קשה לבחור בשחקן שהוא לא מסי. הפער בינו לבין אמבפה זה התפקוד בנבחרת. אמנם לכאורה שניהם 'השחקן השני הכי התקפי בהרכב', אבל בפועל מה שמסי היה בשביל ארגנטינה זה 80% ממה שגריזמן היה בשביל צרפת ועוד 80% ממה שאמבפה היה בשביל צרפת. דימריה אמנם כיכב בגמר, אבל ברוב הטורניר מסי הוא זה שסגר את המרחק בין הקישור להתקפה. זה כמובן מעבר לפנדלים-שערים-בישולים. בטורניר הזה הוא גם לשם שינוי הראה קצת אופי 'קפטני' שארגנטינה בהחלט היתה צריכה. ליבקוביץ': יורנוביץ'/מולינה?-גברידול-ט.סילבה-תיאו: אמרבאט-טשואמני-גריזמן: מסי-אמבפה-ויניסיוס?: האמת שכשניסיתי לבנות את ההרכב באמת היה לי קשה למצוא שחקנים ש'ראויים' לזה. ומשעשע להגיד את זה אבל מגוויר היה אופציה.
בונו תיאו גבארדיול רומרו חאקימי אנזו אמרבאט גריזמן אמבפה ז'ירו מסי היו קרובים: אמי מרטינז, ליבאקוביץ', יוראנוביץ', קובאצ'יץ', בלינגהאם, קיין, גאקפו. תגלית: אונאי/אונאחי של מרוקו.
אני כפותח הדיון כתבתי שקשה היה לי מאוד למצוא שחקנים ראויים מבחינתי פרט לנציגים מארבע הנבחרות שהגיעו לחצי הגמר, וכמובן שאני מודד שחקנים אחרת אם הם בנבחרת מרוקו או מנבחרת צרפת לצורך העניין. איזה תצוגת הייתה יותר טובה בגמר? אני הולך על ליאו מסי על חשבון קיליאן אמבפה בפער די זניח, הן במשחק עצמו (כי הצרפתי לא היה קיים עד דקה 80 עם כל הכבוד לנאום המרגש במחצית) למשל והן בטורניר כמכלול. ההתנהגות של אמיליאנו מארטינס גורמת לי לרצות שלא להזכיר אותו בכלל ושיילך קיבינימאט, מגעיל. ההרכב שלך אחלה אבל אתייחס ברשותך לשחקנים מריאל מדריד - הסטטיסטיקה תמיד הייתה לצד אורליאן טשואמני שהגיע לטורניר דווקא בכושר לא רע. אני חושב שהוא כבש אחלה גול נגד אנגליה ורשם כמה מסירות טובות אבל לא הצלחתי להתרשם ממנו כמשהו 'וואו' כמטאטא בצרפת, אולי לא היה נחוץ האמת והנבחרות נתנו לה הרבה כבוד. לגבי ויניסיוס ג'וניור - חבל שצ'יצ'י הוציא אותו. לא גרם למספיק בלאגן, לא היה מספיק יציב. בטח ביחס לעונה המדהימה שעברה עליו. ויניסיוס של לפני הגעתו של קרלו אנצ'לוטי היה מקבל אצלי ציון 'מעולה' על טורניר כזה. ויניסיוס של אחרי השיפור - לא.
