לא יודע על איזה רגל אתה מדבר. הוא איטי פי 700 מהסוסיתא שהוא היה. כל סיבוב על המקום זה כבר חצי איבוד או נותן להגנה להכנס לפוזיציה טובה. הבישול שלו הייתה הפעולה היחידה הנורמלית במשחק הזה, כל השאר זהה לפעולות ה״טובות״ של הליצן בצד השני.
מחוץ לרחבה ורחוק מהשער גם לבנדובסקי ויש מצב טוב שגם אגוארו הם שחקנים מוגבלים מאוד. שלא לדבר על קיין. יש מצב שאתה צודק לגבי הנרי (ואן פרסי זה לא דוגמה מוצלחת כל כך). אבל פה כבר עפנו 10 אלף מייל מהדיון. אם אמרתי שאובמיאנג חלוץ טופ 3 ופתאום התחלנו לדבר על מסי והנרי אז כנראה שאני בכיוון.
זה שהסיבוב שלו לא מהיר זה ידוע מאז ומעולם, זה שהוא איטי גם זה לא חדש(מעולם לא היה מהיר) ועדיין הטאץ שלו רמה מעל הקבוצה. זה שאין לו עם מי לעשות דאבל פס בכל הקבוצה (חוץ מאולי ראשפורד) רק מראה על מצב הקבוצה, אבל עזוב,עוד משחק נוראי עם הרכב נוראי עוד יותר
מחוץ לרחבה, כל השמות שהזכרת - כולל קיין - טובים יותר מאובא מחוץ לרחבה (משחק גב, שליטה בכדור, נגיעה ראשונה, vision). אני לא יודע גם מה לפעמים הייטרים כבר רוצים עוד מקיין. לרוב זה על איזה קטע של "מאמי לאומי" או "הצעצוע החדש של פרז", או גמלוניות בריטית, אבל מדובר באחת המניות הבטוחות באירופה מול השער week in-week out, שאפשר להגיד בבירור שהאול-אראונד שלו השתפר מאוד מאז עונת הפריצה שלו. לצערו, הבעיה היא שאיך הנושא הזה השתפר דווקא הקישור מאחוריו הלך והתדרדר (עברו מדמבלה ואריקסן בשיאם לווינקס/דייר וסיסוקו). אגוארו עם השנים הפך יותר ויותר ל-poacher עם הירידה הטבעית ביכולות הפיזיות בדגש על נפיצות וכוח פריצה, ולכן הוא גם פחות אול-אראונדר ושחקן מחשמל עם הכדור שמשמיד הגנות לבדו, אבל בהסתכלות שוטפת על כל הקריירה שלו (מודע לכך שלא על זה היה הדיון) אין כבר בכלל מקום להשוואה מבחינת pure talent (יותר קרוב לסוארז). הוא תמיד היה מבקיע שערים, אבל בתקופה שלו באתלטיקו ובתחילת הדרך בסיטי הוא היה הרבה יותר וירטואוז עם הכדור שיכול לרוץ על כל המגרש ולעבור שחקנים מאשר גולר אמין שמסיים התקפות בפצצה לחיבור בנגיעה אחת בתוך הרחבה. בכל מקרה, כבר אמרתי שאין לי שום בעיה עם אובא כל עוד מודעים למגבלות שלו ובונים סביבו את הקבוצה בהתאם ליכולות שלו (פירמינו). יותר מזה, שמתי אותו ואת רונאלדו באבולוציה הנוכחית שלו באותה שורה מבחינת סט-סקילס וחשבתי שריאל היו צריכים ללכת עליו כמחליף. יותר ויותר הם מזכירים את הסיפור של סטוק סיטי, רק בלי כל האגדות על האורקים והאיצטדיון הביתי. מהקבוצות הסתמיות בליגה. יצא להם כל המיץ אחרי העונה שעברה.
אלוהים יעזור לי איזו החמצה של וויליאמס. משחק מצוין שלו אבל יאללה שרק יאנג יעוף כבר לאינטר שחס וחלילה מיסטר קפטן לא יקח גם לממתק הזה דקות.
אנדרסון לפחות הרשים בהתחלה וגם סבל מהסבת תפקיד שעבר אצל פרגי. שואו בא ליונייטד שמן. Sent from my SM-G930F using Tapatalk
גם שואו הרשים מאוד בהתחלה אצל ואן חאל. התקופה בחוץ אצל מוריניו גמרה את הסיפור שלו אצלנו. כבר לא אותו שחקן, שרירים שחוקים, האמסטרינג בעייתי. ועדיין משאיר אותו בסגל לפני יאנג גם בידיעה שהוא תמיד יהיה על שריר מתוח.
אוגוסט ספטמבר 2015 זה חודש ולא בהתחלה. סתם שמן אוברייטד שנופח על ידי התקשורת כמו הרבה בריטים. Sent from my SM-G930F using Tapatalk
יש הרבה שחקנים שחוזרים יותר שמנים מתקופות של פציעות. גם פאולר היה ככה. חושב שהוא עבר המון פציעות ולתפקיד שלו המהירות והכושר הוא קריטי, היה שם פוטנציאל ויצא לא ממומש. הטיפול של מוריניו בו היה עלוב. להוציא לתקשורת את כל הביקורת שלך על שחקן, אותו הזבל שיצא על אחרים ועכשיו יוצא על אנדומבלה וייצא על אחרים בהמשך.
הוא היה פעמיים השחקן בכושר הכי טוב אצלנו עד הפציעה(נובמבר 2015 וגם אחר כך). מוריניו גמר אותו. עשה לו רצח אופי, שיימינג על בסיס שבועי, נתן לו להתאמן לבד כמה חודשים ואני לא אתפלא אם אפילו הצמיד לו תוכנית אימונים/כושר לקויה במזיד רק שיהיה אפשר להמשיך להיטפל אליו ולהמשיך להשפריץ לנו לעין את יאנג אהוב נפשו. זה כבר לא שחקן כדורגל אחרי מוריניו. וויליאמס מאוד מזכיר את שואו הצעיר. תזזיתי, חד בפעולות ההגנתיות שלו, כמו סילון בהצטרפות שלו להתקפה, חצוף בקטע חיובי. בשואו היה פוטנציאל גדול מאוד.
