לא היה נעים לי להפריע לקרנבל פה מסביב לנצחון של אברטון, בכל זאת נחמד לראות את מנ' יונייטד מפסידה בלי קרב כמעט. אבל אני חושב שהמשתתפים בדיון נסחפים בצורה פראית בכל הנוגע להופעה של אברטון אתמול. בתור התחלה אני חושב שצריך להבהיר שמנ' יונייטד שיחקה הרבה מתחת לרמה הרגילה. זו לא הייתה הופעה בינונית שמסתיימת ב1:0 של הרננדז בדקה ה-89, זו הייתה הופעת נפל מהסגנון של וויגאן ואתלטיקו בילבאו בשנה שעברה, כשהקבוצה מפסידה לגמרי בכל החזיתות. אברטון שיחקו טוב מאוד, פגשו יריבה חזקה שהייתה הרבה מתחת לרמה הנדרשת, וניצלו את זה. "מועמדת לאליפות עם קצת יותר עומק"? אפשר להגיד את זה על כל קבוצה כמעט. בקונסטלציה מסוימת גם סוונזי יכולה להכנס להגדרה. מה יש באברטון שהופך אותה לקבוצה שצריכה לחלום על זה? מילא להגיד שניוקאסל עם החוד המפחיד שלה יכולה לאיים עם קצת יותר עומק ואיכות בקישור ובהתקפה, או ליברפול עם שחקן כמו סוארז שברגע שישחק ליד שחקנים ברמה שלו יראה את הקסם שיש לו ברגליים....אבל אברטון? היא כ"כ רחוקה מזה שמביך אפילו להזכיר את זה. מה יש שם בקבוצה חוץ מאוסף של שחקנים שרגילים ומוכנים לעבוד קשה ולקרוע את התחת? וזה מעביר אותי לנושא הבא, פלאייני. הופעה מצוינת שלו ביום שני, אין ספק. אבל מכאן ועד להפוך אותו לאחד השחקנים הטובים בליגה? בזכות מה? אברטון מנצלת את הפיזיות שלו בצורה יעילה ויודעת להגביה אליו כדורים והוא יודע להוריד אותם בצורה טובה, אבל גם פיטר קראוץ' ידע לעשות את זה ולא זכה להערכה יותר מדי גבוהה על כך. יכולת תיקול בינונית, הרבה פעמים הוא "מזייף" בסגירות ומשתמש בידיים כדי לעשות עבירות, מבחינה טכנית הוא גם כן די מוגבל. מה הופך אותו לשחקן מדהים? שחקן פיזי עם הבנה טובה של המשחק שהקבוצה מנצלת את היתרונות שלו. זה פחות או יותר מאפיין כל שחקן ושחקן בכדורגל של דיוויד מויס, ומגיע לו הריספקט על זה, אבל לא צריך להפוך את פלאייני ליותר ממה שהוא. תפור על אברטון והיא תפורה עליו. בקבוצה כמו טוטנהאם או ארסנל הוא מהר מאוד היה הולך לאיבוד.
