בכל המקרים שאמרת לא היה רגע שבו התחננו לסיים בתיקו משחק. לא היה רגע שלא עברנו את החצי ועשינו בושות כמו ברבע שעה האחרונה היום ואני לא חושב שהיינו מצוינים. פשוט הראינו כמה ההגנה של מילאן אוברייטד אבל מצוינים? היו דקות שלמות שבקושי עברנו את החצי. היציאה שלנו להתקפה איטית ברמות והמשחק שלנו בנוי על פאקינג מתפרצות. בכל משחק גדול עד כה מגיע השלב שאינטר מתה. דקה 70, בדכ לא ביתרון, המשחק מת. אולי נגנוב מצב נייח מסוכן, אולי איכשהו פיק של מומנטום, אבל מנטלית אנחנו מתרסקים בדקות האחרונות. אם זה מה שקורה בתחילת העונה, מה יקרה בשיא הלחץ? אנחנו כמו אטלנטה. אחלה קבוצה אבל לא נהיה מסוגלים ללכת עד הסוף. זלאטן כן.
עם קונטה נגד יובנטוס היו ארבעה משחקים בליגה. שלושה מתוכם הפסדת, שניים מתוך אלה לא עברת את החצי ב-90% מהמשחק. זה שניצחת היה מעולה. זהו. קונטה ניצח את הדרבים אבל מילאן הייתה הרבה פחות טובה. והוא הפסיד דרבי אחד בדיוק כמו שהיום כמעט הפסדנו. אני מסכים שהקבוצה צריכה קצת להתבגר ולהבין איך לסגור משחקים, וכנראה צריך איזשהו חיזוק בינואר שמארוטה אמר שיהיה. אבל שום דבר לא מראה עד עכשיו שפיולי "שווה אליפות" ואינזאגי "לא שווה אליפות אף פעם".
אני לא בטוח שלא נזכה איתו באליפות, כי לדעתי אנחנו לא נופלים מהיריבות. אבל מה שמאוד מטריד אותי זה באמת העניין המנטלי, אנחנו מאבדים שליטה ונלחצים בקלות, שלא לדבר על זה שאנחנו לא יודעים לגמור משחקים. כל משחק גדול שהיה לנו עד כה (ריאל, לאציו, יובה, אטלאנטה ועכשיו מילאן) יכולנו והיינו צריכים לנצח, במקום זה לא ניצחנו במשחק אחד. עברנו כברת דרך מאז ההפסד 3-2 ליובה בעידן ספאלטי, אין לי את הכוחות הנפשיים לחזור לתקופה שאנחנו יוצאים עם המחמאות אבל בלי הנקודות.
- המשחק האחרון נגדם היה אחריי שהנפת גביע, בעונה הראשונה הם היו מעליך מנטלית. זה היה ברור כבר אז אבל קונטה שינה את זה. אנחנו צריכים להיות יובנטוס, אני לא מסתפק בלקחת אליפות אחת שהיא הבלחה. אני רוצה להיות הקבוצה שקשה מאוד לנצח ולוקחת את הנקודות גם אם זה בצורה מסריחה, וזה בדיוק ההפך עד כה במשחקים האלה. מילאן מפרקת כל יריבה גדולה, אנחנו היחידים שהצלחנו לעמוד מולם כמו שצריך, אבל מה זה משנה אם אנחנו לא יודעים להרוג והם כן? בסוף הם יזכו בתואר. אין רעב, אין טירוף, אין רצון לנצח. אצל מילאן יש.
״זה שניצחת היה מעולה״ זה אנדרסטייטמנט. זה היה משחק שהגדיר את כל העונה, המאני טיים של המאני טיים, ועשיתם לנו בית ספר. אז הפסדתם לנו אחרי שכבר הבטחתם אליפות והיה עוד איזה הפסד בגביע הקיקיוני שרונאלדו יוכל להראות הקוביות, אבל איפה שהייתם חייבים לנצח עשיתם את העבודה. לא צריך עכשיו לשחק עם הסטטיסטיקות בשביל להקטין את קונטה.
אין סיבה להקטין את מה שקונטה עשה באינטר אבל גם לא צריך למחוק את אינזאגי על פתיחת העונה הזו, במיוחד שלקונטה היה סגל טוב יותר ומתואם יותר שנבנה במשך שנתיים. Sent from my SM-N970F using Tapatalk
משהו תקוע בשיטה של אינזאגי, בעיקר בבניית המשחק מאחורה, עם קונטה זה היה חלק ויעיל יותר. כיום, השחקנים מתמסרים בחצי שלנו, אח"כ מאבדים את הכדור או מחזירים לסמיר, חוץ ממתפרצות ומצבים נייחים אין מה לאינזאגי להציע מבחינה התקפית.
אני מסכים לחלוטין, הוא היה שם. זה היה המשחק של העונה, המשחק של העשור. אבל לעשות עכשיו איזו רומנטיזציה לתקופה הזו כאילו שהכל היה מושלם, זה לא נכון. האליפות הייתה צריכה להיות שלנו עוד בעונה של סארי. אבל אתם הייתם יותר טובים. וזה כבר שהייתם בירידה גדולה.
בוודאי שאנחנו צריכים להיות יובנטוס, אין ספק. אבל גם להם היו פתיחות עונה פחות טובות ואז שיפור לאחר מכן. מי אמר שזה לא יקרה גם לנו?
ומצד שני אינזאגי קיבל קבוצה שזכתה באליפות ויודעת תואר מהו, אבל מרגיש לי כאילו זו אותה אינטר שקונטה קיבל. לוקאקו הלך, חאכימי הלך ואלו עובדות. אבל כל השאר עדיין כאן וזה לא מרגיש אותו דבר. אני הכי הייתי בעד אינזאגי אבל אתה מבין שיש מחסום פסיכולוגי במשחקים הקריטיים וזה יגמור אותנו.
תשאל איך זה עם קונטה עד דצמבר 2020. זה היה למסור ללוקאקו ולקוות לטוב או לבעוט את הכדור לחאקימי ולקוות לטוב. השינוי האמיתי הגיע במחזור ה-18 בעונת 20/21. עד אז היו קולות אכזבה רבתי.
בחצי הראשון היה מדהים, בשני פחות. באופן כללי, עם קונטה שלטנו בקישור, גם כשהסרחנו התקפית, עם אינזאגי אנחנו מאבדים את מרכז השדה גם מול נמושות הליגה.
