במשחקים כאלה אני נזכר עם כמה שאני שונא להודות בזה שלפעמים זה גם הרבה עניין של מזל, בקלות יכל להיגמר הפוך.
צ'לסי הזאת מזכירה לי מאוד אלופות איטלקיות קלאסיות בכמה מובנים. לא הכל דומה, אבל איפה שכן יש דימיון זה ביכולת איכשהו לנצח משחק אחר משחק למרות שבמשחקים עצמם הם לא באמת נראים ממש טוב או מפגינים עליונות. היו הרבה אלופות איטלקיות ששיחקו כדורגל כביכול בינוני ולא עד כדי מרשים ובמשחקי חוץ היו בסוג של נחיתות גם מול קבוצות קטנות יותר. יובנטוס של קונטה פחות הייתה כזאת וגם מילאן של אלגרי/אנצ'לוטי ובוודאי רומא של קאפלו לא התאפיינו בזה, אבל בחצי השני של העשור הקודם זה בלט מאוד ברצף ארוך שכלל את יובה של קאפלו ואת אינטר של מנצ'יני ואח"כ מוריניו. היו לקבוצות האלו סגלים מפחידים ביחס לליגה והן לרוב צברו נקודות בקצב מטורף מבלי להפגין עליונות יוצאת דופן במשחקים עצמם. זה כלל לא מעט משחקים שבהם קבוצה יריבה הייתה טובה יותר, החזיקה יותר בכדור, הגיעה להרבה יותר מצבים ואיכשהו האלופה "גנבה" ניצחון במשחק שבקלות היה יכול ללכת לכיוון השני - אבל פה נכנס הקטע שמאפיין את האלופות הנ"ל: זה איכשהו תמיד הולך לכיוון של הקבוצה האלופה. בהתחלה אתה חושב שזה מזל (או חוסר מזל של היריבה) או סתם רצף של צירופי מקרים שלא יכולים באמת לסחוב בטווח הארוך, אבל בשלב מסויים אתה פשוט מתחיל להבין ולעכל שיש פה משהו הרבה יותר מובנה. הרצף ההוא של אלופות הוא מה שגרם לי להתחיל לזלזל ולהטיל ספק במושג הזה של מזל בכדורגל, כי כשה"מזל" הולך בדיוק לאותו כיוון במשך שנים על גבי שנים, צריך לחשוד בגורמים אחרים שכופים על ה"מזל" המדובר ללכת כל פעם לאותו כיוון. אנשים יכולים לטעון שזה בולשיט ושכדור של דה-בריינה שהולך לקורה זה חוסר מזל. וזה בסדר. אבל אני טוען שבאלופות הנ"ל יש משהו מובנה גם מקצועית וגם מנטלית. קוקטייל כזה של אמונה, רצון, ופוקוס טוטאלי על המטרה. מסוג הדברים שמונעים ממך לאבד את הראש גם במשחק חוץ קשה שבו היריבה משחקת יותר טוב ממך, ומסוג הדברים שמאפשרים לך או לסיים בקור רוח כשאתה מגיע למצב או לגרד איכשהו שער מכלום כי אתה חדור מוטיבציה בזמן שהיריבה מתוסכלת ולחוצה. אני זוכר משחק אחד ספציפי שבו אינטר של מוריניו שיחקה בחוץ נגד טורינו ופשוט הייתה זוועתית. טורינו שטפה את המגרש, הגיעה לאינספור מצבים ושילוב הזוי בין קורות, משקופים ויום גדול של ז'וליו סזאר הובילו לכך שאינטר איכשהו ניצחה את המשחק ההוא למרות שברובו טורינו ישבה לאינטר על השער. זה לא היה מזל והשילוב ההזוי של קורות ומשקופים לא היה צירוף מקרים. מה שקרה זה שלאינטר היה יתרון מנטלי עצום של ווינרים מה שאיפשר להם לשרוד את הלחץ בזמן שטורינו שטפה את המגרש "מקצועית" אבל מנטלית פשוט הייתה חרדתית והשחקנים שלה היו חסרי ביטחון מול השער. יש לי הרבה ביקורת על קונטה מבחינת יכולת אימון "מקצועית", אבל אם יש משהו שפשוט אי אפשר לקחת ממנו זה הגרינטה והאופי הווינרי שלו. אני אחזור על זה בפעם השמונים: זה לא צירוף מקרים. טורינו יכלה לשים רביעייה בזמנו לאינטר. אבל היא לא. סיטי יכלה לשים רביעייה לצ'לסי. אבל היא לא. מי ששרד את כל החפירה שלי והגיע עד לפה לבטח מושפע מספיק כדי לחזור אחריי עכשיו בקול רם: זה לא צירוף מקרים.
מאוד מתחבר לדברים שלך יותם. מה שכן, רצף שמונת הניצחונות הנוכחי כולל, ברובו, תצוגות כדורגל מעולות. נכון, המחצית הראשונה מול טוטנהאם הייתה בינונית ובמשחק חוץ מול סיטי נראינו רע עד השער של קוסטה (את זה דווקא אפשר להבין). חוץ משני המשחקים הללו הפגנו, בנוסף לאופי, כדורגל שמח למדי. אגב, קוסטה עם 11 שערים ו5 בישולים העונה. זה גם משהו שמאפיין קבוצות כאלה, חלוץ על שהוא הfocal point במצבים בהם צריך להוציא איזה שער משום מקום.
נובמבר בלי הפסדים? ניצחון על ווסטהאם? התקפה טובה ולשם שינוי גם עמוקה, סוג של (ע"ע התרומה של ז'ירו מהספסל)? נעעעעעע אנחנו עדיין נסיים בהפרש של איזה 12 נקודות ממי שתהיה במקום הראשון. אבל בינתיים דווקא מהנה לשם שינוי.
ואפילו אם את החודשיים האלה נשרוד, אני אפילו לא חושב שזאת התקופה הכי קשה שלנו העונה. סיטי וטוטנהאם באפריל, יונייטד סטוק ואברטון בשלושת המשחקים האחרונים, במאי. You did not stop it. You only posponed it. Judgement day is inveitable. http://vignette2.wikia.nocookie.net/rifftrax/images/e/ed/Arnold-terminator-3.Xxx/revision/latest?cb=20140811115137
אם כבר מחפשים מחליף לפדרו... למה לא אני אומר. השחקן הכי טוב שאני יכול לחשוב עליו בעמדה רלוונטית לחיזוק שיש סיכוי להוציא אותו. זה בעיקר מעיד על כמה אנחנו לא יכולים להביא את השאר :\