אני מסכים עם רוב הדברים, למעט החלק לגבי פלאייני. יונייטד חסרה די הרבה שחקנים ונאלצת להציב שחקנים מחוץ לעמדות שלהם מה שממש לא יעזור להם לגרום לשחקני הרכש להחליק לתוך השיטה ולהבין מי נגד מי. קגאוואה וההולנדי החמדן הולכים להיות חלק די מרכזי מההרכב וייקח להם זמן להתאקלם לשיטה. אז הם לא נראו מי יודע מה. כולה משחק ראשון ועוד מול יריבה שבקלות הייתה יכולה לעשות להם בעיות בהמשך הדרך בלי שום קשר ליכולת של יונייטד. אברטון אומנם נלחמה על כל כדור (כרגיל) אבל אני חושב שהמשחק שלהם גם חשף כמה מגרעות לא קטנות בחלק הקדמי - לא כל שבוע הם יקבלו כל כך הרבה צ'אנסים בתוך הרחבה וזה עוד כאשר היברט וביינס לא בדיוק מתרגשים מהאיומים בצד השני ועולים למעלה די בחופשיות. בסוף הם כרגיל מצאו את השער תוך כדי ניצול ייתרון הפיזיות והגובה בכדורים החופשיים... בשורה התחתונה זו הייתה הופעה לא רעה בכלל (יחסית לאברטון בחודש הראשון של השנה זו חתיכת סנסציה..) אבל לא משהו שיכול ללמד על שינוי בייעדים או בכיוון הכללי. אני מסכים שההייפ סביב פלאייני מוגזם - אבל לא חושב שהוא ייבלע בקבוצות גדולות יותר. להיפך. באברטון, בעיקר כרגע, מצפים ממנו לעשות הכל. לחלץ כדורים, להרים ולרוץ לנגוח. בפראנסנל, ספרס ואפילו צ'לסי הוא נכנס לעמדה הטבעית שלו כקשר אחורי שצריך לרוץ ולרדוף אחרי כל כדור ולפרק שחקני יריב במרכז השדה. אני חושב שזה רק יכול לעזור לו להביא ליידי ביטוי את התכונות הטובות שלו. אני ממש לא מתרגש ממה שהוא עושה בהתקפה של אברטון.
למרות שאני מאוד רוצה להסכים עם רוב הדברים, להופעה טובה נגדנו לא צריך לעשות הרבה - קצת פיזיות ולחץ במרכז השדה ואנחנו מנוטרלים כמעט לגמרי. בעונה שעברה לא היה צריך הרבה כדי לנטרל את מרכז השדה לגמרי ולשתק את הקבוצה. זה קרה בצורה בולטת מול וויגאן ובילבאו אבל גם בעוד משחקים שנגמרו בניצחון ולכן לא ממש שמו לב למהלך המשחק. יש בעיות חמורות במרכז השדה וזה לא יפתר בקלות. אני אישית לא חושב שזה רק קשור לשחקן כזה או אחר אלא לגישה של השחקנים ולהכנה לפני המשחק. אם אנחנו משחקים עם ריו או קאריק מאחורה הם בלמים מאוד איטיים, ואז קו ההגנה יחסית נמוך (כדי של נקבל גול מכל כדור ארוך). מכאן שיש רווח עצום בין הקישור לבלמים ופה הבעיה הגדולה שלנו - אם היה לנו איזה גרזן במרכז השדה זה היה מסתדר אבל אין ולכן קבוצות עושות מאיתנו צחוק במשחקים האלו כל עוד הן רק מנסות (וויגאן, בילבאו ועוד...). זה קורה מכל כדור ארוך שנשלח קדימה ויש אזור מת בין ההגנה לקישור - בשני ראינו את האזור הזה מול אברטון מאוייש ע"י פלאיני. כשאנחנו משחקים עם סמולינג, ג'ונס או אוונס אנחנו יכולים להרשות לעצמנו קו הגנה גבוה יותר: הבלמים מהירים יותר. כך אין רווח ממשי בין הקישור לבלמים וקשה יותר ללחוץ נגדנו. זה אומנם נראה כמו זיוני שכל של פיפא או מנג'ר, אבל זה בלט בכל משחק עם ריו בעונה שעברה - ובעיקר מול אברטון בשני. בתחילת העונה שעברה, שיחקנו עם קלברלי ואנדרסון בקישור ומאחוריהם ג'ונס, סמולינג ואוונס (ומידי פעם וידיץ' שאומנם לא מהיר כמו ג'ונס אבל הוא נראה כמו בולט לעומת ריו). שלטנו במגרש, וזה התבטא באחוזי השליטה בכדור. אומנם השער סוכן הרבה יותר אבל זה בעיקר מבעיטות מרחוק שנועדו לבחון שוער צעיר בן 20 (וזה בלט במשך כל העונה שעברה) וממצבים נייחים. ועדיין זה היה עדיף על מה שעושים לנו עם קצת תעוזה בקישור היריבה. זאת הבעיה של מנצ'סטר יונייטד וזה קורה המון. כל מאמן ששם לב לזה ועושה עם זה משהו, מוציא מאיתנו נקודות.
