיות בגביע אירופה והיה חלק מאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. צ'אבי ואינייסטה קצרו תארים גם בנבחרת וגם בקבוצות שלהם ובהחלט שינו את הכדורגל; בקסיאס נוטים לזלזל 'רק שוער' אבל הוא היה סופג שניים במדי ריאל לדוגמא ומציל עוד שלושה בטוחים, הוא היה שם בשביל הנבחרת ברגעים הכי חשובים ושמר על יציבות, זוכרים שפרגוואי קיבלה פנדל ברבע גמר המונדיאל ב-0:0 - איקר הדף וכן הלאה. היו לו פשוט 13 שנים מדהימות. אני לא יכול לקבוע: זה ראול!!!!, אני לא אהיה אובייקטיבי, אבל אני חושב שהלחץ על חלוץ ושחקן הרכב בריאל מדריד בגיל 17 הוא פסיכי, אנשים שוכחים שהוא היה המלך של ליגת האלופות בערך עד שבאו רונאלדו ומסי. חלוצים קצת תמיד יהיו טיפה יותר במרכז. לצערי הוא נכשל בנבחרת. ראמוס? בסופו של דבר הבן אדם שיאן ההופעות בנבחרת, נראה מדהים גם בגיל 34 מה שאי אפשר לומר על שאר השחקנים ברשימה הזו, והוא אולי גם יהיה שיאן ההופעות בריאל, מנהיג ושחקן עם ערך מוסף מטורף.
צ'אבי פשוט מתאים מדי. לקח את האלמנט הספרדי הזה לשיא, היה חלק מקבוצת-על ומנבחרת-על. לדעתי מדובר בקשר הטוב בהיסטוריה. מדהים שבמקביל שיחקו בנבחרת עוד 5 קשרים מהטובים בעולם (פברגאס, איניסטה, בוסקטס, אלונסו, סילבה). יש עוד לא מעט דמויות ספרדיות מעניינות, אבל לדעתי מופרך לטעון שמישהו מהם - ראול, קסיאס, ראמוס, פויול - הטוב בהיסטוריה בתפקידו.
אין ספק שצ'אבי רשם טורניר נהדר ביורו 2008 והיה המצטיין אבל לדעתי ההשפעה הכי גדולה הגיעה מצדו של פפ כמובן. עד אז צ'אבי כמובן היה שחקן מוכשר מאוד עם פס נקי, חכם, אחד שלא מאבד כדורים אבל היה קשה להאמין שיגיע לאן שהגיע. בעונת הדאבל עם רונאלדיניו למשל הוא היה פצוע ונעדר לפרק זמן ארוך. מארק ואן בומל שיחק למשל. בהמשך הקריירה היה מטורף להשאיר את צ'אבי בלי שמירה, הוא בישל המון שערים וגם ידע לכבוש ושלט בקצב המשחק. יכול להיות אגב שבדיעבד לא הערכתי מספיק את ססק בשנות השיא שלו כי הוא היה קצת תקוע בארסנל שלאט לאט איבדה קשר ממאבק אמיתי על הכתר. אני חושב שזה כבר דיון אחר אבל זה לא מספיק שהייתה לספרד הגנה טובה והיא התמסרה אינסוף - איקר היה שם במאני טיים, עיין ערך אריאן רובן בגמר. כמו כן, ההתייחסות לשחקן התקפה ושחקן קישור היא טיפ-טיפה שונה. ראול סחב את ריאל מדריד הגדולה על הכתפיים בגיל צעיר מאוד. אחלה דיון אבל חבר'ה, עוד מעט אם יהיה לי זמן אני מוסיף עוד משהו נוסטלגי.
לדעתי זה לא נכון להסתכל על זה ככה. רוב הככובים הגדולים בהיסטוריה היו שחקני התקפה, אם מראדונה פלה ומסי היו קשרי אמצע אז גם צ'אבי לא היה הטוב בהיסטוריה בתפקידו. לגבי קסיאס- הוא בופון ואוליבר קאן היה גדולים (גם להאמן אגב), אבל לדעתי הדור הזה פשוט טוב יותר. נוייר, טר שטגן ואובלאק עוצרים כדורים שבעבר היו נחשבים לבלתי אפשריים.
אני די חולק עלייך בנוגע לקסיאס, אני יכול להראות לך עשרות הצלות לא הגיוניות שלו, כמעט בסגנון ההדיפה מקו השער לדייגו פרוטי ומנו דל מורל וגם זה משנה מתי אתה עוצר, הרי אם איקר היה עודף מול פרננדו יורנטה באחד על אחד זה לא משנה אבל כשזה קורה בגמר מונדיאל; אני לא רוצה להוריד מערכו של אובלק אבל ההגנה של ריאל מדריד עם כל מיני ראול בראבו ואלברו מחייה במשך כמעט חצי מהתקופה של איקר במועדון, זה כמו שלא אשווה אותו לאחוז הספיגות של בופון לדוגמא. אובלק שוער מטורף אבל בדרך כלל מגיעים מולו פחות למצבים. טר שטגן בראייה היסטורית לפחות לדעתי לא חלק מהמשוואה. סתם שאלה שמעניינת אותי, אין לי ממש טיעון 'למה צ'אבי הוא לא'. אני אשאל על השוואה לאינייסטה כי הם שיחקו באותה הקבוצה ובאותה הנבחרת. אני לא חושב שיש פערים גדולים בין הפעמים שנגעו בכדור וכן הלאה. לאינייסטה היה את הקסם שלו. אני לא אשפוט אותו על גולים ובישולים.
