היה ברור לי שטוטנהאם יפסידו בזכות הדשא המחורבן אחרי שנכנעתי לקליק-בייט של הליברפול אקו (״איך משחק NFL יכול לעזור לקבוצה של קלופ לזכות באליפות? לחצו כאן!״) המנחוסים האלה. בכל מקרה, סיטי בליגה משל עצמה. מדכא שהצלחנו להעמיד קבוצה כ״כ תחרותית דווקא בעונה שבה נראה שגם 90 נקודות לא יספיקו.
בהרכב הראשון כרגע של סיטי יש כמה חסרונות קטנים שאפשר לשנות. ווקר, אני לעולם לא אחזיק ממנו באמת. יכול לתת תקופות נהדרות אבל זה השם הראשון בהרכב כרגע שאתה יודע שמתישהו יתן לך את השטויות. סמולינג של המגנים. סטונס, נותן אימפקט גדול בהתקפה עם זה שהוא איום אווירי בכל כדור קרן של הסילבות. אבל בלונג ראן ההגנה הזאת נשענת קודם כל על השקט שנותן להם שם לאפורט(רכש גדול). אני בלונג ראן הייתי במקום פפ בונה על אוטמנדי ליד לאפורט אבל נראה שסטונס זה הקואץ' פייבוריט בסגל הזה. ההגנה שלהם טובה יותר העונה סו פאר, אבל חשודה בפורמציה הנוכחית. גם פרננדיניו זה לא הפרננדיניו של ימי השיא. אין שם ספוטלייט עדיין כי הקישור שלהם מפרק כל יריבה מהדקה הראשונה של המשחק. אבל בשלבים המאוחרים באירופה יכולים להרגיש את זה. במקומם הייתי מתחיל לחשוב על שחקן יותר טוב מהברזילאי לעתיד.
אתה מחזק את מה שאני אומר, ואני מסכים עם הכל. לדעתי כבר בעונה שעברה הם היו הקבוצה החזקה מכולן אבל קיבלו את הקבוצה היחידה שהייתה עוצרת אותם. השנה הם,ליברפול ויובה רק התבססו יותר המועמדות מובילות. הבעיה של סיטי זה שהיא צריכה לייצר מסורת מכלום.
המסורת לא משחקת על המגרש. בניגוד לפסז' סיטי עם הכסף שלה השתמשה בחוכמה ולא בנתה רק עליו שיעשה את העבודה. הסיבה שהם עפו שנה שעברה זה לא בגלל מסורת, כשהיינו באיתיחאד תחת מטווח של 45 דקות זה לא היה בגלל המסורת של ליברפול או הקהל, היה שם בנוסף להקרבה גם המון מזל. במשחק הראשון הם שיחקו לידיים שלנו כי המנג'ר שלהם בא שחצן מדי (והשנה נתן לנו ריספקט שלא נתן לשום קבוצה בכל שנותיו כמאמן), במשחק השני הם יכלו לשים 3 חתיכות במחצית הראשונה, ואני אגיד את זה ככה בשקט בשקט - היו כמה החלטות שיפוט שהצילו לנו את התחת. (למרות שבגול שלהם הייתה עבירה על ואן דייק לטעמי.)
אני מסכים עם השורה הראשונה - המסורת לא משחקת על המגרש. מה שעושה את ההבדל זה היכולת של השחקנים להתעלות ברגעים הגדולים, וכן, גם הרבה מאוד מזל. במפעל בו הפערים בין הקבוצות לא מהותיים ובפורמט הגביע בו הוא מתנהל - השונות (Variance) עצומה. סיטי נבנתה באמצעות השקעה עצומה ויוצאת דופן, תהליך שמתרחש כבר קרוב לעשור בו הם עשו המון טעויות ניהוליות, אבל גם ידעו לתקן אותן. לעונה הנוכחית סיטי לטעמה מגיעה פייבוריטית לליגת האלופות. אבל בסופו של דבר אם סיטי תודח במאצ׳-אפ מול ברצלונה, יובנטוס, ריאל, באיירן, פסז׳ או אפילו ליברפול זו תהיה הפתעה? לטעמי לא. אגב, אני חושב שבעונה הקודמת במפגש בינינו לבין סיטי באופן מובהק הקבוצה הטובה יותר לאורך שני המפגשים ניצחה. במשחק באנפילד פערי הכוחות היו עצומים, וסיטי לא הצליחו לייצר ולו מצב אחד ראוי. במשחק באיתח׳אד סיטי שיחקו 45 דקות יוצאות דופן, עם כדורגל מהיר, איכותי ואגרסיבי, אבל איבדו את כל המומנטום אחרי שלא קיבלו את השריקה לפנדל על היד של לוברן (שגם בראייה של 6 חודשים לאחור, לטעמי לא מצדיקה פנדל). אבל החלטות שיפוט שהצילו לנו את התחת? זו ממש לא התחושה ממנה יצאתי מצמד המפגשים בינינו בעונה הקודמת.
אני זוכר בבירור שמהמחצית הזאת כמעט יצאתי עם התקף לב ואני בסה"כ בחור צעיר. 3 חתיכות יכולנו לקבל שם בקלות, והשופט דיי דפק אותם. מה שקרה במחצית השניה היה סיפור אחר, פפ איבד את זה ואיתו גם השחקנים. לגבי המשחק הראשון, לא חלקת עליי בעצם, היינו ראויים לניצחון, זה לא אומר שפפ לא שיחק לידיים שלנו. בהחלט הגיע לנו לעלות, אבל מספיק שאנחנו יורדים למחצית בפיגור 2-0, בלי שפפ מורחק ואחרי המחצית הזאת והסיפור יכול להיגמר אחרת לגמרי. ככה נזיל הכדורגל.
איפה השופט דפק אותם? כשהתעלם מעבירה של סטרלינג על ואן-דייק בגול שלהם? כן, הם הפעילו לחץ עצום במחצית הראשונה, אבל חד משמעית היינו עדיפים עליהם בצמד המפגשים. אפילו במחצית השניה בגומלין היינו הקבוצה היותר טובה על הדשא. כמו כן, כשפפ "שיחק לידיים שלנו במשחק הראשון" - אתה זוכר שזמן קצר לפני זה בליגה הוא בא במערך הרגיל שלו וקיבל 4 כן? אם הוא לא היה מנסה לעשות שינויים והתאמות לקראת האלופות הוא היה רשלן. השינויים לא הצליחו, אבל זה לא שאננות ולא שטויות שלו אלא ניסיון לתקן את מה שקרס לו זמן קצר לפני זה בליגה.
המסורת משפיעה על המצב המנטלי של השחקנים. זה לא שחור ולבן, אבל בעיני זה דבר שמשפיע. יותר קל לבוא למפגש משמעותי בליגת האלופות בידיעה שאתה במועדון שכבר עשה את זה לא מעט פעמים בעבר או כאחד שעשה את זה בעצמו. ולהיפך, מועדון שרגיל לאכזבות מגיע עם המון לחץ לשבור את הרצף.
אני באמת חושב שעם מסורת לא הולכים למכולת. אני מחפש את המסורת של מנצ'סטר יונייטד למשל, איפה היא ? המסורת הייתה עם שחקנים כמו ראיין גיגס, גארי נוויל, פול סקולס - לא עם שחקנים כמו פוגבה ולוקאקו. ארון התארים שלהם לא משחק על הדשא אחרת אין לי הסבר איך הם נראים כמו נמושה מול כל קבוצה גדולה שבאה מולם או סתם קבוצת תחתית כמו ברייטון. כנ"ל ליברפול, שנים על גבי שנים היו לנו שחקני תחת, המסורת לא עזרה בשום דבר חוץ מלהלחיץ שחקנים עם אופי חלש. מסורת זה טוב ויפה וזה מגדיל את הקשר של השחקן/אוהד עם הקבוצה, אבל בסופו של דבר מה שלוקח תארים זה עבודה נכונה של מאמן ושחקנים על הדשא. סיטי עם כמה שאין להם מסורת, גם בגמר גביע הליגה הפסדנו להם וגם במירוץ האליפות האחרון שלנו. ובלי קשר אלינו הם לקחו לא מעט תארים בעשור האחרון אז אולי בהסתכלות אל העבר אין יותר מדי מסורת אבל בקבוצה הנוכחית יש כמה חברה שלקחו כמה וכמה תארים. כנ"ל צ'לסי.
במשחק הראשון בנוקאאוט פפ שיחק בלי אגף ימין, הוא סתם ניסה לייצר עוד פוזשן ושליטה במשחק עם עוד קשר במרכז. זה עוד יותר גמר אותו מאשר ה 4-3. העונה הוא עשה התאמות נכונות, ניסה פחות להתמזמז עם הכדור, לא התבייש לזרוק כדורים לחצי שלנו ולנסות לזכות בסקנד בולס, לשבת קצת יותר נמוך מאחורה בשביל למנוע מאיתנו את המתפרצות... שוב, ב 135 דקות מהמפגש היינו עדיפים על סיטי, לא הקטנתי את מה שעשינו שם ואני לא יודע למה אתם מחפשים את זה. הדבר היחיד שאמרתי זה שממש לא היינו רחוקים מלקבל שלישייה במחצית באיתיחאד למרות ששיחקנו מול קבוצה "נטולת מסורת".
כמו שרשמתי, הוא עשה שינויים כי במשחק לפני זה בליגה הוא קיבל בראש. הוא לא התמודד עם הלחץ באמצע וניסה לחזק את הקישור. הוא לא הצליח, אבל אם הוא לא היה מנסה אז היו אומרים שהוא לא התכונן למשחק ולא הפיק לקחים.
אמרתי שזה לא הכל שחור ולבן וזה לא הדבר היחיד שקובע, אבל זה קיים במצבים מסויימים. זה מתבטא במיוחד באירופה שם יש לך 2-3 משחקי נוקאאוט(חשובים) בממוצע לעונה, לעומת ליגה שהיא 40 משחקים והרבה יותר קל לייצר בה מומנטום.