לצערי צ'אבי קיבל הכרה רק בשלב מאוחר יחסית אבל זה בולשיט הוא היה ענקקק גם ב2007 וגם ב2008. פשוט אז לא היה הייפ סביבו משום מה. לדעתי גוורדיולה לא שידרג אותו, הוא פשוט המשיך לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב בהיסטוריה כנראה. אני זוכר שבפציעה שלו ב2006 אינייסטה ודקו נראו נהדר והתחילו לדבר מה יהיה כשצ'אבי יחזור. על המשחק הראשון שהוא חזר מיד ראו שאין על מה לדבר והוא יהיה על המגרש ויהי מה, מישהו אחר ישלם את המחיר (לפעמים כל השלושה שיחקו יחד).
אני אישית חושב שצ'אבי היה משמעותית יותר טוב מאינייסטה, הוא כן היה נוגע בכדור יותר ורץ יותר אבל זה לא רק זה. הוא היה הרבה יותר דומיננטי בעשיית משחק שלו וכשהוא לא היה נמצא אפשר היה לראות איך ההחזקת כדור של בארסה נפגעת הרבה יותר מאשר כשאינייסטה לא היה נמצא. אני גם חושב שאם אינייסטה לא היה משחק ליד צ'אבי כל הקריירה הוא היה נזכר כפחות גדול, מה שלא נכון הפוך לדעתי. מעבר לזה אני לא חושב שהשני דריבלים במשחק של אינייסטה הם דבר כל כך מכריע, עושים מזה יותר ממה שזה. מה גם שצ'אבי החזיק יותר זמן בטופ, בגיל 33 עדיין היה הכי טוב בעולם (מסיים כמעט כל משחק עם הכי הרבה קילומטרז') בעוד שאינייסה בגיל 31 32 כבר היה סבא שיוצא בדקה 60.
אני חושב שאתה קצת לא מדייק לגבי צ'אבי, תראה, ב-2006/07 ברצלונה סיימה עונה לא טובה כשהיא קבוצה סופר-מוכשרת ורואה את ריאל מדריד מקדימה אותה במאבק האליפות אחרי שורה של איבודי נקודות וכן הלאה. כעבור שנה בכלל - מקום שלישי אחרי ויאריאל, הטיקי-טאקה היה מושא ללעג, "ארבעת המופלאים" עשו פאסיו לריאל מדריד. זה בתשובה לגבי זה שצ'אבי היה ענק גם קודם. הוא נראה טוב כשחקן צעיר בקבוצה לא ממש מבריקה ב-2000/01 וכן הלאה אבל אני לא חושב שב-2007 יכולת להגיד שהוא הולך להיות הכי גדול ביסטוריה. אני רואה הרבה קווי דימיון בינו לבין אינייסטה ברמת ההשפעה ופרק הזמן שלהם בטופ, הם ממש היו כשחקן אחד. המהלך של לואיס אנריקה ששכנע את צ'אבי להישאר כשחקן סגל רציני בעונת הטרבל ועיכב את עזיבתו לקטאר וכאלה - היה מבריק. עוד בנושא זה: סקר ענק של המארקה - האוהדים בחרו את 11 כל הזמנים: https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/131462180_3166250733475919_5753796779648340013_o.Xxx?_nc_cat=109&ccb=2&_nc_sid=8bfeb9&_nc_ohc=I_NUR5EHDysAX_2GIj9&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=27e32ad8b0b5ca5879f4c78baf8f38e6&oe=600291F2 ואלה שמות: איקר קסיאס| קרלס פויול, סרחיו ראמוס, ג'רארד פיקה| צ'אבי אלונסו, אנדרס אינייסטה, צ'אבי, דויד סילבה| פאקו חנטו, ראול, דויד ויאה אני אוהב את דיוני הנוסטלגיה האלה. לא היה אכפת לי אם פיקה היה בחוץ לדוגמא וגם דויד סילבה למרות ההשפעה הנהדרת שלו על מנצ'סטר סיטי. את פאקו חנטו ראיתי רק בדיעבד בשחור-לבן בהשלמת פערים. בכל מקרה מבין החלוצים טורס בחוץ.
מה שאמרת לא רלוונטי בכלל, מספיק כבר לדבר על הישגים של קבוצות בהקשר של שחקן כמה אפשר. צ'אבי היה לגמרי מהטובים בעולם ב07 08 (אגב ביחד עם שניים אחרים שלא לקחו אליפויות באותן שנים ג'רארד וקאקא) וכמובן שידעתי את זה כבר אז. אמרתי את זה מהרגע הראשון שראיתי אותו.
קאקה סחב את מילאן לזכייה בליגת האלופות וג'רארד וליברפול זו בכלל תצוגת מנהיגות שמעט היו מרשימות ממנה בזמן שאני רואה כדורגל. האנגלי היה אנדרדוג מובהק באותה עונה וזרק בזו אחר זו את קבוצות הפאר של היבשת. צ'אבי היה חלק מקבוצה סופר-מוכשרת שהייתה שנתיים כישלון טוטאלי. הוא היה סביבון סוב-סוב-סוב. שחקן שמניע כדור אבל לא מספיק מסוכן והנה הוכחתי לך שהעונה הכי גדולה של ברצלונה בעידן רונאלדיניו הייתה כשצ'אבי בכלל לא היה פקטור. בטח שהישגי הקבוצות רלוונטים. אז בוא נשים X גם על הנבחרת ואז ראול שחקן פי עשרה טוב מוויאה.
